מרד במסורת

קוראי הבלוג הוותיקים יודעים שהתגאיתי בעבר במסורת של שבת של פנקייקים לארוחת הבוקר אצלנו בבית. נראה שהמסורת רבת השנים ועתיקת היומין, שהחזיקה מעמד כבר לפחות איזה שלוש שנים או קצת פחות, הולכת ונשברת. בעצם, הילדים נשברים. בעצם, נמאס להם מפנקייק. מה שהתחיל כ-"אולי רק השבת תכין משהו אחר ובשבת הבאה שוב פנקייק?" עבר דרך "אבא, אפשר השבת לא פנקייק? בבקשה?" (מגיע לרוב עם פרצוף של החתול מ-"שְרֶק", ונגמר ב-"אולי די כבר עם הפנקייק? אם אתה עושה פנקייק אני לא אוכל, וזהו". התחליפים היו החל מקורנפלקס עם חלב כי בדיכאוני על הבעיטה במסורת לא התחשק לי להכין כלום, עבור דרך דייסות מדייסות שונות (אני והבכור מתים על דייסות, זוגתי שתחיה והפספוס פחות, אז הם הסתפקו בקורנפלקס עם חלב, ראה סעיף קודם). והטופ – "ארוחת בוקר של ארומה" – משמע חביתה עם בצל ופטריות או ביצת עין "רכה-קשה", סלט ירקות, לחם וגבינות. מעניין איך קראו לזה לפני שקמה לה ארומה. אה, כן. "ארוחת בוקר", ככה סתם.

ככה הלכה לה מסורת משפחתית רבת שנים (אז מה אם זה רק שלוש, זה פחות דרמטי, וכבר הסכמנו שאני "דראמי", לא?).

להמשיך לקרוא מרד במסורת

תלונה מתוקה

לפני כשבוע התקבלה תלונה במשרדי הבלוג – "אתה לא נותן מספיק מתכונים של קינוחים". ומיד אחריה – "אה, בעצם אתה בדיאטה, אז אני מבינה למה אין מתכונים למתוקים".

אז זהו, שדווקא לא רק שאין קשר בין הדיאטה שלי לבין כמות הקינוחים בבלוג אלא נהפוך הוא – דווקא לדעתי נתתי לא מעט מתכונים עד כאן – סופלה שוקולד חם, פירות יבשים עם זבאיונה, עוגת פרג, מוס שוקולד, עוגת גבינה, ואפילו קינוח מכוער אך מדהים של תאנים ביין.

וחוץ מזה, דווקא הדיאטה שלי תומכת במתוקים. אחד הכייפים הגדולים ביותר בשיטה שעומדת מאחורי הדיאטה (שיטת איזון של מלי תבור) שהיא מבוססת על כך שסוכרים (פחמימות) מהווים את הדלק של הגוף – וכמו שאנחנו דואגים שבמכונית שלנו יהיה דלק כל הזמן בכדי שנוכל לנסוע, כך גם הגוף שלנו צריך סוכרים כל הזמן בכדי שהוא יוכל לתפקד – בדיאטה משמעות המילה "לתפקד" היא להוציא אנרגיה, או "לשרוף קלוריות". לרוב בעולמנו האכזר קינוחים הם לא רק מתוקים, אלא שומניים מאוד, וזה דווקא כבר מנוגד לדיאטה – הרעיון הוא לנסות לאכול כמה שצריך שומן, וזה מעט מאוד.

אז הפעם, בכדי לוודא שכל מיליוני הקוראים של הבלוג יהיו מרוצים, וגם הדיאטה שלי, שני מתכונים שהם גם מתוקים מאוד וגם דלי שומן. אי אפשר? תתפלאו! אפשר, וזה אפילו טעים שזה לא נורמאלי.

DSC03172

יאללה – אחד שטרודל תפוחים דל הכנה וקלוריות (משתמשים בבצק פילו במקום בבצק עלים או פילאס), מנת סיום קלילה לכל ארוחה מפנקת – מילוי תפוחי חמוץ מתוק מבפנים, עטיפה קריספית מבחוץ, ואחד מלבי אמיתי כמו שעשו לפני עשרים שנה (כלומר, שום דבר שדומה למה שאפשר לקנות היום בסופר – המלבי שאני גדלתי עליו לא עשוי לא מחלב ולא משמנת, אלא ממים). נתחיל בשטרודל שדורש קצת יותר הכנה, ובזמן שהוא ייאפה לו בתנור, נכין את המלבי בדקה וחצי. להמשיך לקרוא תלונה מתוקה

