התקופה של אוקטובר-נובמבר-דצמבר היא תקופה שמחה מאוד עבורי, והפעם היא אפילו נגמרת בצורה שמחה במיוחד.
באוקטובר – יום ההולדת של אסף, הבן השני שלי, שהוא אוצר קטן ומשגע ומטרף שהופך כל יום ליום מיוחד, עם "יציאות" מדהימות, ולפעמים עם חוצפה, ועקשנות, וצחוק. אסף חגג יום הולדת חמש השנה.
בנובמבר – יום ההולדת של אייל, בני בכורי, שהוא כבר בן תשע, ובכל יום אני לומד עליו משהו חדש, ובעיקר לומד כמה שהוא מדהים וגדול ובוגר וחכם. בנובמבר חלים גם עוד שלושה (!!!) ימי הולדת במשפחה הקרובה שלי – אחי רונן, גיסתי מיכל, והאחיין שלי גל.
ובדצמבר? בדצמבר יש "רק" את היום הולדת שלי עד השנה, והשנה יש גם יום הולדת לבלוג!!! כן חברים, הבלוג הזה היה בדיוק בן שנה ב- 12 לדצמבר, והגיע הזמן שנעשה לו מסיבה, לא?
לא רק מסיבה, משהו מטורף עם בחורות, ואלכוהול, ואוכל טוב (ברור), ודי ג'יי מהסוג של ה-"ביוקר", אלא אנחנו גם נערוך את המסיבה בפנטהאוז החדש של הבלוג – ומי שעדיין לא שם לב, הבלוג לא רק שינה את פניו מקצה לקצה, אלא עבר דירה למקום הכי לוהט שיכולתי למצוא לו – www.mevashel.co.il. [1] אלוהים יודע איך הדומיין הזה היה פנוי – האמת שכמעט וקניתי את pashutmevashel.co.il, אבל בזמן שהתחלתי לבצע את הקניה דיברתי עם אחי ששאל אותי "תגיד, mevashel.co.il לא פנוי?" אמרתי לו שלא נראה לי, אבל אני אבדוק…. והופ – הוא פנוי! שתי דקות של לחץ, להכניס את ההזמנה לפני שמישהו אחר יחליט לעשות את זה… והופ – זה שלי. משם, הדרך הייתה קצרה לבחירת ספק Hosting, התקנת מערכת ה- WordPress, ו… זהו, אנחנו מוכנים. אה, צריך קצת לשפץ.
אז בחודש האחרון סידרתי את הבית החדש של הבלוג, והאמת שההשקעה הייתה לא קטנה בכלל. את רוב עבודות השיפוצים כאן עשיתי לבד – אמנם התבססתי על תבנית קיימת אבל רוב העיצוב הוא שלי, מה שדרש ממני לחזור המון שנים אחורה, לימים שידעתי לעצב דפי Web… המון שנים. עם קצת עזרה מחברים ועם המון עזרה מחבר אחד שקוראים לו ניר, שלא חייב לי כלום, ושכל ההיכרות שלנו מסתכמת בערך בחודש אחד, אבל ניר, שהוא אומן גרפי בחסד עליון ושותף במשרד לעיצוב גרפי / אנימציה / ויז'ואל קריאטיב / יו ניים איט שנקרא White Rabbit [2] – פשוט כיוון אותי למקומות הנכונים ועזר לי להגיע למקום שאני נמצא בו עכשיו. אז אמנם העבודה עוד לא הסתיימה, ועדיין יש כמה מקומות שצריך להרביץ עליהם עוד שכבת צבע (לדוגמה, המפה הכחולה פה מסביב), אבל עדיין… נראה לא רע, לא? אשמח לתגובות על העיצוב החדש למטה…
אז מה היה לנו השנה?
