איך אומרים "תרבחו ותסעדו" בהונגרית?

הכל התחיל במימונה. היינו חייבים לצאת ביום רביעי בערב אחרי שבוע מתיש (מי שקרא את הפוסט הקודם מבין על מה מדובר…), ושמחנו להיענות של מירב וטל, זוג חברים ותיקים וטובים (או טובים וותיקים, איך שתרצו).

מירב ואני עבדנו ביחד וחלקנו משרד במשך כמה שנים. מירב היא חברה טובה כבר המון שנים, אוזן קשבת בעיתות מצוקה, רואה דברים לאורך ולרוחב ולעומק, מכירה אותי יותר מדי טוב בכדי לזהות שביב של "מצב-רוח" בשיחת טלפון, ואפילו חיה באותן טמפרטורות מזגן מתחת לאפס שאני חי בהן במהלך הקיץ האכזרי של מדינת ישראל.

כשהגענו לבית ההורים של מירב, מירב, אימה ואחותה כבר היו באמצע הכנת המופלטה, וכאשכנזי וותיק הייתי בטוח שזה כל המימונה.

DSC02609

 

DSC02610

סיור מודרך קצר הבהיר שאימא של מירב עבדה בעצם כל החג להרים שולחן בגודל שאינו מתקבל על הדעת,

DSC02611

שהיו בו ריבות (כולל ריבת חצילים ננסיים שלא אכלתי כמותה בחיים שלי), מרציפנים, עוגיות, חטיפי אגוזים / שקדים / בוטנים בקרמל ועוד המון המון המון דברים. לא יאומן שהכל תוצרת בית.

DSC02613

 

DSC02616

במרכז השולחן – "ז'בן בלוז" (נוגט שקדים), שזה מין דרך מרוקאית לקחת עננים לבנים (אבל כבדים של גשם, לא כאלה קלילים אשכנזיים שרק מסתירים את השמש ולא עושים כלום חוץ מזה), לערבב אותם עם סוכר ושקדים ולהגיש בקערה.DSC02612

 

כשהזמנו את מירב וטל לארוחת בשבת בצהריים, דיברתי עם מירב קצת על "מה אכלנו בחג" ודיברנו על מאכלי חג אשכנזים (חלקם מופיעים בפוסטים קודמים, כמו מרק עם קניידלך או כבד קצוץ). השיחה הפכה לוויכוח על האוכל המרוקאי המעולה מול האפור רטוב האשכנזי. בכדי להגן על כבודו של האוכל האשכנזי, החלטתי לחזור לשורשיי ההונגריים (שהם, כידוע, המרוקאים של האשכנזים בכל הקשור לאוכל, חריף ועצבים).

יאללה – לעבודה – מרק עגבניות הונגרי עם בצקניות , צלי חלוד (ככה קוראים לזה, נשבע לכם – אבל בגלל הצבע ולא בגלל הטעם), וכרוב עם אטריות (נשמע משעמם למי שלא מכיר אבל זו אחת התוספות הפשוטות להכנה והטעימות יותר שאני מכיר). היו בארוחה עוד מנות, כמו סלט שורשים, אורז ופאי שוקולד מהמממממממם שהכינה מירב (כנראה הפאי / עוגת השוקולד הכי טובה שאכלתי אי פעם – אנחנו לא גמרנו את הפאי עד היום מאחר וכל פעם אנחנו מורידים לנו חתיכה מיקרונית, רק כדי שלא ייגמר).  אבל המאכלים האלה הם לאו דווקא (או בעצם, ממש לא) הונגריים אז לא נכללו בפוסט הזה.

