פסטה ברוטב שמנת? כמעט

מי שקורא את הבלוג מספיק זמן יודע שבמהלך השנים האחרונות ויתרתי על כמה וכמה קילוגרמים ממשקל הגוף שלי. בערך 25 ק"ג ליתר דיוק. אני חייב לציין שנראה לי שדווקא בגלל שאני יודע ואוהב לבשל היה לי יחסית קל יותר מאנשים אחרים למצוא תחליפים למאכלים שלא נכללים ברשימת המאכלים המומלצים למי שרוצה לקצץ באי אילו מהצמיגים שלו.

האמת, שאת הפסטה הבאה הכנתי עוד הרבה לפני שהתחלתי את הדיאטה, היא פשוט מעולה וטעימה, וכשהיא לא באה עם נקיפות מצפון על תועפות שמנת, מה רע? האמת שהדבר היחיד שהוא לא אולטימטיבי במנה הזו הוא הצורה שלה – אבל אף מנה עם רוטב קרמי ושמנתי לא יכולה להראות טוב, לא? וחוץ מזה – אף אחד לא מושלם… בדיוק אתמול, בארץ נהדרת ("הגברים של רחוב רוטשילד") נאמר שם משהו כמו "מאז שהתחתנו היא ירדה לפחות 5 קילוגרמים", והתשובה הייתה – "ברגע שנשים מתחתנות הן מפסיקות להשקיע בעצמן". אח, סטנדרט היופי…

DSC00842

רוטב הפסטה הגאוני הזה מקורו במתכון מ-"ספר הפסטה הגדול" של בת' איילון. המתכון מבוסס על בישול איטי וארוך של קישואים בכמות אימתנית של חלב, עד שהחלב מתאדה לגמרי ומה שנשאר זה רק קישואים רכים רכים וחלבוני החלב. לסיום, "סוגרים" את הרוטב עם מעט פרמז'ן (למרות שהיא לא נחשבת דיאטטית יותר מדי, זה בסדר, מותר…) ועם טריק נוסף שהופך את הרוטב לכזה ש-"עוטף" את הפסטה.

יאללה, לעבודה – רוטב פסטה שאמנם נמצא כאן על המנדט של הדיאטטי, אבל אחרי שתכינו אותו פעם אחת, הוא יישאר על המנדט של הרוטב הכי טעים שהכנתם אי פעם. אה כן, וכמובן, מדובר על רוטב פשוט להכנה שזה כואב.

להמשיך לקרוא פסטה ברוטב שמנת? כמעט

דברים טובים בסוף השנה וגם – למי קראת וישיסואז, הא?

האמת שתכננתי לעשות פוסט סיכום שנה ופתיחת שנה חדשה. נשבע לכם. האמת שהשנה הסתיימה לה כמעט בצורה מושלמת עבורי, עם המון דברים חדשים וחיוביים, ואז נפלתי למשכב (זה נשמע כל כך דרמטי, נכון?) ולא תפקדתי מאמצע ארוחת הסילבסטר עד יום ראשון בצהריים, והתכניות השתנו.

ובכל זאת, שנה חדשה, יומהולדת שנתיים לבלוג, מגיע לכם קצת עדכונים וחדשות וסיכומים, לא? אז ברשותכם רק כמה מהדברים האחרונים והטובים שקרו לי בתקופה האחרונה, תקופה של שינויים גדולים. שינויים, מבחינתי, זה טוב. תמיד.

אז בראש ובראשונה התחלתי ללמוד באוניברסיטה. המקסימום שהצלחתי להגיע עד היום זה לסיים (בהצלחה) את מכינת הטכניון ולהיכשל בשני קורסים באוניברסיטה הפתוחה, וגם זה היה לפני יותר מ- 10 שנים. ובכל זאת, החלטתי שכשאגיע לגיל 40 יהיה לי תואר ראשון, ואני מתכוון לעמוד בזה. אז באוקטובר האחרון התחלתי ללמוד לתואר במנהל עסקים במרכז האקדמי רופין. אז אומנם זה אומר שכנראה לא יהיו לי חיים בשנתיים וחצי הבאות, אבל מיד לאחר מכן – יהיה לי תואר.

