ארוחה כמו במסעדה

הילדים שלי, וגם אשתי, ובעצם גם אני, מאוד אוהבים את מסעדת Black. הרומן התחיל עם הסניף ברחובות, שם היינו הולכים לארוחות צהריים עם אימא שלי בימי שישי, ואח"כ גם חגגנו שם אירועים משפחתיים (אנחנו שבט די גדול, כך שלא חוגגים לכל אחד בנפרד לרוב אלא יש "יום הולדת לחוגגים בינואר-פברואר"). אח"כ, כשהמצאנו את הקולנוע (כלומר, כשהגדול שלי התחיל ללכת איתי לסרטים בסינמה סיטי), גילינו את ה- Black כאופציה חביבה מאוד "לקנח" סרט טוב. איזה כיף (ומזל) כשפתחו את ה- Yes Planet בלב המפרץ בחיפה, פתחו בו גם Black…

לרוב אנחנו מזמינים תפריט די זהה – קלאמרי מטוגן למנה ראשונה (הגדול שלי מת על זה), המבורגרים לכולם (אני לוקח המבורגר סינטה דל שומן בשביל הדיאטה, וגם המצפון), כאשר אשתי לוקחת על ההמבורגר בצל מטוגן ופטריות ואני לוקח תוספת שנקראת "אש ועשן" – עגבניות, פלפל חריף, וחזה אווז מעושן. לקינוח עוגת השוקולד הפשוטה ממנת הילדים, ולרוב אנחנו מתפתים לאיזה קינוח שאנחנו מתחרטים עליו (האמת, הקינוחים יקרים, קטנים, ולא מצדיקים). בשבת האחרונה החלטתי להכין ארוחה "כמו ב- Black" – בבית. ניסיתי להיות כמה שיותר קרוב למקור, עם קיצורים והחלפות איפה שאפשר. המבורגרים, כמו פסטה, אינם מחכים לאורחים אלא האורחים מחכים להמבורגרים – לכן חלק גדול מההכנות מתבצע מראש, והשלבים הסופיים מתבצעים רק כאשר ההמבורגר כבר כמעט מוכן – טיגון שני של הצ'יפסים, חימום התוספות.

מה הכנו ("הכנו" ברבים מאחר והפעם נעזרתי בשף הקטן בן הארבע שלי)? המבורגרים עם שתי תוספות "מעל" – בצל ופטריות מוקפצים, "אש ועשן" וצ'יפסים אמריקאיים או איך שלא קוראים לצ'יפסים עבים (מאוד).

להמשיך לקרוא ארוחה כמו במסעדה

מי שטרח בערב שבת – חלק ב' או: על האש עם ניקולאי

שתי בקשות לפני שאתם קוראים את הפוסט הזה – הראשונה היא, שהפוסט הזה הוא המשך לא ישיר של חלק א', אז אם פיספסתם… תקראו את חלק א' ואז תחזרו – לא חובה אבל מומלץ.

הבקשה השניה מופנית לאנשים ספציפיים – שונאי בשר, צמחונים, פעילי "תנו לפרות לחיות" והדיאטנית שלי, מתבקשים שלא להמשיך ולקרוא – בפוסט זה ישנם כמה פרטים שיכולים לפגוע ביכולת שלכם לתפקד ובמקרה של הדיאטנית שלי, להכריח אותי לאכול חסה במשך שלושה שבועות לכפר על מה שכתוב כאן.

מי שקרא את הפוסט הקודם יודע שהתכניות שלי השתנו. הן השתנו מאחר ותיכננתי להזמין זוג חברים לארוחת צהריים בשבת. החבר, א', מקבל אזרחות רומנית השבוע ולהלן יקרא "ניקולאי". הקשר לרומניותו של ניקולאי יתברר בהמשך הפוסט, אל דאגה. זוגתו שתיבדל לחיים ארוכים הציעה שנעשה על האש במקום. "אין בעיה", אמרתי, "תכיני סלט אחד או שניים ואני מביא את השאר". השאר – מבחינתי, זה ההמבורגרים, שהרי הסלט הוא האוכל של האוכל שלי, ולעצמי אני מכין את האוכל לבד. ואם יורשה לי, ויורשה לי, אז מדובר על ההמבורגרים המפורסמים שלי. ועל כך יעידו חברים ובני משפחה. זו ההזדמנות שאני מבקש להזכיר את ההמבורגרים שלי כשאגיע ל-"דרך כל בשר" וקיים צורך להספיד אותי, ובכל הזדמנות שרוצים לשמח אותי ו/או לקבל ממני דבר מה חינם והדרך היחידה לעשות זו היא דרך החנפנות.

