אינסוף בייגלה כפול שתיים

הקדמה ארוכה מאוד לפוסט אורח

לפני כמה חודשים, בדרכי חזרה הביתה לצפון, עברתי ברחוב הרצל בתל אביב וראיתי מאפיית בייגלה (רומני, החום כהה, הקשה). מיד שיחת טלפון לזוגתי שתחייה – "להביא הביתה בייגלה?". "כן", הייתה התשובה, "אבל לא יותר משלושה-ארבעה". כשהגעתי הביתה עם שתי שקיות שבכל אחת 13 בייגלך ("נו, מה את רוצה, היה מבצע. אני אקפיא את רובם"), החלטתי שאני חייב למצוא מתכון בייתי מנצח לבייגלה כזה.

השקיות עם הבייגלך הקפואים נגמרו מהר מאוד, ואת מקומם תפסו לפחות 8 או 9 נגלות שנוצרו ממתכונים שונים. במהלך החיפושים (שלא ממש צלחו) אפילו פירסמתי את שוועתי למתכון מנצח של בייגלה. כמה חברים ששעו לזעקתי שלחו לי מיד כמה מתכונים (כולל טל מ-"מה יש לאכול?" ששלח אותי לחפש בגוגל את המתכון שלו… מתכון שכבר הכנתי בתחילת תהליך החיפוש), אבל אף אחד לא היה בדיוק מה שרציתי. רובם היו בסדר, שלושה מהם היו מצויינים, אבל אף אחד מהם עדיין לא היה מה שרציתי. מה שחיפשתי היו בייגלך עם ציפוי קשה, עם תוך לא רך מדי ולא מתוק מדי. לא מצאתי. כל המתכונים דומים בדרך ההכנה הכללית שלהם אבל שונים בשני פרמטרים בעיקר – יחס הקמח-נוזלים-שומן בבצק והרכב התמיסה שבה מבשלים את הבייגלך בישול מקדים לפני האפייה.

כשכמעט והרמתי ידיים נזכרתי באינפי. את הרומן שלי עם אינפי מהבלוג "מתקמחים, אפיה ובישול" התחלתי לפני די הרבה זמן, ממש עם הפוסטים הראשונים שלו. אינפי הוא אופה מקצועי ביום ובלוגר בלילה, ששומר על הזהות האמיתית שלו בקנאות (למרות שיש לי כמה חברים שטוענים שהוא מת להתגלות כי הוא כבר זרק להם רמז קטנטן כזה או אחר על זהותו, אבל עדיין לא זיהו אותו). החתימה שלו היא תמיד "נתקמח…" בסוף כל פוסט – יש בזה משהו מאוד אמיתי – מצד אחד זה מזכיר את "נתראה" או משהו דומה (ומי שכרגע עובר לו בראש "בניין התפעל עתיד" שילך ויעמוד בפינה עד סוף הפוסט או עד שיש ריח של בייגלה באוויר, מה שמגיע ראשון), ומצד שני זה הופך את העיסוק בקמח למשהו מאוד מרכזי. אופה מקצועי כבר אמרתי, לא? אז נראה שלא רק זה, אלא מישהו שהאהבה שלו לעיסוק שלו היא מאוד גדולה. אני חושב שהיה זה קונפוציוס שאמר "מצא לך עבודה שאתה אוהב, ולעולם לא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך".

מי שזוכר את הפוסט "לחמניות עם חלב ודבש" שלי וגם של עוגיו.נט – "קולעות בול", וגם של טל מ-"מה יש לאכול?" – "לחמניות חלב ודבש בתרמומיקס" – כל הפוסטים האלה מבוססים על פוסט של אינפי ששבה את כולנו.

אחרי הפוסט על הלחמניות, אינפי ואני התכתבנו והבטחנו שחייבים לעשות "קרוס-פוסטינג", כלומר פוסט שהוא כותב אצלי בבלוג ואולי גם להיפך, פוסט שלי בבלוג שלו. הבטחנו הבטחנו, ושכחנו.

