התגעגעתי אז באתי, או אולי הלכתי

מלא זמן כבר לא כתבתי כאן כמו שאולי כבר הרגשתם. בזמן הזה אין לתאר כמה שהחיים שלי השתנו. מציע שתשבו. את הפוסט הזה אני לא כותב מהבית שלי בצפון הארץ.

אתם יושבים, נכון?

את הפוסט הזה אני כותב לכם מביתנו החדש אשר בסאניווייל, קליפורניה, ארה”ב. לפני בדיוק חודש עשינו לכאן, רילוקיישן מטעם מקום העבודה שלי (עסקת חבילה עם הקידום שלי) ובינתיים, עד שהמכולה שלנו תגיע עם כל הרהיטים והבגדים והחפצים והדברים שאנחנו אוהבים, אנחנו עושים מעין קמפינג בבית החדש שלנו.

סאניווייל נמצאת בסיליקון וואלי, ובגלל כמות הישראלים העצומה שבה נקראת גם “הקיבוץ”. מדהים ומחמם את הלב לראות כמה אנשים שלא מכירים אותך, מעולם לא פגשו אותך ואולי רק שמעו עליך (עוד על זה בהמשך) – מוכנים לעזור לך, להשאיל לך כל מה שתצטרך, רק בגלל שאתה חולק איתם את השיוך הזה שנקרא “ישראלי”.

אז אנחנו כאן לכמה שנים הקרובות, מטעם העבודה שלי אבל גם בשביל ההרפתקה המשפחתית, ההתפתחות של הילדים מבחינה תרבותית, ושפתית, ובכלל. לכולנו ברור שהשנה הקרובה הולכת להיות אתגרית מאוד, אבל גם שמדובר גם בהמון כיף. לכמה זמן? לכל מי ששואל אני עונה את אותה התשובה – ברגע שיפסיק להיות לנו כיף, נעזוב.

אז העזיבה לא הייתה קלה, וכולנו מצאנו את עצמנו בשבועות לפני הנסיעה, וגם ביום הנסיעה עצמה, מוחים דמעה אחת או אפילו יותר. לא קל לעזוב את שני הדברים שאני מחנך את הילדים שלי שהם הכי חשובים בעולם – המשפחה והחברים. ביום הטיסה הגיעה כל המשפחה שלי להיפרד מאתנו בנמל התעופה, ואפילו חברים של הבן הגדול הגיעו, ברכבת, בכדי להיפרד, מה שהפך את הפרידה הזו לבליל חזק מאוד של רגשות. לא קל.

מספר ימים לאחר שנכנסנו לבית החדש, שאני חייב לספר לכם שהיה פשרה גדולה מאוד בהקשר של המטבח, החלטנו שאין תירוץ וחייבים לקנות את מה שמונע מאתנו, ובעיקר ממני, לבשל ארוחות שלמות ומלאות. קנינו לנו סט סירים של חברת Calphalone, שעליו יכולתי רק לחלום בישראל, ועוד סכין סנטוקו רצינית (מקווה מאוד שהסכין שלי שנמצאת במכולה לא תכעס כשהיא תראה שבזמן שהיא בים אני מבלה כאן עם סכינים אחרות), ועוד כמה דברים קטנים. לארוחות השישי (כולל קידוש בכוס שתייה רגילה), בישלתי כבר כמה מנות, אחת מהן היא מעין פשרה בין הקציצות שאני רציתי להכין, לבין האוכל התאילנדי שהילדים רצו לאכול. האמת שאת הארוחה הספציפית הזו, הראשונה, בישלתי עוד לפני שקניתי את הסירים והסכין, ואם עוד לא היה לכם הכבוד לקצוץ כוסברה דק-דק עם סכין סלט רגילה – אתם באמת ברי מזל.

