על מחשבות רעות וקרייבינג לקובה סלק

בשבועות האחרונים כמעט ולא יוצא לי לבשל. בעיקר מחוסר זמן. מדי פעם יש לי "קרייבינג" לאוכל מנחם, כשלדעתי מה שמנחם אותי הוא לא רק האוכל עצמו אלא גם ההכנה שלו. אני מעריך שהרבה פעמים כבר הזכרתי שהבישול מהווה עבורי מין סוג של מדיטציה, והאמת שהיא ממש חסרה  לי, המדיטציה הזו. לפני שבועיים שלח לי שי שעובד איתי תמונה של קובה סלק שהכין בעצמו – התמונה שהוא שלח, והמתכון של חיים כהן שהוא שלח לי אח"כ, הכניסו אותי לקרייב לקובה סלק. המתכון האמת קל מאוד, ויש בו טריק שהופך את קיבוב הקובה לפשוטה וקלה והופך כל מאותגר מטבח למקבב קובות מקצועי שכאילו נולד בעיראק או בכורדיסטן וקיבב קובות מאז ומעולם.

DSC02778

והנה הגיע לו פורים. חג שמח, לא? אוזני המן בהמון סוגים על אותה צלחת, ולפי חוק מרפי תמיד אני אפול על האוזן עם הפרג ואסתובב לי מבלי משים עם המון מביכוני פרג תקועים לי בשיניים. ליד השער של הבית שלי עוברת לה ילדה עם מיני שחור שבעיקר חושף ולא מכסה כלום, כובע שוטרת וחולצת שוטרת שקשורה על הבטן. "למה התחפשת?" אני שואל אותה. "שוטרת סקסית", היא עונה לי (פיו, מזל שלא ענתה "חשפנית", או שבעצם זה מה שהיא ענתה, לא?) ואז עלו לי המחשבות של "אנא אנו באים".

image

למזלי לא הייתי היחיד שחשב ככה, גם בטוויטר עלו טרוניות רבות על מהות התחפושות השנה:

twitter1

וגם ללינוי בר-גפן היו תהיות לגבי "ההשתרמטות של החג" (יכול להיות שאני לא מדייק אבל אני לא מוצא את הציוצים שלה כרגע), מה שהתחיל בינינו איזו שיחה שתחילתה בציטוט של מה שכתבתי בפייסבוק וסיומה בזה שהיא ויתרה לי על זה שהאשמתי בסטטוס בפייסבוק רק את האמא ולא את האבא. האמת שאחרי תכנית מדהימה שהיא עשתה על "ילדי כאפות" שבגרו והצליחו להתמודד עם אלה שהתעללו בהם כשהיו ילדים, המחשבות הקיומיות של "אנה אנו באים" רק הלכו והתחזקו.

ולאורך כל המחשבות השליליות הללו יש לי קרייב לאוכל מנחם. היום החלטתי שבאו מים עד נפש ומרק קובה עד זרא, ולמרות שהלו"ז ביום שישי הוא צפוף עד כדי בלתי אפשרי, היום עושים קובה סלק. נקודה.

יאללה, שנתנחם לנו? מרק סלק חמוץ-מתוק שאפשר לקרוא לו "בורשט" רק אם לא היה בו תבלינים שהם עיראקיים לחלוטין, עם קובה ממולאים עם בשר שעושים בצ'יק צ'ק עם מינימום השקעה ועם טריק שיאפשר לכם להתמודד עם הזקנות במקובבות כורדיסטאן. יאללה ו-.

להמשיך לקרוא על מחשבות רעות וקרייבינג לקובה סלק

אז מה אם אני אשכנזי? תבית עיראקי של פולנים

דבר ראשון – למאות אלפי המעריצים (טוב, נו, חמישה) שפקדו את הבלוג בשבועיים האחרונים ולא מצאו פוסט חדש – אני מקווה שלא איכזבתי אתכם יותר מדי. האמת שכיף לחזור ולכתוב אחרי יותר משבועיים שלא פירסמתי פוסט. והאמת גם שלא באשמתי נעדרתי. גם לא באשמת המלחמה. זוגתי, תיבדל לחיים ארוכים ורגועים, החליטה להשתלט על המטבח ולהחרים את זכויותיי לבשל לארוחות המשפחתיות, כך שפשוט לא בישלתי המון זמן. אז בשבועיים האחרונים אכלנו מצויין, אבל "הוא לא בישל, כבוד הרב", אלא "מעשה ידי אשתי להתפאר". ומי שלא יודע מאיפה זה מצוטט – שילך יעמוד רבע שעה בפינה, יביא את אימא, יכתוב 100 פעם על הלוח "אני לא אלך יותר לפסטיבל סרטים דוקומנטריים בשפה הסרבית בסינמטק" וירוץ לראות את "צ'רלי וחצי" ו-"חגיגה בסנוקר".

היום, גבירותי ורבותי, מושבעים יקרים – היום בישלתי משהו באמת מכור מחצבתי. איך יכול להיות שהכותרת אומרת "תבית עיראקי" והטקסט אומר "כור מחצבתי", שהרי אבי זכרונו לברכה יליד ואזרח הממלכה האוסטרו-הונגרית ואימי תבדל"א נולדה בזאמושץ' (תנסו להגיד את שם המקום 5 פעמים רצוף) שזה איפה שהוא בפולין? אז האמת היא שמה שבאמת למדתי מאימא שלי, שהייתה ועדיין הינה בשלנית מדהימה, זה שלאוכל אין לאום, ואין דת ואפילו לא עדה. יש רק טעם, ואם זה טעים, אז למה לא? אז נכון שאצלנו בבית אכלו כבד קצוץ וחריין וגפילטע (גועל) ורגל קרושה (נפש), וראקוט קרומפלי וגולאש ויוך מיט לוקשן וקניידלך וכל אוכל אשכנזי שרק אפשר, אבל לצד זה היו גם ג'חנונים ומלוואחים וקובה וממולאים ומרק רגל ואורז צהוב וחומוס ביתי ומה לא. מה שטעים – נכנס. הסיפור שהכי ממלא אותי בגאווה על הבשלנות של אימא שלי הוא על השכנה התימניה שנכנסה אלינו הביתה וביקשה ללמוד מאמא שלי את הסוד שלה (כן כן, של האמא הפולניה שלי) למלוואח. שלא תבינו לא נכון – הסיבה שלימדו אותי להכין אוכל היא לא להעשרה או לפיתוח ההיבט הגסטרונומי שלי – לאימא שלי, כמו לכל פולניה, יש את הרינסטינקט שאומר לה ש-"עוד מעט היא הולכת", ו-"מה יהיה על הילד? לא יהיה מי שיבשל לו. הוא ימות ברעב, המסכן". וזה כמובן בהתעלמות מוחלטת מכך שהחל מכיתה ד' יש לי אקסטרות שיכולות להאכיל עיירה קטנה או לפחות שכונה בדארפור. אז הנה אני, חי ובועט ומבשל ונהנה. וגם היא, אימי אהובתי, חיה (לא כל כך בועטת, בעיקר בגלל הכאבים בגב, אבל אתם מבינים את הכוונה).

אז יאללה בדאלק- תבית עיראקי.