כשאתגר הבייגלה היה נראה כאילו הוא כמעט ובלתי פתיר עבורי, פניתי לאינפי. "בייגלה רומני? מה זה?" הוא שאל באימייל חוזר. אוי ואבוי, זהו, אכלתי אותה, נגמר, הכל אבוד, אם הוא לא יודע, אף אחד לא יודע. אחרי שעתיים עוד אימייל. "אה, לא ידעתי שככה קוראים לזה. אין בעיה, תן לי שבועיים וזה יהיה אצלך". עברו כך וכך ימים, בערך שבועיים באמת, והמתכון היה אצלי.

Joint

בזמן האחרון העבודה והלימודים דורשים ממני המון אנרגיה, מה שמשאיר לי כמעט אפס מקום לבלות במטבח, והשבועיים האחרונים הפכו להיות אפילו עוד יותר קשים. ביום רביעי הרגשתי שאני חייב להכנס למטבח ולהכין משהו כסוג של מדיטציה, כסוג של שחרור. המתכון של אינפי מתאים לזה בדיוק – בצק שמרים, שדורש לא המון עבודה אבל לוקח את הזמן שלו לתפיחות, מה שיאפשר לי להתעסק עם המקלחות והשכבת הילדים ואולי גם כמה אימיילים בין תפיחה לתפיחה, והכי חשוב – מדיטציית ידיים. אין כמו לישה ועיצוב של מוצרי בצק לנפש עייפה.

בקיצור – זהו. מצאתי את המתכון שלי. לדעתי אני עוד צריך נגלה אחת או שתיים נוספות בכדי להפוך אותו למושלם, אבל מה שיש כרגע זה לדעתי, הכי קרוב שאני יכול להוציא מתחת ידיי. אני חושב שיש לי מגבלה בדוגמת התנור שלי שלא מגיע לטמפרטורות הגבוהות של הטאבונים במאפיות, מה שמספק ציפוי קצת פחות מתפצח וקשיח מהמקור, אבל מבחינת המרקם הפנימי מדובר בדיוק במה שאני מחפש.

ומבלי שהות נוספת (קצת חצוף לכתוב את זה אחרי הקדמה של 500 מילה) – קבלו את אינפי, ומיד אחרי הטקסט הפותח שלו תהליך הכנה מפורט יחד עם תמונות שלי.

את הבייגל הרומני אני זוכר עוד משחר נעוריי, מצחיק הוא שדווקא יובל (הפשוט שמבשל פשוט) היה שם להזכיר לי את קיומו. כי מבחינתי יש את הבייגל הרגיל (הרומני), יש את הירושלמי המוארך ועתיר השומשום ויש את האמריקאי השמנמן והמבריק.

הבייגל הזה ליווה אותי כשעבדתי בחופשים בתיכון אצל כל מיני גננים למיניהם, היינו עוצרים את העבודה ומתיישבים לאכול ארוחת בוקר מהירה ומזינה של בייגל עם שוקו, נדיר שהיה זה בייגל טרי, תמיד הוא היה קשה מדי, יבש מדי ועם צבע מוזר מדי, כשאוכלים בייגל יום יום שמים לב לפרטים האלה: פעם הוא היה חום, פעם הוא היה שחור וחום, פעם הוא היה חום ירוק, פעם הוא היה צהוב ירוק. אלוהים אדירים..! אני מקווה שלא אכלתי יותר מדי רעלים שם…

אבל זה היה טעים. כמה טעים? כזה שלא איכפת לקנות כל יום ולאכול אותו לארוחת בוקר.

גם בימיי כסטודנט בעיר הגדולה תל-אביב הוא היה שם, אומנם גיוונתי בינו לבין הבורקיטס (ועליהם אולי לפוסט אחר) אבל הוא כיכב שם. המשכתי את אותו מנהג כבימי הגננות, בייגל ושקית שוקו. באותם ימים שבהם קיוסק היה קיוסק ולא בר-קפה או בר-עישון או מרכז למכירת סמים/אלכוהול ושאר מיני ילדים. כשנכנסת לקיוסק ידעת שתמצא סיגריות, שתייה קלה, פיצוחים למיניהם, ממתקים קלים למיניהם ובייגלים. היום כשאתה נכנס לקיוסק עלול אתה לחשוב בטעות שלמחילת הארנב נכנסת והיא לקחה אותך היישר לדיוטי-פרי…