למתכון ההמבורגר יש שני חלקים – אחד שאפשר לדלג עליו ולבקש מהקצב להכין, והשני הוא חלק שתבצעו בכל מקרה. יש לי בבית מטחנת בשר חשמלית שקיבלתי מאימא שלי, ואני נהנה מאוד לקנות נתחי בשר, להפריד אותם לבשר עם שומן ולבשר נקי, ולטחון את שני החלקים האלה בנפרד (עוד רגע נסביר איך). הקצב שלכם, אם יש לכם קצב טוב ומוכר, ישמח לעשות זאת עבורכם.

כפי שאמרנו, עבור כ- 12 קציצות המבורגר במשקל 150 – 200 גר' כל אחת נצטרך כ- 1800 גר' בשר בקר – כ- 400 גר' בשר שמן והשאר בשר רזה יחסית.

להמשיך לקרוא מי שטרח בערב שבת – חלק ב' או: על האש עם ניקולאי

מי שטרח בערב שבת – חלק א'

האמת שכאן היה אמור להופיע מתכון לחמין מקרוני (אוכל של עניים, אבל חבל על הזמן), שתכננתי להכין כל השבוע. אבל… כבר אמרו שכל תכנית היא בסיס לשינויים, לא? זוגתי שתחיה נטשה אותי לאנחות והלכה לה למסיבת יומהולדת של חברים (האמת, מסיבת יומהולדת של חבר שלי, אם מתעלמים מהעובדה שהיא חברה של אשתו). לאנחות מצד אחד, ומצד שני אני אכין היום משהו שרציתי להכין המון זמן. בלי הרבה פאצ'קעראי (יש קצת, אבל באמת קצת) – מנה ברמה של מסעדה שלושה כוכבים של מישלן, לטעמי האישי.

מאחר ושותפיי לזלילה הם בני 8 ו- 4, הייתי צריך "לחתוך" קצת את המנה בכדי שהיא תתאים גם לטעמם, אבל שיפורים ושינויים והצעות תוכלו למצוא במהלך הפוסט ובסופו. נתחיל בשלוש אונות של חזה עוף (בכל חזה של תרנוגלת של שתי "אונות" בחזה, אנחנו נשתמש בחזה של תרנגולת וחצי). נפריד את החזה השלם לשתי אונות, וניצור "כיס" בחזה על ידי שנחתוך בזהירות ועם סכין חד חתך בצד החזה עד בערך שני-שליש עומק. אני מתנצל שאין לי תמונה שמסבירה איך לעשות את זה… תמונות יהיו רק מאמצע המתכון (שכחתי לצלם, בסדר? תהרגו אותי! אז פעם אחת שכחתי, זה סיבה לכעוס?)

בינתיים נקצוץ בצל דק דק ונטגן אותו במחבת עבה שבה חיממנו כף שמן. נוסיף 150 גר' בשר בקר טחון תוך כדי שאנחנו מערבבים – הערבוב נדרש בכדי שהבשר הטחון יעבור את מה שעבר העם היהודי במשך 2000 שנות גלות – פרידה קשה האחד מהשני – אם לא נערבב, הבשר הטחון יהפוך לאומה מאוחדת אחת של בשר, ולא לפירורים קטנים וחביבים. לאחר שהבשר שינה את הצבע שלו לאפרפר משהו, נוסיף שתי כפות גדושות של צימוקים (עדיף כהים), קינמון, קצת אגוז מוסקט, פלפל שחור ומלח. בשלב הזה אתם יכולים להשתולל – שזיפים מיובשים קצוצים, כנ"ל משמשים, שקדים, צנוברים, כל מה שעולה לכם בראש ויכול להתאים -יכול להכנס. נערבב היטב, נטעם, נתקן טעמים – ונוריד מהאש. נצנן קצת את המלית – עוד רגע אנחנו נשתמש בידיים בכדי לאכלס בה את החזה עוף, כדאי שהיא לא תהיה רותחת.   להמשיך לקרוא מי שטרח בערב שבת – חלק א'

מסורת של שבת

במשפחתי קיימת מסורת רבת שנים של ארוחת הבוקר של שבת. טוב, האמת שזה רק בערך בשנתיים האחרונות, וזה רק במשפחה הגרעינית שלי (כלומר, אני גם זה שהתחיל את המסורת הזו), אבל אנחנו מתייחסים אליה כמין סוג של דת – מסורת זו מסורת. הילדים מתים על פנקייקים. טוב, האמת שהגדול כבר מתחיל להישבר… ואפילו חילל את הקודש וביקש באחת השבתות שאכין לו דייסת סולת במקום (עוד אחד מהשגעונות שלי שהוא נדבק בהם, אולי יום אחד אני אכתוב על זה פוסט), אבל בגדול – הם באמת אוהבים את זה.

המתכון שלי מבוסס על מתכון של רות סירקיס מה-"מהמטבח בהנאה". בסוף הקטע תוכלו למצוא גם כמה הצעות לשיפורים למי שמתחיל להשתעמם מפנקייק-מייפל-סירופ-שוקולד.

להמשיך לקרוא מסורת של שבת