התרשל בתפקידו

כל מקצוע כמעט מביא איתו החזקה במספר פריטי טריוויה לאספנים שאפשר לשלוף במהלך נסיעות ארוכות, המתנות בתורים ומסיבות משעממות.

לרוב, בעיקר אצל בלתי נסבלים כמוני, זה יוצג בצורה מכשילה שכל מטרתה לגרום לכך שהצד השני לא יצליח אפילו לנחש את הפרט הנכון. לדוגמה:

“על שם איזה קיסר נקרא סלט קיסר?” – סלט קיסר נקרא על שם ממציאו, צ’יזר קרדיני, איפה שהוא בשנות ה- 20, במסעדה בטיחואנה. גם על מיקום המסעדה יש כמה פרטי טריוויה מעניינים – מסעדה מוקמה בטיחואנה מאחר ובמקסיקו היה מותר להגיש אלכוהול באותה תקופה

“מה שם המשפחה של הקונדיטור הרוסי פבל שהמציא את הפבלולבה?” – הקשר היחיד שיש לפבלובה ולרוסיה הוא שהיא נקראת על שם הבלרינה הרוסיה אנה פבלובה. זה המקום בכלל לצאת מדען טילים ולדבר על חוסר ההסכמה בעולם האנתרופולוגיה הקולינרי (יש מקצוע כזה!) לגבי היכן הומצא המתכון – אמנם רוב העדויות מצביעות על ניו זילנד אבל יש מחקרים שבכלל מצביעים על גרמניה וארה”ב…

גם נשוא הפוסט הזה סובל ממאבקי כח שיכולים לאכלס לפחות עמידה ארוכה בפקקים או מסיבה ממש משעממת. על המקור להמצאת ה- Slopey Joe מנסים לנכס לעצמם זקני ניו ג’רסי מצד אחד, שם הסלופי ג’ו מגיע בצורת סנדוויץ’ של תערובת בשרים קרים, גבינה צהובה (Swiss) ו-“רוטב רוסי” (רוטב שמאוד מזכיר “אלף האיים”). מצד שני, זקני אוהיו טוענים שכבר ב- 1940 מקום שנקרא “The Hamburg Shop” מכר סלופי ג’ו כפי שאנחנו לרוב מכירים אותו, כלומר סנדוויץ’ שיש בו בשר טחון עם רוטב שמבוסס על קטשופ.

ובכלל, כנראה שהמנה הזו מתייחסת לסוג לבוש שהיה נהוג עוד לפני זה, לבוש מרושל משהו, שנקרא לכן “סלופי ג’ו” על שם לובשו שהקדים את המודה.

אבל רגע, לא אמרנו שאני פליאוליתי? ומנסה להתחמק בכל מאודי מלחם? אז איך אני מעז לדבר על סנדוויץ’ כאן? אז האמת שהסיבה המקורית שהכנתי את המנה היא תמונה שהועלתה על ידי חבר טוב, איש טיפול ועישון בשרים בחסד עליון, ובשלן מעולה, אלי גור. אלי העלה את הסנדוויץ' הזה כשהוא מבוסס על לחמניית טפיוקה, שיכולה להיחשב “כשרה פליאו” מאחר והיא אינה מכילה דגנים. אני אמנם אוכל מדי פעם מוצרים מקמח טפיוקה, אבל מאחר ואני מנסה להתחמק מפחמימות ככל האפשר (ותאמינו לי, זה קשה – הן רודפות אחרי כל מקום שאני נמצא בו!) – חיפשתי רעיון אחר לאכלס בו את ה- “סנדוויץ’” הזה ושעדיין לא יעלה לי את מפלס הפחמימות יותר מדי.

בכל מקרה, אלי העלה את התמונה של הסלופי ג’ו והזכיר לי כמה אני אוהב את המנה הזו, ומיד גם בטובו שלח את המתכון שהתבססתי עליו. המתכון עם מעט שינויים שלי, כי אני כמובן חכם גדול ולא מוכן אף לעשות בדיוק כמו שאומרים לי וחייב לשנות. אבל עדיין, המוזה הגיעה מאלי, הידוע בכינוי “הרבי מגור” בקהילת מבשלי ומעשני הבשר למיניהם.

