המון ארוחות ראש השנה

כל חג יש לי לא מעט חברים שמבקשים איזה טיפ קטן לאיזה צלי שיעדכן להם את ארוחת החג, אולי איזה סלט טעים, משהו מתוק (החל מ-"אני מארח 40 איש ובא לי להכין משהו חדש" וכלה ב-"הפילו עלי להכין קינוח").

השנה החלטתי להכין לכם עשרים ושבע (27) ארוחות ראש השנה שלמות. כן. עשרים ושבע. ומי יבוא לעזרי? פלאי המתימטיקה.

בקיצור – בפוסט הזה אין שום דבר חדש, רק המלצות על שלושה סלטים, שלוש מנות עיקריות, ושלוש תוספות. למי שזוכר קצת קומבינטוריקה, משלושה שילובים של שלושה צבעים שונים ניתן להגיע ל- 27 גוונים. 3x3x3=27. לא זוכרים קומבינטוריקה? לא נורא. תבחרו לכם סלט אחד או שניים, מנה עיקרית וקינוח אחד או שניים, ותהנו מהמחמאות.

ואם אתם רוצים גם תוספות ומנות ראשונות (האמת שאם הייתי נותן גם 3 תוספות ו- 3 מנות ראשונות היינו מגיעים ל-243 ארוחות, שזה כבר באמת יותר מדי! כמה אוכלים פה בבית הזה!), בפס השחור ממש מתחת לתמונה הכי עליונה בבלוג יש תפריט, תעברו עם הסמן של העכבר על "סוגי מנות" ותוכלו לבחור במנות ראשונות או בסלטים.

שנה טובה לכולכם, לילדים שלכם, להורים שלכם, לחברים שלכם, לשכנים, גם לאלה ששומעים מוזיקה בקולי קולות באחת בלילה וגם לאלה שהם הרבה יותר משכנים. בקיצור – שנה מעולה וטעימה.

יובל

סלטים

האהוב עלי, עדיין, הוא הסלט הכי טוב בעולם, נכון לעכשיו. סלט חמוץ מתוק, עם נוכחות מורגשת מאוד של עשבי תיבול וחיטה שמשמשת פה כשחקן מרכזי מבחינת טעם ומרקם.

סלט סלק חי עם עשבי תיבול, אגוזים וגבינת רוקפור מקורמלת – הפריכות של סלט הסלק משגעת, והטריק (שהוא אומנם לא חובה) של גבינת הרוקפור המקורמלת הוא שיחוק אמיתי.

סלט עגבניות שרי, נבטים פיקנטיים, אננס וגבינה מעושנת – סלט מאוד לא שגרתי וחגיגי מאוד, עם רוטב רוקפור שעוטף את הכל ונותן עוד שכבת טעם מגניבה לחריף-חמוץ-מתוק-מעושן שכבר מגיע מהסלט עצמו.

מנות עיקריות

סינייה של דג היא מנה מעולה, עם טעמים שנראה כאילו אין קשר ביניהם (דג וטחינה? דג ומתוק? טוב, את השילוב האחרון הפולנים כבר גנבו לי, אבל גם אצלהם השילוב הזה לא ממש עובד טוב!) עד הביס הראשון. המתכון מבוסס על המנה שאני הכי אוהב ב- "חדר אוכל" של עומר מילר, והרשיתי לעצמי טיפונת להוסיף לה נגיעה אישית שלי.

ביף פילנוגטון הוא וואריאציה של השפית שירה רוטמן על "ביף ווליגנטון". מדובר על מנות אישיות של סטייקים שעטופים בכל מיני דברים טובים ובבצק פילו, ומה שמגניב הוא שאפשר להכין את הכל מראש ורק את שלב האפייה הסופי (15 דקות) להכין כשהאורחים כבר טוחנים תפוח בדבש. תוסיפו רוטב טוב, שמנת פטריות או אפילו צ'אטני מעניין, ואתם על הסוס.

