מתקרר…מתקרר…קרררר…קרם

בסוף השבוע שעבר זוגתי שתחייה נסעה עם חברתה המצוינת לקוס. כן אני יודע, זה נשמע נוראי, ואולי בעצם יכול להיות שזה פנטזיה של מי מכם, אבל קוס (Kos) הוא אי יווני אליו נסעו שתי הפאקאצות על מנת להתרחק קצת מהילדים, מהעבודה, מהלחצים וכנראה גם מהבעלים. במהלך סוף השבוע הזה כותב שורות אלה נשאר לסוף שבוע של זמן איכות אמיתי ומעולה עם שני הילדים, שדרשו במהלך סוף השבוע רצוף הפעילויות (קניות, בישולים, בריכה ועוד קצת בישולים) גם להכין הפתעה לאימא שחוזרת מחו"ל. הרעיון הראשוני היה עוגת סברינה שמלי מאוד אוהבת, אבל הרעיון נגדע באיבו מאחר ומלי, כמוני, מנסה לשמור על המשקל שלה ולשמר את מעמדה ככוסית-על.

אחד האתגרים למי שמנסה לשמור על המשקל שלו, או לרדת במשקל חרמנא ליצלן, הוא הקינוחים. יש מעט מאוד קינוחים שהם גם טעימים וגם לא עתירי שומן וקלוריות. אז נכון, אבטיח זה אחלה קינוח, ואני האמת מקנח איתו לא מעט פעמים, אבל לפעמים בא משהו קצת יותר מנחם, גם אם יש בו קצת יותר קלוריות מפרי – רק שהוא לא יהיה מסוג הקינוחים שמכילים 50% חמאה ו- 50% של שומן ממקורות טעימים אחרים.

לפני כמה שבועות, חזר אסף מפעילות שבה הכינו מוס גבינה פשוט מאוד – מערבבים גבינה עם אבקת אינסטנט פודינג, מרסקים בעזרת פטיש עוגיות פתי-בר, מניחים בכוס חד"פ קצת פירורי פתי-בר, יוצקים מעל את הגבינה, עוד קצת פירורים, ומקפיאים. טעמתי. האמת – לא רע בכלל. פשוט נורא, בסיסי מאוד בטעמים שלו, אבל טעים. אסף העלה רעיון להכין את המנה הזו לאימא – ואני הסכמתי בתנאי שנשדרג קצת…

אז את הפתי בר שידרגנו לפירורי שטרויזל שהכנו לפד, את הגבינה העשרנו בקצת משחת ווניל אמיתי וגם קצת ג'לטין שיאפשר התמצקות של הקרם בלי צורך להקפיא את העניין, הוספנו קצת ריבת משמש שהכנו יום לפני מהמשמשים המצויינים שמציפים את השוק בימים האלה, וקיבלנו קינוח מדהים, עדין בטעמים של גבינה ושל וניל ושל משמש, עם פירורי עוגיות שמהווים את הדבר היחיד שמכיל כמות שומן גבוהה יחסית, אבל עדיין, מאחר ומדובר בכמות קטנה יחסית, אז לא נורא.

שנתחיל? קרם גבינה-וניל עם שטרוייזל. כזה שאפשר להרשות לעצמכם גם אם אתם בדיאטה.

2013-06-15 19.13.45

להמשיך לקרוא מתקרר…מתקרר…קרררר…קרם

בשארית כוחותיו ותאניו של הבלוגר

לא משנה מה ומתי, ברגע שמישהו בסביבה שומע שאני עוסק (בחיים האמיתיים שלי, כלומר מחוץ לבלוג) בתחום האינטרנט, מיד עולות שאלות כגון "תגיד, איזה אנטי וירוס / מחשב נייד / מסך / הארד דיסק / מנוי לאתר פורנו" לקנות? ולא משנה כמה אני אסביר שאני בכלל לא מהתחום של מיחשוב אישי, שגם אני פונה ל- Help Desk בעבודה כשה- Word שלי לא עובד על הנייד, עדיין יתנו לי את המבט הזה של "אה, אז לא בא לך לעזור לי, הא? מנייאק".

