שלא תבינו לא נכון. התזונה שאני הולך לפיה קורעת אותי. מצד אחד, אני באמת מרגיש מצויין, אמנם לא יורד גרם (ירדתי קצת ועצרתי), אבל נראה שאורח החיים הזה פשוט טוב – אני מרגיש אנרגטי, הרעב שלי השתנה לחלוטין (אין עוד רעב משתק של כאבי ראש או הסתערות חסרת שליטה על כל מה שיש במזווה). אבל מצד שני, התזונה הזו לא משופעת בפחמימות. והרי הפחמימות הן טעם החיים, לא? מי יכול להגיד לא למשהו עם שוקולד? או עם פירות? או סתם משהו מעובד עד-זרא עם מלא עמילנים וחומרים כימיים? אולי כשקוראים את זה ככה זה לא ממש נשמע מגרה, אבל תאמינו לי, מאז שעברנו לארה”ב, היא-היא ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות והמזון המעובד בכמויות היסטריות, אני מבין כמה אוכל יכול להיות מעובד לגמרי מצד אחד, לא דומה לשום דבר חי או צומח, ועדיין להיות מגרה מאוד. האמת שאני גאה בעצמי מאוד שאני לא יורד כאן כל יום על איזה דונאט או כל האוכל המקסיקני המגולגל בטורטיות מקמח תירס אהוב ליבי.

אבל אתם יודעים, לא טוב למנוע מעצמנו הכל. כמעט וכתבתי “גם אני חוטא מדי פעם”, אבל אני לא ממש מרגיש חוטא. מדי פעם אני אוכל קובייה או שתיים של שוקולד מריר, 85% לפחות, עם מעט מאוד סוכרים ועדיין הרגשה מדהימה של שוקולד (ואם קונים מהפירמה הנכונה, כמו לינדט לדוגמה, הוא באמת מדהים).  ואתם יודעים משהו, בביקור האחרון שלי בישראל קניתי לילדים שלי כמה חבילות של טוויסט ושל טעמי, ואפילו לקחתי ביס כשהם אכלו אותם. לא צריך להשתגע.

התזונה הפליאוליתית מאמינה שכל הצלחת שלנו צריכה להיות מורכבת מאוכל אמיתי ולא מעובד. אני מניח שאף אחד מכם לא יתנגד לזה. עוד תזונת הפליאו דורשת שלא לבסס את התזונה שלנו על פחמימות (בין אם הן פשוטות, מורכבות, מלאות או ריקות – פחמימות לא צריכות להוות חלק משמעותי מהתזונה שלנו). שמעתי כבר כל מיני טיעונים בעד ונגד מזון מן החי, חלקם הגיוניים (כגון שמירה על הסביבה או אפילו טיעוני מוסר שקשה לי להסכים איתם אבל אני עדיין מבין את נקודת ההשקפה של האחר) וחלקם מטופשים עד כדי חוסר אמונה שעומד מולי מישהו שאשכרה השקיע מחשבה בטיעון הזה (“בתקופה הפליאוליתית אנשים צדו את האוכל שלהם, למה אתה לא צד אותו?” או “תיכף תגיד לי שאתה גם ישן במערה”). יש סיכוי שאנשי הפליאו עשו טעות שיווקית כשקראו לעצמם פליאו, בעיקר מאחר וחלק גדול מהקווים המנחים של התזונה הזו מבוססים על מדע. מדע שלא היה רלוונטי ולא היה ידוע בתקופה הפליאוליתית. אף אחד לא ידע שכשמטגנים תפוח אדמה בשמן עמוק העמילנים הופכים לאקרילאמידים, חומר שנמצא כפוגע באשכים, בריריות, במערכת העצבים ויש אפילו חשד שהוא מסרטן. אף אחד בתקופה הפליאוליתית ידע מה זה כולסטרול או שומן רב-רווי או אומגה 6. היום אנחנו יודעים, ואין שום סיבה שלא ננצל את העובדה שאנחנו יודעים על מנת לעשות לעצמנו חיים טובים יותר, לא?