ואי אפשר בלי צלי בקר קלאסי, נכון? אז הנה הגרסה הקלאסית שלי עם תוספת של דבש ובצלצלי פנינה שהוגדרה על ידי האחיינית שלי בתור "הבשר הכי טעים בעולם". לא תנסו?

קינוחים

תאנים טריות חמות ממולאות בקרם גבינה עם קראמבל, ואפילו מונחות על מרק דובדבנים קר. הנה הזדמנות לנצל את סוף עונת התאנים ולהכין קינוח מעולה ומרענן שאין מתאים ממנו לסיום של ארוחה כבדה.

ובלי מוס שוקולד אפשר? כנראה שלא. אז הנה המוס הכי פשוט בעולם. נשבע לכם, ואפילו, למי מכם שמקפיד, אפשר להכין אותו גם פרווה.

והאמת שאתם מרוויחים עכשיו שני מתכונים בפוסט אחד – מתכון אחד לשטרודל תפוחים שאם תוסיפו למילוי התפוחים רבע כוס דבש במקום רבע כוס סוכר אף אחד לא יתלונן, והשני הוא למלבי שמהווה אופציה שפויה למי שרוצה להגיש משהו מתוק, אבל נגמור לו כח להכין משהו שדורש קצת יותר מדי שלבים.

עוד כמה שבועות

את השבוע האחרון ביליתי בבית אחרי התרסקות קטנה שהיא נחלתם של (כמעט) כל רוכבי אופני השטח. במהלך"חוצה גולן" – רכיבת אופניים שבה גומעים כמעט 120 ק"מבמהלך סופשבוע אחד, שניה של חוסר תשומת לב, או אולי הייתה זו משיכה מאוחרת מדי של הכידון בכדי להתחמק מקוליס (חריץ קרקע)- והדבר הבא שאני זוכר הוא מכה חזקה מאוד בראש, בלאק-אאוט של שנייה-שתיים, ומיד כמה רוכבים שנעצרו לידי לשאול אם צריך עזרה, עזרו להתיישב לאט, לעמוד לאט, לנקות את פצע השפשוף המכוער ביד ימין ואפילו אחד מהם, וטרינר במקצועו, תרם משחה אנטיביוטית לוודא שחיידקי רמת הגולן לא ימצאו להם דיור קבע אצלי ביד. לאחר כמה דקות של התאוששות, המשכתי לרכב עם כאב קל מאוד ביד וקצת בראש, כשאני כל הזמן בודק אם יש לי איזו בחילה או איזו סחרחורת קלה שיכולים להצביע על זעזוע מוח. כלום. הכל בסדר, היד קצת מציקה אבל לא נורא. כמעט כבר בסוף המסלול, בירידה מדהימה, מהירה ומעט טכנית (כלומר, שדורשת גם טכניקה ולא רק פידול מהיר) מאיזור מעלה גמלא מעל הכנרת עד לאיזור נחל הזאכי, היד כבר החלה להציק קצת יותר, והרשיתי לעצמי לרדת מהאופניים באיזורים שדרשו קצת יותר "עבודת ידיים" בכדי לא לגרום נזק. בסך הכל, אחרי הנפילה, רכבתי בערך 28 ק"מ עם כאב גבה גלי קל עד נסבל. כשהגעתי לפארק הירדן, נקודת הסיום, אחרי הרגשת הניצחון המדהימה של לעבור כ- 120 ק"מ עם המון עליות וירידות (מעולם לא רכבתי כל כך הרבה), ירדה כנראה רמת האדרנלין בדם לרמה הנורמלית שלה, והגוף שלי אותת לי בצורה ברורה שזהו, את היד הזאת אתה כבר לא מזיז. היום הסתיים בחדר המיון הנוראי עם רופאים נוראיים בבית חולים נוראי בחיפה, שבקושי הסתכלו עלי והיה נראה שאני מאוד מפריע להם בחדר שלהם, עם משככי כאבים, זריקת טטנוס ומתלה לצוואר. למזלי לא באמת קרה כלום כנראה חוץ מכאבים די חזקים (שלא ממש נותנים לי לישון) אבל נותנים לי לפחות להצליח לתפקד במשך היום, כך שבמהלך השבוע האחרון עבדתי מהבית בלי להשתגע מחוסר מעש.

