אם אין לחם, שיאכלו בריוש

במהלך שיטוטי בויקיפדיה כהכנה למתכון מצאתי שהמשפט המקורי הוא כותרתו של הפוסט, שבמהלך השנים שובש ל-"אם אין להם לחם, שיאכלו עוגות" ואפילו יוחס בטעות (כך לפי ויקיפדיה) למלכה מארי אנטואנט. שלא תבינו לא נכון – המארי אנטואנט הזו הייתה באמת חתיכת כלבה, אבל המשפט המתחשב הזה, מה לעשות, הגיעה מאיזו ביצ'ית אחרת.

להבדיל אלפי הבדלות, זוגתי המושלמת שתחיה חלתה בשבוע שעבר והייתה מרותקת למיטה רוב השבוע. ביום שישי, כשכבר חזרה קצת לאכול, היא נזכרה בקו מוצרים חדש של חברה מסוימת, שיצאה עם עוגות שמרים-בריוש. "נורא בא לי בריוש". מאחר ואין שום סיכוי שחברה מסחרית גדולה תייצר בריוש איכותי (אני מניח, לא טעמתי), שכנעתי אותה שבמקום שאקנה לה בריוש מוכן אני אכין לה כזה. אני לא בטוח שמבחינתה היה יותר מדי הבדל באותה נקודה, אם נשים בצד את העובדה שזה אומר מטבח מלוכלך, ענני אבק והמתנה ארוכה של לא מעט שעות, במקום הסיפוק המיידי של לקבל עוגה בינונית ומטה בערך שעה אחרי שדיברנו – כולל הנסיעה לסופר וחזרה. לבסוף, היא התרצתה ו-"הסכימה" שאני אכין בריוש במקום שאקנה.

אני חייב להזהיר אתכם מראש – המתכון הבא הוא לא מתכון סטנדרטי של הבלוג – למרות שאני משתדל מאוד, גם בבלוג וגם בחיי האישיים, לא לעשות שימוש במתכונים שנפרשים על ידי יותר מדי זמן, במקרה הזה ההכנה נמשכת לפחות 14 שעות – אמנם לא 14 שעות של הכנה, אבל מהרגע שתתחילו להכין את הבריוש עד שתזכו ליהנות ממנו, יחלפו לפחות 14 שעות… אם לא יותר. חריגה נוספת מדרכו הישרה של הבלוג תוכלו למצוא בכמות הקלוריות ובעיקר בכמות השומן ש-"מתבזבז" במתכון הזה.

אבל התוצאה… אלוהים… כל כך שווה את ההמתנה ואם מכינים את העוגה לאירוע או לארוחה רבת משתתפים, גם לא נשארת עוגה בכדי "לנשנש" אחר כך כך שהנזק הקלורי הוא לא כזה גדול – מקסימום פרוסה אחת או שתיים.

DSC05495

להמשיך לקרוא אם אין לחם, שיאכלו בריוש

יש לי בלוגולדת!

התקופה של אוקטובר-נובמבר-דצמבר היא תקופה שמחה מאוד עבורי, והפעם היא אפילו נגמרת בצורה שמחה במיוחד.

באוקטובר – יום ההולדת של אסף, הבן השני שלי, שהוא אוצר קטן ומשגע ומטרף שהופך כל יום ליום מיוחד, עם "יציאות" מדהימות, ולפעמים עם חוצפה, ועקשנות, וצחוק. אסף חגג יום הולדת חמש השנה.

בנובמבר – יום ההולדת של אייל, בני בכורי, שהוא כבר בן תשע, ובכל יום אני לומד עליו משהו חדש, ובעיקר לומד כמה שהוא מדהים וגדול ובוגר וחכם. בנובמבר חלים גם עוד שלושה (!!!) ימי הולדת במשפחה הקרובה שלי – אחי רונן, גיסתי מיכל, והאחיין שלי גל.

ובדצמבר? בדצמבר יש "רק" את היום הולדת שלי עד השנה, והשנה יש גם יום הולדת לבלוג!!! כן חברים, הבלוג הזה היה בדיוק בן שנה ב- 12 לדצמבר, והגיע הזמן שנעשה לו מסיבה, לא?

image

להמשיך לקרוא יש לי בלוגולדת!

