לחם, השראה! לחם, השראה!

מדי פעם יוצאת כתבה בעיתון או שאלה בפייסבוק בקבוצת בלוגרים וכד’ על נושא ספרי הבישול – האם יש להם עדיין מקום בעולם של אתרי האוכל? מדורי האוכל בעיתון? הפייסבוק והאינסטאגרם שבהם כל שף מעלה תמונות של המנות שלו, של תהליכי הבישול (במקרים אחרים, כמו במקרה של אייל שני, גם של דברים שהשתיקה והעגבניה יפים להם)? כל עוד יהיו ספרי בישול בעולם, אני אמשיך לקנות אותם. מבחינתי, ספרי הבישול של אנשי המקצוע מהווים דרך מצויינת לקחת את דרך העבודה שלהם, האמונה שלהם, השיטות הקטנות והטריקים הקטנים, הסיבות לעבודה עם חומר גלם מסויים או בטכניקה מסויימת, ולאגד אותם בתוך מאגר מידע אחד שאפשר לקרוא בו לא רק מול מחשב, אלא גם סתם עם קפה של אחה”צ או במיטה, או כמו שאני הכי אוהב לעשות, לפני שאני מתחיל לחשוב על “מה נבשל היום”.

הרבה פעמים שאלו אותי איזה סוג אוכל אני אוהב לבשל (והתשובה, למי שעדיין לא קרא את הבלוג לעומקו – אני אוהב לבשל אוכל טעים) ומי מספק לי את ההשראה כשאני מבשל או ממציא משהו חדש. ספרי בישול, לרוב של שפים או אנשי מקצוע בתחום מהווים, פשוטו כמשמעו, את ההשראה עבורי. כמובן שגם מנות במסעדות מהוות לי השראה, אבל חלק גדול מאוד מההשראה מתחזק ובא לידי ביטוי אמיתי כמנות שאני מבשל לאחר שאני לומד לא רק מה יש במנה מסויימת, אלא גם איך להכין אותה. הרבה פעמים תמצאו אותי, כשאני חושב על ארוחה שאני רוצה להכין, פשוט יושב ומדפדף בספרי בישול, סופג מהם רעיונות, מקבל השראה, ואז – סוגר את הספרים והולך לבשל, כשהריחות והטעמים והתמונות מהספרים הם אלה שמספקים לי את ההשראה. כן, הרבה פעמים אני אפתח שוב תוך כדי בישול מתכון מסויים בכדי לוודא שהשתמשתי בכל התבלינים או הקפדתי על דרך מאוד ספציפית, אבל אחד הדברים שעושים את הבישול לכיפי מאוד עבורי הוא העובדה שאחרי הרבה שנות בישול, אחרי שמבינים איך מטבחים מסויימים וטכניקות מסויימות עובדות, אפשר פשוט לבשל “Free Style” תוך כדי שמקפידים על הקו הכללי של מתכון ולאו דווקא על כל פריט ופריט ברשימת המרכיבים והצעדים שלו. כן, ישנם מתכונים שדורשים הקפדה יתרה, וגם כאלה אני מכין ואוהב להכין, אבל יש באלה השראה רק לפעמים הבאות, שאכין אותם “מהראש” או שאכין משהו דומה שמזכיר אותם.

אחת העצות החשובות ביותר שאני נותן למי ששואל אותי איך לקחת את הצעד הבא במטבח הביתי היא “תעיז לעשות משהו שונה ממה שכתוב במתכון, תפסיק ללכת בדיוק לפי מה שכתוב שם, לך לפי מה שאתה מרגיש. לפעמים זה יעבוד, לפעמים לא, אבל ככה בדיוק לומדים

כך נולד הלחמוסקבב. מדובר במתכון שמבוסס על שני מתכונים של ארז, קצת שונים מאיך שארז הכין אותם במקורם, שהם ממש ארוחה בתבנית – פחמימות, ירקות, חלבון – והמון טעם ומרקם. אין הרבה מנות שקיבלו ציון של 10 מתוך 10 אצל שני הילדים שלי ואשתי, והמנה הזו זכתה להיות אחת מאלה. בגלל השינויים שהכנסתי בבצק הוא יצא כנראה שונה מאוד מהבצק המקורי של ארז, אבל אני מ’כפת לי? יצא מעולה.

