מרק געגועים לסתיו

יומיים לפני שהכנתי את המרק הזה חזרתי מנסיעה לקליפורניה (וקצת ניו יורק) במסגרת העבודה. אי אפשר להגיד שארצות הברית היא מדינה שקשה להשיג בה אוכל טוב במחירים סבירים, והאמת שבחלק מהמקרים אכלתי לא רע, אבל כמו בכל נסיעה, מיד אחרי שעוברים יומיים-שלושה-ארבעה, אני מתחיל להתגעגע לאוכל ביתי.

רצה הגורל ובדרך חזרה הביתה מנמל התעופה, הייתה סערת ברקים, שעשתה לי רצון רב לאוכל סתווי מנחם. אצלנו בבית, בכל ימות השנה, אמא שלי הייתה מכינה מרק עגבניות ואורז מצויין, שהיווה עוד אחת מדרכיה הנסתרות של דת שימור האוכל הפולנית. כשהייתי חוזר מבית הספר, מרחרח ומתלונן "אוף, עוד פעם המרק עוף של יום שבת???" (לפעמים זה היה ברביעי, לפעמים בשלישי, ולפעמים בראשון, הייתי קוּטר אמיתי), הייתה אמא שלי שולפת את הסוד של המרק, והופכת אותו למרק עגבניות עם אורז בשנייה.

הסוד היה כמובן קופסה או שתיים של רסק עגבניות, "38 בריקס!" זעקה העטיפה, ועד גיל מאוחר יחסית ניסיתי להבין מה הקשר בין הברקסים לבין מרק עגבניות. עוד שתיים-שלוש-ארבע כפות של אורז, ערבוב קצר יחסית, והופ – מרק עגבניות שהיה באמת איזה קסם. מצד אחד היה לו טעם עמוק מאוד של מרק העוף, בטח ביום רביעי אחרי שהוא ספג את כל הטעמים והפך להיות מרוכז מאוד בטעמו, ומצד שני רסק העגבניות נתן לו חמצמצות מאוד מרעננת. האורז היווה סתם "מרענן חיך" שנתן מרקם שונה לעיס טיפה למרק הזה. יש לי המון געגועים למרק הזה, הפשוט, הטעים, שמזכיר לי כמה אמא שלי הייתה גאונה במטבח וכמה אני מתגעגע לבישולים שלה. המעבר לבית האבות היווה גם את סוף קריירת הבישול של אמא שלי, מה שאומר שאני כנראה אמשיך להתגעגע.

ואני דווקא פינטזתי על מרק מינסטרונה. האמת שכל השבוע בארה"ב פינטזתי על מרק מינסטרונה, ובאף אחד מהמקומות שהייתי בו היה מרק מינסטרונה שנראה ששווה להשקיע בו. קמתי בבוקר עם רצון עז למינסטרונה ורשימת מכולת למינסטרונה, ורק העובדה שהנה-הנה כבר צהריים ומרוב עבודה ואימיילים וטלפונים לא הספקתי לעשות קניות ואני כבר מת מרעב, נזנחו התכניות על מינסטרונה, ונגזר גורלה של קופסת העגבניות המרוסקות.

אז שנתחיל? אחד מרק עגבניות של סתיו שאפשר לעשות אותו תמיד שעושה שמח בפה ובבטן, וכשמתחילה סופת ברקים בחוץ, או אפילו גשם, עושה גם המון שמח בלב. ומה שהכי כיף בו, שהוא קצרצר הכנה ולא דורש כמעט כלום. בקיצור – אפשר להכין אותו בתחילתה של סופת הברקים, והוא מוכן עוד לפני שמטפטפת לה טיפת הגשם הראשונה.

DSC04419

נתחיל בקיצוץ של בצל לקוביות קטנות יחסית. שום דבר שדורש ידע בהנדסה ודייקנות, מדובר בכל זאת במרק טיפונת גס וסמיך שאמור לתת לנו את היכולת קצת ללעוס אותו, אז אל תקדישו יותר מדי זמן.

בזמן שאנחנו קוצצים את הבצל נחמם סיר שיכול להכיל בניחותא בערך שלושה ליטר של מרק. אנחנו לא נכין יותר שני ליטר, אבל בכל זאת, אנחנו רוצים בניחותא. כשהסיר חם, נוסיף כפית של שמן זית (לא צריך יותר) ואת הבצל. ננמיך מעט את האש ונערבב היטב. זה הזמן להרתיח בערך ליטר וחצי מים, במידה ומישהו תכרע ללדת במטבח או שנרצה להוסיף למרק.

