טביעת האצבע של מיקי

אני לא טיפוס של אפייה, כמו שכבר הבנתם. היחס בין המאפים לבין הבישולים בבלוג הזה עומד על משהו כמו 5 ל- 200. לא שאני לא יודע לאפות, לא שאני עושה את זה רע, אני פשוט פחות אוהב את זה – לדעתי באפייה יש פחות "לב" ופחות מח (כלומר, גם אם אתה שונא לחלוטין את עבודת הקונדיטוריה אך יודע לדייק במשקלים ובתהליכים – אתה בעניין) ואני דווקא מחובר לצד הרגשי של האוכל, בקיצור, לא מתאים.. אם גם מוסיפים לזה את העובדה שלרוב עוגות ועוגיות משמעותם כמות גדולה מאוד של שומן מצד אחד, והעובדה שאני מנסה מאוד להכין דל שומן מצד שני, זה בכלל מוסיף למיעוט האפייה שלי. לכן, כשפנו לי מהוצאת הספרים והציעו לי להשתתף בסדנת אפייה עם מיקי (שלא יכולתי להשתתף בה) ואח"כ אפילו הציעו לשלוח לי את ספר העוגיות החדש – "אוצר העוגיות של מיקי שמו" בכדי שאכתוב עליו ביקורת, תגובת הבטן שלי הייתה משהו כמו "אל תבזבזו עלי את הזמן, אני לא הבלוגר האופטימלי בשבילכם".

הפסקה קלה לטובת שחרור קיטור בנושא אתיקה של בלוגרים

התזמון של כתיבת הפוסט הזה לא יכול היה להיות מושלם יותר – בקבוצת פייסבוק שאני מנוי בה, עבור בלוגרי בישול ואפייה בלבד, התקיימו מספר דיונים רותחים על אתיקה של בלוגרים, כתיבת פוסטים על מוצרים שמקבלים במתנה, אמינות, ארוחות בחינם, ועוד. עקב הכבוד שאני רוכש לחלק מהבלוגרים ולמי שמנהל את קבוצת הפייסבוק אני לא אצטט מה שהיה בדיון, נזרקו שם לא מעט האשמות מצד בלוגרים על הבלוגרים שמתנהגים בצורה הכי שקופה ונקייה שיש, ולדעתי ההאשמות והמתקפות היו פשוט בגלל שאותן מאשימים העדיפו להאשים אחרים במקום לקבל ביקורת או להסתכל שניה לתוך תוכם. אני רוצה לנצל את הבמה שניתנה לי (כלומר, זה הבלוג שלי ואני אגיד מה שבא לי) בכדי לסכם את דעתי בנושא – להבדיל מהמון בלוגרים שהופכים את הבלוג שלהם לשלט חוצות בתשלום (בין אם בתשלום ישיר ובין אם בתשלום על ידי קבלת מתנות בתמורה לכתיבת ביקורות מפרגנות), אני משתדל להמעיט מאוד בביקורות מוצרים, ביקורות מסעדות וכד'. האמת שנכוותי פעם אחת בצורה משמעותי (ראו ערך בצק הפילו של "שלושת האופים"), הוזמנתי לארוחות בלוגרים שהיו שונות בתכלית השינוי ממה שמתנהל במסעדה ביום רגיל, וקיבלתי "הצעות לשיפור" לפוסט שביקרתי בו מוצר בצורה שהיחצ"ן חשב שהייתי יכול להיות פחות נחרץ (כלומר, לשקר לקוראים שלי, מה שלא יקרה). אני מתנגד מאוד לבלוגרים שמזנים את הבלוג שלהם, ומוכנים לכתוב הכל רק בכדי שזרם המתנות חינם ימשיך, ושימשיכו להזמין אותם לארוחות בלוגרים בחינם. יש כאלה ש-"שוכחים" לציין שהם הוזמנו לארוחה בחינם או שקיבלו את המוצר במתנה או שמשלמים להם על מנת שיכתבו את הביקורת המחמיאה, יש כאלה שגם אם מדובר במוצר נוראי או ארוחה במסעדה מהסוג הבזוי ביותר, יכתבו ביקורת מחמיאה, שוב, בכדי להמשיך ולקבל את המתנות וההזמנות חינם. יש שמגדילים לעשות ומציגים את עצמם כבלוגרים שכותבים ביקורת מסעדה בפני בעל המסעדה או היחצ"ן של המסעדה, בתקווה שיקבלו ארוחה חינם או לפחות קינוח או לפחות איזה יחס מועדף. זונות יחצ"נים, אני קורא להם.

