הסלט הכי טוב בעולם, נכון להיום

מאז שאני זוכר את עצמי מבשל ומארח, תמיד יש לי סלט קבוע שהוא ה-"הסלט הכי טוב בעולם", שאותו אני מכין לכל ארוחה. הסלט הזה משתנה פעם בכמה שנים, פעם הוא היה "סלט ריבה" (על שם ריבה, דודתה של זוגתי שתחייה), פעם סלט נבטים עם אגסים צרובים ורוטב דבש וגבינה כחולה, פעם סלט ירקות שורש, ועוד סלטים (כמו סלט "האיים הקריביים" שהוא שדרוג של סלט "הוואי" שהומצא על ידי אח שלי, ועוד יופיע כאן בבלוג מתישהו – הסלט כמובן).

בתקופה הקרובה הסלט הזה הולך לתפוס את רובריקת "הסלט הכי טוב בעולם" שלי. והוא באמת הכי טוב בעולם, לעולמי עולמיא ולתמיד, או עד אשר אני אטעם סלט יותר טוב ממנו, המוקדם מביניהם.

את הסלט הזה אכלתי במהלך סדנת "פירוק טלה" במקום שנקרא "חוות צוק – המעדניה". להבדיל מחלק מבלוגרי האוכל שעשו את הסדנה מתוקף היותם בלוגרים, הסדנה שאני חוויתי נערכה יחד עם שותף עסקי של החברה שאני עובד בה  למי שלא מכיר, שיעמוד שתי דקות בפינה ויתבייש, ואח"כ יבוא וילמד שחוות צוק היא החווה של תומר צוק, שמייצר בחווה שלו חלק גדול ממה שהמעדניה מוכרת, ואת מה שהוא לא מייצר הוא מביא ממקורות טובים ואיכותיים מאוד, שאת חלקם (ובצדק כנראה) הוא לא מסגיר. את הערק המחתרתי (ככה קוראים) לא הוא לא מסגיר, ובצדק – מדובר אולי בערק הכי טעים ששתיתי בחיים שלי.

"סדנת פירוק טלה" הועברה גם לקבוצה של בלוגרים, אבל מאחר ואני סבלתי מעל צלחות של טאפאס בברצלונה בדיוק באותו זמן, לא יכולתי להשתתף. יש שמועות שהולך להיות עוד אירוע בלוגרים שבמרכזו טלייה (טלה נקבה) שמתחילה שלמה ומסתיימת בהמון מנות מיוחדות, ואני מקווה מאוד שאם יהיה כזה, אני אוזמן (ותהיו בטוחים שגם אכתוב).

אני אמנם משתדל, בזמנים ובמקומות שיש בהם כמויות של בשר, שלא לבזבז את זמני (והאמת, את המקום בקיבה) על סלטים, למעט "מה שחייבים" (על פי הדיאטה שאני חי לפיה, שהפכה כבר מזמן לדרך חיים), אבל הסלט הזה נראה כל כך מעניין, שהייתי חייב לטעום. ועוד פעם לטעום, ועוד פעם, ועוד. הסלט הזה הוא אולי אחד הסלטים הכי מתאימים לעונה – רימונים ודבש הולכים מעולה באיזור ראש-השנה, ושלא תחשבו כשנצא מהעונה הזו אני לא מתכוון להמשיך ולהכין אותו.

התמונה הבאה נגנבה מטמיר כהן מ-"שמנמנ.ים". שזה בדיוק הזמן לספר שמעבר להיותו בלוגר, טמיר הוא צלם בחסד, שמצלם גם אוכל וגם אנשים וגם את הנוף והסצנה מסביב, ומוציא תמונות מדהימות מתחת ידו.


כשהבלוגרים שהיו באירוע פירסמו את המתכון לסלט, שמחתי לאללה, והכנתי אותו לארוחת ראש השנה. מאז – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ועוד. ועוד פעם. ואפילו הצלחתי לתת לסלט הזה נופך טיפטיפה אישי עם שו"ש כמו פירות יבשים נוספים שביקרו בסלט והשמטה של הבצל מהמתכון המקורי.

יאללה – לעבודה – סלט פגז, מרשים מאוד, על בסיס חיטה, עם עושר של טעמים ומרקמים שנובעים מרימונים, פירות יבשים, עשבי תיבול טריים, דבש ולימון.