במיטב המסורת – טלטלה גדולה ו- Back to Basics

לפני שאני מתחיל את הפוסט הנוכחי, אני חושב שמגיעה לכם ולכן הסבר קצר על הבטחה שהבטחתי ולא קיימתי – בפוסט האחרון הבטחתי מתכון לבובעלע, פנקייק מסורתי של פסח, והאמת שהפוסט כבר היה כמעט מוכן, וכך גם הפוסט הבא אחריו לתבשיל מסורתי של לשון ברוטב. אלא שלמישהו היו תכניות קצת שונות בשבילי ובשביל המשפחה שלי, וניתוח פשוט יחסית של הבן הבכור שלי ביום שני שעבר בבוקר הסתבך קצת, ונאלצנו לעבור את יום שלישי, ערב החג והחג (עד הצהריים), בבית החולים. אני ממעט להשתמש במשפט הבא בחיים שלי, אבל ברוך השם נראה שהכול בסדר עכשיו (לא, אני לא חוזר בתשובה, ולא מתחזק, ולא כלום, אלא פשוט משתמש במטבע לשון, אז תירגעו שמה, כן?!). הימים הללו היו באמת ימים נוראיים עבורי – הטלטלה הנפשית שעברתי הייתה כזו שאי אפשר לתאר אותה. אני מאוד אוהב שהכול יהיה בשליטה (אם אפשר, בשליטה שלי), אני לא מסוגל לסבול מצב של חוסר אונים – והנה הבן שלי שוכב מורדם על מיטה בחדר ניתוח, ולי לא נותר אלא להישאר בחוץ בחוסר מעש ויכולת לעשות כלום בכדי לעזור לבן שלי, לסמוך על הרופאים (המדהימים, אני חייב לציין), ולקוות שיהיה בסדר. יהיה בסדר? זה הכול? כן. זה הכול. בשתי המילים הללו חיזקנו אשתי ואני אחד את השני, וכך גם כל המשפחה מסביבנו.

אני משתמש בפוסט הזה להעביר לבן שלי מסר שכבר העברתי וורבלית, אבל אין כמו מדיה כתובה לחזק את המסר – איילי, אתה ילד מדהים. אמנם היית לחוץ מהניתוח (בעיקר מההרדמה בפעם השנייה), אבל הדהמת אותי בבגרות שלך, ובכוח, ובהבנה, ובחוסר אובדן השליטה שכל כך מותר לך לאבד, הרי אתה בסך הכול בן שמונה וחצי. כל כך שמחתי לראות אותך משתמש בחוש ההומור שלך שעתיים אחרי הניתוח בכדי להראות שאתה בסדר, ושיהיה בסדר, וגם אתה חיזקת אותי ואת אימא שלך בצורה הזו. אותו הלילה שבו שנינו ישנו במיטה אחת בבית החולים, כשאני מחבק אותך וכמעט לא ישן, מקשיב לנשימות שלך, ולנחירות, ולשיעולים, יהיה לילה שאני אזכור המון זמן, אולי לתמיד. למדתי ממך המון בימים האלה. המון. אני אוהֵב אותך, ואוהַב אותך תמיד, יקר שלי. אני מקווה שלא נצטרך יותר לעבור חוויות כאלה, אבל אם נצטרך – נעבור אותן ביחד, ונחזק אחד את השני תוך כדי, ונעבור אותן בהצלחה.

עד כאן החלק ה-"כבד" של הפוסט. למי שכבד לו מדי, אני מתנצל, בפעם השנייה בפוסט הזה, אבל הייתי חייב לפרוק את זה מעל עצמי.

DSC02621

להמשיך לקרוא במיטב המסורת – טלטלה גדולה ו- Back to Basics

הקלות הבלתי נסבלת של המוס

לכל אחד יש מתכון אחד או שניים שהוא מוכן להישבע שהם מצד אחד הכי קלים שיש, מצד שני שהוא ניחן בתכונות של כובש נשים, מרגיע ילדים, מתחבב על החמות ו/או הכול כולל הכול, לאו דווקא בסדר הזה.

בקטגוריה הזו נופל מוס השוקולד האלמותי שעבר אלי מאימא שלי. מוס שוקולד אוורירי אבל מאוד שוקולדי בטעמו (למרות שיש לכם שליטה על כמה שוקולדי), קל מאוד להכנה ושאפשר לשנות אותו ברגע לפי מה שבא לכם – בא לכם משהו כבד, שוקולד-מריר? לכו על זה. דווקא קליל, בסגנון שוקולד-חלב? גם טוב. שוקולד לבן עם קפה? אחלה. רוצים להרשים, לבנות מוס טריקולד ולהוסיף פירורים של פולי קקאו או פולי קפה? סעו, יש לכם עוד. כמה טעים, ככה גמיש.

DSC02443

ו להמשיך לקרוא הקלות הבלתי נסבלת של המוס