מנקודת המבט האישית שלי, ולא צריך להסכים איתי, בלוגר צריך להתנהג בדיוק כמו שעיתונאי נטול-פניות אמור לנהוג, וכאשר בלוגר הופך להיות זונת יחצ"נים הוא בוגד בקוראים שלו ופוגע באמינות שלו. ולמה לי אכפת? מאחר וחלק גדול מהקוראים עדיין לא יודעים להבחין בדקויות בין בלוגר נטול-פניות שכזה ובין בלוגר שיסכים למכור את מיטב קהל קוראיו רק בכדי לקבל עוד איזה קולפן במתנה או עוד איזו ארוחת חינם. וכשהם מבינים שעבדו עליהם, ומאחר והם לא יודעים להבדיל, גם אני נפגע, וגם שאר הבלוגרים שמשאירים את הבלוג שלהם נקי. נכון, מדי פעם אני מבקר מוצר או מבקר מסעדה (ברוב המקרים כשמדובר במסעדה מדובר בביקורת שאני היוזם שלה ולא המסעדה, ארוחה שאני משלם עליה במיטב כספי), אבל אני מוצא את עצמי, בכתיבת פוסט שכזה, מתחבט עם עצמי רבות בדיוק איך להציג את העובדה שקיבלתי משהו בחינם, בלי להיות אפולוגטי יותר מדי מצד אחד, ומבלי לוותר לכתיבת ביקורת אמינה וחדה וכשצריך, גם ביקורתית. השבוע קיבלתי פנייה נוספת לכתוב ביקורת על ספר נוסף, ספר שאני מתכוון האמת לקרוא ולכתוב עליו, והשאלה הראשונה ששאלתי את היחצ"נית, לפני שהסכמתי לקבל את הספר, הייתה "אילו עוד בלוגרים הוזמנו לכתוב ביקורת על הספר?" התשובה לשאלה היא אולי החשובה ביותר עבורי בהחלטה, והיא נשאלת בכל פעם שאני מוזמן לקבל מוצר / ספר או להשתתף באירוע בלוגרים – אם בבלוגרים שהוזמנו לכתוב, גם אם רק אחד מהם, ישנו בלוגר שלא עומד בסטנדרטים הנוקשים שאני העמדתי לעצמי, אני לא משתתף. חד וחלק. יש יחצ"נים שמסרבים (לא קרה כלום, ביי), יש כאלה שלא מבינים למה ומה אני רוצה (ומקבלים הרצאה של לפחות 5 דקות למה אסור להם להמשיך ולעבוד עם בלוגרים מהסוג הנמוך ביותר) ויש כאלה שחושבים שאני סתם שחצן ונפוח מתהילה (ברור שזה נכון). אני חייב לציין שבתחילה הסתנוורתי מאור הסנוורים של התהילה, כשהתקשרה אלי יחצ"נית ואמרה לי שאני חלק מקבוצת בלוגרים מובילים נדלקתי והייתי מוכן לעשות כמעט הכל, אבל מהר מאוד הבנתי שזה צריך להיות אחרת. אפשר לטעות פעם אחת, פעמיים, שלוש, אבל מעבר לכך זו בחירה.