מרד במסורת

קוראי הבלוג הוותיקים יודעים שהתגאיתי בעבר במסורת של שבת של פנקייקים לארוחת הבוקר אצלנו בבית. נראה שהמסורת רבת השנים ועתיקת היומין, שהחזיקה מעמד כבר לפחות איזה שלוש שנים או קצת פחות, הולכת ונשברת. בעצם, הילדים נשברים. בעצם, נמאס להם מפנקייק. מה שהתחיל כ-"אולי רק השבת תכין משהו אחר ובשבת הבאה שוב פנקייק?" עבר דרך "אבא, אפשר השבת לא פנקייק? בבקשה?" (מגיע לרוב עם פרצוף של החתול מ-"שְרֶק", ונגמר ב-"אולי די כבר עם הפנקייק? אם אתה עושה פנקייק אני לא אוכל, וזהו". התחליפים היו החל מקורנפלקס עם חלב כי בדיכאוני על הבעיטה במסורת לא התחשק לי להכין כלום, עבור דרך דייסות מדייסות שונות (אני והבכור מתים על דייסות, זוגתי שתחיה והפספוס פחות, אז הם הסתפקו בקורנפלקס עם חלב, ראה סעיף קודם). והטופ – "ארוחת בוקר של ארומה" – משמע חביתה עם בצל ופטריות או ביצת עין "רכה-קשה", סלט ירקות, לחם וגבינות. מעניין איך קראו לזה לפני שקמה לה ארומה. אה, כן. "ארוחת בוקר", ככה סתם.

ככה הלכה לה מסורת משפחתית רבת שנים (אז מה אם זה רק שלוש, זה פחות דרמטי, וכבר הסכמנו שאני "דראמי", לא?).

להמשיך לקרוא מרד במסורת

תלונה מתוקה

לפני כשבוע התקבלה תלונה במשרדי הבלוג – "אתה לא נותן מספיק מתכונים של קינוחים". ומיד אחריה – "אה, בעצם אתה בדיאטה, אז אני מבינה למה אין מתכונים למתוקים".

אז זהו, שדווקא לא רק שאין קשר בין הדיאטה שלי לבין כמות הקינוחים בבלוג אלא נהפוך הוא – דווקא לדעתי נתתי לא מעט מתכונים עד כאן – סופלה שוקולד חם, פירות יבשים עם זבאיונה, עוגת פרג, מוס שוקולד, עוגת גבינה, ואפילו קינוח מכוער אך מדהים של תאנים ביין.

וחוץ מזה, דווקא הדיאטה שלי תומכת במתוקים. אחד הכייפים הגדולים ביותר בשיטה שעומדת מאחורי הדיאטה (שיטת איזון של מלי תבור) שהיא מבוססת על כך שסוכרים (פחמימות) מהווים את הדלק של הגוף – וכמו שאנחנו דואגים שבמכונית שלנו יהיה דלק כל הזמן בכדי שנוכל לנסוע, כך גם הגוף שלנו צריך סוכרים כל הזמן בכדי שהוא יוכל לתפקד – בדיאטה משמעות המילה "לתפקד" היא להוציא אנרגיה, או "לשרוף קלוריות". לרוב בעולמנו האכזר קינוחים הם לא רק מתוקים, אלא שומניים מאוד, וזה דווקא כבר מנוגד לדיאטה – הרעיון הוא לנסות לאכול כמה שצריך שומן, וזה מעט מאוד.

אז הפעם, בכדי לוודא שכל מיליוני הקוראים של הבלוג יהיו מרוצים, וגם הדיאטה שלי, שני מתכונים שהם גם מתוקים מאוד וגם דלי שומן. אי אפשר? תתפלאו! אפשר, וזה אפילו טעים שזה לא נורמאלי.

DSC03172

יאללה – אחד שטרודל תפוחים דל הכנה וקלוריות (משתמשים בבצק פילו במקום בבצק עלים או פילאס), מנת סיום קלילה לכל ארוחה מפנקת – מילוי תפוחי חמוץ מתוק מבפנים, עטיפה קריספית מבחוץ, ואחד מלבי אמיתי כמו שעשו לפני עשרים שנה (כלומר, שום דבר שדומה למה שאפשר לקנות היום בסופר – המלבי שאני גדלתי עליו לא עשוי לא מחלב ולא משמנת, אלא ממים). נתחיל בשטרודל שדורש קצת יותר הכנה, ובזמן שהוא ייאפה לו בתנור, נכין את המלבי בדקה וחצי. להמשיך לקרוא תלונה מתוקה