2015-12-13 18.37.49

אם יש משהו שהוא בשיאו בתקופה הזו, גם בישראל אבל בעיקר בארה”ב – זאת הדלעת. החל מאיזור נובמבר, תקופת ה- Thanksgiving, כל החנויות מתמלאות במלא מלא מלא סוגים של דלעות. החל מהדלעות הענקיות שמציבים ליד הבית כחלק מקישוטי החג, עבור דרך כל מיני סוגים שונים של דלעות שמעולם לא ראיתי ומעולם לא הכנתי וכלה בדלעות קטנטנות לקישוט. אני מקווה שבתקופת שהותי בארה”ב אצליח לבשל את כל הסוגים הקיימים, ומאחר וגם מסע של 1000 מיילים מתחיל בצעד אחד – אז הפעם החלטתי ללכת על דלעת שאפשר להשיג גם בישראל, ויכול להיות שאפילו פעם אחת בישלתי בארץ – דלעת הספגטי (Spaghetti Squash). בגלל שאני מאמין גדול ב-“אמת בפרסום” חשוב לי לוודא שאתם מבינים שכל עניין הספגטי הוא אחיזת עיניים, זה לא באמת ספגטי, אולי טיפונת בצורה (אם יש לכם דמיון מאוד חזק) אבל בטח לא בטעם. אבל מצד שני, היא טעימה, וכיפית מאוד בפה, והולכת מעולה עם רטבים, והיא מכילה הרבה סיבים שמאטים ספיגת סוכרים אל הדם שזה בכלל טוב.

אם אתם לא משיגים דלעת ספגטי, אפשר להחליף אותה בכל סוג של דלעת קטנה – החל מאהובתי משכבר הימים, דלעת הערמונים (תוודא שאתם קונים דלעות קטנות שהן טעימות וקרמיות הרבה יותר מהגדולות המימיות) או אפילו דלורית.

נתחיל בטיגון של שלושה בצלים (אני מעדיף סגולים מאחר ולדעתי הם טעימים ומתוקים יותר) על אש נמוכה-בינונית בחמש כפות של שמן זית (יחסית הרבה שמן, אתם יכולים להשתמש בפחות אם אתם רוצים, אבל נשתמש בשמן הזה לטגן את הבשר בהמשך). הרעיון הוא להביא את הבצל לידי שקיפות ומיד אח”כ להנמיך מעט את האש ולהמשיך לטגן תוך כדי ערבוב כל כמה דקות עד שהבצל מזהיב לגמרי. אל תנסו לזרז את התהליך – תנו לסוכרים בבצל להתקרמל לאט (וכך גם לא תשרפו אותו ותקבלו טעם מריר).

נעלה את הלהבה למקסימום ואחרי כדקה (שימו לב לא לשרוף את הבצל), נוסיף ק”ג בשר טחון. אני אוהב להתבסס על בשר בקר אבל לערבב בו עוד סוג של בשר רך יותר, כגון עוף, הודו או חזיר. היחס צריך להיות בערך 50/50 עד 70/30 (לטובת הבקר). בעזרת כף עץ נערבב את הבשר עם הבצל ונפורר כל הזמן. חשוב להשתמש בחלק ה-“חד” של הכף / המרית בכדי לפורר (בשונה ממעיכת הבשר עם הכף, שגם מוציאה ממנו את כל הנוזלים ואת הרצון לחיות).

2015-12-13 12.55.48

כשהבשר איבד לחלוטין את צבעו והשחים, ננמיך את האש ונוסיף כרישה אחת חצויה ופרוסה לפרוסות דקות (החלקים הלבן והירוק בהיר בלבד), וארבע שיני שום קלופות ופרוסות דק / כתושות. נוסיף לתבשיל כוס וחצי קטשופ – ממליץ לכם להכין את הקטשופ שהכנו כאן לא מזמן, אבל אם אתם בסדר גמור עם רוטב קטשופ תעשייתי שמכיל תועפות של סוכר… אני בטח שלא אעצור אתכם.

2015-12-13 13.06.28

נוסיף לתבשיל גם שתי כפות רוטב ורצ’שסטר (שכותבים אותו Worcestershire אבל מבטאים אותו וורשסטר). רוטב וורשסטר הוא לא ממש כשר פליאו, אבל יש בו ממש כמות קטנה של סוכרים לכן אני מרשה לעצמי להשתמש בו. נוסיף גם כמות יפה של פלפל שחור (בסביבות כף עד שתי כפות, לפי הטעם), מלח גס (בסביבות כפית גדושה), כף גדושה של חרדל דיז’ון חלק, כף של פפריקה מתוקה, כפית של פפריקה אדומה חריפה / פלפל קאיין טחון, שתי כפות מייפל אורגני (לא צריך אם משתמשים בקטשופ מסחרי) וכף חומץ תפוחים.

נערבב, נביא לרתיחה קלה, נטעם ונתקן טעמים. זה הזמן לכסות את התבשיל שלנו, להנמיך את האש ולתת לעניין הזה להתבשל כ- 30 דקות.