אז מה הטריק בבייגל הרומני? שאל אותי יובל. האמת שאין הרבה טריק מלבד האמת עצמה. הבצק דל מאוד בנוזלים, מתקתק הודות לסוכר ורך מעט הודות לכמות הקטנה של השומן שבו. האם אפשר להכין זאת אחת לאחת בבית?…

אני מסופק. מהסיבה הראשונה (עד כמה שהיא אינה הגיונית) בהכנת בצק תעשייתי נלווים חומרים נוספים שאין בבית, אותה כמות אימתנית של בצק (150 ק"ג) אף היא בעצמה גורם טעם, למיטב ידיעתי, אופים את הבייגלים בתנור פחמים לוהט, תוכלו למצוא עדות לכך עפ"י סימני הפיח השחורים פה ושם על הבייגל. אולי לא דומה אבל בערך, כן אפשרי.

מתחילים.

עד כאן הטקסט המקדים של אינפי, ומעכשיו תהליך ההכנה לפי המתכון שלו עם קצת תובנות של מטבח ביתי, וכמובן תמונות כמה שרק אפשר. כדאי מאוד להשתמש במשקל ביתי אם יש לכם, אבל בכל מקרה אני נותן לכם את המקבילות של כלי קיבול במידת האפשר.

בקערת המיקסר נניח ק"ג קמח לחם ו- 18 גרם שמרים טריים או 6 גרם שמרים יבשים. זכרו שבקוביית שמרים טריים יש 50 גר', כך שטיפה פחות מחצי קובייה זה מה שאתם רוצים. אני אוהב "להחביא" את השמרים (בין אם טריים או יבשים) בתוך הקמח בכדי להגן עליהם מהמלח, למרות שאינפי טוען שאין צורך. נוסיף גם 450 גר' מים (או 450 מ"ל, או כוס ושלושת-רבעי אם יש לכם כוסות של 250 מ"ל או שתי כוסות ורבע אם יש לכם כוסות של 200 מ"ל), כף מלח וארבע כפות סוכר. נוסיף גם שלוש כפות שומן – שמן צמחי (לא זית) או חמאה מומסת.

הערה: לדעתי אפשר להוריד מעט מכמות השמן בכדי לקבל דווקא בצק קשה אפילו עוד יותר ממה שמתקבל, אני אנסה בנגלה השנייה (את הנגלה הזו הכנתי ביום רביעי, אני כותב את הפוסט בבוקר יום שבת וכרגע במקפיא נשארו רק שני בייגלך מאחר והארבה שגר כאן בבית אהב מאוד את הבייגלה של אינפי…)

לשים באיטיות 2-3 דקות. אמור להתקבל בצק קשה מאוד (כמות הנוזלים והשומן מאוד נמוכה יחסית) ואולי אפילו פירורי.

DSC02168

אם אחרי כ- 3 דקות הבצק לא מתאחד, תוסיפו למרכז הקערה (אפשר תוך כדי עבודה, איך שבא לכם) שתי כפות מים ותמשיכו לעבד 2 דקות. התאחד – אחלה. לא התאחד – כף מים נוספת. כך עד שתקבלו בצק אחיד אבל שוב, קשה מאוד ואפילו גושי. חשוב מאוד לא להוסיף יותר מדי מים מאחר ואנחנו רוצים בצק מאוד קשה ודל בנוזלים.

הנה ההבדל בין אופה ביתי לבין אופה מנוסה ומקצועי שמאמין בקמח שלו כמו שהרבי מלובביץ' מאמין בקדוש ברוך הוא (הנה באה תביעה של 300,000 ש"ח) – כשכתבתי את הטקסט הזה מיד קיבלתי אימייל מאינפי שאומר שלא צריך יותר מים, מקסימום תשתמש בקמח רגיל ולא בקמח לחם, אבל לא יותר מים. ותשאיר את כמות השמן אותה כמות בדיוק. ניסיתי שוב, נגלה נוספת, דווקא עם קמח לחם אבל עם הרבה יותר סבלנות, ונוכחתי לדעת שבאמת, החילזון מהשפן – במקום 2-3 דקות עבד המיקסר כ- 5-6 דקות וקיבלתי בצק שמתחיל להיראות נורמלי, בלי תוספת מים.

