הו מאמי, הכנת לי בולונז?

הודעה לפני שמתחילים:
אני מקווה מאוד שלא הרגשתם, אבל הבלוג עבר דירה לאתר אחסון אחר בשבועות האחרונים (מה שתפס לי קצת זמן ולא השאיר לי זמן לכתוב פוסטים), אני מקווה שאתם לא מרגישים בשינוי, אבל אם כן – אנא כתבו לי ב-"צור קשר".

אני חושב שאין אחד שמבין קצת באוכל ואוהב טריוויה שלא מעלה את השאלה הבאה בכל מפגש חברים (בעיקר כאלה שאפשר להרשים) – "כמה טעמים יש?". אלה שלא מתעניינים ולא מבינים באוכל מכירים חמישה טעמים – מתוק, מלוח, מר, חמוץ, חריף. אלה שמתעניינים קצת בטריוויה ואולי קצת באוכל מכירים ארבעה – "חריף זה לא טעם, חריף זו כוויה כימית, יש רק מתוק, מלוח, מר, חמוץ". אז זהו, שחריף זה באמת לא טעם אלא כוויה כימית. אבל, מצד שני – יש חמישה טעמים ולא ארבעה. מתוק, מלוח, חמוץ ומר הם לא כל הטעמים. יש עוד אחד.

בשנים האחרונות כל מי שעוסק באוכל יודע להגיד שבעצם יש חמישה טעמים. לארבעת הטעמים הסטנדרטיים התווסף טעם נוסף, טעם שנקרא אומאמי. אומאמי זו הדרך היפנית להגיד "טעים". אז מה אני אומר לכם? שיש טעם שנקרא "טעים"? כן. אומאמי זה בעצם הטעם שנותנת חומצה שנקראת "חומצה גלוטמית", שהיא בעצם סוג של חומצת אמינו (חומצות אמינו הן "אבני היסוד" שמרכיבות את החלבונים השונים). ומי שהמילה "גלוטמית" מזכירה לו (או לה) "מונוסודיום גלוטומט" – זה בדיוק משם. אז מאיפה אנחנו יכולים להשיג חומצה גלוטמית למעט ממונוסודיום גלוטומט? חומצה גלוטמית נקראת כך דרך אגב בגלל שהפעם הראשונה שהצליחו לבודד אותה הייתה מהחלבון "גלוטן" שנמצא בחיטה. מי מתעניין יכול למצוא מידע נוסף (ומעניין בטירוף לדעתי) בויקיפדיה, בערכים אומאמי וחומצה גלוטמית, ועל טעמים בכלל במאמר קצר ומעניין מאוד של יורם שורק בנענע10. ומי שרוצה מוזמן גם לחפש על umami בגוגל.

בקיצור, הטעם "אומאמי  הוא הטעם החמישי. החומצה הגלוטמית משתחררת בעיקר לאחר בישול ארוך של מוצרים שמכילים חלבון. אני מרחיב לרגע את המונח "בישול ארוך" גם לתהליכים דומים כמו "יישון" או "הבשלה" של גבינה – גם לגבינות שמבשילות לאורך זמן כמו פרמז'ן, רוקפור וכד' יש אומאמי. מצד שני, בפעם הבאה שאתם אוכלים צלי שהתבשל כמה שעות או חמין או מרק עוף – מה שהופך אותם לכל כך טעימים, מעבר כמובן לתבלינים, זה האומאמי – מה שהשתחרר מהתבשיל במהלך הבישול הארוך. האומאמי הוא מה שפועל על הקולטנים בפה שלנו שרגישים לאומאמי – עד עכשיו ידעתם (או לא) שיש כאלה שרגישים למתוק, לחמוץ, למלוח ולמר – והנה הרווחתם עוד כמה מאות אלפי בלוטות טעם שרגישות לאומאמי.