זה הזמן גם לספר שספרי הבישול שלי בבית (כמה עשרות) מהווים מעין "ספרי עיון" וכאלה שמכניסים אותי למוזה כשאני רוצה לבשל משהו חדש או להמציא לי איזה תבשיל חדש. מספר אחד אני לוקח טכניקה, מספר אחר אולי שילוב טעמים / תבלינים, ואודרוב.כמעט ולא תמצאו אותי מכין מתכון אחד לאחד מתוך ספר בישול, והכיף הגדול בבישול הוא שגם לא חייבים, מקסימום ייצא משהו קצת שונה ממה שכתוב במתכון בספר. בספרי אפייה, לצערי הגדול, אין דבר כזה. צריך להקפיד על הכמויות המדויקות, על התהליכים, ובכדי להיות מסוגל לאלתר צריך לשלוט בכמות חומר תיאורטי שלא הייתה מביישת רופאה מתמחה שמתכוננת לבחינות הסיום שלה.

בסיכומו של דבר החלטתי שדווקא זו יכולה להיות הזדמנות טובה לנסות ולעשות משהו שונה מכרגיל, ומאחר והבנתי מבלוגרים אחרים שיש להם את הספר שהוא ספר מצויין, לא עשיתי שימוש בתגובת הבטן שלי, ולאחר מספר ימים הספר נחת אצלי בדואר.

האמת, ספר יפהפה. בשער מיקי עם המון צנצנות עוגיות מאחוריו, ובתוכו – עיצוב מצויין שעושה שימוש בדפים שנראים "מהוהים" עם כותרות וכותרות משנה בפונט שאני אישית מאוד אוהב (מאוד מזכיר מכונות כתיבה קלאסית, אם אני לא טועה קוראים לפונט הזה "דמדומים" והוא אחד האהובים עלי), תמונות שמשולבות היטב בדפים, בקיצור, ספר שכיף לעיין בו ולדפדף בו, וכמעט כל (אולי כל, אבל to be on the safe side – כמעט) המתכונים מכינים תמונה (לפחות אחת) של התוצר הסופי. כותרת המשנה (קצת יותר מכותרת, מעין פסקת פתיחה) מכילה קצת מידע על העוגיות, אולי סיפור מאחוריהן, ולפעמים גם טיפ או שניים לגבי אופן ההכנה. מבחינתי, כיף מאוד להיכנס אל תוך המתכון כשכבר מבינים את ה-"מאחורה".

הספר הגיע קצת לפני סוכות, ובמהלך החג הבן הקטן שלי ביקש שנכין עוגיות ביחד. הזדמנות מצויינת להשתמש בספר. אחרי עיון מדוקדק בספר, גם שלי וגם שלו, החלטנו להכין עוגיות "טביעת אצבע" מהספר, שמהוות מעין פרפרזה על עוגיות ה-"סנדוויץ' ריבה" הקלאסיות". העוגיות נגמרו אחרי יומיים שלושה. וגם זה היה תוך כדי שאשתי (אני טסתי לחו"ל בערב לאחר הכנת העוגיות כך שהיא נאלצה להישאר "השוטר הרע") הגנה עליהן בגופה.

2013-09-27 23.12.30

עיון ראשון בתוכן העניינים מעלה באמת אוצר – לא ספרתי, אבל יש בספר ים מתכונים, בראש ובראשונה מה שמיקי קורא לו "להיטי צנצנת העוגיות" – עוגיות קלאסיות וגם לא כל כך קלאסיות, אבל כאלה שכנראה אין סיכוי שתיפלו איתן. ומיד אחר כך, מיקי משלב הילוך גבוה יותר, עובר ל-"חיתוכיות", שאלה בעצם עוגיות שמכינים אותן כעוגה ואח"כ חותכים אותן לריבועים. אני הייתי הורג את מי שקרא להן "חיתוכיות", זה הכל חוץ ממה שהן באמת. אם יש משהו שאני זוכר מימי המטבח של אמא שלי, הוא ספר לבן, "עוגיות וממתקים" שמו, שמלא בסוגים של בראוניס וסוכריות שמכינים בסיר, ו-"חיתוכיות" מכל מיני סוגים. טעים טעים טעים.