DSC02170

נגביר את מהירות המיקסר עד למקסימום שאנחנו יכולים. למה "…שאנחנו יכולים" ולא למהירות הכי גבוהה של המיקסר? מאחר ובמהירות יותר מדי גבוהה, מאחר והבצק קשה יחסית, יכולות להתחיל להתנתק לכם רצועות של בצק ולהתעופף להן ברחבי המטבח שלכם, וחבל. תגבירו לאט לאט עד שאתם מתחילים לראות שהבצק מתחיל להיות חופשי מדי. אני מציע להחזיק את המיקסר או את קערת הבצק בכדי לוודא שגם הם לא יתחילו לטייל להם על השיש. אחרי כ- 8-9-10-12 דקות (במתכון המקורי של איפני – 8-9 דקות, לדעתי כדאי כ- 12 מאחר והמיקסר הביתי כנראה קצת יותר חלש) אמור להתקבל בצק אחיד הרבה יותר, אבל עדיין – קשה. אני מציע לכם להוציא את הבצק מהקערה וללוש אותו ביד דקה שתיים, גם אם זה לא ממש תורם לבצק עצמו זה יאפשר לכם להרגיש את הבצק בכדי שבפעם הבאה תדעו אם אתם בכיוון או לא מבחינת הבצק. וחוץ מזה, ללוש זה כיף. קלוד ללוש זה כבר משהו אחר, אבל בצק ללוש זה כיף.

DSC02228

נניח את הבצק בקערה משומנת או שנרסס מעל הבצק מעל שמן עם תרסיס שמן , נכסה עם מגבת לחה ונניח לתפוח כשעה. בנגלה הראשונה שכחתי לרסס עם תרסיס שמן, ואפשר לראות בתמונה שהשכבה החיצונית של הבצק התייבשה טיפונת בגלל המגע עם האוויר. לא נעים, לא נורא.

DSC02173

נוציא מהבצק את כל האוויר (שניים שלושה אגרופים תוך כדי שחושבים על הבוס בעבודה / השותף / החמות / השכן וכד' יוציאו גם את האוויר מהבצק וגם את האגרסיות מכם). נחלק את הבצק ל- 15 כדורי בצק – אני מציע לכם לשקול כדורים של 100 – 100 גר' כל אחד בכדי לקבל גודל אחיד ואפייה אחידה.

DSC02175

שימו לב שבצעתי כדור ושקלתי אותו, ובינתיים כיסיתי את שאר הבצק עם המגבת הלחה.

עכשיו לטכניקה של הגלגול – יש כאן שתי טכניקות, אחת פשוטה יותר, שיוצרת בייגלך פשוטים עם יותר בצק פנימי (ה-"רך" של הלחם) ושכבה אחידה של "קשה", והשניה מספקת יחס טוב יותר לטובת ה-"קשה". תרגישו חופשי לעשות בפעם הראשונה "חצי חצי" ולהחליט מה אתם אוהבים יותר.

טכניקה ראשונה – בייגלך חלקים:

מגלגלים בעזרת הידיים כל כדור לרצועת בצק באורך של 20-25 ס"מ. מאחר ומדובר בבצק מעט קשה צריך להשקיע קצת בעבודה איתו, אבל זה ממש משתלם. במתכון המקורי של אינפי הוא כותב "…מרדדים כל רצועה שכזו בשני כיוונים הפוכים, יד ימין מרדדת כלפי מעלה ויש שמאל מרדדת כלפי מטה. הרצועה צריכה להסתלסל כמו ביסלי גריל". ניסיתי. לא עבד לי, כנראה שאין לי עדיין "יד" של אופה, אבל אני אנסה שוב בפעם הבאה ונראה. בכל מקרה, ככה אני רידדתי:

מרטיבים טיפטיפונת את כפות הידיים (מרטיבים קצות אצבעות של יד אחת ומורחים את המים של שתי כפות הידיים). מניחים את כדור הבצק בין שתי כפות הידיים ותוך כדי תנועת גלגול ולחץ כלפי פנימה יוצרים נקניק. ממשיכים גם כאשר הנקניק מתחיל להיות ארוך ולהשתולל מעל ומתחת לכפות הידיים שלכם.

