ניצנים נראו בארץ

לא, עוד לא סתיו. אפילו לא באמריקע. עדיין קיץ. קיץ מטורף של 100 מעלות פרנהייט (בערך 38 צלזיוס). המזל שאין כאן את הלחות של תל אביב, ושבערב הטמפרטורות הופכות להיות נורמליות משהו. טוב נו, לפחות כך זה היה לפני שבוע ומשהו.

מי שקורא את הבלוג הרבה זמן יודע שביני ולבין ירקות יש מין יחס מוזר של אהבה-שנאה וחשדנות. אני לא בוטח בכל הירקות. יש כאלה שאני לא בוטח בהם כי עוד לא החלטתי אם אני אוהב אותם או לא (לדוגמה, חצילים). ויש כאלה שאני לא בוטח בהם כי אני יודע שיש בהם משהו מיוחד, כי בכל זאת מלא אוהבים אותם, אבל אני עוד לא הצלחתי להוציא מהם משהו מיוחד.

כרוב ניצנים הוא אחד מאלה שאני חושד בהם.

ובכן, לא עוד.

בין העבודה לבין הבישולים, הצלחנו במספר השבועות המועטים שאנחנו כאן לעשות די הרבה, או לפחות להרגיש שאנחנו עושים הרבה. מדהים לראות שבהרבה מאוד דברים ואזורים בחיים, העובדה שאנחנו זוג עם שני ילדים, שנינו חצינו את גיל הארבעים, הגענו להישגים בחיים ובקריירה ובכל מיני – בארה”ב אנחנו פשוט מתחילים מאפס. את השבועות הראשונים בילינו בלימודים לתיאוריה. חזרתי לגיל 17.5 (מלחמת המפרץ) ולמדתי תמרורים חדשים, סימוני כביש חדשים וחוקים חדשים. ירחם השם, מה צריך יותר מקו מקווקוו וקו רצוף? למה צריך גם קו צהוב, קו צהוב כפול, קו צהוב כפול כפול שבאמצע יש מרווח של יותר משלושה פיט, ובעיקר, גבירותי ורבותיי, למה צריך unprotected left? למי שלא מכיר ולא נהג בארה”ב, unprotected left היא פניה שבה בכביש דו סיטרי, יש לשני הכיוונים ירוק, לא רק ישר אלא גם שמאלה. אבל איך פונים שמאלה כשלאלה מולך יש ירוק והם ממשיכים ישר? מתקדמים לאמצע הכביש ומחכים שאלה שנוסעים ישר יפסיקו לנסוע ישר, בין אם בגלל שיתחלף להם לכתום, בין אם בגלל שהם יתנו לזה שפונה שמאלה, ובין אם בגלל שכבר רכבים בצד השני. בקיצור, צריך סבלנות תוך כדי שיש לך ירוק. למה? זה לא ללב הישראלי שלי. יש לי ירוק – אני נוסע. זוועה.

אה כן, זו הייתה התיאוריה.

ואז היה המבחן המעשי. בתחילתו הוא כלל תצוגת תכלית שמוכיחה שאני יודע לסמן עם היד איך פונים במקרה שהלך לי הווינקר, איפה בלם החירום (הנדברקס, שאף אחד לא משתמש בו), ואיך מצפצפים (הא! ישראלי או לא ישראלי? יש לי מאסטר כפול בצפצוף במצבי חירום ועוד PhD בצפצוף במצבי עיצבון). ואז יצאנו לדרך, והייתי צריך לעשות הצגה מוגזמת לחלוטין לפני מעבר נתיבים כדי להוכיח לטסטרית שאני מפנה את הראש לבדוק מעבר לכתף ולא סומך רק על מראות הצד, ואפילו להוכיח לה שאני מסוגל לנסוע ברברס בקו ישר. יש לי רישיון בערך אותו מספר שנים שהטסטרית יודעת לקרוא, אבל, ניחא.

אז במקביל לכל מיני מהלכים בירוקרטיים שכאלה כמו הרישיון ועוד (אני לא אלאה אתכם, או שבעצם אני אשאיר לי קצת לפוסטים הבאים), על עניין כרוב הניצנים אני מלא גאווה כאילו הצלחתי לפצח את הגנום האנושי, ולמרות שזה בסך הכל לפצח את הגנום של כרוב ניצנים טעים, עדיין, זה שווה את הרגשת הגאווה.