בשורה התחתונה – ספר מדליק, איכותי, מעוצב יפה, מתכונים שנראים מעולה, נראים פשוטים, טעימים, כתובים ברור, עם טיפים בכותרת המשנה – כיף גדול. רק מלקרוא את שמות המתכונים ולדפדף בין התמונות נכנסתי לסחרור של "איזה עוגיות להכין?" – הכל נראה מעולה ומגרה. החל מ-"עוגיות סחלב", עבור דרך "עוגיות תפוז ותבלינים", "דקיקיות שיבולת שועל", "בראוניז מוקה ובוטנים מלוחים", "חיתוכיות טופי ואגוזי פקאן" וכלה במעל עשרה סוגי מקרונים, מדלן, ביסקוטי, אמרטי ואיזה עוגיות מפורסמות שרק תרצו.

רק הערה אחת יש לי – לספר הבא של מיקי, אני רוצה לספר לו ולעורכות שלו (אם הוא והן קוראים / קוראות) ששני פרקים בספר עצבנו אותי – הראשון שטיפונת עצבן אותי הוא "עוגיות וחטיפי בריאות". שלא תבינו לא נכון – רוב המתכונים בפרק הזה, אם לא כולם, הם פשוט נראים מעולים. נכון, יש ברשימה כמה מתכונים שאפשר לקרוא להם בריאים, אבל יש גם כמה שתכולת השומן בהן קצת גבוהה בכדי לקרוא להן "בריאות". לא כל מה שיש בו גרנולה או ממרח תמרים או פירות יבשים הוא בריאות, בטח לא עוגיות בריאות…

טוב נו, שתי הערות – בספר ישנו גם פרק שנקרא "בית ספר לעוגיות", וזה החלק שציפיתי לקרוא יותר מכל כשקיבלתי את הספר (במייל שקיבלתי על הספר נכתב על הפרק הזה והוא היה אחת הנקודות ששכנעו אותי לקחת את הספר), ודווקא הוא שאיכזב אותי יותר מהכל – דבר ראשון, הפרק הזה מגיע בסוף הספר, למרות שטבעית, הערך המוסף הגדול ביותר שלו הוא בתחילת הספר, בכדי שמי שמגיע כבר למתכונים מגיע אחרי שקיבל כבר את התיאוריה. הפרק עצמו, לדעתי, היה יכול להיות הרבה יותר מקיף, הרבה יותר ארוך, עם הרבה יותר הסברים לגבי התהליכים, היחסים, הסיבות לעשות שימוש בבצק כזה או אחר, ולא היה שום זכר לסיבות שכאלה או אפילו לשמות הצרפתיים המקצועיים שמשתמשים בהם. לדוגמה, ההתייחסות לבצק הפריך הייתה לשתי דרכי הכנה עיקריות – במעבד מזון ובמיקסר עם וו גיטרה (אם אני לא טועה, בשפה המקצועית שתי השיטות האלה תהיינה סבלאז' וקרמאז', בהתאם). לפי מיקי, הגרסה עם וו הגיטרה היא "יותר טובה", ועד כמה שאני יודע ישנו הבדל ביניהן שקשור בתוצאה הסופית (כמו שכבר הבנתם אני קונדיטור קטן מאוד, אז ברשותכם לא אטעה אתכם בהסבר לא נכון). גם במתכונים עצמם לא ראיתי יותר מדי התייחסות לצד התיאורטי וההסבר של "למה עושים כך ולא אחרת", וחבל. כשקונדיטור בעל שם כמו מיקי שמו מלמד, אני רוצה ללמוד, אני רוצה לשמוע, אני רוצה להחכים. בפעם הבאה אני מקווה שיהיה גם מספיק תיאוריה.

