ארוחה כמו במסעדה

הילדים שלי, וגם אשתי, ובעצם גם אני, מאוד אוהבים את מסעדת Black. הרומן התחיל עם הסניף ברחובות, שם היינו הולכים לארוחות צהריים עם אימא שלי בימי שישי, ואח"כ גם חגגנו שם אירועים משפחתיים (אנחנו שבט די גדול, כך שלא חוגגים לכל אחד בנפרד לרוב אלא יש "יום הולדת לחוגגים בינואר-פברואר"). אח"כ, כשהמצאנו את הקולנוע (כלומר, כשהגדול שלי התחיל ללכת איתי לסרטים בסינמה סיטי), גילינו את ה- Black כאופציה חביבה מאוד "לקנח" סרט טוב. איזה כיף (ומזל) כשפתחו את ה- Yes Planet בלב המפרץ בחיפה, פתחו בו גם Black…

לרוב אנחנו מזמינים תפריט די זהה – קלאמרי מטוגן למנה ראשונה (הגדול שלי מת על זה), המבורגרים לכולם (אני לוקח המבורגר סינטה דל שומן בשביל הדיאטה, וגם המצפון), כאשר אשתי לוקחת על ההמבורגר בצל מטוגן ופטריות ואני לוקח תוספת שנקראת "אש ועשן" – עגבניות, פלפל חריף, וחזה אווז מעושן. לקינוח עוגת השוקולד הפשוטה ממנת הילדים, ולרוב אנחנו מתפתים לאיזה קינוח שאנחנו מתחרטים עליו (האמת, הקינוחים יקרים, קטנים, ולא מצדיקים). בשבת האחרונה החלטתי להכין ארוחה "כמו ב- Black" – בבית. ניסיתי להיות כמה שיותר קרוב למקור, עם קיצורים והחלפות איפה שאפשר. המבורגרים, כמו פסטה, אינם מחכים לאורחים אלא האורחים מחכים להמבורגרים – לכן חלק גדול מההכנות מתבצע מראש, והשלבים הסופיים מתבצעים רק כאשר ההמבורגר כבר כמעט מוכן – טיגון שני של הצ'יפסים, חימום התוספות.

מה הכנו ("הכנו" ברבים מאחר והפעם נעזרתי בשף הקטן בן הארבע שלי)? המבורגרים עם שתי תוספות "מעל" – בצל ופטריות מוקפצים, "אש ועשן" וצ'יפסים אמריקאיים או איך שלא קוראים לצ'יפסים עבים (מאוד).

להמשיך לקרוא ארוחה כמו במסעדה

מי שטרח בערב שבת – חלק א'

האמת שכאן היה אמור להופיע מתכון לחמין מקרוני (אוכל של עניים, אבל חבל על הזמן), שתכננתי להכין כל השבוע. אבל… כבר אמרו שכל תכנית היא בסיס לשינויים, לא? זוגתי שתחיה נטשה אותי לאנחות והלכה לה למסיבת יומהולדת של חברים (האמת, מסיבת יומהולדת של חבר שלי, אם מתעלמים מהעובדה שהיא חברה של אשתו). לאנחות מצד אחד, ומצד שני אני אכין היום משהו שרציתי להכין המון זמן. בלי הרבה פאצ'קעראי (יש קצת, אבל באמת קצת) – מנה ברמה של מסעדה שלושה כוכבים של מישלן, לטעמי האישי.

מאחר ושותפיי לזלילה הם בני 8 ו- 4, הייתי צריך "לחתוך" קצת את המנה בכדי שהיא תתאים גם לטעמם, אבל שיפורים ושינויים והצעות תוכלו למצוא במהלך הפוסט ובסופו. נתחיל בשלוש אונות של חזה עוף (בכל חזה של תרנוגלת של שתי "אונות" בחזה, אנחנו נשתמש בחזה של תרנגולת וחצי). נפריד את החזה השלם לשתי אונות, וניצור "כיס" בחזה על ידי שנחתוך בזהירות ועם סכין חד חתך בצד החזה עד בערך שני-שליש עומק. אני מתנצל שאין לי תמונה שמסבירה איך לעשות את זה… תמונות יהיו רק מאמצע המתכון (שכחתי לצלם, בסדר? תהרגו אותי! אז פעם אחת שכחתי, זה סיבה לכעוס?)

בינתיים נקצוץ בצל דק דק ונטגן אותו במחבת עבה שבה חיממנו כף שמן. נוסיף 150 גר' בשר בקר טחון תוך כדי שאנחנו מערבבים – הערבוב נדרש בכדי שהבשר הטחון יעבור את מה שעבר העם היהודי במשך 2000 שנות גלות – פרידה קשה האחד מהשני – אם לא נערבב, הבשר הטחון יהפוך לאומה מאוחדת אחת של בשר, ולא לפירורים קטנים וחביבים. לאחר שהבשר שינה את הצבע שלו לאפרפר משהו, נוסיף שתי כפות גדושות של צימוקים (עדיף כהים), קינמון, קצת אגוז מוסקט, פלפל שחור ומלח. בשלב הזה אתם יכולים להשתולל – שזיפים מיובשים קצוצים, כנ"ל משמשים, שקדים, צנוברים, כל מה שעולה לכם בראש ויכול להתאים -יכול להכנס. נערבב היטב, נטעם, נתקן טעמים – ונוריד מהאש. נצנן קצת את המלית – עוד רגע אנחנו נשתמש בידיים בכדי לאכלס בה את החזה עוף, כדאי שהיא לא תהיה רותחת.   להמשיך לקרוא מי שטרח בערב שבת – חלק א'

תחייתו של החציל

 אנחנו נוסעים היום לארוחת ערב אצל אחי. חשבתי שאני אכין ואביא צלי (כבר התחלתי לכתוב פוסט על צלי, הוא יוגש בפעם הבאה שאכין, ואז יהיו גם תמונות) אבל המשימה שלי השתנתה ואני אחראי על הסלטים.

אחד הסלטים שהכנתי הוא חציל חרוך (קלוי, שרוף, איך שתרצו לקרוא לו) עם טחינה גולמית. יש לי וויכוח עם אחד החברים שלי לעבודה – לטענתו חציל חרוך עם טחינה זה כבר "פאסה" – ואני חושב שאין דבר כזה כשמדובר על אוכל. טעים? אחלה – ממשיכים להכין. אני אוהב לשדרג את המנה עם סלטון מעגבניות, שום ומלח גס. את הסלטון אני מגיש על החציל. הפעם זו תהיה ההזדמנות הראשונה שאשתמש ב- Fleur de sel, מלח גס ורטוב משהו, "פרח המלח" בתרגום חופשי. Fleur de sel הוא השכבה העליונה והנחשבת ביותר של "קציר המלח" – לעיתים קוראים לו "שמנת המלח" בגלל שאוספים אותו מהשכבה העליונה של המלח, כפי שאת השמנת אוספים מהשכבה העליונה של החלב.

Fleur de Sel


להמשיך לקרוא תחייתו של החציל