DSC02179

ממשיכים לגלגל על גבי השיש עד שמגיעים לרצועות באורך של כ- 30 ס"מ.

DSC02182

מגלגלים לטבעת וסוגרים את שני הקצוות ביחד. תרטיבו שוב את קצות האצבעות ותעבדו מעט את נקודת החיבור בין קצות הרצועה בכדי להדביק אותם.

DSC02180

טכניקה שנייה – בייגלך מסולסלים

:

מגלגלים את הכדורים לרצועות באורך כ- 40ס"מ.

DSC02235

מקפלים את הרצועה באמצעה לצורת האות "U".

DSC02236

תופסים באמצעות אגודל ואצבע של יד אחת (בתמונה למעלה – יד ימין) את שני הקצוות החופשיים וביד שנייה את החלק המעוגל של ה- "U", ומתקילים לסובב כל יד לכיוון אחר (יד אחת ממכם והלאה, יד שניה אליכם), תוך כדי מתיחה מעט לצדדים במהלך הסלסול על מנת להדק את שתי הרצועות האחת לשניה, כך שתתקבל בעצם רצועה אחת מסולסלת כמו "ביסלי גריל" מהודק. שימו לב שאתם עירניים ומהירים בתנועות שלכם, הבצק הערמומי הזה עושה "unwind" (כמו קפיץ שמתשחרר) וחוזר למצב לא מסולסל אם לא תשימו לב.

DSC02237

מרטיבים את האצבעות, מגלגלים לבייגל ומדביקים את הקצוות היטב תוך שימוש במים בכדי ליצור מעין "דבק" מהבצק.

DSC02234

צריכים הדרכה נוספת? משהו לא ברור? אל דאגה, הוידיאו הבא שצולם באולפני "פשוט מבשל פשוט" תוך שימוש במיטב הטכנולוגיה (כלומר, הנחתי את המצלמה על צלחת הפוכה בכדי לקבל שלושה ס"מ של הגבהה) יפתור לכם את השאלות:

סלסול בייגלה

מכסים את כל הבייגלך במגבת לחה ומניחים לתפוח שעה נוספת.

DSC02190

כ- 15 דקות לפני סוף התפיחה, מדליקים את התנור ומחממים לטמפרטורה הכי גבוהה שהוא מסוגל לספק. במקביל, מכינים את תמיסת הבישול של הבייגלה:

דבר ראשון נרתיח כליטר וחצי מים.

בסיר כבד נניח כוס סוכר (200 גר') ונניח על להבה בינונית-גבוהה בכדי ליצור קרמל (הערה לעצמי – בפעם הבאה שאתה רוצה לצלם קרמל, תוודא שאתה משתמש בסיר בהיר ולא בסיר כהה).

DSC02191

אחרי כמה דקות יתחילו להופיע "איים" של קרמל שמתחיל להתהוות:

DSC02194

להנמיך מעט את האש (קצת פחות מבינונית) ולהמשיך לבשל בלי לגעת בסיר. לאט לאט יהפוך כל הסוכר לקרמל בצבע ענברי כהה. שימו לב שבשלב הזה צריך להיות מאוד קשובים למה שקורה בסיר ולהשתמש גם בחוש הריח. קרמל שרוף זה רע מאוד ומר, צריך להוריד מהאש עוד לפני שהוא מתחיל להישרף.

DSC02197

נוסיף (בנחישות אך בזהירות) את המים הרותחים (ליטר וחצי) לסיר ונחזיר לאש גבוהה – המים ימשיכו לרתוח אחרי כמה דקות ולאט לאט הקרמל יתמוסס בתוך המים. נוסיף שתי כפיות סודה לשתיה. הסודה עוזרת לבייגלך לתפוס צבע כהה עוד אפילו יותר מהקרמל.

ננמיך את האש כך שתהיה רתיחה קלה בסיר. בזהירות נניח כמה בייגלך שישתכשכו להם בנוחות במים (לא לצופף יתר מדי).