אם בא לכם, גם גזר קצוץ דק ילך כאן טוב, אבל ממש לא חובה (אני לרוב לא מוסיף).

DSC04413

בינתיים נקצוץ שלוש-ארבע שיני שום גדולות ועסיסיות בצורה גסה (חבר מהלימודים צ'יפר אותי בארגז מלא שומים, ואני מכניס עכשיו שום בכמעט כל דבר, יש סיכוי גדול מאוד שיהיה כאן מתכון לגלידת שום בזמן הקרוב).

אם בא לכם (לי בא!) תרגישו חופשי לקצוץ שלוש-ארבע פרוסות דקיקות של בייקון לקוביות קטנות יחסית. אל תתפתו להוסיף יותר מארבע (מקסימום חמש) פרוסות דקות מאחר והטעם המעושן של הבייקון יישתלט קצת, ולדעתי הוא צריך רק לתת "נימת טעם" מאחורי הטעמים המרכזיים של המנה – בדיוק כמו שהשמיים משמשים רקע בתמונה או בציור. בכל מקרה, כשהבצל מתחיל להראות סימני השחמה ראשוניים, נוסיף את השום ואת (אבל רק אם בא לכם) הבייקון.

DSC04415

נמשיך לערבב עכשיו במרץ – השום נשרף מהר מאוד ואם לא נשים לב נקבל שום שרוף וטעם מריר. אחרי דקה בערך של ערבוב, איך שהמטבח מתמלא בריח של שום, נוסיף את הנוזלים.

איזה נוזלים? אם יש לכם מרק עוף מיום שבת או מאתמול או משהו דומה, אחלה. הביאו אותו לרתיחה וסננו אותו דרך מסננת (לא צריך מסננת דקה, במילא המרק גס אז גם נופלות קצת כל מיני חתיכות קטנטנות זה אחלה). אם אין מרק – זה הזמן להיזכר במים שהרתחנו. בכל מקרה – נוסיף את הנוזלים (בערך ליטר וחצי) – זהירות – זה רותח וגועש ומשפריץ, אז תרגישו חופשי להחזיק את הקומקום ביד אחד ואת המכסה של הסיר ביד שניה, ואיך שסיימתם למזוג את המים תכסו את הסיר עד שהעניינים נרגעים שמה.

עכשיו נוסיף קופסה קטנה (400 גר') של עגבניות מרוסקות (לא רסק עגבניות) ונערבב היטב. בהתחלה נקבל משהו שלא נראה יותר מדי מלבב או מגרה, אבל אם תתאפקו עוד בערך עשרים דקות נקבל משהו שונה לחלוטין. במידה ולא השתמשנו בציר עוף, נוסיף מלח ומשחת ציר עוף של קנור או אבקת מרק איכותית. גם כאן אני ממליץ על קנור אבל תשתמשו במה שאתם אוהבים, למעט במקרה ומה שאתם אוהבים זה "מרק בטעם עוף" – זה לא בטעם עוף, זה בטעם נוראי של אבקה סינטטית, אז תניחו. אם אתם מקפידים על כשרות ורוצים מרק פרווה, עדיף שתשתמשו באבקת מרק ירקות או משהו דומה, גם היא מתוצרת טובה, מאשר שתכניסו משהו "בטעם".

DSC04417

זה הזמן להכיר למרק העגבניות שלוש-ארבע כפות של אורז. אני אוהב מאוד להשתמש באורז שמתאים לריזוטו, מסוג ארבוריו, מאחר והוא עשיר מאוד בעמילן והוא מתנפח יפה מאוד, אבל חס וחלילה שלא תקנו קופסה של ארבוריו בשביל המרק הזה. כל אורז שיש לכם בבית יתאים. ד"א – אם אתם לא אוהבים מרק עגבניות עם אורז – לא קרה כלום, אל תוסיפו. אמנם המרק מקבל טיפונת הסמכה מהאורז, אבל גם אם לא, אז לא.

נביא את העניינים לרתיחה,, ונעביר את הסיר ללהבה הנמוכה ביותר שיש לנו. הרעיון הוא לבשל כרגע את המרק על אש נמוכה-נמוכה בכדי לאפשר לחומצה הגלוטמית (זוכרים?) להתפתח, משהו כמו לפחות 40 דקות.