בזמן שהתבשיל מתבשל לו, נכין את הדלעות – נשטוף שלוש דלעות ספגטי (או 8 דלעות ערמונים)היטב, ונחצה אותן. נכניס את הדלעות למיקרו לכ- 15 דקות, ולאחר מכן ניעזר בכף בכדי להוציא את הגרעינים והשערות הפנימיות. אם אתם משתמשים בדלעות ספגטי, תשתמשו במזלג בכדי “לחפור” מעט (בערך 2/3 מעובי בשר הדלעת) ולהוציא את “שערות” הספגטי לחופשי, ואח”כ תשתמשו במזלג בכדי לדחוס אותן חזרה למקומן.

כשהתבשיל מוכן, נניח לו להצטנן כשעה עד שיגיע לטמפרטורת החדר. נוסיף לו כ- 4 ביצים (תפקידן לקשור את המילוי) ונערבב היטב.

נמלא את הדלעות במילוי ונכניס לתבנית. ניצוק בתחתית התבנית חצי כוס מים שתפקידה לעזור בבישול הדלעת ובהוספת אדים שימנעו התייבשות המילוי והחלק החיצוני של הדלעת.

2015-12-13 18.37.45

נכסה את התבנית בנייר אלומיניום, ונכניס לתנור שחיממנו מראש ל- 200 מעלות. נאפה כ- 35 דקות. נסיר את נייר האפייה ונאפה חמש דקות נוספות בכדי שישחים מעט.

2015-12-13 18.37.49

כל דלעת שכזו מהווה מנה עיקרית (פלוס תוספת!), תרגישו חופשי לחצות את הדלעות לחצי ולאחסן בכלי סגור.

2015-12-13 20.57.09

אם נישאר לכם מילוי, וכנראה שיישאר לכם מילוי (בערך כוס וחצי), הנה דרך מצויינת לנצל”ש (ניצול שאריות) את המילוי – הוסיפו למילוי כחצי גליל של גבינת עיזים כגון פרומעז או גבינה אחרת (האמת שכל גבינה תעשה כאן עבודה מצויינת).

2015-12-13 18.22.50

מלאו בתערובת הזו פלפלים חריפים ארוכים וגדולים (האמת שגם פלפלים מתוקים הולכים מעולה) שניקיתם ושטפתם, והכניסו אותם לתבנית יחד עם הדלעות. אני השתמשתי בפלפלים מסוג פובלאנו שאפשר להשיג גם בארץ, אבל כל פלפל (ואפילו גמבה) יצליחו לתת כאן תוצאה מצויינת.

2015-12-13 21.03.17

אין לי זמן לסיפורים

דלעת ספגטי ממולאת בסלופי ג’ו

3 דלעות ספגטי (או 8 דלעות ערמונים קטנות וכהות)
4 ביצים

ק”ג בשר טחון
3 בצלים קצוצים דק
שמן זית
כרישה חצויה ופרוסה דק
3 שיני שום קצוצות / כתושות
כוס וחצי קטשופ (עדיף ביתי)
כף – שתי כפות של פלפל שחור גרוס דק, טרי
כף פפריקה מתוקה
כפית פפריקה חריפה / פלפל קאיין
כף גדושה חרדל דיז’ון חלק
שתי כפות מייפל אורגני
כף חומץ תפוחים
שתי כפות רוטב וורשסטר

נטגן את הבצל בכ- 5 כפות שמן זית על אש נמוכה עד שהוא מזהיב. נגביר את האש, נוסיף את הבשר ונטגן תוך כדי ערבוב עד שהוא מפורר כולו ואיבד את צבעו. נוסיף את שאר המרכיבים (למעט הדלעות והביצים), נערבב היטב, ננמיך את האש ונבשל כחצי שעה.

כשמוכן, נניח להצטנן ולהגיע לטמפרטורת החדר. נוסיף את הביצים ונערבב.

בזמן שהבשר מתבשל לו, נחצה את הדלעות ונכניס למיקרו לכ- 15 דקות. נוציא בעזרת כף את הגרעינים. במידה ומשתמשים בדלעת ספגטי, נשתמש במזלג בכדי “לחפור” חלק מבשר הדלעת החוצה, ולאחר מכן נהדק את ה-“שערות” חזרה לדלעת.

נמלא את הדלעות בתבשיל הבשר, נניח בתבנית, ניצוק כוס מים על תחתית התבנית. נכסה בנייר אלומיניום ונאפה כ- 35 דקות בתנור שחומם ל- 200 מעלות. נוציא את נייר האלומיניום וניתן לדלעות / להשחים מעט כ- 5 דקות.

3 תגובות בנושא “התרשל בתפקידו”

להגיב על t לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.