2015-07-31 19.42.30

לפני שהגענו לארה”ב, כששאלתי את השאלה הראשונה שלי בקבוצה בפייסבוק שיש בה מלא ישראלים שעשו רילוקיישן וכאלה שעושים, או עומדים לעשות וכד’, התברר לי שהבלוג שלי לא מוגבל רק לישראל – היו תגובות מכמה וכמה קוראות וקוראים של הבלוג ששמחו מאוד שאני מתקרב אליהם… אז הפוסט הזה מוקדש לכל קהילת הישראלים בוואלי, ובראשם עינת, שהביכה אותי עד מאוד כשהבנתי עד כמה שהיא אוהבת לקרוא את הבלוג…

אז יאללה, לשנס מותניים, עוד רגע מכינים תבשיל של קארי תאילנדי של קציצות בקר.

נתחיל ברכישה במיטב כספנו של ק”ג בשר טחון. האמת שאני עוד חוקר כאן את חומרי הגלם המדהימים שיש במדינה הזו, והפעם הלכתי על בשר טחון אורגני של Trader’s Joe. מה אגיד לכם? נחמד, אבל האמת שלא נפלתי מהבשר הזה. טעים, אבל למרות שהוא אורגני הייתה דווקא הרגשה של משהו לא אמיתי, מלאכותי בבשר הזה. בינתיים ניסיתי כבר סוגים אחרים של בשר טחון (כולל בשר טחון של ביזון), והם דווקא היו טעימים. חשוב לי לספר לכם את זה בכדי שתוודאו שאתם לא נכרכים אחרי כל מיני מסרים שיווקיים כגון “אורגני = טעים” וכד’. את רוטב הסויה, רוטב הדגים התאילנדי ועוד כמה דברים קניתי ברשת שנקראת 99 Ranch Market – רשת שמיועדת לקהל אסייתי, שמעבר לדגים טריים ופירות ים טריים (כולל דגים חיים שמקבלים גינגה בראש מהמוכר מיד לאחר שהקונה המאושר בחר אותם), יש שם כל מוצר מזון אסייתי שאתם יכולים לדמיין, וגם כאלה שאתם לא יכולים לדמיין ולא רוצים לדמיין, ומוטב שכך. אבל עם המבחר של המוצרים והתוצרים הטריים שיש בחנות הזו – אי אפשר להתווכח. מה שכיף זה שאת מרבית המוצרים אפשר להשיג בארץ, אולי לא את אותו מבחר, אבל בינינו, מי צריך מבחר שכזה?

כשהבשר כבר בידינו, נחצה בצל גדול (אני מעדיף סגול) לחצי – חצי אחד נחצה לרבעים ונפרוס דק, ואת החצי השני נקצוץ לקוביות קטנות אבל לא יותר מדי (אני אוהב להרגיש את הבצל בקציצות). במקביל גם נקצוץ לנו דק חצי חבילת כוסברה (עלים בלבד).

נוסיף את הבצל הקצוץ והכוסברה לבשר. נוסיף גם שתי כפות סויה ורבע כפית של נאם פלה (רוטב דגים), מיץ מחצי ליים (או לימון), שתי ביצים ומעט פלפל שחור גרוס.

2015-07-31 19.05.44

נערבב היטב את התערובת. כמה היטב? עד שהיא מעורבבת בצורה אחידה ואז עוד כ- 5-10 דקות בכדי שהחלבונים בתערובת ייקשרו ויפכו את הקציצה לבלתי ניתנת להתפוררות. בקציצות האלה אנחנו לא מוסיפים שום פירורי לחם או משהו דומה, אז חשוב מאוד שתשקיעו את הכמה דקות הנוספות האלה בלישה. איך יודעים שהתערובת מוכנה? כשהיא אחידה לגמרי, כמעט משחתית – מה שאומר שהחלבונים נקשרו מסביב לבשר, והשומן התרכך קצת, והכל טוב.

2015-07-31 19.10.14

עכשיו נחמם מחבת עם שמן לטיגון חצי עמוק – בערך בגובה חצי ס”מ ואולי אפילו קצת פחות. אני משתמש בתערובת של שמן קוקוס (שהוא בריא מאוד ואינו מתחמצן לרוב בטיגון) וחמאה (שמעשירה את הטעם של התבשיל), אבל תרגישו חופשי להשתמש במה שמתאים לכם.