כמעט שכחתי בגלל השבוע הנוראי הזה, ולא יודע אם אתם שמתם לב, אבל אוטוטו כבר שבועות. בתחום שאני נמצא בו, לכל מוצר ישנה רשימת תכונות ולעיתים הרשימה הזו לא מספיקה ללקוח מסויים. לפעמים מתחרה משכנע אותו שהוא "חייב" תכונה כזו או אחרת, לפעמים הוא קרא על זה באינטרנט, לפעמים זה משהו שהוא התרגל אליו ולפעמים כמובן זה משהו שהוא באמת צריך. ישנה מעין בדיחה על יצרן שהיה מבטיח שבדיוק מכינים את הפיצ'ר הזה בסגנון "הפיצ'ר הזה יהיה עוד כמה שבועות". אחרי חודשיים-שלושה-ארבעה שואל הלקוח איפה הפיצ'ר, ואז אומרים לו – "מה  ז'תומרת? אמרתי לך – עוד כמה שבועות. לא שבועות הזה, לא שבועות הבא, לא זה שאחריו, אלא זה שאחרי אחרי אחריו".

במשך כל שנות הבלוג הצלחתי מעט מאוד פעמים להוציא אוכל של חג מספיק זמן לפני החג עצמו, ואם אני לא טועה, כהכנה לחג השבועות הצלחתי להוציא פוסט רק פעמיים – עוגת גבינה עדינה ומדהימה ומעין כנאפה עם ריקוטה ודבש. בכל פעם אני מבטיח לעצמי, בדיוק כמו בדאחקה למעלה, "בשבועות הבא", ולא ממש עומד בזה. הפעם – אני מצליח להוציא פוסט, ולא רק מצליח, אלא מספיק זמן לפני כדי שתוכלו להתכונן נפשית וגופנית לחג שהמנהג בו הוא לאכול כמה שפחות בשר. זה אומר שיש לכם בערך שבוע לאכול מספיק בשר, כדוגמת זה או אחד מאלה.

ובכל זאת, בכדי שיהיה לנו נחמד בערב החג, בין אם אתם מאלה שמקפידים על מאכלי גבינה בלבד ובין אם אתם מאלה שבכדי שיהיה נעים בבטן אחרי כמה שרימפסים ואיזה על-האש (בכל זאת, חג)  – הנה מעין שטרודל, ממולא בגבינה ודובדבנים, עם מעט סירופ דובדבנים למעלה, שיהיה נעים וחג שמח ויופי ואחלה, וכל זה בלי טירוף של קלוריות אלא משהו סביר לחלוטין. העוגה הזו הייתה דווקא הקינוח שלי לארוחת חג העצמאות האחרונה, אבל כמובן שאין חג שיותר מתאים לה מחג השבועות.

IMG-20120426-00145

הסלט הכי טוב בעולם, נכון להיום

מאז שאני זוכר את עצמי מבשל ומארח, תמיד יש לי סלט קבוע שהוא ה-"הסלט הכי טוב בעולם", שאותו אני מכין לכל ארוחה. הסלט הזה משתנה פעם בכמה שנים, פעם הוא היה "סלט ריבה" (על שם ריבה, דודתה של זוגתי שתחייה), פעם סלט נבטים עם אגסים צרובים ורוטב דבש וגבינה כחולה, פעם סלט ירקות שורש, ועוד סלטים (כמו סלט "האיים הקריביים" שהוא שדרוג של סלט "הוואי" שהומצא על ידי אח שלי, ועוד יופיע כאן בבלוג מתישהו – הסלט כמובן).