אמנם לא אוכלים קינוח לפני שמסיימים את האוכל מהצלחת, אבל התמונה הזו, שצולמה על ידי טל מסבירה למה התלהבנו מהעוגה כל כך הרבה. זה הזמן גם לדבר קצת על התמונות בפוסט הזה – בכל הפוסטים האחרונים השתמשתי במצלמת "Point and Shoot" פשוטה שהוציאה עד היום תמונות לא רעות, לדעתי, אבל בפוסט האחרון הרגשתי שהתמונות לא ממש מראות "למה התכוון המשורר", אז הוצאתי את המצלמה הדיגיטלית הישנה שלי, שאפשר לשלוט בה שליטה מלאה על כל הפרמטרים (מהירות צמצם, מִפֶתַח וכד'), בשאיפה לקבל תוצאות טובות יותר. זה כמובן לא מתחרה עם המצלמה של טל (ועם יכולות הצילום המדהימות שלו), אבל נראה לי שבחלק מהמקרים קיבלתי תוצאות קצת יותר טובות, אבל עדיין אני רואה בתמונות חלק "לא סגור". כשמוסיפים לזה גם כמה ביקורות שליליות (אבל בונות) מחברים טובים… אני מקווה לטפל ביכולות הצילום שלי בזמן הקרוב.

חשוב לציין כי למרות שמה שהכנתי מבוסס על אוכל הונגרי קלאסי, חלק מהמתכונים הם בעצם גרסאות פרטיות שלי ולאו דווקא המתכון הקלאסי שמופיע במדורי האוכל בבודפשט, אז בבקשה – לא לשלוח לי דואר נאצה עם קללות בהונגרית (ויש הרבה, תאמינו לי, חלקן כאלה שגורמות אפילו לי להסמיק).

מלאו את הקומקום שלכם מים ותרתיחו. חשוב שיהיו לכם מים רותחים בהישג יד בדיוק כשתצטרכו אותם, כך שבכל פעם שאתם משתמשים במים רותחים, מלאו מחדש את הקומקום והרתיחו מחדש – נשתמש בהרבה מים רותחים היום.

בכדי שמרק (כל מרק) לא ייצא דליל ומיימי מדי (כמו במקרה הזה – אין בעגבניות שום דבר סמיך או מסמיך), אפשר להסמיך אותו בכמה דרכים – הוספה של שמנת, חלמונים, גבינה צהובה, כל אחד בנפרד או שניים מהם ביחד (או אפילו כולם), או ברביכת קמח. הוספה של כל אחד מהרכיבים האחרים (שמנת, חלמונים, גבינה צהובה) מגבילה אותנו לגבי חימום מחדש של המרק ו/או הרתחה שלו (הרתחה תגרום לפגיעה בטעם ו/או במרקם ו/או בשניהם). הרביכה, לעומת זאת, נותנת "גוף" למרק בלי להפוך אותו לחלבי או להגביל טמפרטורה ו/או שימוש.

נחמם על אש בינונית סיר גדול וכבד ובו ככף שמן, ונוסיף שתי כפות גדושות של קמח רגיל ונערבב היטב כל הזמן (אני מערבב עם מטרפה בכדי שיהיו מינימום גושים). כשהקמח בשוליים של הסיר מתחיל להזהיב, נוסיף לקמח שתי כוסות מים רותחים תוך כדי שאנחנו ממשיכים לערבב היטב (זהירות, בהתחלה זה מאיים להשפריץ, אבל אל תישברו – תמשיכו לערבב עם כף עץ ארוכה) ונקבל רביכה סמיכה מעט.

את הרביכה נעשיר עם ציר עוף. לרוב אין לי בעיה להשתמש במשחת ציר עוף של קנור או אפילו (רחמנא לצלן) באבקת מרק טובה (של קנור או של OXO), אבל הפעם שתי עובדות גרמו לי להשתמש בציר עוף אמיתי – הראשונה והחשובה ביותר הייתה שנשאר לי בערך ליטר של מרק עוף מארוחת הערב של יום לפני, והשנייה היא שאני משתמש בעגבניות טריות והיה חשוב לי להשאיר טעם מאוד עדין למרק, וקצת קשה לעשות את זה עם משחת ציר או אבקה. שלא תבינו לא נכון – הסיכוי שהייתי מכין ציר עוף במיוחד עבור המרק הזה הוא נמוך מאוד, אם לא היה לי ציר במקרר או במקפיא.