2013-11-02 18.48.19

לפני כמה שבועות הכרתי את ארז קומרובסקי במהלך סדנת בישול אצלו בבית ביישוב “מתת” שבצפון. במהלך הסדנה ראיתי שעל הספה אצלו בבית מונח “ספר האפייה של ארז קומרובסקי”, ספר שלא הכרתי, ודפדוף מהיר הסביר לי שאני צריך לקנות אחד כזה. חייב. התברר שכשהיינו אצלו בבית הספר עוד לא יצא לחנויות (עד עכשיו הוא כבר יצא), אבל מאחר והביקור אצל ארז היה במסגרת אירוע בלוגרים כחלק מהשקת יינות חדשים של “יקב רמת הגולן” (עוד רבות יסופר ויושר בעניין הזה, מבטיח לכם), ומאחר והתברר שמארגנת האירוע כבר רשמה אותי כאחד הבלוגרים שיקבלו את הספר לכתיבת ביקורת עליו, כל שנותר לי לעשות הוא רק לחכות שהספר יגיע בדואר, עם הקדשה וחתימה של ארז.

בסריקה מהירה וראשונית של הספר, עוד בביתו של ארז, היו לא מעט מתכונים שנראו מעניינים, מחדשים, מרעננים – ושונים מאוד ממה שחשבתי על ארז. האמת שאת ארז לא הכרתי בכלל עד לסדנה הזו, ועד אז הכנתי רק פעם אחת מתכון שלו, של עוף ב-“סרקופג” (ארון קבורה) של בצק לחם (מתוך הספר המשגע של גידי גוב), והוא תמיד התקשר אצלי בראש ללחם בלבד (וממחקר קצר ולא ממצה שעשיתי – לא רק אצלי בראש). מתברר, שארז הוא גם בשלן בחסד, ולדעתי האישית, הספר הזה הוא צעד תדמיתי ראשון במעין מיתוג מחדש שארז עושה לעצמו, בצדק, מהקישור החד-צדדי של “לחם = ארז” לקישור רב-מימדי יותר שמחבר אותו גם לעולם האוכל.

עד שהספר הגיע גם טל מ-“מה יש לאכול?” כבר הספיק לקבל אותו, להכין ממנו כמה מתכונים, להעלות תמונות שלהם לפייסבוק שלו, להגריל אותו בין חברי הבלוג שלו ולשגע אותי לגמרי. עד שהספר הגיע באמת כבר שלא יכולתי לחכות.

אני זוכר כשהגעתי הביתה אחרי שזוגתי שתחייה הביאה את הספר מהדואר. קפה של ערב, ושקיעה מתוקה מאוד לתוך הספר. ארז פותח ומסביר “…בשלב מסויים הבנתי שמה שאני עושה הוא להכניס את המטבח לתוך תנור האפייה. כלומר להסב אוכל ללחם, לחבר בין הטבח והאופה – שתי הדמויות, שתי הפנים שלי כבר שנים ארוכות – ולעשות סוף סוף את החיבור בין בישול לאפייה”. הרעיון מאחורי הספר הוא פשוט מאוד – ארז לוקח לחמים מצויינים, מחבר אותם עם מאכלים מעולים, ומכין מהם מתכון אחד – לחם שהוא גם תבשיל שהוא גם לחם. כך לדוגמה לחם המקלובה, וכך לדוגמה לחם ציזיקי ופוגאס טאבולה וכך לדוגמה גם לחמניות פופקורן ועוד.

יש כמובן גם בספר לא מעט מאפים “קלאסיים”, של לחמים מצויינים, כך נראה, עם המון שימוש בשאור, שארז ממליץ להאכיל כל יום ולא כל יומיים-שלושה. אני כבר קיבלתי שני מכתבי אזהרה מהמועצה לשלום השאור שאני פסול מלגדל שאור, כל השאורים אצלי מתים אחרי כמה חודשים, אבל נראה לי שלא תהיה לי ברירה ושאני אנסה לגדל אחד שוב, רק בכדי להכין כמה מהמתכונים של לחמי השאור בספר.

