פנקייק, הגרסה ההולנדית

לפני שהפוסט מתחיל – אי אפשר להתעלם ממה שהיה כאן בשבוע האחרון. מבלי להיכנס למילה אחת של פוליטיקה – אני מקווה שתושבי הדרום יחזרו כמה שיותר מהר לשגרה. מגיע להם. אני מקדיש את הפוסט הזה לתומר, בשלן הבירה הטוב ביותר אצלנו במשפחה נכון לעכשיו, שהוא גם אחיין שלי וגם גר בבאר-שבע וגם סטודנט וגם מטפל בשוש, כלב הפודל המשפחתי הכי סמרטוט-רצפה והכי זקן שאני מכיר.

ד"ש ושקט ושלווה גם למורן השוקולייטרית, ולהילה קצינת הת"ש הגדודית שלי במילואים, ולפסח הרס"פ שלי ולעדי המהממת, ולכל מי שאני מכיר שהיה בשבוע האחרון תחת איום הקסאם, הגראד, הפאג'ר ורוני דניאל.

אחד הפוסטים הראשונים שהופיע בבלוג הזה היה מסורת של שבת, ודיבר על הפנקייק המסורתי של שבת בבוקר אצלנו. מדי פעם אילצו אותי לרענן ולחדש, אבל בסופו של יום, או בעצם בבוקרו של יום שבת, לרוב היה פנקייק.

בזמן האחרון שוב ישנן רוחות מלחמה בבית, בלי קשר למה שהיה בדרום (מזכיר לכם שאנחנו גרים ביקנעם), והעם (כלומר, הילדים) התחילו להתמרד ולהגיד שנמאס להם מהפנקייק. נמאס לכם מהפנקייק? אז נכין לכם פנקייק הולנדי.

פנקייק הולנדי, או בשמו המלא "פנקייק תינוקות הולנדי" (Dutch Baby Pancakes) הוא פנקייק שמכינים על האש או בתנור, והרעיון הוא טיגון/אפייה ארוכים יחסית, כשבמקום להכין מנות אישיות מכינים מעין פנקייק אחד ענק ואח"כ חותכים אותו לרבעים או צורות דומות. להבדיל מפנקייק רגיל שהוא לרוב אוורירי מאוד, פנקייק הולנדי הוא הרבה יותר "כבד" ועבה, ובאמת מרגיש כמו Pan-Cake, מעין עוגה בחושה וכיפית. בכלל, הפנקייק הזה בועט בכל מוסכמת פנקייק שיש – הבלילה שלו דלילה מאוד, כמעט מזכירה בלילה של חביתיות, ומכינים אותה תוך כדי ערבול רציני שתפקידו דווקא לפתח את רשת הגלוטן בבלילה בכדי לקבל מרקם קצת יותר כבד.

את הפנקייק ההולנדי נהוג להגיש עם אבקת סוכר (ולפעמים עם שפריץ קטנצ'יק של לימון) או אפילו סוכר רגיל. אפשר, ואפילו מומלץ, לאכול אותו עם רוטב מייפל, ריבה, חמאה, נוטלה… כל דבר שנראה לכם שיתאים לפנקייק רגיל.

DSC04203

יאללה, תכינו לעצמכם את התענוג הזה בשבת, תגידו לילדים "חודֶה מורחֶן" (שזה בוקר טוב בהולנדית) וגם "אַחְטְ און טאָחְטָאחְ" (שזה "שמונים ושמונה" בהולנדית, רק בשביל האווירה), ותתפנקו. אחרי השבוע הנוראי שהמדינה שלנו עברה, מגיע לנו.

לאטקעס, הגרסה השוויצרית

לפני כשנתיים שתחייה נסעה עם אמה לשווייץ – יש להן משפחה שם, והן שילבו ביקור משפחתי וטיול בארץ שהיא לא מהמתירות ביותר, לפחות עבור ישראלים, ולפחות עבור אלה שאין להם חשבון שם והם חייבים לקפוץ לסניף בכדי להחליף את הקוד של הטלבנק.