DSC02198

אני מכסה את הסיר – מה שקורה הוא שהתמיסה רותחת ומקציפה ומקיפה את הבייגלה גם מלמטה וגם מלמעלה. בכל מקרה אחרי שתי דקות הופכים את הבייגלה ומבשלים שתי דקות נוספות.

מניחים בתבנית אפייה מרופדת בנייר אפייה. אפשר לצופף יחסית מאחר ואת התפיחה הבייגלך כבר ביצעו במים והם לא צפויים לתפוח עוד יותר מדי.

DSC02200

מי שרוצה יכול גם להכין צלוחיות עם מלח גס, פרג ו/או שומשום ולטבול פינה של הבייגלה (אז אם לעיגול אין פינה?).

DSC02203

אופים כ- 12 דקות עד שהבייגלה מקבלים צבע חום כהה כמו שאתם מכירים.

DSC02204

מוציאים מהתנור, מפרידים את הבייגלך, הופכים ואופים כשתי דקות נוספות לייבוש החלק שהיה עד עכשיו במגע עם התבנית.

זהירות – אם אתם מכינים את זה ב- 1:30 בלילה (כמוני) וכל הבית כבר ישן, יש סיכוי שתרביצו שניים-שלושה כאלה בלי שאף אחד לא רואה. וודא שיש מבוגר אחראי בסביבה כשאתם מכינים את זה, אחרת לא ישאר למחר.

DSC02254

אינפי – תודה רבה לך על המתכון המצוין, ועל הטכניקה, אני מקווה מאוד שעוד אראה אותך כאן שוב…

אין לי זמן לסיפורים

בייגל רומני של אינפי
1000 גרם קמח לחם
450 גרם מים
30 גרם חמאה/שמן צמחי
65 גרם סוכר
14 גרם מלח
18 גרם שמרים טריים (6 יבשים)

200 גרם סוכר
1500 גרם מים
10 גרם סודה לשתייה.

שומשום לציפוי

מלח-גס לציפוי

שוקלים את כל החומרים לקערת הלישה של המיקסר, לשים 2-3 דקות באיטיות. מגבירים למהירות בינונית ולשים עוד 8-9 דקות. הבצק קשה מאוד וזמן הלישה מתארך מהרגיל. מעבירים לקערה משומנת, מכסים ומתפיחים כשעה. לאחר הזמן מוציאים את הבצק למשטח עבודה ומחלקים לכדורי בצק במשקל 105 גרם. מרדדים כל כדור לרצועה באורך 20 ס"מ.

מרדדים כל רצועה שכזו בשני כיוונים הפוכים, יד ימין מרדדת כלפי מעלה ויש שמאל מרדדת כלפי מטה. הרצועה צריכה להסתלסל כמו ביסלי גריל. מחברים את שני הקצוות ויוצרים בייגלה. מכסים את הבייגלים עם בד ומתפיחים כשעה.

בינתיים מכינים את הקרמל, מבשלים את הסוכר בסיר עד לצבע עמוק של קרמל, מוסיפים את המים, מבשלים עד שהקרמל נמס לחלוטין, מוסיפים את הסודה לשתייה.

כשהבייגלים תפוחים מעט, מכניסים אותם לסיר עם מי הקרמל (רצוי סיר רחב ושטוח מעט), מבשלים 2 דקות מכל צד ומוציאים החוצה, מניחים על בד. מבשלים את כל הבייגלים. טובלים את הבייגלים בשומשום או מלח גס (פינה אחת-כמו המקור) ומעבירים לתבנית אפייה. אופים בחום הכי גבוה שתנור ביתי יכול לספק (ושחומם מראש) במשך 10-12 דקות.

בהצלחה!

נתקמח…

פורסם בקטגוריה ילדים אוהבים, כללי, משהו אחר, עם התגים , , , . אפשר להגיע לכאן עם קישור ישיר.