די בתחילת הספר היה מתכון שהיה לי ברור שאכין – “לחם מוסקה שבוכים ממנו”. ארז כותב “… לקחתי את המרכיבים של הרוטב הזה (הבשמל, י.ש.) – קמח וחמאה, חלמונים וגבינת קשקבל… ובשינוי היחסים ביניהם הכנתי מהם בצק”. אצלי מוסקה בנוייה משכבות שכבות של חצילים, רוטב עגבניות, רוטב בשמל מועשר עם גבינה ו… בשר טחון מתובל. מאחר ואני מניח שארז העדיף לפנות לקהל יעד רחב יותר ולהקפיד על מתכונים כשרים, הוא השמיט את הבשר ממתכון המוסקה, מה שאכזב אותי מאוד כשקראתי את המתכון. אך לא רכי לבב אנחנו, ולא ניתן להשמטה שכזו לשבור אותנו, לא? כשהגעתי איפה שהוא לאמצע הספר כבר היה לי ברור שיש פתרון בדוגמת לחמניות הקבב, ש-“הבשר כאן הוא ממש חלק מהבצק, הוא לא מילוי לבצק” (מתוך ההקדמה למתכון).

נחזור רגע לעניין ההשראה – זו בדיוק הנקודה שעבורה כתבתי את כל ההקדמה הכל כך ארוכה כאן – בסיכומו של דבר, כמות חומרי הגלם היא סופית, כמות הטכניקות היא סופית, רק כמות השילובים בין חומרי הגלם והטכניקות היא אינסופית. מהר מאוד, גם בסדנה וגם בעקבות הספר, התאהבתי בארז ובהשראה שאני מקבל ממנו… והאמת שאני מקווה שאולי שכשאהיה גדול, גם אני אוכל להרשות לעצמי לשבת בבית שסביבו גינה אורגנית ענקית, ולבשל לעצמי מהראש.

יאללה, אכלתי לכם את הראש מספיק – לחמוסקה שהפך להיות לחמוסקבב שאפשר לבכות ממנו, אבל כדאי לוודא שהדמעות לא תרטבנה את הבצק, חבל. הבצק הינו בצק רך ועדין יחסית בטעמו ובמרקמו, ומכיל את הבשר בתוכו במקום בין שכבות החצילים. ובמילוי? שכבות של חצילים פריכים, עגבניות צלויות, וגבינת קשקבל. מדובר באמת על אחד הדברים, אם לא ה-, נשבע לכם. עקב העובדה שמדובר כאן בפוסט על השראה, אני מאריך מאט יותר בהסברים ומפרט על המקומות שבהם סטיתי מדרך המתכון המקורי, בעיקר בכדי להסביר מדוע סטיתי ובאיזו צורה.

מאחר ואנחנו צריכים שהבשר יתקרר לפני שנערבב אותו בבצק, נתחיל איתו – נחמם מחבת כבדה, וכשהיא חמה מאוד נוסיף לה בערך כף שמן זית. מיד נוסיף גם כ- 800 גר’ בשר טחון. כרגיל, אני משתמש בפאלש-פילה טחון, אבל אתם יכולים להשתמש בכל בשר טחון שאתם רוצים. במתכון לחמניות הקבב של ארז משתמשים בבשר טלה, אני לא אוהב טלה כל כך, והוא גם בשר שמן מאוד שלא מתאים לתזונה שאני מנסה לאכול, אז הלכתי עם בקר רזה יחסית. נערבב כל הזמן עם כף רחבה, תוך כדי שאנחנו מפוררים את הבשר. כשהבשר מתחיל לאבד את צבעו נתבל אותו – מעט מלח(מעט! גם בבצק יש מלח), כף כמון, חצי כפית קינמון, חצי כפית פלפל אנגלי טחון, כפית פפריקה מתוקה, רבע כפית פפריקה חריפה וכפית פלפל שחור גרוס טרי. במקור, ארז משתמש בבהרט לבנוני, שהוא עשיר יותר בטעמיו, אך מאחר ולא היה לי השתמשתי בתיבול “שלי” לקציצות מזרחיות. מערבבים היטב, טועמים ומתקנים טעמים. מורידים מהאש ונותנים לבשר להגיע לטפרטורת החדר, אפשר במקרר.

לקערת המיקסר ננפה (אני מוותר על שלב הניפוי ו-“טוחן” את הקמח בבלנדר, מג’ימיקס וכד’) 550 גר’ קמח, משהו בסביבות 2 כוסות קמח פחות 2 כפות שטוחות. בלחם, שלא כמו בעוגות ועוגיות, אני פחות מדייק, ומתקן בעזרת נוזלים / קמח בסוף ההכנה. נוסיף גם 450 מ”ל חלב (כוס ושלושת-רבעי. אני השתמשתי ביוגורט דל-שומן, אני מאוד אוהב להשתמש ביוגורט בבצקים), חצי כף שמרים יבשים (ארז משתמש ב- 15 שמרים טריים), ולשים כ- 8 דקות על מהירות בינונית-מהירה.