בשוויץ, אחד מהמאכלים הנפוצים ביותר הינו לביבת תפוחי אדמה הנקראת "רושטי". הלביבה הזו מקורה בקנטון (המקבילה השוויצרית ל- State ב- United States) הנקרא ברן (Bern). בברן נאכלה בעבר הלביבה הזו כארוחת בוקר, אך כיום היא מצאה את עצמה נפוצה גם בארוחות צהריים וערב לא רק בשווייץ אלא גם בארצות אחרות. מלונות רבים מגישים את הרושטי בארוחת הבוקר כתחליף ל- Hash Browns (נראה לי שגם למאכל הזה יוקדש פוסט) או לתוספות מבוססות תפוחי אדמה אחרות, כך שיכול מאוד להיות שאכלתם רושטי כבר ואתם פשוט אפילו לא יודעים.

אני לא זוכר למה, אבל הזיכרונות על הרושטי עלו היום בארוחת החג אצל חמותי, וכשהבן הגדול שלי אמר משהו כמו "זה כמו לביבות של חנוכה? אני מת על לביבות תפוחי אדמה" – היה לי ברור שהיום בערב נאכל רושטי.

רושטי לא נחשבת מנה דלת קלוריות במיוחד, מאחר והמתכון המקורי שוחה בחמאה, ואני, מה לעשות, לא יכול לתת למזון שלי לשחות, עקב הדיאטה. אז לא וויתרתי על החמאה לגמרי, והשתמשתי במחבת איכותית שלא ממש דורשת הרבה שמן (מחבת ה- Woll המהוללה שלי שמהווה מצרך חובה, לא רק למי שרוצה להרזות אלא לכל מי שמבלה במטבח), וחתכתי את כמות השמן בערך פי 6. יצא מעולה.

יאללה, לעבודה – אחד לאטקעס, אבל ענק, בגרסה השוויצרית שלו. לפני שנתחיל אזהרה קטנטנה – המתכון הזה באמת, אבל באמת, פשוט שזה כואב. והטעם – ממכר. הלביבה השחומה-קריספית הזו היא באמת משהו מיוחד.

DSC08025

חריימזלך, קניידלך, שטריימלך וחרצ'מוצלך

טוב, אני אודה כבר בהתחלה – אין דבר כזה חרצ'מוצלך, אבל תודו שזה לא נשמע כזה מופרך. האשכנזים נתנו לחלק גדול מהמאכלים שלהם כינויי חיבה – הסיומת "'לך" מיועד לרוב למשהו קטן וחמוד, כמו קינדרלך (ילדים), פיסלך (רגלים קטנות, לרוב של תינוק), ופוקלך (תנחשו לבד). מצד המזון אפשר למצוא קניידלך ופיסלך (אותם פיסלך, הפעם של תרנגולות) וחריימזלך ופופיקלך ועוד רבים וטובים. רק מי שבאמת אוהב את האוכל שלו אהבה עזה יכול לקרוא למנות בשמות חיבה. אז נכון, רוב האוכל הוא בצבעי אפור-אחיד – אז בואו נסכם שהאשכנזים אוהבים מאוד את האוכל שלהם, אבל בסטיילינג הם לא הבינו גורנישט.

מבחינתי, חג הפסח הוא החג האולטימטיבי – יש בו כל כך הרבה מאכלים מיוחדים לחג, שנולדו בעצם מהרצון של היהודים בגולה להמשיך את חייהם "כאילו כרגיל" למרות שנאסר עליהם לאכול שום דבר שמזכיר דגן. בהקשר זה נראה לי, אבל יכול להיות שאני טועה (ואם אני טועה – אנא תקנו אותי בתגובות), שיש הרבה יותר מאכלי פסח אשכנזיים מאשר מאכלי פסח ספרדיים (אם שמים את המימונה בצד כמובן), ויכול להיות שזה בגלל שמנהגי הכשרות האשכנזיים בכל הנוגע לפסח הרבה יותר מחמירים ("כשר לאוכלי קטניות" זו הדרך הפוליטיקלי קורקט להגיד "כשר ללא-אשכנזים") אבל שוב, לא ממש ניהלתי כאן מחקר מעמיק אז יכול להיות שאני טועה ומטעה.