בתקופה הקרובה הסלט הזה הולך לתפוס את רובריקת "הסלט הכי טוב בעולם" שלי. והוא באמת הכי טוב בעולם, לעולמי עולמיא ולתמיד, או עד אשר אני אטעם סלט יותר טוב ממנו, המוקדם מביניהם.

את הסלט הזה אכלתי במהלך סדנת "פירוק טלה" במקום שנקרא "חוות צוק – המעדניה". להבדיל מחלק מבלוגרי האוכל שעשו את הסדנה מתוקף היותם בלוגרים, הסדנה שאני חוויתי נערכה יחד עם שותף עסקי של החברה שאני עובד בה  למי שלא מכיר, שיעמוד שתי דקות בפינה ויתבייש, ואח"כ יבוא וילמד שחוות צוק היא החווה של תומר צוק, שמייצר בחווה שלו חלק גדול ממה שהמעדניה מוכרת, ואת מה שהוא לא מייצר הוא מביא ממקורות טובים ואיכותיים מאוד, שאת חלקם (ובצדק כנראה) הוא לא מסגיר. את הערק המחתרתי (ככה קוראים) לא הוא לא מסגיר, ובצדק – מדובר אולי בערק הכי טעים ששתיתי בחיים שלי.

"סדנת פירוק טלה" הועברה גם לקבוצה של בלוגרים, אבל מאחר ואני סבלתי מעל צלחות של טאפאס בברצלונה בדיוק באותו זמן, לא יכולתי להשתתף. יש שמועות שהולך להיות עוד אירוע בלוגרים שבמרכזו טלייה (טלה נקבה) שמתחילה שלמה ומסתיימת בהמון מנות מיוחדות, ואני מקווה מאוד שאם יהיה כזה, אני אוזמן (ותהיו בטוחים שגם אכתוב).

אני אמנם משתדל, בזמנים ובמקומות שיש בהם כמויות של בשר, שלא לבזבז את זמני (והאמת, את המקום בקיבה) על סלטים, למעט "מה שחייבים" (על פי הדיאטה שאני חי לפיה, שהפכה כבר מזמן לדרך חיים), אבל הסלט הזה נראה כל כך מעניין, שהייתי חייב לטעום. ועוד פעם לטעום, ועוד פעם, ועוד. הסלט הזה הוא אולי אחד הסלטים הכי מתאימים לעונה – רימונים ודבש הולכים מעולה באיזור ראש-השנה, ושלא תחשבו כשנצא מהעונה הזו אני לא מתכוון להמשיך ולהכין אותו.

התמונה הבאה נגנבה מטמיר כהן מ-"שמנמנ.ים". שזה בדיוק הזמן לספר שמעבר להיותו בלוגר, טמיר הוא צלם בחסד, שמצלם גם אוכל וגם אנשים וגם את הנוף והסצנה מסביב, ומוציא תמונות מדהימות מתחת ידו.


כשהבלוגרים שהיו באירוע פירסמו את המתכון לסלט, שמחתי לאללה, והכנתי אותו לארוחת ראש השנה. מאז – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ועוד. ועוד פעם. ואפילו הצלחתי לתת לסלט הזה נופך טיפטיפה אישי עם שו"ש כמו פירות יבשים נוספים שביקרו בסלט והשמטה של הבצל מהמתכון המקורי.

יאללה – לעבודה – סלט פגז, מרשים מאוד, על בסיס חיטה, עם עושר של טעמים ומרקמים שנובעים מרימונים, פירות יבשים, עשבי תיבול טריים, דבש ולימון.

להמשיך לקרוא הסלט הכי טוב בעולם, נכון להיום

נתראה לפני החגים

אחרי שפירסמתי את הפוסט הקודם שבו תיארתי שאני אוהב לעזור בטיפים ובמתכונים לארוחות חג וחגיגיות בכלל, קיבלתי כמה טלפונים וגם לא מעט מיילים ששאלו מה אפשר להכין לחג – חלק ביקשו סלט מעניין, חלק מנה עיקרית, תוספות, קינוחים – היה הכל. ניסיתי לעזור כמה שיותר, בהפניות למתכונים שכבר פורסמו וגם ברעיונות שעוד לא פורסמו.