נוסיף לבצק כ- 3/4 כף מלח, כ- 30 גר’ חמאה בקוביות קטנות (פחות מה- 75 גר’ שמצויין במתכון של ארז, מאחר וגם בבשר יש שומן שמתווסף לבצק), שני חלמונים (שמרככים ומעדנים את מרקם הלחם ומוסיפים עוד מעט שומן וטעם) ונלוש עוד כ- 2 דקות. מתקבל בצק רך יחסית, אבל הוא לא אמור להיות דביק יותר מדי – אם הוא מעט דביק מדי, תוסיפו קצת קמח ותלושו עוד קצת.

2013-11-02 14.56.40

נוסיף כ- 100 גר’ גבינת קצ’קבל מגוררת דק (במתכון יש 200 גר’ בבצק, אבל הקלוריות, אוי הקלוריות… תרגישו חופשי להכניס 200 גר’ אם אתם נראים כמו בראד פיט). עכשיו נקווה שהבשר הטחון כבר נעים למגע, ונערבב את הבצק עם הבשר. אני ניסיתי לעשות את זה עם המיקסר, מה שלא ממש הצליח, ולכן העברתי את הבצק והבשר לקערה ולשתי בעזרת הידיים עד שקיבלתי בצק אחיד ומנומר.

נניח, מכוסה בשקית ניילון (ארז טוען שניילון נצמד מונע אספקת חמצן לבצק), לתפיחה של שעה-שעה וחצי, שאחריה נקבל את ההדבר המדהים והריחני הבא:

2013-11-02 16.49.20

אבל אנחנו לא נבזבז את זמן התפיחה, נכון?

בזמן שהבצק תופח לו, נכין את הירקות:

נבחר לנו כ- 4 חצילים רגילים או 5 חצילי באלאדי שהם קצת יותר קטנים לרוב.

2013-11-02 16.27.36

נקלף אותם “אחד כן, אחד לא, אחד למה לא”. למי שלא אוהב קליפה של חצילים, אני מרשה לכם לקלף את החציל לחלוטין, אבל רק הפעם.

2013-11-02 16.31.24

נפרוס את החצילים לפרוסות לא דקות מדי אך לא עבות מדי, בערך ס”מ כל אחת. ארז פרס את החצילים לאורכם למין פלחים, אבל לי יש קצת בעיה עם המרקם של תוך החצילים, אני מעדיף חיתוך קצת יותר דק.

2013-11-02 16.40.08

נמליח את הפרוסות בעזרת כחצי כף מלח גס, ונערבב היטב בעזרת הידיים. נניח את החצילים לבכות על מר גורלם בקערה, ובזמן הזה הם יגירו נוזלים (וגם את מרירותם) עד שיגיע זמנם לתנור.

בינתיים נחמם תנור ל- 250 מעלות, נחצה לנו סלסלה שלמה של עגבניות שרי, עדיף תמר (במתכון המקורי – 16 עגבניות, לא מספיק לטעמי) ונניח אותן על תבנית מרופדת בנייר אפייה כשהצד החתוך כלפי מעלה, ונפזר מעט מלח גס.

2013-11-02 16.45.20

נכניס את העגבניות לתנור ונצלה אותן כ- 20 דקות, עד שהן מתחילות להשחים ומבעבעות קצת. נוציא את העגבניות ונניח בקערה, יחד עם המיצים שהגירו באפייה.

2013-11-02 17.14.01

זה הזמן לחזור לחצילים. אני לרוב טועם טעימה קטנה מהנוזלים שהגירו – אם הנוזלים ממש ממש מלוחים, אני שוטף את החצילים ומייבש אותם בנייר סופג לפני שאני מניח על התבנית. אם הנוזלים “טעימים” מבחינת המליחות, אפשר רק לנגב. בכל מקרה, חשוב לנסות ולייבש את החצילים כמה שיותר.

נניח את החצילים בשורות הדוקות על תבנית עם נייר האפייה.