כשאני מכין, אם אני מכין ציר עוף, אני לרוב מכין אחד משני סוגים של ציר עוף – האחד הוא הקלאסי, הצלול (מכינים מרק עוף עם הרבה חלקי עוף והרבה שורשים ומסננים דרך מסננת, ואם רוצים אקסטרה צלול דרך גזה), והשני גס יותר, עז טעם ועשיר הרבה יותר. השני הוא גם בעל צבע ירקרק מובחן, כך שהוא מתאים לרטבים / מרקים בעלי צבע חזק ולא לעדינים שביניהם. מאחר ובמרק אדום עסקינן, העדפתי להשתמש בציר החזק יותר בטעמו. הוצאתי ממרק עוף את כל מה שלא יכול לעבור טחינה (בעיקר עצמות, אבל פירקתי את הבשר אל תוך הנוזלים) וחיממתי את המרק (מוצקים חמים ייטחנו בצורה דקה יותר מאשר מוצקים קרים, אנחנו רוצים לקבל "דייסה" עדינה כמה שיותר). כשהמרק התחיל רתיחה עדינה, הסרתי מהאש וטחנתי את האימאימא של כל מה שהיה שם – בשר, גזר, בצל, עלי פטרוזיליה וסלרי, הכל. הכל הפך להיות דייסה בסגנון מרק של ילדים בני שמונה חודשים (אני מת על האימהות האלה – "נכון שזה טעים? נכון?" לא! זה מגעיל, זה דוחה, ואם הייתה לו יכולת ורבאלית / מוטורית בגיל 8 חודשים הוא היה דוחף לך את זה לגרון ומכה אותך למוות עם הכף). את הכבודה נעביר עם מצקת למסננת דקה שמונחת מעל קערה, ובעזרת החלק העגול של המצקת נדחס את הדייסה דרך המסננת בתנועה סיבובית שחוזרת על עצמה. לאט לאט נקבל בקערה נוזל ירקרק משהו ובמסננת תישאר סוג של מסה דביקה. נזרוק את מה שיש במסננת, נוסיף עוד כמה כפות מהסיר ונחזור על התהליך עד שנגמור את כל הדייסה (כמו ילדים טובים, לא?).

DSC04335

נוסיף לרביכה 6 עגבניות טריות מגוררות על פומפייה דקה (כמו למלוואח) ושתי קופסאות קטנות (200 גר') של רסק עגבניות. נערבב היטב ונתבל במלח. נוסיף גם כפית גדושה של סוכר לבן בכדי לשבור את חומציות העגבניות. נטעם – יש סיכוי שתצטרכו גם להוסיף מים רותחים בשלב הזה אם המרק "כבד" או סמיך מדי. נביא לרתיחה עדינה פעם אחת, נכסה, ננמיך את האש ונבשל כשעה נוספת בכדי שהטעמים של המרק יתגבשו להם. יתקבל מרק בצבע אדום-כתום עדין עם טעם של עגבניות מאוד מורגש, כשהטעם של העגבניות הטריות מאוד מורגש. אפשר להכין את המרק עם רסק עגבניות בלבד, אבל מתקבל מרק שונה לחלוטין, אז על  תתקמצנו ואל תתעצלנו – תשתמשו גם בעגבניות טריות.

DSC04341

בינתיים נכין את הבצקניות (נוקדלי בהונגרית) – מין סוג של אטריות עבות שהולך מצוין עם מרק העגבניות וגם עם גולאש שיש בו מספיק רוטב גם לאטריות שכאלה.

בקערה (השתמשתי באותה קערה שגיררתי אליה את העגבניות, וככה חלק מהרסק נכנס גם אל הבצקניות) נערבב היטב ביצה אחת עם רבע כוס מים קרים. נוסיף בערך כוס קמח ושליש כפית מלח ונערבב היטב (עדיף בעזרת מטרפה). אמורה להתקבל עיסה דלילה יחסית, משהו במרקם של עיסה לפנקייק או אולי טיפטיפה יותר סמיך.