להמשיך לקרוא הסלט הכי טוב בעולם, נכון להיום

בשארית כוחותיו ותאניו של הבלוגר

לא משנה מה ומתי, ברגע שמישהו בסביבה שומע שאני עוסק (בחיים האמיתיים שלי, כלומר מחוץ לבלוג) בתחום האינטרנט, מיד עולות שאלות כגון "תגיד, איזה אנטי וירוס / מחשב נייד / מסך / הארד דיסק / מנוי לאתר פורנו" לקנות? ולא משנה כמה אני אסביר שאני בכלל לא מהתחום של מיחשוב אישי, שגם אני פונה ל- Help Desk בעבודה כשה- Word שלי לא עובד על הנייד, עדיין יתנו לי את המבט הזה של "אה, אז לא בא לך לעזור לי, הא? מנייאק".

ובחזרה לחיים הלא אמיתיים שלי, תקופת החגים מהווה תקופה לא קלה למי שסביבתו יודעת שהוא עוסק באוכל – כולם מחפשים איזה מנה עיקרית מעניינת, קינוח מעניין, מנה ראשונה לא סטנדרטית, והכתובת הראשונה היא הבשלן / בשלנית התורנית.

אני מת על זה.

אני אוהב "לראיין" את מי שמבקש ממני בכדי להבין בדיוק מה אוהבים אצלו, מה לא, מה בא לו, כמה זמן יש לו להכין… ומאז שיש לי בלוג זה בכלל פשוט (לבשל פשוט), אני יכול להפנות למתכון הרלוונטי, והופ – זכיתי בעוד חבר מאושר.

ובכל מקרה יש לי סטוק של לא מעט מתכונים שמשמשים כבסיס איתן לכאלה שמחפשים "משהו אחר". לדוגמה, הכנאפה עם ריקוטה תוצרת בית וסירופ דבש-לימון יכולה להפוך בקלות לקינוח לראש השנה עם תוספת של תפוחים מיובשים, והמתכון למוס השוקולד הקליל יכול להתאים לכל חג ולכל אירוע, ומאחר ושוקולד הולך מעולה עם דבש, הרי שהחלפת חלק מהסוכר בדבש ואולי אפילו תוספת של קצת שקדים מסוכרים (מזכיר למישהו טובלרון?) יכול להפוך גם את הקינוח הסטנדרטי הזה למשהו שמתאים מאוד לסיום ארוחת ראש השנה הקרובה.

המתכון הנוכחי אמנם לא הוכן לטובת ארוחת ראש השנה, אבל עם שינויים קלילים מאוד יכול להוות את הקינוח הבא שלכם. עונת התאנים ממש ממש קרובה לסיומה, וזו ההזדמנות שלכם להכין משהו שונה וקליל שיקנה לכם כמה נקודות זכות במשפחה. המתכון הזה הומצא לארוחה אצל חברים כשהיה לי ממש מינימום זמן להכין משהו, ומאחר ובעל הבית אוהב תאנים (הפוסט הקודם-קודם היה על קינוח שמבוסס על תאנים טריות שהוכן לכבודו)

DSC09271

יאללה – לעבודה – תאנים טריות ממולאות בקרם גבינה וקראמבל של דבש ושקדים במרק דובדבנים, נענע ודבש. נשמע מסובך? להגיד את זה לוקח יותר זמן מלהכין את המנה הזו. טוב, אני מגזים קצת, אבל זה כמעט נכון. אמנם המרק מורכב משלושה חלקים שונים שצריך להכין אותם בנפרד – קראמבל, קרם גבינה ומרק דובדבנים, אבל כל אחד מהחלקים מוכן בצ'יק צ'ק ובמינימום הכנה, והמחמאות שתקצרו בסוף שוות את הטיפה'לה מאמץ הזה. באחריות. וכשתגידו לכולם שזה אפילו דל שומן, אפילו הדודה הפולניה שלכם שטוחנת בלי הכרה ומתלוננת על זה שהיא לא מצליחה להרזות תיתן לכן נשיקה רטובה משהו גועל נפש דה-לוקס.