מיד אחרי זה, ולאו דווקא כרונולוגית, הרווחתי שנה מהחיים שלי. מה ז'תומרת? חגגתי יומהולדת לפני לא הרבה זמן (ב- 18.12), ומאיזו שהיא סיבה, בשלושת-ארבעת השבועות לפני יום ההולדת, הייתי בטוח שאני הולך לחגוג יומהולדת 38. איזה כיף היה לגלות, ממש יום-יומיים לפני יום ההולדת, שאני חוגג יומהולדת 37?

ועכשיו שני דברים טובים שקרו לבלוג – האחד, הצטרפתי לקבוצת בלוגרים שאני מאוד מעריך, קבוצת שמנמנ.ים – לאחר שעוגיו.נט ומעיין החליטו לעזוב את הקבוצה, פנה אלי ואל טל מ-"מה יש לאכול?" טמיר משמנמנ.ים ושאל אם אנחנו רוצים להצטרף. אז זהו, שהצטרפנו. ובכל מקרה, אם בא לכם לקרוא ביקורת על מסעדת "חדר האוכל" שכתבתי שם, אתם יותר ממוזמנים. וגם אם לא בא לכם, אתם יותר ממוזמנים לבקר בשמנמנ.ים, ולהחשף לבלוגרים נוספים, מן המעלה הראשונה לדעתי.

הדבר הכמעט-אחרון והחביב עלי ביותר – התרגשתי מאוד כשפנו אלי מהמדור "טעים ברשת" ב- "נענע10 אוכל" וביקשו לכתוב עלי כתבה. איזה כיף ואיזה כבוד. רחלי מנענע10 לחצה עלי די הרבה לחשוף קצת יותר פרטים ממה שבהתחלה תיכננתי (מי שקורא את הבלוג יודע שמעולם לא חשפתי את שמי המלא או פרטים קצת יותר פרטיים עלי), אבל יאללה, נגמר. אז אם אתם רוצים ללמוד עלי קצת יותר ואפילו לראות תמונה שלי, אתם מוזמנים לכתבה על "פשוט מבשל פשוט" ב- "נענע10 אוכל".

ולסיכום ממש ממש סופי של השנה – בשבוע שעבר הייתי בחופש, ושפר עלי מזלי לבלות יום אחד ממנו עם זוגתי שתחייה – יום כיף שהתחיל בקניית בגדים בשבילי (אני שונא את זה), אבל מיד כשסיימנו נסענו ונאבדנו לנו קצת בשוק הפשפשים ביפו – היה קצר מדי, בטוח שנחזור על החוויה הזו בקרוב, והפעם נספק לה חלון זמן מספק. את יום הכיף הזוגי הזה סיכמנו בארוחה עסקית זוגית ומדהימה ב-"כתית" של מאיר אדוני (ואפילו במחיר "שווה לכל נפש", יחסית למסעדה שעומדת בשורה הראשונה של המסעדות בישראל היום). על הארוחה הזו אני עוד אכתוב פוסט שלם (כנראה בשמנמנ.ים), אבל את המנה הבאה המצאתי והכנתי דווקא בהשראה של מנה שלקחה זוגתי שתחייה במסעדה, מנה שלדעתי הייתה פספוס ענק פשוט בגלל שהיא הייתה עדינה מדי ועם לא מספיק "קיק". מרק וישיסואז, שרק נשמע כמו קללה, הוא אמנם מרק עדין של כרישה ותפוחי אדמה, אבל לדעתי המנה של מאיר אדוני הייתה יותר מדי עדינה, וקצת "נאבדה" גם לי וגם לזוגתי שתחייה.

לדעתי וגם לדעת זוגתי שתחייה הבלתי משוחדת – בסיכומו של דבר ניצחתי במבחן הטעימה.

