תלונה מתוקה

לפני כשבוע התקבלה תלונה במשרדי הבלוג – "אתה לא נותן מספיק מתכונים של קינוחים". ומיד אחריה – "אה, בעצם אתה בדיאטה, אז אני מבינה למה אין מתכונים למתוקים".

אז זהו, שדווקא לא רק שאין קשר בין הדיאטה שלי לבין כמות הקינוחים בבלוג אלא נהפוך הוא – דווקא לדעתי נתתי לא מעט מתכונים עד כאן – סופלה שוקולד חם, פירות יבשים עם זבאיונה, עוגת פרג, מוס שוקולד, עוגת גבינה, ואפילו קינוח מכוער אך מדהים של תאנים ביין.

וחוץ מזה, דווקא הדיאטה שלי תומכת במתוקים. אחד הכייפים הגדולים ביותר בשיטה שעומדת מאחורי הדיאטה (שיטת איזון של מלי תבור) שהיא מבוססת על כך שסוכרים (פחמימות) מהווים את הדלק של הגוף – וכמו שאנחנו דואגים שבמכונית שלנו יהיה דלק כל הזמן בכדי שנוכל לנסוע, כך גם הגוף שלנו צריך סוכרים כל הזמן בכדי שהוא יוכל לתפקד – בדיאטה משמעות המילה "לתפקד" היא להוציא אנרגיה, או "לשרוף קלוריות". לרוב בעולמנו האכזר קינוחים הם לא רק מתוקים, אלא שומניים מאוד, וזה דווקא כבר מנוגד לדיאטה – הרעיון הוא לנסות לאכול כמה שצריך שומן, וזה מעט מאוד.

אז הפעם, בכדי לוודא שכל מיליוני הקוראים של הבלוג יהיו מרוצים, וגם הדיאטה שלי, שני מתכונים שהם גם מתוקים מאוד וגם דלי שומן. אי אפשר? תתפלאו! אפשר, וזה אפילו טעים שזה לא נורמאלי.

DSC03172

יאללה – אחד שטרודל תפוחים דל הכנה וקלוריות (משתמשים בבצק פילו במקום בבצק עלים או פילאס), מנת סיום קלילה לכל ארוחה מפנקת – מילוי תפוחי חמוץ מתוק מבפנים, עטיפה קריספית מבחוץ, ואחד מלבי אמיתי כמו שעשו לפני עשרים שנה (כלומר, שום דבר שדומה למה שאפשר לקנות היום בסופר – המלבי שאני גדלתי עליו לא עשוי לא מחלב ולא משמנת, אלא ממים). נתחיל בשטרודל שדורש קצת יותר הכנה, ובזמן שהוא ייאפה לו בתנור, נכין את המלבי בדקה וחצי. להמשיך לקרוא תלונה מתוקה

אל תסתכלו בקנקן

מספרים על עכבר אחד שתופס יום אחד את אשתו במיטה עם עטלף. "מילא את בוגדת", אומר העכבר המקורנן, "אבל למה עם כזה מכוער?". "מכוער, מכוער", עונה העכברה, "אבל טייס".

לא נורא מצחיקה, הבדיחה. וגם לא נורא חדשה, אבל מעבירה את המסר, לא?

הכנתי את הקינוח שתיכף אספר עליו ל-"על האש" של יום העצמאות אצל אימא של חבר ילדות. זו לא הפעם הראשונה שאני מביא לשם את הקינוח הזה. אחיו ואחותו של החבר סיפרו לי שבפעם הראשונה שהבאתי את הקינוח הם לא האמינו שאני הכנתי את הדבר המכוער הזה, וגם לא האמינו שצריך לאכול את זה. האמת שהם צודקים. הקינוח הזה, דבלים ביין, הוא באמת מהמכוערים שיש, אבל גם אחד הטובים. זה קינוח שמתאים לארוחות כבדות עם המון בשר, כשאין חשק לשוקולד או משהו נורא כבד אבל מצד שני לא בא משהו פירותי. הוא יכול ללכת מעולה גם בארוחות קלות יותר, מאחר ויש לו "חתימת טעם" גבוהה מאוד ולכן הוא יכול לסיים גם ארוחות עדינות יותר. הקינוח הוא חלבי בגרסתו המלאה, אבל הוא יכול להישאר פרווה למי שמקפיד. אפשר להכין אותו ים זמן מראש, אפשר להכין אותו שעה לפני הארוחה – גמישות זה שם המשחק כאן. אבל – הוא מכוער. מכוער, נקודה. שלא תבינו לא נכון – אני מאוד אוהב אוכל "יפה" ומסוגנן, אבל מה לעשות, דווקא האוכל הביתי לא תמיד מצודד כל כך (ר' ערך מאכלים פולנים שנדונו כבר בהרחבה בבלוג במספר פוסטים), אבל זה בטח לא הופך אוכל כזה או אחר ללא טעים.

כזה הוא הקינוח של היום – מכוער, מכוער, אבל טייס. קינוח פשוט, קל להכנה, נראה מגעיל ת'תחת אבל טעים שזה חטא. והאמת – דל קלוריות כל כך שמגיע למי שהמציא אותו פרס נובל, לא פחות ולא יותר. את המתכון, עד כמה שאני זוכר, גנבתי מאחי רונן (שהוא גם אחד הבעלים של רשת גלידריות הבוטיק "ארלקינו", עובדה שאני מתגאה בה מאוד…). זו לא הפעם הראשונה שאני גונב / משתמש במתכון שלו, יש לו "יד טובה" במטבח, ואני מנצל אותה.

יאללה – לעבודה – תאנים יבשות (דבלים) ביין ותבלינים עם ריקוטה.

נקח כ- 20 דבלים, נשטוף אותן היטב ונחתוך בצד שלהן חתך רוחבי בכ- 2/3 עומק כך שיווצר בהן "פה" שנוכל למלא.

DSC04378

להמשיך לקרוא אל תסתכלו בקנקן

הקלות הבלתי נסבלת של המוס

לכל אחד יש מתכון אחד או שניים שהוא מוכן להישבע שהם מצד אחד הכי קלים שיש, מצד שני שהוא ניחן בתכונות של כובש נשים, מרגיע ילדים, מתחבב על החמות ו/או הכול כולל הכול, לאו דווקא בסדר הזה.

בקטגוריה הזו נופל מוס השוקולד האלמותי שעבר אלי מאימא שלי. מוס שוקולד אוורירי אבל מאוד שוקולדי בטעמו (למרות שיש לכם שליטה על כמה שוקולדי), קל מאוד להכנה ושאפשר לשנות אותו ברגע לפי מה שבא לכם – בא לכם משהו כבד, שוקולד-מריר? לכו על זה. דווקא קליל, בסגנון שוקולד-חלב? גם טוב. שוקולד לבן עם קפה? אחלה. רוצים להרשים, לבנות מוס טריקולד ולהוסיף פירורים של פולי קקאו או פולי קפה? סעו, יש לכם עוד. כמה טעים, ככה גמיש.

DSC02443

ו להמשיך לקרוא הקלות הבלתי נסבלת של המוס