DSC04345

נרתיח בסיר הרבה מים עם כף מלח וכפית שמן. כשמים רותחים נטיל את הבצקניות לסיר. יש שלוש טכניקות – הראשונה והפשוטה ביותר היא להשתמש בכפית ולהטיל כמות של בערך חצי כפית בכל פעם אל המים הרותחים.השנייה (של אהרוני אם אני לא טועה), היא להשתמש בפומפייה גסה ושטוחה שמניחים על הסיר, לקחת בכף היד קצת מהעיסה, ולדחוס את העיסה בעדינות דרך הפומפייה – דרך החורים ייפלו למים הרותחים גושים "בגודל הנכון". אפשר לעשות את אותו הדבר עם מועך תפוחי אדמה (ככה אני עושה).

DSC04347

נבשל עד שהבצקניות צפות למעלה ועוד 10 דקות, נסנן ונשטוף היטב היטב במים קרים. נוסיף לכל קערת מרק כף-שתיים של הבצקניות. לא חובה, אבל מרים את המרק לעולמות אחרים.

התמונה, דרך אגב, צולמה על ידי טל, שהוא צלם בחסד ויהפוך כנראה לצלם הבלוג גם אם הוא לא רוצה. או לפחות, הוא ייאלץ ללמד אותי לצלם ברמה שהוא מצלם, אם אפשר לעשות את זה במצלמה המצ'וקמקת שלי.

כשאני מבשל צלי, אני לא אוהב לחתוך את הבשר לקוביות לפני הבישול, אלא לבשל את הבשר בנתח אחד וכשהצלי כמעט מוכן, לחתוך לפרוסות (ע"ע צלי בקר צרפתי). הסיבה היא שכשסוגרים נתח גדול ומבשלים אותו, רוב הטעם נשאר בתוך הבשר, בעוד שכשחותכים בשר לקוביות (גם אם סוגרים את הקוביות), חלק מהטעם "אובד" לטובת הרוטב מאחר ויותר נוזלים יוצאים מהבשר אל הרוטב. בסוגי הצלי ההונגרי אני מוכן לחרוג מהחוק הכמעט מוחלט (עבורי) הזה מאחר והרוטב מהווה חלק בלתי נפרד מהמנה.

המנה נקראת "צלי חלוד" כמו שאמרנו, בגלל הצבע האדום-כתום שלה הנובע במקור מפפריקה ועגבניות. בגרסה הפרטית שלי אני מחזק את הצבעים הללו עם הרבה גזר ופלפלים אדומים.

הפעם הנחתי את ידיי על נתח "כתף מרכזי" אולי הכי יפה שראיתי בחיי (אני לא צוחק) – זה הערך המוסף שיש לך קצב שאתה סומך עליו בצורה עיוורת (דני) בקצביה שאתה סומך עליה בצורה עיוורת (לימוזין ברמת ישי).

DSC04304

נפצח בחיתוך של ק"ג וחצי בשר לקוביות בגודל שאפשר להכניס לפה, לא קטנות מדי, אבל כאלה שאפשר פשוט להעמיס על המזלג ולטחון. קחו בחשבון שהבשר מאבד בערך 25% – 30% מגודלו/נפחו בבישול, אז אנחנו מדברים על קוביות בגודל של בערך 3×3.

DSC04308

נחמם סיר כבד על אש גבוהה ונוסיף שתי כפות שמן (אני משתמש בסיר/מחבת של Woll אז אני משתמש בפחות, ולא, אני לא מקבל מהם עמלה, אבל עדיין יש להם כנראה את הסירים/קלחות הטובים ביותר מהטובים שיש). אני משתמש בשמן קנולה או חמניות, תרגישו חופשי להשתמש במה שאתם אוהבים, חוץ משמן זית שלדעתי לא מתאים כאן. כשהשמן מתחיל לעשן נוסיף את הבשר ונערבב היטב. המטרה היא לסגור את הבשר במהירות ובטמפרטורה גבוהה, בכדי שמקסימום טעמים ונוזלים יישארו בבשר וכתוצאה מכך, הבשר יישאר עסיסי.