רגע, לעזאזל, מה הקשר בין בישול ארוך ובין תבשיל הילדות האלמותי של "לטגן בצל קצוץ, להוסיף בשר טחון, שתי קופסאות רסק עגבניות, מים רותחים ואבקת מרק בטעם עוף ולבשל 10 דקות, ואח"כ להוסיף לערבב עם ספגטי מבושל"? אז בעצם שני קשרים – האחד, כשאמא שלנו הוסיפה אבקת מרק עוף (והכי טוב לא באמת אבקת מרק עוף אלא משהו דומה, מרק "בטעם עוף" ולא יותר), היא בעצם הוסיפה מונוסודיום גלוטומט שמורכב מחומצה גלוטמית. הקשר השני הוא שהמתכון הזה הוא קיצור דרך מטורף של ה-"ראגו א-לה בולונז" המקורי, שדורש בישול של שעה-וחצי שעתיים לפחות בכדי להוציא את האומאמי החוצה.

ומה שעוד מיוחד בראגו בולונז הזה, הוא שהוא עשוי "חצי-חצי". מה זה חצי-חצי? סבלנות. תיכף תבינו. ולא, זה לא רק התאורה בתמונה.

DSC09880

להמשיך לקרוא הו מאמי, הכנת לי בולונז?

תבשילי חורף חלק שני – צ'ילי קון חרטה

מי שמכיר את הבלוג, יודע שלפני כל פוסט אני מבצע מחקר אינטרטנטי כזה או אחר על המאכל שאני מבשל עליו. לרוב אני לומד דברים חדשים, לפעמים ממש מעט, לפעמים הרבה, אבל הפעם – הפעם תוצאות ה-"מחקר" הפילו אותי לחלוטין.

חברים יקרים, אני מבקש מכם לשבת. אני הולך לשנות לכם את החיים. תזכרו את הרגע הזה – כשתהיו גדולים תזכרו בדיוק מה לבשתם ומה עשיתם כשהידיעה הזו הכתה בכם. אתם יודעים משהו, אולי אני אשחק אותה רגע איזה מנחה של תוכנית ריאליטי בדיוק ברגעי ההדחה. אני אמשוך את זה קצת. וכשממש כבר נראה שאני הולך לחשוף את הסוד – אני אמתח את זה עוד טיפטיפה.

הפוסט הפעם הוא, למי שעדיין לא ניחש על "צ'ילי קון קרנה" – אותו מאכל מקסיקני שמורכב מהשילוש הקדוש – פלפלים, בשר טחון ושעועית. כמות המתכונים, דרכי ההכנה, חומרי הגלם שמתווספים לאותו שילוש קדוש – הם אינסופיים. השמועות מדברות שיש אפילו, חרמנא ליצלן, צ'ילי צמחוני שעושה שימוש בשילוש הקדוש אבל בלי בשר… יש לי רק דבר אחד להגיד לאלה שמכינים צ'ילי בלי בשר – אי אפשר להכין צ'ילי קון קרנה ("פלפלים עם בשר" בתרגום ישיר) בלי קרנה. יכול להיות שאתם מכינים צ'ילי נון קרנה… אבל זה כבר סיפור אחר לגמרי.

נו, אז מה העבודה בעיניים? מתברר (מה שהתחיל בשני משפטים בוויקיפדיה באנגלית והמשיך במחקר קצת יותר ארוך בכמה אתרים נוספים), שכיום אי אפשר למצוא צ'ילי קון קרנה במקסיקו וכנראה שמעולם לה היה שם צ'ילי. מתברר שהמקסיקנים מאוד קנאים לתרבות שלהם, ומשמרים אותה בצורה מאוד קרובה לעבר, בעיקר בכל מה שנוגע לאוכל. אז איך יכול להיות שדווקא הצ'ילי המקסיקני כבר לא קיים במקסיקו? אז זהו, האגדה הפורמאלית מדברת על כך שצ'ילי מקסיקני מקורו בכלל בספרד, והובא דווקא לאזור אמריקה על ידי "הגברת בכחול" – נזירה יפהפייה ממוצא ספרדי שלימדה את האינדיאנים לבשל את הצ'ילי. אגדות פסימיות קצת יותר, ואני מאמין באגדות שכאלה יותר, בגלל שהן פסימיות, מדברות על תעלול שיווקי של אמריקאים בעלי חזון שהבינו, איפה שהוא בשנות ה- 1800, שמאכל שמקורו במקסיקו העתיקה יימכר יותר טוב ממאכל שמקורו במוחם הקודח.