ובחזרה לחיים הלא אמיתיים שלי, תקופת החגים מהווה תקופה לא קלה למי שסביבתו יודעת שהוא עוסק באוכל – כולם מחפשים איזה מנה עיקרית מעניינת, קינוח מעניין, מנה ראשונה לא סטנדרטית, והכתובת הראשונה היא הבשלן / בשלנית התורנית.

אני מת על זה.

אני אוהב "לראיין" את מי שמבקש ממני בכדי להבין בדיוק מה אוהבים אצלו, מה לא, מה בא לו, כמה זמן יש לו להכין… ומאז שיש לי בלוג זה בכלל פשוט (לבשל פשוט), אני יכול להפנות למתכון הרלוונטי, והופ – זכיתי בעוד חבר מאושר.

ובכל מקרה יש לי סטוק של לא מעט מתכונים שמשמשים כבסיס איתן לכאלה שמחפשים "משהו אחר". לדוגמה, הכנאפה עם ריקוטה תוצרת בית וסירופ דבש-לימון יכולה להפוך בקלות לקינוח לראש השנה עם תוספת של תפוחים מיובשים, והמתכון למוס השוקולד הקליל יכול להתאים לכל חג ולכל אירוע, ומאחר ושוקולד הולך מעולה עם דבש, הרי שהחלפת חלק מהסוכר בדבש ואולי אפילו תוספת של קצת שקדים מסוכרים (מזכיר למישהו טובלרון?) יכול להפוך גם את הקינוח הסטנדרטי הזה למשהו שמתאים מאוד לסיום ארוחת ראש השנה הקרובה.

המתכון הנוכחי אמנם לא הוכן לטובת ארוחת ראש השנה, אבל עם שינויים קלילים מאוד יכול להוות את הקינוח הבא שלכם. עונת התאנים ממש ממש קרובה לסיומה, וזו ההזדמנות שלכם להכין משהו שונה וקליל שיקנה לכם כמה נקודות זכות במשפחה. המתכון הזה הומצא לארוחה אצל חברים כשהיה לי ממש מינימום זמן להכין משהו, ומאחר ובעל הבית אוהב תאנים (הפוסט הקודם-קודם היה על קינוח שמבוסס על תאנים טריות שהוכן לכבודו)

DSC09271

יאללה – לעבודה – תאנים טריות ממולאות בקרם גבינה וקראמבל של דבש ושקדים במרק דובדבנים, נענע ודבש. נשמע מסובך? להגיד את זה לוקח יותר זמן מלהכין את המנה הזו. טוב, אני מגזים קצת, אבל זה כמעט נכון. אמנם המרק מורכב משלושה חלקים שונים שצריך להכין אותם בנפרד – קראמבל, קרם גבינה ומרק דובדבנים, אבל כל אחד מהחלקים מוכן בצ'יק צ'ק ובמינימום הכנה, והמחמאות שתקצרו בסוף שוות את הטיפה'לה מאמץ הזה. באחריות. וכשתגידו לכולם שזה אפילו דל שומן, אפילו הדודה הפולניה שלכם שטוחנת בלי הכרה ומתלוננת על זה שהיא לא מצליחה להרזות תיתן לכן נשיקה רטובה משהו גועל נפש דה-לוקס.

להמשיך לקרוא בשארית כוחותיו ותאניו של הבלוגר

אושר זה ממכר

הימים האחרונים התאפיינו בהרבה אושר בחיים שלי – אושר בפה, אושר בלב, אושר של עשייה… מה צריך יותר?

אושר קטן של עשייה קשור לבלוג עצמו – אני בעיצומו של מעבר דירה לבלוג – אוטוטו בית חדש, סביבה חדשה, ואפילו דומיין חדש ומגניב (אלוהים יודע איך הוא היה פנוי). אוטוטו חברים, קצת סבלנות, ובשאיפה עוד לפני שהבלוג יחגוג שנה (ב- 20 לדצמבר, יומיים אחרי היומהולדת שלי), הבלוג החדש יהיה באוויר. עדכונים בהמשך.