מי מכם שעדיין מחפש מה להכין לראש השנה, הפוסט הזה בדיוק בשבילכם – ריכוז של רעיונות ומתכונים לארוחת הראש השנה – בין אם לערב ראש השנה, חג ראשון, שני, שלישי, שתיים עשרה – הכל הולך.

בקיצור – תהנו לכם, ושתהיה לכולנו שנה מעולה – בדיוק כמו שאנחנו מתארים אותה והרבה יותר טוב מזה!

שנה טובה,

יובל

מנות ראשונות וסלטים

מרק קישואים קטיפתי

image

רושטי – לביבת תפוחי אדמה שוויצרית

image

סלט עגבניות, זיתים ו-"משהו ירוק"

image

סלט עגבניות, שום קונפי ומקדמיה

סלט פושר של דלעת וגזר, סילאן ופיצוחים

image

סלט שורשים ברוטב מתקתק על עלי בייבי

image

כבד קצוץ דל-שומן

סלט אגסים, נבטים ורוקפור

image

חציל קלוי עם טחינה וסלט עגבניות ושום

image

מרק קרם ארטישוק ירושלמי (בטטה קסביה), ערמונים ושמנת

image

כבד קצוץ דל-שומן

מרק עוף פולני אמיתי עם קניידלך

image

פשטידת קישואים, חצילים שרופים וגבינה בולגרית

קציצות דגים ברוטב אדום

image

עיקריות

לשון ברוטב

image

סטייק סינטה בעטיפה פריכה

image

סלמון בוואסאבי מעושן בעישון ביתי (פוסט אורח)

image

נזיד בקר וירקות

image

גלילות שייטל במילוי אספרגוס וגזרים ברוטב הדרים ויין

image

צלי בקר עם בצלצולים בדבש (מנת ראש השנה של השנה שעברה…)

image

עוף במלח

image

צלי "חלוד" הונגרי

image

עוף בשום ודבש

image

צלי פרגית עם פירות יבשים וקקאו (!!!)

image

רצועות עוף ברוטב מרסלה

image

צלי בקר צרפתי

image

גולאש הונגרי

image

תוספות

פתיתים עם בצל ועגבניות מקורמלים, קישואים ופטריות (אפשר גם להגיש פושר כסלט)

קינוחים

תאנים טריות ממולאות בקרם גבינה

image

תאנים טריות מקורמלות עם זביונה

image

עוגת שמרים-גבינה דלת קלוריות

image

קדאיף במילוי גבינת ריקוטה ברוטב רום ודבש (אפשר להוסיף תפוחי עץ יבשים למילוי או להשתמש בריבת תפוחים)

image

תותים ופירות יבשים בזאביונה

image

עוגת שוקולד דקדנטית

מוס שוקולד קל ומשגע

image

דבלים ביין ותבלינים ממולאים בגבינת ריקוטה

(כמעט)סוף עונת התאנים

יש לי יחס מאוד אמביוולנטי לתאנים – אני מת על תאנים יבשות (דבלים), בין אם "סתם ככה" כחטיף אנרגיה (אני משתמש בהן במהלך רכיבות אופניים, רגע לפני שאני מרגיש שאני מתעלף, בכדי להחזיר לעצמי קצת אנרגיה), ובין אם כחלק מתבשיל או קינוח (ראו ערך "אל תסתכלו בקנקן" – פוסט קינוח של דבלים ממולאות).

תאנים טריות, אני חייב להגיד, למדתי להעריך רק בשנים האחרונות, והאמת שאפשר באמת לעשות איתן (עם אלה המתוקות והשוות, לא אלה בטעם נקה 7) קסמים.