זהו. אני מניח שהמרק הזה הולך מעולה עם לחם שום או קרוטונים או משהו דומה, ואפשר בטח לתת "שלוק" של שמן זית מלמעלה. או אולי "שפאכטה" של שמנת חמוצה אם קרם פרש, אבל אין לי מושג. אני אוכל את המרק הזה כמו שהוא, בטקטיקה שמשלבת כף גדושה במרק ואורז, שלוק רעשני תוך כדי "משיכה" של חלק גדול מהנוזלים אל הפה, ואח"כ "פה גדול" ולעיסה של האורז יחד עם שארית המרק בכף. לא קרוטונים ולא נעליים. מרק נטו.

דרך אגב – כמו כל מרק, המרק הזה רק משתבח בהמתנה במקרר (עד גבול מסויים, כן? כשהסיר מצמיח רגליים ועובר לבד ממדף למדף במקרר משובח הוא כבר לא ייצא), כך שאם יש שאריות – מה טוב.

אין לי זמן לסיפורים

מרק עגבניות עם אורז

בצל גדול קצוץ דק
3-4 שיני שום קצוצות דק
(אופציה) 3-4 פרוסות דקות בייקון קצוצות לקוביות דקות
400 גר' עגבניות מרוסקות
ליטר וחצי ציר עוף (אם יש) או מים רותחים
3-4 כפות אורז לא מבושל (עדיף ארבוריו אבל לא חובה)

מחממים סיר על אש גבוהה, מוסיפים כפית שמן זית ומאדים את הבצל. כשהבצל מתחיל להראות סימני הזהבה מוסיפים את השום ואת הבייקון (אם בחרתם להוסיף). מטגנים כדקה תוך ערבוב ומוסיפים את העגבניות והנוזלים (ציר / מים רותחים). במידה ומוסיפים מים מתבלים גם במלח ובמשחת ציר עוף / אבקת מרק איכותית. מערבבים היטב.

מוסיפים את האורז, מביאים לרתיחה, מכסים ומבשלים על האש הכי נמוכה שיש כ- 40 דקות.

12 תגובות בנושא “מרק געגועים לסתיו”

    1. זוכרת את המרק הזה מעולה מהמטבח ההונגרי של הקיבוץ. אני לא יודעת מה המקור העדתי שלו אבל הוא תמיד היה אהוב עלינו כילדים! כשניסיתי לשחזר וביררתי אצל הטבחית של הקיבוץ, הבסיס שם היה ציר ירקות וכמובן הרבה רסק עגבניות. עושה לי חשק להכין….

  1. היי,
    אז בקנדה בחוף המערבי כבר חורף (למרות שלפי התאריך מבחינתם זה עדיין סתיו ) הטמפרטורות עוד לא ירדו מתחת ל 8 מעלות

    אז כמובן שהכנתי ויצא מרק בומבה -הוספתי גם גזר מגורר לטעם.

    דש מונקובר

    ורדה

  2. שלום,

    הכנתי, עם מים – לא עם ציר עוף, ויצא בלתי אכיל… 🙁
    כנראה הגזמתי עם אבקת מרק העוף (לא "בטעם"!).
    כמה אבקה (איכותית) אתה ממליץ להוסיף למרק?
    וגם – בטוח שלא צריך רביכה?

    תודה

    1. אהלן,

      הייתי קורא לך עוגי, אבל עוגי זו עוגיו.נט אז לא יכול…

      בכל מקרה, קצת קשה לדעת לגבי אבקת המרק מאחר ולא טעמתי. אני לרוב שם קצת וטועם, שם קצת וטועם…

      לגבי רביכה – חד וחלק לא צריך. העגבניות מסמיכות לאחר בישול ארוך יחסית.

      מקווה שבפעם הבאה ייצא יותר טוב…

      יובל

      1. אהלן דורית,

        משחת ציר עוף היא בעצם ציר עוף מצומצם מאוד (כלומר, שנתנו לכל הנוזלים שלו להתנדף תוך כדי רתיחה) עד שנשארה ממנו רק משחה. הטעם של הציר עשיר ועמוק יותר מזה של אבקת המרק לדעתי.

        יש ציר עוף מצויין של "קנור", מגיע בקופסאות פלסטיק עם מכסה ירוק, לרוב במדף של אבקות המרק בסופר.

        יובל

  3. אנחנו באיטליה וביוץ יורד שלג… מה אומר יצא פשוט טעים! בישלתי אותו שעה על קמין עם גחלים! מומלץ

    1. איזה כיף, האמת שבשבוע שעבר הייתי באנגליה בקור כלבים (כנראה כמו באיטליה) ופינטזתי על מרק סמיך כזה…

להגיב על יניב לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.