DSC04312

כשהבשר שחום וסגור, נוציא אותו לקערה, יחד עם הנוזלים בסיר(אם יש).

ניקח 4-5 עגבניות בשרניות ואדומות ונקלף אותן – אם תנסו לקלף את העגבניות כשהן טריות רוב הסיכוי שתגלו שהן צנועות וחסודות ולא מוכנות להסיר את הבגדים ככה סתם, והן תצטרכנה שכנוע קל בכדי להתפשט. נחתוך בחלק התחתון של כל עגבנייה צלב, נניח בקערה ונכסה את העגבניות במים רותחים. נניח להן ככה כ- 10-15 דקות.

DSC04295

נוסיף כפית שמן לסיר, וכשהשמן מעשן ננמיך את האש נוסיף שני בצלים שקצצנו דק דק ושלושה גזרים מגוררים על פומפייה דקה. נטגן ונערבב מדי פעם עד שהצבע של הגזר "דוהה".

DSC04313

נוסיף שלושה פלפלים אדומים קצוצים דק דק ונערבב היטב. העיסה מקבלת לאט לאט צבע זרחני משהו, אבל זה ילך וייעשה טוב יותר ויותר.

DSC04316

בינתיים נחזור לעגבניות. אחרי השכנוע במים רותחים שהם קיבלו, הן תתפשטנה בקלות יחסית – תשתמשו בצלב שחתכתם למטה כנקודת התחלה ותתחילו לקלף את בשר העגבנייה.

DSC04331

את העגבניות נקצוץ דק ונוסיף לסיר, יחד עם הנוזלים והגרעינים. נוסיף גם כף גדושה של פפריקה מתוקה ועוד פפריקה חריפה כמה שאתם אוהבים. תטעמו את הרוטב ותזכרו את הטעם – תיכף תכירו את השותף הטוב ביותר שיש לפפריקה שמוציא מהטעם שלה את המקסימום. ניקח כפית גרעיני קימל (לכולכם יש את זה תמיד בבית, לא?), ונעשה בהם אחד מהשניים – או שנקצוץ אותם עם סכין, או שנכניס אותם יחד עם כפית מלח גס למכתב ונכתוש אותם טוב טוב יחד (המלח עוזר לשבור את הקימל). אם אין קימל או שלא בא לכם, מלח בלבד יעשה את העבודה. נוסיף את התערובת לרוטב, נערבב היטב, ונטעם שוב – הטעם של הפפריקה והקימל פשוט "עובד" ביחד. לא יאומן עד שלא טועמים.DSC04317

עכשיו הרוטב כבר מתחיל להזכיר קצת חלודה, לא?

DSC04329

נוסיף כוס מים רותחים, נערבב היטב, ונעביר ללהבה הכי נמוכה שיש לנו בכיריים. נחזיר את הבשר יחד עם הנוזלים שבוודאי הצטברו בינתיים בקערה, נערבב היטב ונכסה. אמור להיות מעט רוטב יחסית – זה הרעיון. נבשל לפחות 4 שעות (אני בישלתי 7 שעות), כאשר פעם בשעה נפתח את הסיר, נוודא שיש תמיד מספיק נוזלים ושהרוטב לא נחרך. נוסיף מים רותחים אם צריך, אבל לא יותר מחצי כוס מים כל פעם. אם אתם צריכים להוסיף יותר מחצי כוס מים בכל פעם (אני לא חושב שהוספתי יותר מכוס-כוס וחצי במהלך כל הבישול), האש גבוהה מדי.

