מסורת של שבת

במשפחתי קיימת מסורת רבת שנים של ארוחת הבוקר של שבת. טוב, האמת שזה רק בערך בשנתיים האחרונות, וזה רק במשפחה הגרעינית שלי (כלומר, אני גם זה שהתחיל את המסורת הזו), אבל אנחנו מתייחסים אליה כמין סוג של דת – מסורת זו מסורת. הילדים מתים על פנקייקים. טוב, האמת שהגדול כבר מתחיל להישבר… ואפילו חילל את הקודש וביקש באחת השבתות שאכין לו דייסת סולת במקום (עוד אחד מהשגעונות שלי שהוא נדבק בהם, אולי יום אחד אני אכתוב על זה פוסט), אבל בגדול – הם באמת אוהבים את זה.

המתכון שלי מבוסס על מתכון של רות סירקיס מה-"מהמטבח בהנאה". בסוף הקטע תוכלו למצוא גם כמה הצעות לשיפורים למי שמתחיל להשתעמם מפנקייק-מייפל-סירופ-שוקולד.

להמשיך לקרוא מסורת של שבת

תחייתו של החציל

 אנחנו נוסעים היום לארוחת ערב אצל אחי. חשבתי שאני אכין ואביא צלי (כבר התחלתי לכתוב פוסט על צלי, הוא יוגש בפעם הבאה שאכין, ואז יהיו גם תמונות) אבל המשימה שלי השתנתה ואני אחראי על הסלטים.

אחד הסלטים שהכנתי הוא חציל חרוך (קלוי, שרוף, איך שתרצו לקרוא לו) עם טחינה גולמית. יש לי וויכוח עם אחד החברים שלי לעבודה – לטענתו חציל חרוך עם טחינה זה כבר "פאסה" – ואני חושב שאין דבר כזה כשמדובר על אוכל. טעים? אחלה – ממשיכים להכין. אני אוהב לשדרג את המנה עם סלטון מעגבניות, שום ומלח גס. את הסלטון אני מגיש על החציל. הפעם זו תהיה ההזדמנות הראשונה שאשתמש ב- Fleur de sel, מלח גס ורטוב משהו, "פרח המלח" בתרגום חופשי. Fleur de sel הוא השכבה העליונה והנחשבת ביותר של "קציר המלח" – לעיתים קוראים לו "שמנת המלח" בגלל שאוספים אותו מהשכבה העליונה של המלח, כפי שאת השמנת אוספים מהשכבה העליונה של החלב.

Fleur de Sel


להמשיך לקרוא תחייתו של החציל