ולגבי האושר בפה – מה יותר טוב מממתקים בכדי לגרום לנו אושר? אין כמו נחמה ואושר שמבוסס על סוכר לבן. איום ונורא, חלק יאמרו, אבל אני אומר – אל תפריעו לי ללקק. מי שזוכר, בפוסט הקודם ("עננים בפיתה") סיפרתי על כך שקניתי מדחום בישול בחנות של "דנה" ברמת ישי. השתמשתי בו כבר להכנת הקרמבו, אבל מאחר וקניתי גם סילפאט (משטח סיליקון לאפיה ועבודה) – אם יש כלי עבודה, כדאי מאוד למצוא מה לעשות איתו, לא? כן. הרבה זמן אני רוצה להכין מרשמלו, והנה ההזדמנות.

אזהרה – אנחנו מכינים היום סם ממכר. אפשר לנסות לתאר את זה יפה, אבל אתם יודעים שאני מאמין בלדבר ישר וגלוי. המתכון אינו מיועד לאנשים בעל נטיות התמכרות, משתי סיבות – א', הוא ממכר. ב' – אי אפשר לאכול מרשמלו מסחרי יותר אחרי שאוכלים את המרשמלו הזה, מה שאומר שתהיה לכם התמכרות שתדרוש מכם הרבה עבודה. גם מרשמלו צלוי מהמרשמלו הזה הוא לא משהו שאתם מכירים. בכלל לא. אלוהים, זה לא דומה אפילו.

המשכתם לקרוא? על אחריותכם. הבלוג, כותבו, בני ביתו ו/או מכריו ו/או בני משפחתו ו/או שכניו ו/או שונאיו אינם אחראים בהווה, בעתיד ו/או בעבר על כל נזק שייגרם לכם כתוצאה מהתמכרות, אשפוז (בין אם בכפייה ובין אם ברצון וששון), ובעיקר לא אם תתחילו לטחון מרשמלו כאילו אין מחר ותעלו איזה 632 ק"ג. זבש"כם.

המרשמלו הוא בכלל צמח. בעברית נקרא "חוטמית", שם לא מגרה בכלל, ותודה לאל שלא מכריחים אותנו להשתמש בשם הזה. בעבר, היו מפיקים מיץ משורש המרשמלו, מערבבים אותו עם סירופ סוכר ותוספים נוספים ומכינים את ממתק המרשמלו. מאחר ושורש המרשמלו יקר יחסית, והפקת המיץ גם היא לא משהו קל וזול, משתמשים בג'לטין כתחליף למיץ שורש המרשמלו.

יאללה, לעבודה. מכינים סמים. המתכון, דרך אגב, נגנב מהבלוג "מה יש לאכול", ומאחר וגם הוא גנב אותו מבלוג אחר, "גיק במטבח", אז הגונב מגנב פטור, לא?

בקערת המיקסר שלנו נניח תוכנן של שתי שקיות ג'לטין (28 גר' סה"כ), נוסיף חצי כוס מים ונערבב היטב. נניח לכ- 30 דקות, בהן יספוג הג'לטין את המים.

DSC04539

להמשיך לקרוא אושר זה ממכר

עננים בפיתה

כשהייתי נוער, למדתי בתיכון "קציר" ברחובות. בצמוד לכניסה לבית הספר היה קיוסק שהיה שייך לזוג שגר בצמוד לבית הספר. הבת שלהם הייתה חברה שלי בכיתה ז' לאיזה שבועיים שלמים (נשבע לכם, ביקשתי ממנה חברות והכול, כמו בספרים).

היה בקיוסק הזה כל מה שיש בקיוסק סטנדרטי – במבה, ביסלי, סוכריות, אפילו נקניקיות בלחמנייה ומאחר והזוג הזה היה שייך לעם שיודע לעשות פלאים עם קמח, מים ומרגרינה – היה גם מלווח שבעלת הקיוסק הייתה מכינה לבד על מחבת וגזיה. אם אני לא טועה, קראו לה זיווה, לבעלת המקום, אבל אני לא בטוח.