מתקבל בסיכומו של בישול תבשיל סמיך מאוד, כשהרוטב עוטף את הבשר הרך והטעמים שלו חודרים אל תוך הבשר, כשהבשר עצמו מעשיר את טעם הרוטב.

DSC04352

בזמן שהבשר מתבשל נתפנה לתוספת הכרוב והאטריות. נשטוף היטב כרוב גדול, נחצה אותו ובעזרת סכין חדה נוציא את ה-"לב" שלו על ידי שנחתוך משולש מסביב לגזע הקשה בחלק התחתון של הכרוב.

DSC02624

נפרוס את הכרוב לרצועות דקות, ונניח בסיר שיש בו כבר כף שמן.

DSC02628

נדליק אש בינונית-גבוהה (הלהבה צריכה להיות בינונית, אבל האש צריכה להיות גבוהה. או שזה בעצם האש הבינונית אבל להבה גבוהה? בקיצור, תניחו את הסיר על להבה בינונית ותגבירו את האש למקסימום. בסדר? תפסיקו להיות כאלה איטיים אחרת לא נסיים את החומר לבגרות). נערבב בזהירות מדי פעם (כרוב שלם ממלא סיר גדול, זהירות שלא ייפול החוצה). כשהכרוב מתחיל להראות סימנים של השחמה (קירמול), ננמיך את האש, נוסיף כף גדושה של סוכר (!!!) וכפית מלח, נערבב היטב,נכסה למניעת איבוד נוזלים ואדים ונמשיך לבשל תוך כדי ערבוב כל דקה-שתיים. לאט לאט הכרוב "יקמול" לו אל תוך הסיר עד שהכמות תרד לבערך רבע מהכמות המקורית, תוך כדי שהכרוב מקבל צבע חום משגע ומתיקות מדהימה (לא רק בגלל הסוכר שהוספנו, דווקא בגלל תהליך הקירמול שהוא עובר). כל התהליך ייקח בין 30 דקות ל- 50 דקות, תלוי בגודל הכרוב בעיקר, אבל גם בכמות הסוכר שבו.

בסיר אחר נבשל לפי ההוראות על השקית שקית (200 גר') של אטריות ביצים רחבות במים עם מלח. נסנן את האטריות, נשטוף היטב במים קרים (תוך כדי סינון) ונוסיף לכרוב. ערבוב מהיר וזהיר (שלא למעוך את האטריות) – וזהו. נטעם, נוסיף מלח אם צריך, וזהו.

 

אין לי זמן לסיפורים

מרק עגבניות עם בצקניות
למרק:
כף שמן
שתי כפות גדושות קמח
ליטר ציר עוף (עדיף אמיתי, אבל אפשר ממשחת ציר/אבקת מרק טובה)
6 עגבניות אדומות וטריות, מגוררות בפומפייה דקה
שתי קופסאות (200 גר') רסק עגבניות
מלח גס
כפית סוכר לבן
מים רותחים

לבצקניות:
ביצה
שליש כוס מים
כוס קמח
מעט מלח

מכינים את הרביכה – מחממים סיר כבד עם כף שמן, מוסיפים את הקמח ומערבבים היטב. ממשיכים לערבב כל הזמן עד שהקמח בשולי הסיר מתחיל להזהיב. מוסיפים שתי כוסות מים רותחים ומערבבים היטב. מוסיפים את ציר העוף ומערבבים היטב.

מוסיפים את רסק העגבניות, מוסיפים את הסוכר, ממליחים וטועמים. מדללים במים רותחים במידת הצורך. מנמיכים את האש, מכסים ומבשלים כשעה.

להכנת הבצקניות, נערבב היטב בקערה את הביצה והמים. נוסיף את הקמח והמלח ונערבב (עדיף עם מטרפה או מזלג) עד לקבלת עיסה דלילה יחסית (בערך במרקם של עיסת פנקייק).