הפוסט הראשון היה על חציל בטחינה [3]. כמה בנאלי, לא? אבל עדיין מעולה, ואני עדיין מכין ממנו לא מעט. ואח"כ היו פנקייקים [4] שהוחלפו אח"כ במעין פרנץ' טוסט רוסי [5], והמבורגרים תוצרת בית [6] שהופיעו פעמיים [7], וגולאש הונגרי [8] שהקדשתי לאבי ז"ל, ותבית עיראקי [9] (שאני עדיין לא יודע אם צריך לכתוב אותו טבית או תבית…), וריבה אחת מתותים [10] ועוד שתיים, אחת מתאנים והשנייה משזיפים [11], ואוכל צרפתי [12], וקלצונה איטלקית [13], וגם מתכון עתיק יומין של ספגטי וכדורי בשר [14] שהמצאתי בעצמי, ואוכל הודי [15], וארוחה הונגרית [16] (שוב), והיו את המיוחדים שלי, צלי פרגיות עם פירות יבשים וקקאו [17] (כן! קקאו!), וקרמבו תוצרת בית [18], ומרשמלו [19], והיה ביקור באירוע ההשקה [20] ש
ל "מבשלים 2010" שהשתתפתי בו בגלל שבחרו בי כאחד מהבלוגרים היותר טובים, והיו לי שלושה ביקורים שראוי לציין בבלוג – האחד של צחי בוקששתר שביקר והשאיר תגובה [21], והשני של מירב המהממת מ- CooknBake [22], והיה גם מעין ביקור, או בעצם ארוחה משותפת עם טל מ-"מה יש לאכול [23]" שפרסמנו ביחד, כל אחד בבלוג שלו [24]. וואו… וזה עוד לא הכל. הרגשה מסוימת של סיפוק, אתם יודעים? הספקתי לא מעט, לא? בשנה האחרונה פרסמתי 40 פוסטים, מה שאומר בערך פוסט כל שבוע, שבוע וחצי. איזה כיף.
אז בכדי לחגוג באמת את היומולדת של הבלוג, ושל הבנים המדהימים שלי שבאמת נותנים לי סיבה לקום כל בוקר ולחייך (ובעיקר ביום ההולדת שלי, כשהם העירו אותי עם "היום יום הול-אה-דת לאה-אה-בא"), שתי עוגות מטריפות, שאולי הן לא ממש עוגות יומולדת קלאסיות אבל הן שימשו ככאלה בלי להתבייש.
הראשונה היא עוגת "קרמבו" – עוגה שאני מכיר המון שנים, אבל את השם "עוגת קרמבו" למדתי רק לאחרונה. אני תמיד הייתי קורא לה "עוגת אינסטנטים", על שם האינסטנט פודינג שמכניסים לא רק בקרם, שם מקומו הטבעי, אלא גם בבצק עצמו! העוגה הזו נשלחה יחד עם אייל אל מסיבת יום ההולדת שלו שערכו לו בכיתה, והתבנית חזרה ריקה, אז אני מניח שהילדים היו מאוד רעבים, או שהיא הייתה מאוד טעימה.
העוגה השנייה היא עוגת "קצף וקצפת" של חנה שאולוב. העוגה הזו היא אחד מיסודות הילדות שלי ושל האחים שלי. אימא שלנו הייתה מכינה את העוגה הזו לא מעט, וכמה שהיא פשוטה היא פשוט מדהימה. לעוגה הזו, שמופיעה במקור בספר מתכונים בפורמט קטן שנקרא "עוגות ועוגיות" של חנה שאולוב (שם היא נקראת דרך אגב "עוגת מקצפת וקצפת"), יש מבחינתנו טעם של ילדות. העוגה הזו הגיעה לשמש כעוגת יום ההולדת של הבנים שלי ושלי במסיבת יום ההולדת השבטית השנתית המסורתית של האחים שלי ושלי, על משפחותינו, טפנו ונשותינו.
אז יאללה, נתחיל בעוגת הקרמבו ונמשיך ב-"קצף וקצפת".