אבל, את הטוב שמרתי לסוף – ועכשיו אתם תברכו על זה שאתם עוקבים אחרי הבלוג שלי בכזו אדיקות. אני עומד לחשוף עכשיו את הסוד שהפך את רחובות לעיר כזו מדהימה, עיר שכל אחד רוצה לגור בה, עיר ההדר והמדע. בירת השפלה, מקום מושלם ומדהים לכל הגילאים. בגלל הסוד הזה הפכה רחובות להיות הנשק הסודי, נשק יום הדין ואת העיר שממנה יצאו כוכבים כמו זוהר ארגוב המלך, אייל גולן הנסיך, ניר צוק העשיר (לא ניר צוק השף אלא צ'קפוינט, נטסקרין ופאלו-אלטו), אקי אבני החתיך, ועוד המון המון "נחשבים" שמקורם מהעיר הזו.

הסוד הזה, חברים, הוא קרמבו בפיתה.

נראה לכם מגעיל? לא משהו? סתם משהו פושטי מדי ולא מיוחד? טעות בידכם. מדובר, חברים, במעדן מדהים שאי אפשר לחקות אותו בשום מקום אחר על גבי הגלובוס, וכנראה גם בארץ. בזמנו היו שמועות על כך שביבנה השכנה ואפילו בגדרה המרוחקת מעט מרחובות ניסו לחקות את הקרמבו בפיתה, אבל לא הצליחו לעמוד בתקנים והסטנדרטים המחמירים ולהגיע לשלמות המדוברת. מדובר לא סתם בדחיסה של קרמבו לפיתה – בזריזות ומקצועיות היה בעל הקיוסק מבצע חתך כירורגי מדויק עם סכין יפנית, מקלף קרמבו אחד או שניים (לפי מה שמבקשים), מניח את הביסקוויט בצד, מכניס פנימה את הקרמבו(אים) ונותן קווץ' אחד שמביא את הפיתה לעובי מדויק לפי התקן הכל כך מחמיר.

חברים – מדובר על שלימות. לא פחות אבל אפילו יותר. עננים בפיתה. הדבר היחיד שמעיב על השלמות הוא העובדה שאת הביסקוויטים צריך לאכול בתחילת התהליך ולא בסופו – אוהבי הקרמבו נחלקים לשלושה חלקים – האחד שאוכל את הביסקוויט לפני הקרמבו, אחד שאוכל אחרי הקרמבו, ואחד שאוכל תוך כדי (כלומר, ביסים שיש בהם גם ביסקוויט וגם קרמבו) – ומדובר על זרמים ממש, בדיוק כמו הזרמים החרדים שמוכנים להרוג כל מי שחובש את השטריימל בזווית הלא נכונה. אני משתייך לזרם שמעדיף את הביסקוויט בסוף, אבל בשביל שלימות כמו קרמבו בפיתה, אני מוכן לערוק לרגע לזרם אחר.

אז מי שעוד לא ניחש, היום נכין קרמבו. אני לא ממליץ להכניס את הקרמבו הזה לפיתה, בעיקר בגלל שהקרמבו הזה יוצא קצת פחות "דחוס" מקרמבו מסחרי, ובגלל הטעם המיוחד של קרמבו מסחרי, עם ציפוי הצימקאו, פשוט הולך יותר טוב עם פיתה מאשר הקרמבו שנכין היום.