אבל, מה זה משנה? צ'ילי הוא אחד המאכלים שגדלתי עליו, ולא בגלל שאני במקור ממקסיקו, או ספרד, או משהו דומה. הגרסה המקורית עליה גדלתי היא מספרה של רות סירקיס "מהמטבח באהבה", ובגרסה המובאת לכם כאן בווריאציה על המתכון המסוים הזה, עם קצת התאמות למוצרים העכשוויים, ולטעמים שאני אוהב.

צ'ילי נכנס מצוין לפנתיאון אוכל החורף – נזיד סמיך שמשלב בשר וירקות, חריף במידת האפשר, שמחמם את הלב ואת המעיים. ואם נוסיף לכך את העובדה שבצ'ילי יש גם שעועית שגם היא, לאחר זמן מה, "מחממת" את האווירה, הרי שתרמנו את חלקנו למלחמה בקור.

יאללה – אונו צ'ילי מקסיקני-חרטטני, שעושה שמח בלב גם בלי טקילה, אבל אם יש ליד – מה טוב.

נפצח בהזהבה של של בצל אחד גדול קצוץ לקוביות קטנות עם כף שמן, בסיר כבד שחומם על אש גבוהה. כשהבצל מתחיל להזהיב, נוסיף שני ראשי סלרי קצוצים לאותן קוביות קטנות בדיוק, ואפשר ראש סלרי אחד וגזר אחד למי שרוצה. הרעיון הוא להמשיך ולטגן את כל התערובת הזו על אש גבוהה בכדי לקרמל אותה ולהוציא את הטעמים המתקתקים החוצה.

DSC05555

להמשיך לקרוא תבשילי חורף חלק שני – צ'ילי קון חרטה

הכי איטלקי שאפשר

לפני לא מעט שנים, באחת ממסיבות יום ההולדת המפורסמות של טל מהבלוג "מה יש לאכול?" הקינוח שהוגש לשולחן היה פנה-קוטה. אחת הטובות שאכלתי, גם אם לוקחים בחשבון שזה היה לפני יותר מעשר שנים אם אני לא טועה. טל שראה את הנולד הזהיר אותנו עוד לפני שהגיש את הקינוח ואמר שהמתכון לפנה קוטה עובר אצלו במשפחה ושהוא סודי, ושלא נבקש אותו כי לא נקבל. אני חושב שניסיתי לשכנע את טל במהלך אותו הערב וגם כמה פעמים לאחר אותה ארוחה לשתף אותי בסוד, אבל הוא פשוט לא הסכים.

גם אני הייתי רוצה לספר לכם שהמנה שאני אכין לכם הפעם מקורה באיזו אישה איטלקייה זקנה שהזמינה אותי להצטרף לארוחת הערב המשפחתית שלה באיזה ליל-סערה בכפר בטוסקנה, ושהוא בעצם עובר בירושה מסבתא-רבה שלה, או אפילו יותר מזה. אבל האמת, שאחרי שראיתי סרט עם הילדים שהיה בו טריילר של הסרט "Cloudy, with a chance of meat-balls" (שתורגם בעילגות עד אין קץ ל-"גשם של פלאפל"), ביקש ממני הגדול שאכין להם פעם ספגטי עם כדורי בשר. ה-"פעם" הייתה כמובן סוף השבוע אחד אחר כך, ומאחר ולא הכנתי כדורי בשר הרבה מאוד זמן, החלטתי פשוט להמציא מתכון לבד. האמת שלא צריך יותר מדי מקצת אינטואציה מטבחית, ויצא אפילו מעולה.

אז יאללה – אולי זה לא מבוסס על מתכון איטלקי מקורי בן 300, אבל עדיין – הכי טוב שאפשר. פסטה עם כדורי בשר ברוטב עגבניות עמוס טעמים.