נפצח בהפרדה זהירה של 6 ביצים – ולפני זה כמה טיפים להפרדה טובה. לפני הכל – תוודאו שאתם שוטפים את הביצים לפני ההפרדה. הגושים האלה שדבוקים לביצה ומזכירים לשלשת של ציפור לא רק מזכירים אותה. זה הדבר האמיתי. טיפ שני – הכי קל להפריד ביצים קרות, ישר מהמקרר. החלבון טיפה יותר צמיג ועקב כך הוא נפרד בצורה קלה יותר מאהובו החלמון. דבר שני, תוודאו שאתם מפרידים את החלבון לכוס אחת, שופכים את החלמון לכוס אחרת, בודקים את החלבון אם נזלה לתוכו טיפת חלמון (האם החלמון "נשבר"? אם כן – בדיקה מדוקדקת). יש כל מיני אגדות שמספרות שאפשר לדוג חלמון יחד עם קליפת ביצה, או עם כפית הפוכה, או כל מיני תעוזות כאלה ואחרות. חברים, נגמר הצנע. אנחנו יכולים להרשות לעצמנו לזרוק ביצה, ומאחר וקצף חלבונים מחלבון שיש בו אפילו אלפית הטיפה של חלמון פשוט לא יעלה, אז למה לקחת את הסיכון?
טיפ שלישי – קצף מחלבונים מקציפים מחלבונים בטמפרטורת החדר, וחלמונים מאוד רגישים לטמפרטורה מאחר והם מהווים כר מעולה להתפתחות חיידקים. אי לכך ובהתאם לזאת – השאירו את החלבונים שלכם בחוץ כשהם מכוסים לאיזה 20 דקות לפני ההקצפה, ואת החלמונים, כשהם מכוסים, ישר למקרר.
נפצח, כמובן, כמו כל מתכון אפייה שמכבד את עצמו – מחממים את התנור לחום של 180 מעלות. בינתיים, נקציף את החלמונים במיקסר במהירות גבוהה, יחד עם 4 כפות סוכר. לאחר כ- 5 דקות הקצפה יתקבל לנו קרם אוורירי וסמיך.
[25]
נוסיף לתערובת 3 כפות גדושות של קמח ושקית אחת של אינסטנט פודינג בטעם שוקולד. נמשיך להקציף ממש עד שקמח והפודינג נטמעים בתערובת ולא יותר – אחרת הקמח יתחיל לפתח שרשראות גלוטן ובמקום לקבל טורט שוקולד אוורירי נקבל בלוק שוקולד שאם הוא נופל לכם על הרגל, הביטוח של הבלוג בדיוק נגמר. זה בסדר דרך אגב להשתמש במרית בכדי "לנגב" את הדפנות של הקערה ולערבב את מה שהיה שם יחד עם כלל התערובת. אם התערובת גושית מדי וסמיכה מדי, תרגישו חופשי להוסיף 2 כפות חלב על מנת "לרכך" אותה.
[26]
את התערובת נוציא לקערה נפרדת, שם היא תמתין בסבלנות. את קערת המיקסר ואת המקציף עצמו נשטוף היטב במים חמים (הכי חמים שאתם יכולים לסבול) – אנחנו רוצים להמיס את כל שאריות השומן שמפריעות לקצף החלבונים להיווצר ולעלות.
אחרי ששטפנו וייבשנו היטב את הקערה, נניח בה את החלבונים (שאמורים להיות כבר בטמפרטורת החדר) ונקציף עם כף גדושה של סוכר עד לקבלת קצף גמיש ונוקשה, אבל לא יותר מדי – אנחנו רוצים לערבב תיכף את קצף החלבונים עם תערובת השוקולד, ואם הקצף יהיה נוקשה מדי, הוא לא יסכים להזדווג עם התערובת השנייה.
וגם אם הקצף שלנו גמיש אבל עדין, אנחנו עדיין בעד קירוב לבבות, אבל ב