באחת מרכיבות האופניים בשטח עם ש', התחוור לי שהוא מת על תאנים (כנראה אפילו יותר מכמה שהוא אוהב סברס), ועל תאנים טריות בעיקר. כשהוזמנו לש' ומ' לארוחת גבינות ויין ליום האהבה, ואני קיבלתי את התפקיד של האחראי על הקינוח (והאמת גם על מקלות הלחם), החלטתי שאני מפנק את ש' ומכין משהו עם תאנים.

מאחר והיה לי מעט מאוד זמן להכין את הקינוח, החלטתי ללכת על משהו קליל ופשוט – משהו שמצד אחד ייתן לטעם והמתיקות של התאנים את המקום הראוי להן, ומצד שני ייתן "קלאסה" והרגשה של קינוח של מיליון דולר.

DSC09012

אם נתעלם מהעובדה שבשלב האחרון קצת פישלתי ושכחתי את הקינוח דקה אחת יותר מדי בגריל, הרי שהתקבל באמת קינוח מתוק, עם טעמים מורגשים של התאנים הטריות מצד אחד, ומצד שני טעמים חזקים של דבש ורום שמשלימים את מתיקות התאנים.

יאללה, לעבודה – תאנים מקורמלות בזביונה עם רום, דבש וליקר תאנים.

להמשיך לקרוא (כמעט)סוף עונת התאנים

ארץ זבת חלב ודבש. וקדאיף גם.

מבחינתי, חג השבועות, עם כל החשיבות הדתית-לאומית שלו, הוא חג שמנוגד לדת שלי האישית. כתבתי על זה בשנה שעברה ואני לא ארחיב. אבל בגלל זה ובהתאם לזאת, אני מרגיש שאני מאוד רוצה לעשות משהו שונה, אבל מצד שני כן עם גבינה וחלב וכל החארטה הזה, בכדי בכל זאת למיליוני המעריצים של הבלוג ברחבי העולם (והיקום בכלל) משהו מיוחד לשבועות, הנה מתכון למשהו באמת שונה.

אם יש משהו שאני אוהב במטבח, זה את המילה (והביצוע) "ואריאציה". אם יש משהו שאני אוהב מאוד לעשות, זה לקחת תבשיל "קלאסי" או "מסורתי", ולהכין משהו שמשתמש באותו רעיון או באותה טכניקה או באותו שילוב חומרי גלם, אבל בצורה ובטעמים קצת שונים מהמקור. למרות שאין לי בעיה לאכול את אותו אוכל יום אחרי יום אחרי יום, כשאני מבשל לעצמי ולמשפחה אני חייב גיוון, וואריאציות הן דרך מצויינת לגוון מצד אחד, ולהיצמד לרעיונות שעובדים ומצליחים מצד שני. וחוץ מזה, מאחר ואני משתדל מאוד לבשל דל שומן, וואריאציות הן הרבה פעמים חובת המציאות. דוגמאות רבות אפשר למצוא בבלוג – החל מ- "כדורי הבשר האיטלקיים", עבור דרך שדרוג של ה-"קניש בשר" הסטנדרטי וכלה ב-"ביף פילונגטון" שהיה כאן בשבוע שעבר ומהווה וואריאציה דלת-שומן וקלוריות ל-"ביף וולינגטון" האלמותי.

מי מכם שכבר נמאס לו להכין בכל שבועות את אותה עוגה אלמותית שכולם אוהבים, והיא באמת מצויינת, אבל מה לעשות, נמאסה – הגעתם למכון הנכון. אנחנו נאלתר על אחת מאושיות המטבח הערבי, אילתור שיכול להיות שיעלה לי בחיי רק בגלל החוצפה של אשכנזי יהודי שמעז לגעת בלב ליבה של סצינת הקינוחים הערבית – הכנאפה.