ובכל זאת, לא תמיד מתחשק לי חביתה עם בייקון בארוחת הבוקר. לפעמים בא לי לקום לאט, ולאכול צלחת של יוגורט סמיך עם גרנולה. ואיך, איך אפשר גרנולה בלי מלא קוואקר ובלי מלא סוכר? אפשר, תתפלאו. אמנם זה לא נטול לגמרי פחמימות, אבל אף אחד לא אמר שפחמימות זה משהו שצריך להימנע ממנו, רק להגביל ולא להשתולל.

הגרנולה הזו מבוססת על המתכון המקורי של הכהן הגדול של הפליאו בישראל, הידוע יותר בשמו “מר קדמוני” ופחות בשמו האמיתי, דעאל שלו. מי שאוהב קוקוס, יתאהב בגרנולה הזו. אני הלכתי על גרנולה עם אחוז שומן יותר גבוה והרכב שומנים קצת שונה, אבל הקרדיט המקורי מגיע לדעאל.

בקערה נניח חצי ק”ג קוקוס טחון. אני מקווה להצליח ולהשיג כאן שבבי קוקוס לא ממותקות, כלומר מעין פרוסות  דקות ומיובשות של קוקוס, אבל בינתיים אני “אסתפק” בקוקוס טחון רגיל (רק תוודאו שהוא ללא תוספת סוכר!). נוסיף לקערה כ- 100 גר’ אגוזי לוז לא-קלויים מבוקעים (מניחים אותם בשקית סגורה, עדיף כפולה, ודופקים עליהם קצת עם מערוך או פטיש שניצלים עד שהם נשברים קצת, אבל לא יותר). כנ”ל עם 100 גר’ שקדים מולבנים (עדיף שלמים, אותם נבקע באותה טכניקה או שבבים). אני הוספתי עוד כ- 100 גר’ אגוזי מקדמיה שבוקעו גם הם. אפשר לשחק עם הרכב האגוזים – פקאנים, מלך, מעט ברזיל (למרות שאני פחות אוהב אותו בגרנולה).

ממיסים בקערה עמידת-מיקרו 100 גר’ חמאה ועוד שתי כפות גדושות של שמן קוקוס, ומכניסים למיקרו לכ- 30 שניות. אם החמאה והשמן מתחילים להתמוסס, מערבבים מעט ומכניסים ל- 30 שניות נוספות (או כמה שנראה לכם). כשהכל נמס (ואפילו טיפונת לפני), מוסיפים שלוש כפות של דבש, סילאן (ללא תוספת סוכר!), מייפל אורגני או שילוב של שניהם. מערבבים היטב עד שמתקבלת תערובת בצבע זהב (לפי הבחירה שלכם בממתיק תושפע בהירות הזהב).

יוצקים את התערובת על הקוקוס והאגוזים ומערבבים היטב. איך מערבבים? אני מציע לכם לערבב עם היד – לא רק שזה הרבה יותר יעיל ומאפשר לכם לוודא שהכל באמת מכוסה (מרגישים במגע) אלא זה גם ייתן לכם סיבה ללקק אחר כך את האצבעות וליהנות מהטעם של הקוקוס והחמאה. חשוב מאוד לוודא שאתם מגיעים עד לתחתית הקערה והכל מתכסה בתערובת והופך למרקם של מעין חול רטוב. אני הוספתי גם כ- 50 גרם של גרעיני חמניות, אבל לא ממש חייבים (מה גם שזרעים לא נחשבים הכי טובים לבריאותנו בגלל תכולת האומגה 6 שלהם, אבל לעזאזל, זה טעים!).

יוצקים את התערובת לתבנית, עדיף פיירקס, הכי שטוחה שאתם יכולים למצוא (במהלך ההכנה התברר לי שכדאי שאקנה בזמן הקרוב משהו קצת יותר שטוח ממה שיש לי). גם תבנית שטוחה מרופדת בנייר אפייה תעשה עבודה מצויינת כאן.