2013-11-02 17.05.47

נרסס את הפרוסות בתרסיס שמן זית. אני ממליץ לכם מאוד לקנות משאבת שמן שאפשר למלא אותה במקום תרסיסי השמן המוכנים, מאחר ובנוסף לשמן שאני לא ממש יודע מאיזו איכות הוא (האמת שאני יודע, בואו רק נגיד שהוא לא  בדיוק “שמן כתית מעולה”, טוב?) מוסיפים לשמן בתרסיסים כל מיני חומרים שאלוהים יודע מה טבעם. נאפה כ- 10 דקות עד שהפרוסות מזהיבות מצד אחד, נוציא את התבנית, ובעזרת מלקחיים נהפוך את הפרוסות לצידן השני, נרסס בעוד מעט שמן זית. נאפה עוד כ- 10 דקות. נוציא ונצנן מעט.

2013-11-02 17.35.22

ועכשיו למלאכת הקודש של ההרכבה – נניח על משטח העבודה נייר אפייה, נקמח אותו ממש טיפונת ועליו נניח את הבצק. נקמח את החלק העליון של הבצק בנדיבות.

2013-11-02 17.49.09

נרדד את הבצק בערך לגודל התבנית. חשוב שלא להגזים ולרדד לגודל גדול מדי, כך ממליץ ארז, בכדי שלא יהיה קשה מדי להעביר את הבצק לתבנית.

2013-11-02 17.50.15

נעביר את הבצק לתבנית, ונמתח בעזרת הידיים משני הצדדים כך שמכל צד יבלוט בערך שליש גודל התבנית. שני הצדדים הללו ישמשו לכיסוי המילוי, ובאופן טבעי גם החלקים הקרובים אליכם יימתחו ויגדלו, אבל אין צורך למתוח אותם יותר מדי.

2013-11-02 17.52.58

פורסים על הבצק את פרוסות החציל (כמובן בתוך היקף התבנית).

2013-11-02 17.58.18

מפזרים מעל את העגבניות.

2013-11-02 17.59.31

נגרר כ- 150 גר’ גבינת קצ’קבל על פומפייה גסה, ונפזר מעל הירקות.

2013-11-02 18.00.23

ועכשיו – מקפלים קודם כל את שני הצדדים שנמתחו פחות, ואח”כ, מעליהם, את שני הצדדים הגדולים יותר. אני מתחתי קצת יותר מדי לכל הכיוונים, אז קיבלתי משהו לא ממש סימטרי, אבל מי אמר שאוכל צריך להיות סימטרי?

2013-11-02 18.01.23

מרססים את הבצק במעט שמן זית מתרסיס (או מברישים אותו בעזרת מברשת טבולה במעט שמן זית)  ומפזרים מעט עלי רוזמרין (במתכון המקורי ארז “תופר” את שני העלים ביחד עם ענף שלם של רוזמרין, לי זה היה נראה מיותר). עכשיו תעמדו רגע, תסתכלו על מה שיש לכם בתבנית, ותגידו לעצמכם בקול רם “סחטיין, הרגע הכנתי לחמוסקבב!”

2013-11-02 18.04.25

נניח את הכבודה הזו לתפיחה של כ- 30 דקות. לקראת סוף התפיחה נחמם את התנור ל- 220 מעלות ונניח תבנית קטנה בתחתית התנור.

כשהבצק תפוח, יוצקים חצי כוס מים בתבנית שהנחנו בתחתית התנור בכדי ליצור אדים שיגרמו לחלק החיצוני של הבצק להפוך להיות קריספי וכיפי, ונכניס את התבנית עם הלחמוסקבב לתנור. נאפה כ- 40 דקות, או עד שהחלק החיצוני פריך וזהוב.

2013-11-02 18.41.32

נניח ללחם לנוח כ- 10 דקות לפני שנחתוך אותו למנות מרובעות. סלט קטן, אולי גולדסטאר קרה בצד, ולא צריך יותר מזה כלום. נשבע לכם.