בכדי לסכם – מדובר בספר יפהפה ועם המון מחשבה על העיצוב, עם המון מתכונים שווים, מוסברים היטב, ואם הייתה אצלנו מסורת של הכנת עוגיות שבועית, אני בטוח שחלק גדול מהמסורת היה מגיע מהספר הזה, חלק גדול מהמתכונים, אם לא כולם, מעוררים תיאבון להכין אותם, בין אם עקב התמונות היפהפיות, בין אם עקב המתכון המאוד קריא וברור, וברוב המקרים – עקב שתי הסיבות גם יחד.

לפני שנמשיך, אני רוצה להפנות את תשומת לבכם לתוספת קטנה בבלוג – בצד שמאל ישנו כפתור שבעזרתו תוכלו להפיק בצורה אוטומטית, בשאיפה לכל מתכון, רשימת מצרכים אוטומטית עבור המתכון הזה באתר PriceZ ששייך לחבר וותיק ויקר שלי הידוע בכינויו ברבר. PriceZ הוא מיזם פרטי שלו, כרגע ללא שום כוונת רווח, שנולד בעקבות מחאת הקוטג'. המיזם הזה הוא מעין "ווייז של השוואת המחירים", ועושה שימוש ב-"חכמת ההמון" בכדי למצוא את המקום בו סל הקניות הוא הזול ביותר. מגניב, שווה, חוסך כסף ומאוד נוח. וכשאתם חוזרים מהסופר בפעם הבאה, תצלמו את החשבונית ותשלחו ל- PriceZ, והם יעדכנו בצורה אבטומטית את המחירים באתר כך שהבא שיתעניין במוצרים דומים לאלה שאתם קניתם יהנה, אולי, ממחיר זול יותר.

אני חייב לציין שמסיבות שאינן תלויות בי, לא יכולתי לקיים את כל מצוות המתכון בשלמותן, ועדיין יצא עוגיות מצויינות, קלות מאוד להכנה, ועם זאת טעימות בצורה מדהימה ובעלות נימוחות של עוגיות שרק כאלה שמכילות טונה חמאה ואבקת סוכר יכולות להיות.

להכנת העוגיות השתמשתי בריבות תות ומשמש (בנפרד) שאני מכין בעצמי, וכשטחנתי אותן הן הפכו להיות מעט "פלאפיות" יותר מדי ולבנבנות ופחות אדומות וכתומות ממה שהן היו לפני שטחנתי אותן, מה שגרם לכך שהעוגיות נראות קצת חיוורות ופחות, אבל ממש פחות, יפות מאלה שבספר. ולמרות זאת (תמותו, בלתי נסבלים שכמותכם), הן יצאו כמעט מושלמות.

2013-09-28 12.10.09

נתחיל? יאללה. עוגיות "טביעת אצבע" שהן מעין פאראפרזה על עוגיות סנדוויץ' ריבה (שגם אותן הפך מיקי ל-"כפתורי סנדוויץ' ריבה"), פריכות בטירוף, לא מתוקות יתר על המידה, כשהריבה נותנת גם מרקם שונה מאוד וגם נגיעת טעם שונה. מאחר ובמהלך ההכנה התפוצצה לי שקית הזילוף, נאלצתי לשנות קצת את אופן ההכנה, ובמקום לזלף, לקרר, ואז לאפות, נאלצתי לקרר, לכדרר כדורים, ואז לאפות. אני לא בטוח שהשינוי בתהליך הפיק עוגיות שונות מאלה שהיו אמורות לצאת, ובכל זאת, כמו שכבר הבנתם, בסיכומו של דבר יצאו לנו עוגיות טעימות ופריכות ומדהימות.