25 תגובות על אינסוף בייגלה כפול שתיים

  1. מאת טל‏:

    סחטיין…
    אגב, תתקין את התוסף לטלפונים ניידים, שגם מי שגולש מהנייד יראה את הפוסטים כמו שצריך.
    WPTouch

    • מאת יובל‏:

      היה לי מותקן, רק שיש לי קצת בעיות עם כל התוספים אז אני כרגע בתקופת צינון, ומיד כשאני מתפנה קצת מהלחץ (סתיו 2018) אני מפעיל אותם מחדש ;-)

  2. מאת טל‏:

    לא פייררררררר לא פייררר! וזאת טל אחתר ממי שהגיב מעליי :)
    נראה מעולה

  3. מאת טל‏:

    שזה נראה כל כך טעים וזה לא אצלי עכשיו!!

  4. מאת ריקי‏:

    יובל מתכון מצוין ,עשיתי פעם ביגלה
    למשלוח מנות בפורים ,אבל בשידרוג אם הקרמל
    אעשה בקרוב , תודה.

  5. מאת איילה‏:

    איכשהו "בייגלה" .. לא ממש פופולרי בימים אלה. לרגע חשבתי שגם אתה נכנס לויכוח המשתולל כעת…
    וואו איך שמחתי שמחתי שמצאתי מתכון מדליק וסיפור עוד יותר …
    מבטיחה לנסות ולדווח
    שבת נפלאה- איילה

    • מאת יובל‏:

      כן, האמת שלא חשבתי על זה אבל כשקיבלתי את העדכון מהאתר (גם אני מנוי של עצמי…), לרגע "קפצתי" כשראיתי את הכותרת…

      לא נורא – החיים ממשיכים.

      יובל

  6. מאת לידיה כרמלי‏:

    האם מטרת הקרמל היא לצבוע את הבייגלה? כמה שקיות תה לא יעשו את העבודה? תודה!

    • מאת יובל‏:

      אהלן לידיה,

      כן – מטרת הקרמל לצבוע ולתת מתיקות לחלק החיצוני. האמת שגם אני השתעשעתי בלהשתמש בתה, אני לא יודע מה להגיד לך – הדבר היחיד שיכול להפריע זה הטעם שייתן התה לבצק, אבל אני פשוט לא יודע… בפעם הבאה שאכין אנסה.

      אם את מנסה – אשמח אם תעדכני גם את.

      יובל

  7. מאת אינפי‏:

    הכי חשוב, הקרמל מוסיף את הקראסטיות והפריכות החיצונית של הבייגל.
    התה ייתן רק צבע (אם בכלל).

  8. מאת לידיה כרמלי‏:

    תודה לכם. אנסה בכל זאת עם תה, בגלל בעיית סוכרת.

  9. מאת ולנסיה‏:

    וואי וואי, מה עשית לי… אני חולה על הבייגלעך האלה!
    ככה עושים לדיאטה? לא יפה :)

  10. מאת נטלי‏:

    וואו, זה נראה כל כך טוב, שמתחשק לי בזה הרגע, למרות שרבע ל12 בלילה, לקום למטבח וללוש בצק. ינוסה בהקדם!

    נטלי

  11. הקפצת לי את הלב !
    בחיי אלוהים בספר הג'ונגל שנשבעתי לעצמי שעוד לפני שאני מתחתנת אתך (בגלגול הבא) אני מתגרשת.
    אבל נרגעתי כשהתחלתי לקרוא (וכן, יש בעיה לקרוא אותך מהסלולרי , ולולא אהבתי אותך כ"כ הייתי מדפדפת הלאה, אבל זה אתה אז זה מצריך ניסיון נוסף עם מחשב רגיל..)
    ואז ראיתי שבכלל גם אינפי, האחד והיחיד – פה, אז זו בכלל אורגיה מבורכת.

    את שיטת התה והקרמל הכרתי מקורס שעברתי אצל ז'אן מישל פרושון מצרפת . בקורס הוא שיחק עם עוד כמה מרכיבים שיצרו ריאקציות מעניינות (אין על הפראנסאווים בבולונז'רי , אין ! טוב, גם בפטיסרי, אבל לא ניכנס לזה).

    מה שיש לי לומר, יקירי, זה שאם יש לי אותך ואת אינפי בסטריאו – החיים שלי תותים.
    תמשיכו לשתף פעולה. אני אשמח .

    מסור לו ד"ש חמה.
    מסור לגיברת שלך את אהבתי.
    מסור לעצמך חיבוק גדול.