2013-11-02 18.48.23

אני ממשיך לפתוח את הספר כמה וכמה פעמים מאז, עוד לא יצא לי להכין משם עדיין כלום (אפילו לא שאור…), אבל אני בטוח שהספר הזה יעבוד שעות נוספות בתור מקור השראה אצלי…

 

אין לי זמן לסיפורים

לחמוסקבב

לבצק:
550 גר’ קמח, עדיף “קמח לחלה”
15 גר’ שמרים טריים / חצי כף שמרים יבשים
400-450 מ”ל חלב או יוגורט
2 חלמונים
30 גר’ חמאה
3/4 כף מלח
100 גר’ קשקבל מגוררת דק

לבשר:
800 גר’ בשר טחון
כף כמון
חצי כפית קינמון
כף כמון
חצי כפית קינמון
חצי כפית פלפל אנגלי טחון
כפית פפריקה מתוקה
רבע כפית פפריקה חריפה
כפית פלפל שחור גרוס טרי

לירקות:
4 חצילים / 5 חצילים “באלאדי”
סלסלת עגבניות שרי (כ- 30 עגבניות, עדיף מזן תמר)
מלח גס
שמן זית

להרכבה:
150 גר’ קשקבל מגוררת גס
עלים מ- 2 ענפי רוזמרין

מחממים מחבת כבדה, מוסיפים ככף שמן זית ומטגנים את הבשר תוך כדי ערבוב להפרדת הבשר לפירורים. כשהבשר מתחיל לשנות צבע, מוסיפים את התבלינים ומעט מלח. מערבבים היטב, טועמים ומתקנים טעמים. מורידים מן האש ומצננים לטמפרטורת החדר.

מנפים את הקמח / טוחנים במעבד מזון יחד עם החלב והשמרים במשך כ- 8 דקות. מוסיפים את החלמונים והחמאה ולשים עוד כ- 2 דקות. אמור להתקבל בצק עדין ורך, אם הוא דביק מדי מוסיפים עוד מעט קמח. מוסיפים את הגבינה המגוררת דק ואת הבשר, ולשים היטב בקערה בעזרת הידיים עד שמתקבלת תערובת אחידה. מכסים בשקית ניילון ומניחים לתפיחה של כשעה וחצי.

קולפים את החצילים (אפשר ומומלץ להשאיר פס קליפה בין כל שני פסים קלופים) ופורסים לפרוסות בעובי של כס”מ. מניחים בקערה עם כף שטוחה מלח גס, מערבבים בעזרת הידים היטב ומניחים לחצילים להגיר את המרירות שלהם החוצה.

פורסים את העגבניות ומניחים, כשפניהן כלפי מעלה, על תבנית מרופדת בנייר אפייה. מפזרים מעט מלח גס ואופים בתנור שחומם ל- 250 מעלות במשך כ- 20 דקות, או עד השחמה קלה. מוציאים ומניחים בתבנית עם הנוזלים שהופרשו במהלך האפייה.

שוטפים את החצילים ומנגבים בעזרת נייר סופג ומסדרים אותם על תבנית (אחת או יותר) מרופדת בנייר סופג. מרססים במעט שמן זית ואופים ב- 250 מעלות כ- 10 דקות. מוציאים, הופכים את החצילים, מרססים בעוד מעט שמן זית והאופים כ- 10 דקות נוספות. מוציאים ומצננים לטמפ’ החדר.

כשהבצק תפח,מרדדים אותו על נייר אפייה מקומח לגודל התבנית. מעבירים את הנייר לתבנית ומותחים את הבצק לשני צדדים כך שיהיה בערך כשליש עלה בצק מימין ומשמאל מחוץ לתבנית. עורכים את החצילים על הבצק, מערבבים את העגבניות בנוזלים שניקוו בתחתית הקערה בעזרת האצבעות ומפזרים על החצילים. מפזרים את גבינת הקשקבל על העגבניות.

מקפלים את הבצק מעל המילוי, מרססים במעט שמן זית (או מברישים בעזרת מברשת טבולה בשמן זית) ומפזרים עלי רוזמרין.

מניחים לתפוח כ- 30 דקות. כ- 10 דקות לפני סוף התפיחה מחממים את התנור ל- 220 מעלות ומניחים תבנית קטנה בתחתית התנור.

יוצקים חצי כוס מים לתבנית הקטנה בתנור ליצירת אדים ומכניסים את התבנית עם המאפה למרכז התנור.

אופים כ- 40 דקות, עד שהמאפה זהוב ופריך. נותנים למאפה לנוח כ- 10 דקות לפני שחותכים למנות.

16 תגובות בנושא “לחם, השראה! לחם, השראה!”