מי מכם שזוכר, לפני כחודשיים הוזמתי למפגש בלוגרים שתכליתו עסקה בשמן של יד-מרדכי. כשיצאתי משם, היה ברור לי מאיזו סיבה כלשהי שאני הולך להכין כנאפה, ולטגן אותה בשמן זית. נשמע מוזר? אני דווקא מאוד אוהב את הטעם העדין של שמן הזית בדברים מתוקים, למרות שלא יוצא לי להשתמש בשילוב הזה מספיק. ככל שהתקדמתי בלעצב לעצמי את המתכון, הבנתי שאני הולך להכין משהו שונה לחלוטין, שישמור על המרקם והטעמים הבסיסיים אבל יוסיף גם המון טעמים חדשים מסביב, כאלה שלא מוצאים בכנאפה "קלאסית". פתאום היה ברור לי שאני חייב לייצר וואריאציה שהיא גם דלת שומן יחסית לכנאפה הרגילה, וגם אם היא עזה בקלוריות בגלל סוכרים, נוכל להוריד הרבה יותר קלוריות אם נקצץ את השומנים.

DSC06644

אז יאללה, אודרוב, לעבודה – כנאפה עם שמן זית עם ריקוטה תוצרת בית עם נגיעות של ריבה בסירופ דבש-לימון.

להמשיך לקרוא ארץ זבת חלב ודבש. וקדאיף גם.

אוכל של אמא, בלשון זכר

מבחינתי, אוכל הוא הרבה יותר מסתם מזון, ומי מכם שקורא אותי מספיק זמן יודע שאני רגשן מספיק בכדי להתייחס קודם כל לחלק של הזיכרונות לפני שאני מתייחס לחלק של המרקם או הטעם או הרכיבים. נוסיף על זה שמבחינתי אני יכול להיזכר בסיטואציות שלמות, אפילו כולל הרגשות שהתלוו לסיטואציות האלה, רק מלהריח ריח מסוים שהיה מורגש במהלך הסיטואציה – והריחות שמתלווים להכנת אוכל כזה או אחר יכולים פשוט לטלטל אותי ולהעיף אותי במכונת הזמן (זוכרים את טוני ודאג?) עשרים שנה ויותר אחורה.

המנה שנדבר עליה היום מהווה עבורי את כל זיכרונות הילדות שלי ביחד – אני לא יודע למה דווקא המנה הזו, אבל… הריח שמתלווה לתהליך ההכנה שלה – ריח של אדי חומץ, עלי דפנה ופלפל אנגלי מהווה מבחינתי את הריח האהוב ביותר עלי – אין יותר בישול ביתי מהמנה הזו, וכנראה שהמנה הזו זוכה בתואר "האוכל הביתי שאני הכי אוהב".

ובגלל כל זה, אני חושב שהפוסט הזה הוא אחד הפוסטים הכי קשים לי לכתיבה, פשוט בגלל שמבחינתי המנה שאני רוצה להתעסק איתה היום מהווה אולי את המהות של התמצית של המיצוי של הזיכרונות שלי, של מה שעיצב אותי בתור מישהו שמבלה במטבח מהצד של הסירים.

המנה הזו, אם לא זיהיתם את כל הרמזים שהשארתי לכם בדרך, היא לשון ברוטב. וכבונוס, אתם אפילו מקבלים מתכון קליל ופשוט לחזרת אמיתית חריפה ברמה שאפילו מקסיקני שינק מאימא שלו חלב מעורב בפלפלים לא יכול להתמודד איתה.

DSC06844

לפני שנמשיך אזהרה קלה ללא שמץ של ציניות – יש אנשים שלא יכולים אפילו לחשוב על לאכול לשון, יש כאלה שיכולים לאכול את המנה הזו רק אם הם לא רואים את תהליך ההכנה, ויש אנשים שטוחנים את המנה הזו כאילו אין מחר (אני נמצא בקבוצה הזו). אם אתם באחת משתי הקבוצות הבאות – תסתכלו בחלק השמאלי של הבלוג שלי, יש שם רשימה של בלוגים שאני אוהב – וותרו על הפוסט על זה למען האהבה ההדדית שלנו ולכו לקרוא פוסט אצל אחד החברים שלי. ניפגש בפוסט הבא.

להמשיך לקרוא אוכל של אמא, בלשון זכר