אחד הדברים שאני מאוד מחכה לו זו ארוחת הבוקר בבוקר החג. בארוחה הזו מגישים, בפעם הראשונה בכל שנה, שלושה מאכלים שאני אוהב מאוד – האחד הוא "מצהבריי", שהוא מעין לביבה ממצות שבורות, השני הוא חריימזלך (חריימזל'ה ביחיד – לביבות מקמח מצה והשלישי הוא, כמה פשוט – סנדוויץ' ממצה שהורטבה במי ברז ונמרחה במרגרינה. כן. מרגרינה, ושום דבר אחר לא ישווה לטעם הזה. אני מתעב מרגרינה כמעט בכל מצב אפשרי, מאז ומעולם תיעבתי, אבל מבחינתי – שכבה דקיקה על מצה רטובה (או על לחם לבן אחיד טרי) – אין לה תחליף.

DSC06896

להמשיך לקרוא חריימזלך, קניידלך, שטריימלך וחרצ'מוצלך

מרד במסורת

קוראי הבלוג הוותיקים יודעים שהתגאיתי בעבר במסורת של שבת של פנקייקים לארוחת הבוקר אצלנו בבית. נראה שהמסורת רבת השנים ועתיקת היומין, שהחזיקה מעמד כבר לפחות איזה שלוש שנים או קצת פחות, הולכת ונשברת. בעצם, הילדים נשברים. בעצם, נמאס להם מפנקייק. מה שהתחיל כ-"אולי רק השבת תכין משהו אחר ובשבת הבאה שוב פנקייק?" עבר דרך "אבא, אפשר השבת לא פנקייק? בבקשה?" (מגיע לרוב עם פרצוף של החתול מ-"שְרֶק", ונגמר ב-"אולי די כבר עם הפנקייק? אם אתה עושה פנקייק אני לא אוכל, וזהו". התחליפים היו החל מקורנפלקס עם חלב כי בדיכאוני על הבעיטה במסורת לא התחשק לי להכין כלום, עבור דרך דייסות מדייסות שונות (אני והבכור מתים על דייסות, זוגתי שתחיה והפספוס פחות, אז הם הסתפקו בקורנפלקס עם חלב, ראה סעיף קודם). והטופ – "ארוחת בוקר של ארומה" – משמע חביתה עם בצל ופטריות או ביצת עין "רכה-קשה", סלט ירקות, לחם וגבינות. מעניין איך קראו לזה לפני שקמה לה ארומה. אה, כן. "ארוחת בוקר", ככה סתם.

ככה הלכה לה מסורת משפחתית רבת שנים (אז מה אם זה רק שלוש, זה פחות דרמטי, וכבר הסכמנו שאני "דראמי", לא?).

להמשיך לקרוא מרד במסורת

מסורת של שבת

במשפחתי קיימת מסורת רבת שנים של ארוחת הבוקר של שבת. טוב, האמת שזה רק בערך בשנתיים האחרונות, וזה רק במשפחה הגרעינית שלי (כלומר, אני גם זה שהתחיל את המסורת הזו), אבל אנחנו מתייחסים אליה כמין סוג של דת – מסורת זו מסורת. הילדים מתים על פנקייקים. טוב, האמת שהגדול כבר מתחיל להישבר… ואפילו חילל את הקודש וביקש באחת השבתות שאכין לו דייסת סולת במקום (עוד אחד מהשגעונות שלי שהוא נדבק בהם, אולי יום אחד אני אכתוב על זה פוסט), אבל בגדול – הם באמת אוהבים את זה.

המתכון שלי מבוסס על מתכון של רות סירקיס מה-"מהמטבח בהנאה". בסוף הקטע תוכלו למצוא גם כמה הצעות לשיפורים למי שמתחיל להשתעמם מפנקייק-מייפל-סירופ-שוקולד.

להמשיך לקרוא מסורת של שבת