מערבלים במיקסר עם וו גיטרה (אני השתמשתי בתרמומיקס, אבל אופן ההכנה זהה) 250 גר' חמאה רכה עם 100 גר' (כוס פחות שתי כפות) אבקת סוכר במשך 3-4 דקות, עד שהתערובת הופכת בהירה ותפוחה. בצרפתית – "קרמאז'" – או יצירת קרם אוורירי מהחמאה והסוכר, תהליך שעושים בו שימוש לרוב, למיטב ידיעתי, עוגיות נימוחות מאוד (גם השימוש באבקת סוכר חשוב לקבלת עוגיות נימוחות. מדי פעם עוצרים את פעולת המיקסר, "מנגבים" עם מרית את שאריות החמאה ואבקת הסוכר מדפנות הקערה, וממשיכים להקציף.

2013-09-28 10.58.38

מוסיפים קורט מלח וכפית של תמצית ווניל איכותית (או חצי כפית משחת ווניל) ומקציפים עוד מעט עד שהם מתאחדים בתערובת. נוסיף חלבון אחד וגם אותו נקציף עד שהוא נטמע בתהליך.

זהו, עברנו את השלב הקל. עכשיו השלב שאם עושים אותו נכון, מקבלים עוגיות פריכות עד נימוחות מאוד, ואם לא, מקבלים אבנים קטנות. ככה זה עוגיות. צריך להבין את הכימיה שלהן, אין כאן יותר מדי תיאוריה, אבל זו שיש, היא חשובה מאוד לקבלת עוגיות בעלות מרקם "נכון". למי שראה תכנית אפייה אחת או שקרא ספר אפייה אחד בחייו, המושג "יצירת גלוטן" בוודאי אינו חדש – זהו חלבון הקסם שגורם ללחם לתפוח ולעמוד ולעוגות השמרים ולבריושים להיות תפוחים ואווריריים וכל מה שהם. אבל לעוגיות, גבירותי ורבותי, הוא גורם להיות קשות. אה כן, ולעוגות בחושות להיות מסטיקיות ולא נעימות, אם כבר אנחנו עוסקים בזה.

אז איך בכל זאת מקבלים עוגיות נימוחות? פשוט מאוד – עושים בדיוק הפוך ממה שעושים בבצק שמרים ובצק לחם. כשאנו מכינים בצק שמרים אנחנו לשים מספר ארוך של דקות (לעיתים 10 דקות ולפעמים אפילו יותר), בכדי ליצור שרשראות של גלוטן בבצק, ארוכות כמה שיותר, ולגרום לשרשראות האלה להסתבך האחת בשנייה, כך שכשהשמרים יפלטו בועות קטנות של דו תחמוצת הפחמן (ובשפה קצת יותר ציורית, השמרים יפליצו דו-תחמוצת-התפלוצת), הבועות האלה תסתבכנה גם הן בשרשראות הגלוטן ותיכלאנה בתוכן, והבצק ייעלה ויתפח ויתאוורר. כשמכינים בצק עוגיות, כמה מפתיע, אנחנו לא רוצים שהגלוטן יתפתח ולכן – נלוש כמה שפחות.

מוכנים? יוצקים 300 גר' קמח (שתי כוסות + שתי כפות) למרכז תערובת החמאה, מערבלים באיטיות כמה סיבובים עד שהקמח ייטמע מעט בתערובת ואז נותנים כמה סיבובים, רק עד שהקמח נבלע בתערובת בצורה מלאה ומתקבל בצק. ממליץ לכם מאוד להשתמש במרית בכדי לוודא שאין משקעי קמח על הדפנות ובקרקעית הקערה. מתקבל בצק רך מאוד, כמעט רך מדי, אבל טעים בטירוף ואם לא הייתי עוצר את הבן שלי, הוא היה מפרק חצי מהקערה על "רק לטעום".

2013-09-28 11.01.54

כאמור, את התערובת אתם אמורים לזלף בעזרת שקית זילוף לכדורים בקוטר 3 ס"מ על תבנית מרופדת בנייר אפייה, לתת קוועץ' עדין עם האצבע (או עם הבוהן של העוזר בן ה- 9 שלי), וליצוק פנימה מעט ריבה (סה"כ כ- 125 גר' או שליש כוס ועוד שתי כפות).