קצת מתקתק-מריר-מלוח-מעושן. כיף לחיך, באמת.

2015-08-07 19.42.37

האמת שלכרוב ניצנים יצא שם רע, ואני באמת לא יודע למה. אני יכול לזכור לא מעט סרטים אמריקאים שבו נאמרים משפטים כמו “תגמור את כרוב הניצנים שלך” או “אתה לא קם מהשולחן לפני שאתה מסיים את כרוב הניצנים”. אז מצד אחד אלוהים יודע למה דווקא כרוב ניצנים נבחר להיות העונש של הילדים עלי אדמות, ומצד שני – רק כשאתה כזה אנדר-דוג אתה יכול לפרוץ ולהצליח להפתיע.

כרוב ניצנים הוא, כמה מפתיע, הוא סוג של כרוב בר מבוית, ממשפחת המצליבים אליה משתייך הכרוב כמובן, וגם הקולרבי, הברוקולי והכרובית. אני תמיד טענתי שיש טעות בשם “משפחת המצליבים” ושהיא צריכה להיות “משפחת המפליצים”, אבל מסיבה כלשהי אף אחד באקדמיה ללשון העברית לא מוכן להקשיב לי בנושא.

בכל מקרה, יש לו בעיקר מראה של כרוב אבל לא כל כך טעם של כרוב. אולי משהו שמזכיר כרוב אבל מצד שני מזכיר גם עוד כמה ירקות ירוקים, כגון מנגולד, ואפילו המרירות שלו מזכירה לי אנדיב. ד”א, גם האנדיב וגם כרוב הניצנים מאוד נפוצים בבלגיה (וכנראה גם מקורם שם), וראו זה פלא – באנגלית “כרוב ניצנים” נקרא “ניצני בריסל” (Brussells Sprouts).

שנתחיל? מתכון פשט מאוד, די מהיר אבל עדיין צריך להקדיש לו איזה 40 דקות, שאפשר לשחק איתו ובעיקר מאפשר לנו להרגיש שפיצחנו את העניין הזה של הכרוב (והאמת, המתכון הזה מתאים מאוד להרבה ירקות עליים ירוקים) ובעיקר להרגיש שאנחנו מאכילים את בני המשפחה שלנו במשהו בריא מאוד.

נתחיל בזה שנחתוך ק"ג של כרוב ניצנים לחצאים – אני הולכים לצלות / לטגן / לקרמל אותו מאוחר יותר, והחתוך שלו יאפשר לנו שטח פנים גדול יותר.

2015-08-07 18.37.12

נרתיח מלא מים עם מלח, וכשהם רותחים נכניס את כרוב הניצנים לתוך המים ונבשל כ- 3-5 דקות, או עד שהכרוב מתחיל להתרכך אבל לא רך לגמרי עדיין. אנחנו עדיין רוצים שהוא יהיה “נגיס” ושאת הריכוך הסופי שלו נקבל במהלך הצלייה.

בזמן שהכרוב מתבשל שלו, נחתוך כ- 250 גר' של בייקון לרצועות של כחצי ס”מ – בייקון מגיע לרוב ברצועות ארוכות, ואנחנו פשוט נחתוך את הרצועות לרוחב. מי שלא רוצה בייקון – לא חייב, אפשר להשתמש בחזה אווז מעושן. ומי שבכלל לא רוצה בשר במנה – גם לא חייב (רק שבמקום לטגן בייקון, ימיס כמות יפה של חמאה במחבת על אש נמוכה).

2015-08-07 19.06.41

נטגן את הבייקון על אש בינונית במחבת הכי כבדה והכי רחבה שיש לכם. המטרה היא לבשל את הבייקון מצד אחד, ולגרום לו להגיר את השומן שלו מצד שני. תיכף נצלה את הכרוב בשומן המדהים הזה.

רק בינתיים אל תשכחו את הכרוב – סננו את הכרוב מן המים הרותחים, ושטפו אותו במים קרים. המהדרים יסננו אותו ויכניסו אותו לקערה שיש בה מים קרים עם קוביות קרח. מאחר ועדיין המכולה עדיין לא הגיעה ואנחנו קצרים בקערות (שלא לדבר על זה שאין מסננת), הכרוב פשוט נשטף הלוך ושטוף במים קרים מהברז.