  1. קודם כל – הלחם נראה כל כך טעים, שגם עכשיו, 9:17 דקות בבוקר, לא הייתי מתנגדת לאחד כזה שיצא מהתנור שלי. יאמ!
    חוץ מזה אתה קורע מצחוק, והשם שנתת למתכון – ה-י-ס-ט-ר-י 🙂

    נטלי

    1. רק שתדעי שתגובות כאלה הם הכי כיפיות שיש – זה אומר שאנשים אשכרה קוראים את מה שאני כותב… אבל לעניינו… נשבע לך שלא שכחתי :-). בדקתי שוב, גם בפוסט עצמו וגם בחלק של ה-"אין לי זמן לסיפורים" אני מוסיף אותו:

      "עכשיו נקווה שהבשר הטחון כבר נעים למגע, ונערבב את הבצק עם הבשר. אני ניסיתי לעשות את זה עם המיקסר, מה שלא ממש הצליח, ולכן העברתי את הבצק והבשר לקערה ולשתי בעזרת הידיים עד שקיבלתי בצק אחיד ומנומר."

      "מוסיפים את הגבינה המגוררת דק ואת הבשר, ולשים היטב בקערה בעזרת הידיים עד שמתקבלת תערובת אחידה."

      שבת מעולה, ואם את מכינה את זה, תחזרי לספר!!!

  2. בוודאי שקוראים מה שאתה כותב…אפילו נהנים מאוד…כתיבה מהנה ומתכון שנראה נ ה ד ר וקדימה לעבודה, עוד מעט שבת.

  3. כרגע המלכתי אותך כ"מלך הבלוגרים" !
    קראתי בשקיקה ונהנתי מ מהסגון, האסוציציות, ההעזה ( לשנות ולהוסיף)חוש ההומור
    הדק והחד – בקיצור התאהבתי!

    אבל כשניסיתי להרשם ממש האתר הדף אותי – מה שציער אותי מעוד.
    יובל ואלוהי המחשב, מה עושים.
    והרי לא אוכל עכשיו לחיות ללא הבלוג שלך….
    בבקשה בבקשה עזור למסקנה שנפלה שדודה….
    אסתר

    1. אהלן אסתר,

      איזה כיף שאהבת!!!

      כותב לך אימייל פרטי בכדי לנסות להבין מה הייתה בדיוק הבעיה…

      יובל

  4. וואו זה מה שיש לי לומר הכי עושה חשק שיש.
    אני כבר רואה את זה קורם עור וגידים במהלך השבוע.

    ושואלת (בזהירות ) יש מצב שבהמרה של הקמח לכוסות נפלה טעות, 550 גרם קמח נראה לי שזה ארבע כוסות פחות שתי כפות לא ?

  5. די נו איזה באסה איתך
    זה נראה סוף, ומה עם שומרי הכשרות?
    אמרתי אני אוריד את הגבינה מתוך השנגביץ 🙂 אבל אז ראיתי שגם הבצק כולל חמאה ויוגורט או חלב

    טוב, אז משימה בשבילי ומשימה בשבילך :

    משימה בשבילי :
    כדי להנות מהלחם בדיוק כמו שהוא, אני מכינה אותו הדבר ורק מחליפה את הבשר בגבינה בולגרית
    זה יהיה סוף !

    משימה בשבילך :
    כדי שאוכל להנות מזה גם עם בשר בפעם הבאה, תמצא דרך שהלחם יהיה טעים גם בגירסאת פרווה שלו ותפרסם מתכון גם לטובתנו, המוזרים האלו, שאוכלים כשר 🙂

    1. אהלן טל,

      אני דווקא הייתי מנסה להשאיר את הבשר, עובר מחמאה למרגרינה או אפילו שמן זית, מחליף את החלב בשמנת לבישול של אלפרו מסויה (5% שומן בסך הכל!!!), ונפטר מהגבינה במילוי. לא בול אותו דבר, אבל לדעתי ייצא מעולה.

      לגבי המרת מתכונים לכשרים, כשאפשר, אני משתדל…

      יובל

  6. היי

    רעיון גאוני עד כדי שאי אפשר שלא לנסות ולהכין
    רק ברשותך רציתי לשאול האם לדעתך ניתן להתפיח את הבצק עם הבשר לילה במקרר ??

    1. אהלן שרון,

      בוודאי, נראה לי אפילו מעולה להתפיח במקרר.

      אם את מכינה – תחזרי לספר איך יצא אחרי התפחה במקרר?

      יובל

להגיב על יובל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.