ולפני שמתחילים – דבר אחד נוסף – אחרי שבועיים-שלושה אם אני לא טועה, גילה לי טל שהפנה-קוטה המשפחתית בכלל מקורה בשקית אבקה שהוא קנה בסופר, ושגם אמא שלו מכינה ככה פנה-קוטה, ושהוא בכלל עבד עלינו. האמת – תרגיל כיתה א' בשיווק… אני בטוח שהפנה קוטה הייתה פחות טעימה לו ידענו, פלצנים שכמונו, שמקורה בשקית אבקה רחמנא ליצלן.

נפצח בגירור של שלושה גזרים ושני בצלים על פומפייה דקה לתוך מסננת שמונחת מעל קערה. גם הגזר וגם הבצל (בעיקר) מגירים המון נוזלים בגירור, נוזלים שמלאים בטעם וריח שיעשירו לנו את הרוטב. אפשר דרך אגב גם פשוט לטחון את הבצל והגזר במג'ימיקס או בלנדר ואח"כ לשפוך את התערובת לתוך המסננת. בתכנית המקורית הייתה גם מחשבה לשלב קישוא, אבל מאחר שהקישואים נראו כאילו עברו עליהם כבר ימים טובים יותר (והיה גם ברור שהם לא יחזרו, דרך אגב), החלטתי לוותר. בפעם הבאה או כשאתם מכינים, תרגישו חופשי להוסיף קישוא גדול אחד מגורר דק. בכל מקרה, נסחט את המסה בכדי להוציא מקסימום נוזלים מהירק (כפי שניתן לראות בתצלום, משימה מעולה לאחד הילדים, במקרה זה הגדול, שמצטרפים לבישול).

DSC03541

את תערובת הירקות נניח בקערה אחרת, יחד עם ק"ג אחד של בשר טחון דל שומן. אני מנקה וטוחן לי נתח של "פאלש פילה" שהוא נתח שלרוב לא טוחנים, אבל גיליתי שהוא כוכב בתבשילים עם בשר טחון, והוא דל שומן מאוד – יש בו מעין רקמה סחוסית שמכילה המון ג'לטין שמעשירה את טעם התבשיל / הקציצה / הכדור / הבולונז (ה-"פאלש פילה" היה הנתח הסטנדרטי לצלי אצלנו במשפחה, ומשפט ידוע לשמצה של אימא שלי הוא "זה לא שומן, זה סחוס" כשהיינו מנקים את הפרוסה מהפס השקוף הזה ומסרבים לאכול אותו בתואנה שזה שומן…). בכל מקרה, נערבב היטב את הבשר עם הירקות, יחד עם עוד שתי ביצים, מלח ו/או אבקת מרק עוף איכותית (אצלי זה קנור) ומעט פלפל שחור גרוס.

כשהתערובת אחידה, נוסיף 4-5 כפות של סולת טחונה או פירורי לחם לתערובת הבשר. נערבב היטב וניתן לתערובת לנוח במקרר כשעה לפחות. מטרת המנוחה היא שהתערובת "תתמצק" לה – בזמן המנוחה הסולת ו/או פירורי הלחם סופגים את הנוזלים מהבשר והירקות , מתנפחים ומדביקים את כלל התערובת. גם הבשר עצמו "נח" ומתמצק.

DSC03564

אחרי כחצי שעה של מנוחה נתחיל להכין את הרוטב – נקצוץ לנו דק-דק בצל אחד, נפרוס דק את החלק הלבן והירוק-בהיר של כרישה אחת (אם הבצל הירוק הוא האח הצעיר והחצוף של הבצל, אזי הכרישה היא האחות הבכירה והמעודנת יותר של המשפחה – מעין ה-"ליידי" של השפחה), נקצוץ לרצועות דקיקות פלפל חריף אחד (לא חובה), ושלוש שיני שום לפרוסות דקות.