יאללה – לעבודה. פורמאלית, קרמבו זה בעצם מרנג איטלקי (חלבוני ביצים מוקצפים עם סירופ סוכר) שמונח על עוגייה ומצופה בשוקולד מומס. בחיים, מה שאנחנו מכינים זה עננים מצופים בשוקולד עם ביסקוויטים פריכים (אבל לא יותר מדי), שאת האמת, אחרי שתכינו פעם אחת תחפשו לקרמבואים האלה שם אחר, פשוט בגלל שהם לא ממש מזכירים את מה שקונים עטוף בנייר כסף מרשרש (לא שהמסחריים רעים, אבל הם פשוט, איך להגיד, שונים). דרך אגב, מאחר וקונדיטוריה זה משהו שממש גורם לי להרגיש מאוים, אני מעריך שהפוסט הזה יהיה קצת מעיק ברמת ההסברים, אני פשוט מפחד שאני אשכח משהו… לפני כשבועיים גיליתי חנות חדשה לאביזרי מטבח וחומרי גלם – "חבויה" בתוך קונדיטוריה מדליקה שנקראת "דנה" – דנה היא בעלת המקום והקונדיטורית (אם אני לא טועה היא מעולם לא סיימה הכשרה פורמאלית, אבל למי אכפת) שיחד עם בעלה יובל הכינה עוגות וקינוחים למסעדות ב-"בית מלאכה" איפהשהוא בצפון, והחליטה גם שלנו פשוטי העם מגיע לטעום את הלחמים והעוגות והקינוחים והקישים שלה – אז היא פתחה את הקונדיטוריה. ואם כבר, אז למה לא חנות למוצרי גלם ואביזרים? איזה כיף לדבר איתה, להתייעץ, לקבל רעיונות והכי חשוב – לקבל בטחון במה שאתה הולך להכין… הבעיה היא שבמקום כזה אני לפעמים מאבד שליטה… קניתי שם (סוף סוף) מדחום לבישול (על זה עוד בהמשך), חמאת קקאו, סילפאט (משטח סיליקון לעבודה ואפייה) שבשאיפה יתכבד לארח על עצמו מרשמלו בעתיד הקרוב מאוד. בקיצור – מקום מומלץ, גם כקפה-קונדיטוריה למי שגר בצפון, וגם למי שנמאס לו לנסוע לחיפה או אפילו למרכז בכדי לקנות שוקולד קאליבו או ולרונה או אפילו סתם פקטין.

נתחיל בהכנת העוגיות – הן חייבות להיות בטמפרטורת החדר שניצוק עליהן את הקציפה, כך שכדאי להכין אותן מוקדם ככל האפשר. את העוגיות אני מכין במג'ימיקס, ואם יש לכם מג'ימיקס קטן (יש לי מעין מג'ימיקס שמתחבר לבלנדר מקל שלי) – זה מעולה, כי מדובר בכמות יחסית קטנה של בצק. אם אין מג'ימיקס, אפשר להכין גם במיקסר ואפילו ביד. הבצק עדין מאוד ודורש ריכוז ויחס של ילדה מפונקת מצפון תל-אביב, אבל אין מה לעשות. זה שווה.

לפני הכל, נפריד שלוש ביצים – את החלבונים נניח בקערה וניתן להם להגיע לטמפרטורת החדר. אנחנו נשתמש רק בחלמון אחד, אז תמצאו לכם מה לעשות עם השניים האחרים. לא מצאתם? בעיה שלכם, אם האימא שלי הפולנייה תשמע שאני ממליץ לכם לזרוק אותם, אני בבעיה. אתם מבינים, אוכל, חברים, לא זורקים.

בקערת המג'ימיקס נניח חצי כוס ועוד כף קמח רגיל. נוסיף גם שתי כפות שטוחות של קורנפלור. הקורנפלור נותן לביסקוויט פריכות שלא נפגמת גם אם עיבדנו את הבצק קצת יותר מדי. נניח על הקמח 50 גר' חמאה שחתכנו לקוביות קטנות יחסית. אני אוהב להניח כמה קוביות, ולנער קצת את הקמח קצת שיכסה את החמאה, ורק אז להוסיף עוד קוביות. הקמח מונע מקובייה אחת להידבק לאחרת.

DSC04485

נפעיל לכמה פולסים רק עד שמתחילים להתקבל פירורים-גושיים גדולים. נוסיף שתי שורות (32 גר') שוקולד מריר וכף שקדים טבעיים, ועוד שתי כפות גדושות של אבקת סוכר (אם אין לכם, שתי כפות רגילות של סוכר רגיל) ונפעיל שוב את המג'ימיקס בפולסים רק עד שכל התערובת הופכת להיות פירורית לחלוטין.

DSC04489

להמשיך לקרוא עננים בפיתה