    השעה 02:00 מה קיבינימט אני עושה כאן?
    יאללה ביי.

  12. פינגבאק: פסטה ברוטב נתחי בשר בציר מצומצם עם פטריות | פשוט מבשל פשוט

  13. מאת Lea‏:

    אהבתי את ההומור…..גדול….מה שבטוח את המתכון אכין בהזדמנות ראשונה תודה

  14. מאת ערן‏:

    בתקופת הדיאטה שלי נטולת הפחמימות עצם עשייתם משחררת לי את הדחף לבלוס אותם, אמש הכנתי את הבייגלס לפי המתכון שכתבת ויצא פשוט מדהים כמו המאפיות של פעם וממרומי גילי אוכל לומר שהיום קשה למצוא כאלה איכותיים, כל משפחתי התענגה ואני הצלחתי להתאפק ולא לשבור את הדיאטה, מחכה לעשות נגלה נוספת בתום השמירה, בקיצור אחלה בלוג , יישר כח

    • מאת יובל‏:

      מה אני אגיד לך ערן, אתה כנראה סוג של סטיב אוסטין, וכנראה בגרסה שלך האף עשוי ממתכת, ואולי גם הקיבה. אין לי שום סיכוי לעמוד בפני הריח של הבייגלה האלה כשהם יוצאים מהתנור…

      תודה על המחמאות, ואחרי שתסיים לשמור ותכין שוב, תחזור לספר אם ההמתנה לבייגלעך האלה הייתה שווה…

      יובל

  15. מאת רפי‏:

    מתכון מדוייק ומעולה.אני מוצא עצמי מכין שוב ושוב. כולם עפים על זה. תודה רבה

  16. מאת נילי רב.‏:

    מזמן לא נהניתי מקריאת כתיבה כל כך אינטילגנטית ומלאת הומור במידה המדוייקת, וכל זאת כאשר עיקר התוכן, יאמרו האומרים, בסך הכל או ״כולה״ מתכון ותדריך לאפייה. אז שיאמרו.
    לי נראה (אגב, נראה עם סגול תחת האות נ׳, אוהבת גם מוסיקה ועברית נקייה) ששמחת האפייה מתקשרת נפלא עם כשרון כתיבה. אז chpeau על שניהם. שוכנעתי בטיב המוצר, עכשו עלי רק להחליט על הזמן שיוקדש לעשייה. מבטיחה לדווח.
    בתודה וברכה,
    נילי.

    • מאת יובל‏:

      איזה כיף לקבל מחמאות שכאלה… תודה! לגבי העברית – גם אני, ולמרות שלפעמים בשטף הכתיבה אני מפספס פה ושם, בקריאה חוזרת הרבה פעמים אני ממש מתבייש בטעויות ומיד מתקן בתקווה שאף אחד לא שם לב… ד״א, אני די בטוח שב-״נראה״ יש חיריק תחת ה-נ׳ אבל הסגול תחת ה-א׳ (ולא תחת הר׳ כמו שהרבה מבטאים, עם א׳ שותקת)…

      שוב, תודה על המחמאות, ואם תמצאי את הזמן ותכיני, תחזרי לספר איך יצא?

      • מאת נילי רב.‏:

        כתבת על שגיאות שלך בשטף הכתיבה, והנה זו שלי… כמובן שחיריק תחת הנון. הסגול תחת האלף ולא קמץ כמו שהרחוב טוען. הקמץ נכון בנטיית העבר. בהווה: נראה, כמו: נדמה… מקווה שמודה ועוזב וכו׳ וטעות לעולם חוזר.

  17. מאת רונה‏:

    מתכון מצוין! יצא פשוט נהדר, אפיתי אותם על אבן שמוט ב-250 מעלות ויצא בול כמו במאפייה. מ-15 בייגלה נותרו 6 להקפאה :) תודה רבה רבה על השיתוף!

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. (*) שדות חובה מסומנים

תגי HTML מותרים: <a href="" title=""> <abbr title=""> <acronym title=""> <b> <blockquote cite=""> <cite> <code> <del datetime=""> <em> <i> <q cite=""> <strike> <strong>