כאמור 2, שקית הזילוף שלי התפוצצה כשניסיתי להשתמש בה, זקנה שכמותה, כך שמה שעשיתי היה לקרר את כל הבצק כחצי-שעה עד שייתמצק מעט, לכדרר כדורים (כ- 50 במספר), ניתן את הקוועץ' המפורסם וניצוק מעט ריבה

והופ לתנור שחומם לטמפ' של 180 מעלות. אופים את העוגיות כ- 15 דקות, או עד שהן מזהיבות מעט (מאחר ויש בהן אבקת סוכר ולא סוכר, הן משחימות מעט פחות, לא יודע למה). אם לא תתקמצנו בריבה שתשימו (אנחנו הכני חצי-תות חצי משמש), היא תנזל מעט על התבנית, והאמת, לדעתי זה רק עושה להן טוב, אז אל תתקמצנו.

2013-09-28 11.50.19

בספר כתוב שהן מחזיקות עד 10 ימים בכלי אטום, אבל זה רק במקרה והכלי האטום מוחזק ב-"בור" בקריה תחת שמירה, וגם שם, יש סיכוי שהשומרים ינשנשו אותו עד כיליון. 

2013-09-28 12.10.09

אין לי זמן לסיפורים

עוגיות "טביעת אצבע" של מיקי שמו (המתכון המקורי מתוך הספר)

250 גר' חמאה רכה
100 גר' (כוס פחות שתי כפות) אבקת סוכר
קורט מלח
חלבון מביצה גדולה
300 גר' קמח (שתי כוסות + שתי כפות)
125 גר' (רבע כוס + שתי כפות) ריבה חלקה (וגם אם היא לא חלקה לגמרי ויש טיפונת גושישים, עזבו)

להכנת הבצק:

שמים חמאה ואבקת סוכר בקערת מיקסר עם וו גיטרה ומערבלים 3-4 דקות לתערובת תפוחה ואוורירית. עוצרים מדי פעם את פעולת המיקסר ומורידים את החמאה מדפנות המיקסר בעזרת מרית. מוסיפים מלח ותמצית ווניל עד שהם נטמעים בתערובת. מוסיפים חלבון ומערבלים עד שהוא נטמע. מוסיפים קמח ומערבלים רק עד לקבלת בצק רך מאוד.

מזלפים, ממלאים ומקררים:

מיד בתום העיבוד מעבירים את הבצק לשקית זילוף עם צנתר חלק בקוטר 1 ס"מ. מזלפים עוגיות בקוטר 3 ס"מ לתבניות מרופדות בניירות אפייה במרווחים של 2 ס"מ. טובלים את קצה האצבע המורה במים ויוצרים גומה בעומק 1/2 ס"מ במרכז כל עוגייה. מעבירים את הריבה לשקית זילוף עם צנתר חלק וממלאים את הגומות בריבה.

מעבירים את התבניות למקרר ל- 30 דקות להתייצבות.

אופים: מחממים תנור ל- 180 מעלות. אופים את העוגיות כ- 15 דקות עד להזהבה.

(הערה: עקב תקלת שק זילוף חמורה, אני קיררתי את הבצק קודם לעבודה איתו, כידררתי לכדורים, הטבעתי טביעה, יותר נכון הבן שלי הטביע, ומילאתי את הגומות בעזרת כפית קטנטנה).

4 תגובות בנושא “טביעת האצבע של מיקי”

  1. אין דברים כאלה . מדהים מדהים כל כך נימוח בפה . לילדים שלי יש בעיה עם ריבה אז שמתי להם m&m במרכז העוגיה . תבנית שלמה נגמרה . לא הספקתי אפילו לאכסן אותן בקופסא

השאר תגובה