מכניסים את התבנית לתנור ומחממים את התנור ל- 170 מעלות. מכוונים את הטיימר  ל- 5 דקות. אפשר במקום טיימר לכוון את הטלפון שיצלצל לכם, או את בן הזוג, או משהו, אבל שלא תעזו ללכת לעשות כביסה או לשחק במחשב או לקרוא בבלוג שלי בזמן שהכבודה הזו בתנור בלי טיימר כי אחרת תסיימו עם גוש שחום מדי עד מפוחם, ובטח לא משהו שתרצו לטעום.

אחרי כ- 5 דקות תקבלו משהו כזה:

עכשיו, אם התבנית שלכם מספיק שטוחה ויש לכם מספיק מקום בתבנית, אפשר פשוט לערבב היטב עם מזלג. מאחר והתבנית שלי הייתה קטנה מדי ועמוקה מדי, פשוט העברתי את התוכן שלה בחזרה לקערה, ערבבתי בקערה והחזרתי לתבנית. קצת פאצ’קריי,  אבל לא נורא.

מכוונים את הטיימר ל- 3 דקות נוספות.

חוזרים על התהליך לפחות עוד שלוש פעמים. הרעיון הוא לא לקלות את כל התערובת לגמרי  אלא רק את חלקה בכדי לקבל קצת טעם קלוי (מה גם שבחימום ארוך חלק גדול מהערכים התזונתיים של האגוזים פשוט נעלם).

לאחר שמערבבים את התערובת ורואים שלפחות שליש כבר קיבל צבע – התערובת מוכנה.

עכשיו ניתן לתערובת לעמוד בכדי להצטנן קצת, לערבב שוב עם מזלג (כשהתערובת מתקררת היא מתגבשת מעט), ולאחסן בצנצנות אטומות. אני מעדיף לשמור במקרר, אבל לא חייבים.

כל מה שנשאר זה ליצוק יוגורט עתיר שומן לצלחת (או במקרה שלי, שמנת חמוצה) ומעל לפזר כמה כפות מהתערובת האלוהית הזו.

אין לי זמן לסיפורים

גרנולת קוקוס ואגוזים

500 גר’ קוקוס טחון (ללא תוספת סוכר)
100 גר’ אגוזי לוז
100 גר’ שקדים מולבנים
100 גר’ אגוזי מקדמיה / פקאן / מלך

100 גר’ חמאה
שתי כפות גדושות שמן קוקוס
שלוש כפות דבש / מייפל אורגני / סילאן ללא תוספת סוכר או תערובת שלהם

מבקעים את האגוזים והשקדים על ידי פטיש שניצלים או מערוך. מערבבים את האגוזים והקוקוס בקערה.

ממיסים את החמאה ושמן הקוקוס במיקרו כ- 30 שניות, מערבבים, ומחממים עוד 30 שניות עד שהתערובת מתמוססת כמעט לחלוטין. מערבבים את הדבש / המייפל / הסילאן היטב.

יוצקים את התערובת על תערובת הקוקוס ומערבבים היטב (עדיף עם הידיים).

יוצקים לתבנית שטוחה ככל הניתן (עדיף פיירקס, אפשר תבנית מתכת מכוסה בנייר אפייה) ומכניסים לתנור.

מחממים את התנור ל- 170 מעלות צלזיוס (340 פרנהייט) וקולים כ- 5 דקות (להשתמש בטיימר בכדי לוודא שאנחנו לא חורכים את התערובת). מערבבים היטב ומחזירים ל- 3 דקות נוספות. חוזרים לפחות עוד לפחות 3 פעמים עד שכשליש מהקוקוס כבר קלוי.

מצננים, מאחסנים בצנצנות ומפזרים מעל יוגורט עתיר שומן או שמנת חמוצה.