כשבמחבת יש כמות יפה של שומן והבייקון מתחיל להתרכך, נוסיף לבייקון כחצי בצל סגול שנפרס לפרוסות דקות. אם הבצל גדול, אפשר לחצות את החצי לרבעים ואז לפרוס. נסיט את הבייקון לצד אחד ונניח את הבצל במחבת ונערבב היטב עם השמן, ואח”כ נערבב גם עם הבצל.

2015-08-07 19.10.22

נערבב מדי פעם, עד אשר הבייקון שחמחם והבצל רך ואפילו מתחיל להשחים מעט בקצוות.

2015-08-07 19.20.09

זה האות להנמיך את האש ולהוסיף את הכרוב כשפניו  כלפי מטה – מניחים חצי כרוב ומזיזים אותו קצת כך שהוא יזיז את הבייקון והבצל לצדדים כך שהוא ייגע ישירות במחבת ובשומן.

2015-08-07 19.23.48

נבשל כ- 20 דקות – הכרוב ייצלה, ישחים במקום המגע שלו עם המחבת, ויתקרמל תוך כדי שהוא סופג את הטעמים של הבצל והבייקון.

נוסיף שתי כפות מייפל, נערבב היטב (כך שהכרובים שהיו בשכבת העליונה, אם היו, גם יקבל נגיעה במחבת ונבשל עוד כ- 5 דקות.

בגדול סיימנו, אבל זה הזמן לשתי אופציות נוספות – אפשר להוסיף, ממש לפני הסיום, מעט מייפל שיוסיף עוד קצת מתקתקות וטעם עגול ו-“חום” למנה. אופציה נוספת היא הוספה של שתיים-שלוש כפות של חומץ בלסמי שיוסיף חמצמצות שתשבור קצת את השומניות של הבייקון. אם מוסיפים חומץ, כדי לתת לתבשיל להתבשל עוד כמה דקות בכדי שהוא ירתח ויצטמצם.

זהו. כיף לחיך כבר אמרתי?

2015-08-07 19.42.33

 

אין לי זמן לסיפורים

כרוב ניצנים בבייקון ומייפל

ק”ג כרוב ניצנים
250 גר’ בייקון (עדיף Thick Cut) או חזה אווז, חתוך לרצועות קצרות ברוחב חצי ס”מ
חצי בצל סגול פרוס לפרוסות דקות
שתי כפות מייפל אורגני

אופציה: 2-3 כפות חומץ בלסמי

חוצים את כרוב הניצנים ומבשלים במי מלח רותחים כ- 5-3 דקות, עד שהם מתחילים להתרכך. מסננים ושוטפים בעזרת מים קרים.

בינתיים מטגנים את הבייקון במחבת רחבה וכבדה עד שהוא מתחיל להגיר שומן. מוסיפים את פרוסות הבצל ומערבבים. מטגנים עד אשר הבייקון שחום והבצל מתחיל להראות סימני השחמה.

מוסיפים את כרוב הניצנים כשפניו למטה, מנמיכים את האש ומבשלים כ- 20 דקות, מוסיפים את המייפל, מערבבים ומבשלים 5 דקות נוספות.

אפשר להוסיף חומץ בלסמי ממש לפני ההגשה, לערבב היטב, לבשל עוד כשלוש דקות ולהגיש.

3 תגובות בנושא “ניצנים נראו בארץ”

  1. המתכון הזה נראה נפלא. אני מאוד אוהב כרוב ניצנים, ולמרבה הפלא, אני כמעט ולא מצליח למצוא אותו לא קפוא. האם המתכון הזה יעבוד גם עם כרוב ניצנים קפוא? ברור לי שטרי יהיה יותר טעים, אבל עדיין, יש רצון ויש מציאות.

  2. שחורי, אתה אלוף.
    הרגע משפחה שלמה בישראל, שסולדת מכרוב ניצנים התענגו על המנה הזו. ממש נהדר.
    מברוק על הרילוקיישן, תהנו בסאניוויל, תמשיך להבריק בבישולים וד"ש לשימעון השועל.
    גדי

להגיב על גדי לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.