נרתיח הרבה מים עם מלח בסיר, וכשהם רותחים ניצוק פנימה בעזרת כפית את העיסה (בכמות של כחצי כפית כל פעם). שיטה נוספת היא לדחוס את העיסה דרך חורים של פומפייה גסה או של מועך תפוחי אדמה מעל למים. נבשל עד שהבצקניות צפות ועוד כ- 10 דקות. נסנן ונשטוף בהרבה מים קרים.

מוסיפים מעט בצקניות לכל צלחת מרק.

צלי חלוד
ק"ג וחצי בשר כתף, חתוך לקוביות בגודל 3×3
2 בצלים קצוצים דק
3 גזרים מגוררים דק
2 פלפלים אדומים קצוצים דק
4-5 עגבניות
כפית גרגרי קימל (לא חובה)
כף גדושה פפריקה מתוקה
פפריקה חריפה (לא חובה)

מסמנים צלב בחלק התחתון של כל עגבנייה, מניחים את העגבניות בקערה ומכסים במים רותחים.

מחממים סיר כבד על אש גבוהה עם מעט שמן. מטגנים את קוביות הבשר עד שהן משנות את צבען. מוציאים לקערה יחד עם הנוזלים שהצטברו בסיר.

מוסיפים כפית שמן לסיר, ומטגנים את הבצל והגזר על אש נמוכה עד שהגזר משנה את צבעו ו-"דוהה" קצת. מוסיפים את הפלפלים האדומים וממשיכים לטגן.

קולפים את העגבניות, קוצצים דק ומוסיפים לסיר. קוצצים את גרגרי הקימל עם סכין או שכותשים בעלי ומכתש יחד עם כפית מלח גס. מוסיפים לסיר יחד עם כף גדושה של פפריקה. מוסיפים כוס מים רותחים ומערבבים היטב. אמור להתקבל רוטב סמיך יחסית.

מחזירים את הבשר יחד עם הנוזלים שהצטברו בקערה ומערבבים היטב כך שהבשר יצופה ברוטב בצורה מלאה. מעבירים ללהבה הנמוכה ביותר בכיריים, מכסים ומבשלים לפחות 3-4 שעות, תוך ערבוב פעם בשעה. במידה וחסרים נוזלים (הרוטב אמור להיות סמיך מאוד אבל לא חרוך), מוסיפים חצי כוס מים רותחים ומערבבים היטב.

כרוב עם אטריות
כרוב גדול
כפית מלח
כף גדושה סוכר לבן

שקית (200 גר') אטריות ביצים רחבות

חוצים את הכרוב ומוציאים את החלק העצי, הקשה מתחתית הכרוב. פורסים את הכרוב לרצועות דקות.

מכניסים את הכרוב לסיר כבד שבו כף שמן. נחמם על אש גבוהה תוך כדי ערבוב זהיר מדי פעם. כשהכרוב מתחיל להראות מעט סימני השחמה, ננמיך את האש, נוסיף מלח וסוכר, נערבב היטב וננמיך את הלהבה. נכסה ונבשל תוך ערבוב מדי פעם עד שנפח הכרוב יורד משמעותית (בערך לשליש / רבע מהכמות המקורית) וצבעו הופך לחום בהיר ושקוף.

נבשל את האטריות במים רותחים עם מלח, לפי ההוראות על האריזה, נסנן ונשטוף במים קרים, נסנן שוב ונוסיף לכרוב.

11 תגובות בנושא “איך אומרים "תרבחו ותסעדו" בהונגרית?”

  1. מתה על כרוב עם אטריות
    חשבתי שרק אמי מכינה…
    ממש גדלתי עליו
    אבל מה עם פלפל שחור??? זה מאסט

  2. הצלי החלוד מעולה!
    אני עושה אותו כבר 3 שבועות ברציפות לבקשת בני המשפחה.
    יחד עם הבצקנית (ללא המרק). הן שותות יופי את הרוטב של הצלי.

    בהזדמנות אכין גם את הכרוב והאיטריות.

    אפשר לקבל גם את המתכון של פאי השוקולד שנראה מדהים
    🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.