DSC00752

למרות שאין ספק שמרק הוישסואז עם טורטליני במילוי קונפי כרישה של מאיר אדוני משאירה את המנה שלי מאחור מבחינת השם וגם מבחינת היופי:

IMG00610-20101229-1352

להמשיך לקרוא דברים טובים בסוף השנה וגם – למי קראת וישיסואז, הא?

יום המרק 2010

היום זה היום חברים.

היום, מי מכם שרוצה לעזור למי שאין לו ולא יודע איך, יכול לעשות את זה בדרך מאוד פשוטה, ובעצם בלי השקעה כמעט לחלוטין.

ארוחת צהריים ו/או ערב את מתכוונים לאכול בכל מקרה, נכון? מעולה. אתם כבר בדרך הנכונה.

אז לפני שאתם מחליטים לאן אתם הולכים – כנסו לרשימת המסעדות המשתתפות, בחרו מסעדה, ולכו לאכול שם ארוחה שכוללת לפחות מרק אחד (אם לא יותר). אתם תשלמו על הארוחה כנראה מה שתשלמו בכל מקום אחר, אבל את הכסף ממכירת המרק המסעדה תתרום לעמותת "לשובע" – עמותה שפשוטו כמשמעו, מאכילה אנשים שלא יכולים להרשות לעצמם את הזכות הבסיסית ביותר שיש לאדם, ובעצם לכל חיה – הזכות לאכול בשביל לחיות.

את פרוייקט יום המרק מובילים נעמה ודודי מהבלוג "בייגלה" – ועל זה מגיע להם שאפו ענקי.

ואם אכלתם בצהריים מרק, ובערב בא לכם להכין משהו בשביל עצמכם לשם ההזדהות, הנה מתכוני מרקים שפירסמתי בעבר בבלוג, תכינו, תהנו, ותחשבו על אלה שלא זכו להיות במקום שבו הם יכולים להנות מהאוכל.






מקס-ימום שוקולד, מינימום שערות

הסלוגאן של מקס ברנר הוא Chocolate by the Bald Man – שוקולד של האיש הקירח, בתרגום חופשי. כשהוזמנתי לפגוש את עודד ברנר (הנפש מאחורי רשת "מקס ברנר") הייתה לי מחשבה רומנטית מאוד על פגישה עם אדם שכל חייו חלם להכין שוקולד.

הפגישה נערכה "במסווה" של אירוע בלוגרים שמטרתו לחשוף בפעם הראשונה את תפריט הקינוחים החדש של מקס ברנר, מה שהפתיע אותי מאוד, מאחר ולא ידעתי שלמקס ברנר יש עוד משהו חוץ מקינוחים.

עודד ברנר הוא בדיוק כמו שתיארתי אותו – איש חייכן, איש קצת חולמני, איש שעדיין נוח לו יותר באלמוניותו מאשר במוחצנותו, שבסך הכל רוצה ליהנות ולהגשים את החיים שלו. איש שמבין ששוקולד זה אחד ממשאבי המטבח שעדיין לא גילו את אפס קצה קצהו בנוגע למה שאפשר לעשות איתו. איש שהעיניים שלו זוהרות כל פעם שהוא מדבר על שוקולד או על מתכון חדש, וברצינות עד אין קצת אבל עם חיוך שובב אומר שאולי עוד 30 שנה מקס-ברנר תקנה את הרשי'ס או קד-בורי'ז, למרות שמבחינתו עדיין מקס-ברנר היא חנות שוקולד קטנה ולא רשת בינלאומית. עודד נראה כמישהו מאוד רומנטי. כשאני משתמש במילה "רומנטי" בפוסט הזה אני לא מתכוון דווקא רומנטי בהיבט של יחסים זוגיים, אלא רומנטי מבחינת התפיסה. מצד שני, הדבר האחרון שעודד חלם עליו זה להכין שוקולד.

עודד רצה להיות סופר.

DSC00019

להמשיך לקרוא מקס-ימום שוקולד, מינימום שערות