DSC03548

להמשיך לקרוא הכי איטלקי שאפשר

אוכל משודרג

ראיתי היום בערוץ 3 אם אני לא טועה, סדרה שנקראת "טופ-שף" – מעין סדרת ריאליטי על כמה שפים שמתחרים ביניהם. אחד השפים הגיש באחד הקטעים מנה של נתח סירלוין, מנה די מושקעת ולדעתי די מעניינת, אבל באמת לא יותר מדי. השופטים שלא אהבו את ה-"סטנדרטיות" במנה, הכריזו עליה כ-"אוכל של מלון". זו הייתה הדרך שלהם להגיד משהו כמו "אוכל מעולה, אבל ממש סטנדרטי, ללא כל ייחוד".

אני לא באמת יודע באילו מלונות השופטים האלה אוכלים, אבל הם כנראה לא היו מעולם באחת מארוחות הבוקר במלונות ו/או בארוחת ערב/צהריים במלונות "הכל כלול עד הקאה ו/או הרעלת קיבה", בטח לא באילת, ובטח לא בתקופת העומס. אני, להבדיל מאותם שופטים, עדיין לא הצלחתי למצוא מלון אחד בארץ שהוא לא "מלון בוטיק" או משהו דומה, שמגיש אוכל ראוי כחלק מהסטנדרט (בחדר האוכל של המלון). ולא, כמובן שאני לא כולל מלונות עם מסעדות שף בתוך המלון כגון "רפאל" או "מוסקט" – האחרונה מסעדה מצוינת לכל הדעות, אבל אין קשר בין האוכל שמוגש במסעדה לבין מה שמוגש בחדר האוכל של המלון עצמו.

ולמה אני מספר לכם את זה? התוכנית גרמה לי לחשוב על ההבדלים בין אוכל שנחשב "גדול" או "מיוחד", ובין אוכל "סטנדרטי" של "סתם" מסעדה, אפילו מסעדה טובה, אבל סטנדרטית.

הפעם הכנתי מנה שהיא "סטנדרטית" לכל דבר ועיקר, ולא רק שאפשר למצוא אותה במסעדות מלונות דרגה ז', אלא אפילו, רחמנא ליצלן, באירועים כגון חתונות, בר-מצווה וכן הלאה וכן הלאה.

המנה שהכנתי היא מעין סוג של גלילה אישית שמורכבת מבצק פילו שעוטף תערובת של בשר טחון ומוגשת עם צ'אטני מנגו ועגבניות ירוקות – נשמע מסובך אבל פשוט להכנה שזה טירוף לא להכין. בהכנה והגשה נכונה המנה יכולה להיות מנה מדהימה, מלאת מעוף ופשוט טעימה, אבל ברוב המקומות הציבוריים (להלן – בתי מלון, אולמות חתונות וכד') תקבלו מנה שהיא בדיוק "As Advertised" – בשר טחון עטוף בפילו. יודעי דבר (חבר שהיה שנים בתחום), דרך אגב, אומרים, שבאולמות חתונה לא אוכלים שום דבר טחון – בחלק מהמקומות, בעיקר המתמוטטים כלכלית, כל מה שמוגש טחון ביקר כבר בצלחת במקרה הטוב או בפה, במקרה הרע, של מישהו אחר באירוע אחר.

יאללה – לעבודה – גלילות בצק פילו במילוי בשר עם צ'אטני מנגו ירוק ועגבניות ירוקות.

נתחיל דווקא בצ'אטני שדורש הכנה ארוכה יחסית – צ'אטני מנגו הוא מעין רוטב מעין ריבה, בעלת טעמים חזקים חמוצים-מתוקים-חריפים, שמוגשת ליד תבשילי בשר כשהמטרה היא פשוט לתת "עוד כיוון" לטעמים של המנה. ישנם עשרות ואולי אף יותר סוגים של צ'אטני הודי, חלקם אפילו על בסיס יוגורט ונוזלים נוספים.

נחתוך לקוביות בינוניות שני מנגואים ירוקים (לא בשלים), ושתי עגבניות  ירוקות (כנ"ל). אני שוקל את המנגו והעגבניות – התערובת אמורה לשקול כ- 700-800 גר' – בכדי לדעת כמה סוכר להוסיף. נניח את המנגו והעגבניות בסיר או במחבת עמוקה מאוד.