להמשיך לקרוא בשארית כוחותיו ותאניו של הבלוגר

דורום דורום דורום רים

אחד הדברים הכיפיים בעצם העובדה שלקחתי את הבישול שלי צעד אחד קטנטן מעבר לבישול ביתי והפכתי אותו למשהו קצת יותר "ציבורי", חושף אותי לנושאים ולמידע ולאירועים שכבשלן חובב ותו לא כנראה לא הייתי יודע עליהם ובטח לא הייתי מוזמן אליהם.

אירוע שכזה היה האירוע של "ברילה" לפני מספר שבועות. האמת שכבלוגר אני מוזמן ללא מעט אירועים שקשורים לאוכל, ואני משתדל לבחור אותם בקפידה בכדי לא להפוך ל-"זונה" של לאכול בחינם על חשבון מישהו רק בכדי לכתוב פוסט מפרגן. כשקיבלתי את שיחת הטלפון מגיא שהוא מנהל המותג "ברילה" ב-"שסטוביץ'", לקח לי כמה דקות לחשוב אם אני רוצה באמת להשתתף באירוע הזה. "מה כבר יכולים לחדש לי על פסטה?" חשבתי לעצמי. "הרי במילא כשאני רוצה להכין פסטה אני קונה פסטה של ברילה", אמרתי. אז האמת, תודה לאל שהנחתי את הגאווה המטופשת שלי וה-"אני יודע הכל" שלי בצד, והצטרפתי לאירוע הזה.

דרך אגב – חלק מהתמונות כאן (כל אלה של האירוע עצמו ולא של המתכון שלי) הם של צלם מאוד מוכשר בשם אייל קרן שהוזמן על ידי ברילה לאירוע. אני בטוח שתראו את ההבדלים…

בתחילת האירוע פגשנו את יניב פרטוש-תמיר מ-"מבשלים חוויה". יניב התגלה במהלך הערב גם כשף מוצלח מאוד, מצחיק, והאמת – הפתיע אותי ברמת הידע שלו, התיאורטי והמעשי, מאחר ולרוב שפים שמתמחים בסדנאות בישול (מכל סוג שהוא) ותו לא לרוב לא חידשו לי. יש משפט שאומר "מי שלא יודע לעשות, מלמד", ויניב הוכיח שהמשפט הזה כנראה לא נכון. לפחות לא תמיד.

DSC_0009

להמשיך לקרוא דורום דורום דורום רים

(כמעט)סוף עונת התאנים

יש לי יחס מאוד אמביוולנטי לתאנים – אני מת על תאנים יבשות (דבלים), בין אם "סתם ככה" כחטיף אנרגיה (אני משתמש בהן במהלך רכיבות אופניים, רגע לפני שאני מרגיש שאני מתעלף, בכדי להחזיר לעצמי קצת אנרגיה), ובין אם כחלק מתבשיל או קינוח (ראו ערך "אל תסתכלו בקנקן" – פוסט קינוח של דבלים ממולאות).

תאנים טריות, אני חייב להגיד, למדתי להעריך רק בשנים האחרונות, והאמת שאפשר באמת לעשות איתן (עם אלה המתוקות והשוות, לא אלה בטעם נקה 7) קסמים.

באחת מרכיבות האופניים בשטח עם ש', התחוור לי שהוא מת על תאנים (כנראה אפילו יותר מכמה שהוא אוהב סברס), ועל תאנים טריות בעיקר. כשהוזמנו לש' ומ' לארוחת גבינות ויין ליום האהבה, ואני קיבלתי את התפקיד של האחראי על הקינוח (והאמת גם על מקלות הלחם), החלטתי שאני מפנק את ש' ומכין משהו עם תאנים.

מאחר והיה לי מעט מאוד זמן להכין את הקינוח, החלטתי ללכת על משהו קליל ופשוט – משהו שמצד אחד ייתן לטעם והמתיקות של התאנים את המקום הראוי להן, ומצד שני ייתן "קלאסה" והרגשה של קינוח של מיליון דולר.

DSC09012

אם נתעלם מהעובדה שבשלב האחרון קצת פישלתי ושכחתי את הקינוח דקה אחת יותר מדי בגריל, הרי שהתקבל באמת קינוח מתוק, עם טעמים מורגשים של התאנים הטריות מצד אחד, ומצד שני טעמים חזקים של דבש ורום שמשלימים את מתיקות התאנים.

יאללה, לעבודה – תאנים מקורמלות בזביונה עם רום, דבש וליקר תאנים.

להמשיך לקרוא (כמעט)סוף עונת התאנים