DSC03291

נוסיף לסיר סוכר במשקל חצי ממשקל הפירות/ירקות, ועוד כשליש עד חצי כוס חומץ (חומץ רגיל או תפוחים, אבל לא בלסמי) – לפי הטעם. אפשר להוסיף בשלב הזה גם פלפל צ'ילי יבש וגרוס. נוסיף גם שורש ג'ינג'ר אחד (כ- 15 גר') שגיררנו על פומפייה דקה. נוסיף גם שני גרגרי הל שלמים (כדאי לשמור אותם שלמים בכדי שנוכל להוציא אותם בסוף הבישול). אפשר להוסיף גם קצת גרגרי פלפל שחור שלמים.

נבשל על אש נמוכה כשעה – בזמן זה התערובת תוציא המון המון נוזלים, והמנגו והירקות יהפכו שקופים ורכים לחלוטין. בשלב זה אני אוהב להוסיף עוד מנגו אחד ירוק חתוך לקוביות גדולות, ולבשל עוד חצי שעה – מתקבלת מרקחת עם שני מרקמים שונים – האחד של התערובת שבושלה הרבה זמן והיא רכה וממש נוזלית, והשנייה של המנגו שבושל רק חצי שעה שיהיה הרבה יותר נגיס.

DSC03300

חזרה לגלילות הפילו – במחבת כבדה שרוססה במעט ספריי PAM נשחים שורש סלרי אחד חתוך לקוביות קטנות, שורש פטרוזיליה אחד חתוך לאותן קוביות קטנות, ובצל חתוך לקוביות בינוניות. אני משתמש במחבת של Woll שלא דורשת שמן, אבל מקסימום תצטרכו להשתמש בערך בכף שמן.

נוסיף לירקות שהשחימו קצת כחצי ק"ג בשר טחון רזה ונטגן תוך כדי שאנחנו מפוררים את הבשר.

DSC03290

כשהבשר מאבד את צבעו לחלוטין, נוסיף מלח ו/או אבקת מרק עוף (אני אוהב להשתמש בזו של קנור), פלפל שחור גרוס, אגוז מוסקט, כמון, פלפל אנגלי טחון וקינמון. מערבבים היטב.

בזמן שהבשר מיטגן לו, קולים כ- 50 גר' צנוברים על מחבת יבשה על הלהבה הכי נמוכה שיש לכם, עד שהצנוברים מתחילים לשנות את צבעם ולהשחים – בשלב זה מנערים מעט את המחבת וממשיכים לקלות את הצנוברים עוד כשתי דקות, לא יותר.

מוסיפים לבשר את הצנוברים ועוד כמות זהה של צימוקים כהים (אפשר להחליף את הצימוקים בחמוציות מיובשות וקצוצות). ומערבבים היטב. נניח לבשר להצטנן כ- 15 דקות.

נוסיף לבשר ביצה אחת בלבד ונערבב היטב – מטרת הביצה היא לקשור את הבשר מצד אחד, אבל לא להפוך את המילוי לגוש (מה שיקרה אם נוסיף יותר ביצים).

נתחיל לגלגל את הגלילות – אני מזכיר לכם שבצק פילו מכיל מים וקמח בלבד, הוא נטול שמן, ולכן הוא נוטה להתייבש במהירות. על מנת לוודא שהבצק לא יתייבש, נוודא שהבצק שאינו בשימוש תמיד יהיה מכוסה.

נחמם את התנור ל- 180 מעלות.

נפרוס על משטח עבודה עלה אחד של פילו. עלה פילו הוא רחב מדי לשימושנו, לכן נקפל כל על עלה לאורכו – שליש אחד של העלה כלפי מרכז העלה:

DSC03299

 

נרסס את העלה במעט תרסיס שמן, ובקצה אחד של העלה נניח כשתי כפות מילוי כשאנחנו משאירים מעט שוליים בצדדים, ונגלגל מעט את העלה על המילוי.

DSC03296

 

נקפל את השוליים מהצדדים כלפי האמצע לאורך כל העלה על מנת שהמילוי לא "יברח", ונגלגל עד הסוף. נניח בתבנית שרופדה בנייר פרגמנט ונרסס את החלק החיצוני של הגלילה במעט שמן.

DSC03305

 

נאפה כ- 15 דקות, ואח"כ נגביר את הטמפרטורה ל- 200 ל- 5 דקות נוספות.

אפשר להגיש עם הצ'אטני בצד, או ליצוק מעט על כל גלילה כבר בהגשה.

DSC03309

 

מתקבלות 10 גלילות – אפשר להגיש כמנה ראשונה ואז מחשבים גלילה אחת לאדם, או כמנה עיקרית, ואז שתיים לאדם.

אני מתחיל היום משהו שאני מקווה שאוכל להתמיד בו – מאחר ואני כרגע בדיאטה שמבוססת על שיטת "איזון", אני אשתדל להוסיף ערכים קלוריים של המנות החל מעכשיו, אני באמת מקווה שאתמיד ואזכור לציין את זה בכל מתכון. למי שמתעניין למה אני מקפיד לפרסם אותם – לא, אין לי אחוזים, אני פשוט מאמין בשיטה בצורה מטורפת – היא עשתה לי המון טוב, 25 ק"ג של טוב (יותר נכון, פחות 25 ק"ג, שעשו לי טוב).

אז בכל גלילה יש:
פחמימות: 11 גר'
חלבונים: 10 גר'
שומנים: 8 גר'

ולמי שכבר עושה דיאטה שמבוססת על "איזון", להלן הערכים:

סוכרים: 1.7 מנות
ירקות: 0.2 מנות
חלבונים: 1.1 מנות
שומנים: 0.1- מנות

 

אין לי זמן לסיפורים:

צ'אטני מנגו ירוק ועגבניות ירוקות
3 מנגואים ירוקים
2 עגבניות ירוקות
כ- 350 גר' סוכר (שליש ממשקל המנגו והעגבניות נטו)
1/3 עד 1/2 כוס חומס (רגיל או תפוחים)
שורש זנגוויל טרי (15-20 גר')
פלפל שחור – עדיף 3-4 גרגרים שלמים, אפשר גרוס
הל – עדיף 2 גרגרים שלמים, אפשר מעט אבקה

חותכים את העגבניות ושני מנגואים לקוביות קטנות. מניחים בסיר יחד עם הסוכר והחומץ. מוסיפים את הג'ינג'ר והתבלינים. מבשלים על אש קטנה כשעה. חותכים את המנגו השלישי לקוביות גדולות ומוסיפים. מבשלים עוד כחצי שעה.

 

גלילות פילו במילוי בשר טחון
500 גר' בשר טחון
ראש סלרי
שורש פטרוזיליה
בצל
50 גר' צנוברים – לקלות כמה דקות על מחבת יבשה עד שמשחים מעט
50 גר' צימוקים כהים / חמוציות מיובשות קצוצות
ביצה
10 עלי פילו
תרסיס שמן זית

חותכים את ראש הסלרי ושורש הפטרוזיליה לקוביות קטנות. חותכים את הבצל לקוביות בינוניות. משחימים במחבת כבדה עם מעט שמן.

מוסיפים את הבשר הטחון ומטגנים תוך כדי שמפוררים את הבשר, עד שהוא מאבד לחלוטין את צבעו. מתבלים במלח, פלפל שחור, פלפל אנגלי, כמון, קינמון ומעט מוסקט. מוסיפים את הצנוברים והצימוקים, מערבבים היטב ומניחים להצטנן כ- 15 דקות.

מוסיפים ביצה לתערובת ומערבבים היטב.

מניחים עלה פילו על משטח עבודה ומרססים אותו במעט שמן, מקפלים לאורך שליש של העלה לעבר מרכז העלה. מניחים כשתי כפות באחד הקצוות הצרים של העלה, מגלגלים גלגול אחד ומקפלים את השוליים סביב למילוי. מגלגלים עד לקבלת גלילה הדוקה. מניחים בתבנית ומרססים במעט שמן.

אופים בתנור בחום של 180 מעלות כ- 15 דקות, ואחר-כך עוד 5 דקות ב- 200 מעלות.

מגישים יחד עם הצ'אטני.