כשהשמן חם נכדרר עיגולים קטנים יותר מכדור פינג פונג. המידה שהכי נראית לי מתאימה היא חלמון של ביצה קשה. נניח את הכדורים בשמן ונטגן אותם עד שהם משחימים.

2015-07-31 19.20.09

מאחר והתזונה שאני הולך לפיה (פליאו) דוגלת בזה ששומן זה דבר טוב, לאחר שהקציצות מוכנות אני לא זורק את השמן וכל הטוב שהקציצות הגירו אליו.

אני מנמיך את האש, ומוסיף לשמן את פרוסות הבצל הסגול שהשארנו מהשלב הראשון ועוד חתיכת זנגוויל בערך באורך של הבוהן שלי, מקולפת וחתוכה לטבעות (בכדי שיהיה קל לזהות אותן ולהוציא לפני ההגשה). מערבבים היטב ומאדים במשך כשלוש דקות, עד שהבצל מתחיל להתרכך. נוסיף גם פחית של קרם קוקוס ונערבב היטב. שימו לב להבדל בין “חלב קוקוס” או “נוזל קוקוס” לבין קרם קוקוס – האחרון עשיר ושמן יותר. אם השגתם רק חלב / נוזל – קנו שתי פחיות, ולפני שאתם ממשיכים לשלב הבא, תביאו אותן לרתיחה בתוך המחבת ותנו לנוזל להתאדות עד שנשארת חצי כמות.

נוסיף לרוטב גם (לא חובה אם לא משיגים) גבעול אחד של עשב לימון שנראה ככה:

2015-07-31 19.23.41

אני אוהב לחתוך את עשב הלימון לאורכו ולשניים-שלושה מקטעים לאורך ולהכות עליו קצת עם כוס בכדי לשבור קצת את רוחו לגרום לו להוציא לרוטב כמה שיותר טעם.

מבשלים את הרוטב תוך כדי ערבוב כ- 20 דקות על אש נמוכה, מוסיפים מלח ופלפל גרוס, מעט נאם פלה(רוטב דגים) – שימו לב שהנאם פלה מלוח מאוד, כדאי להוסיף קודם כל אותו ואח”כ, אם צריך מלח. מערבבים היטב ומוסיפים חזרה את הקציצות (שבוודאי גם הגירו קצת נוזלים טעימים שגם אותם נוסיף לרוטב). מערבבים היטב, מוסיפים מיץ מחצי ליים (או לימון), מפזרים קצת כוסברה קצוצה מעל, וזהו.

צורת ההגשה הקלאסית היא כמובן על אורז, אבל מאחר ואני ואורז כבר לא מה שהיה פעם, אני הגשתי את זה עם ברוקולי בצד. כזה אני. מוזר. טוב נו, לילדים הכנתי אורז…

עד הפעם הבאה, שמקווה שלא תהיה רחוקה כל כך, ד”ש מהדוד מאמריקה.

אין לי זמן לסיפורים

קציצות תאילנדי ברוטב קארי תאילנדי

לקציצות:
1/2 ק”ג בשר טחון
חצי בצל סגול קצוץ דק
חצי צרור כוסברה (עלים בלבד) קצוץ דק
2 ביצים
2 כפות סויה (או אמינו-קוקוס לפליאוליתים אדוקים)
1/4 כפית נאם פלה (רוטב דגים תאילנדי)
מיץ מחצי ליים / לימון
מעט פלפל שחור גרוס טרי

לרוטב:
פחית קרם קוקוס
גבעול עשב לימון
חצי בצל סגול חתוך לרבעים ופרוס דק
מקטע זנגוויל באורך בוהן, קלוף וחתוך לטבעות
מיץ מחצי ליים / לימון
חצי צרור כוסברה (עלים בלבד) קצוץ דק

מערבבים את כל מרכיבי הקציצות היטב ולשים כ- 5 עד 10 דקות לקבלת תערובת מעט משחתית ודביקה.

מחממים במחבת שמן (אני מעדיף תערובת של שמן קוקוס וחמאה) בגובה של כחצי ס”מ, יוצרים כדורים מהתערובת ומטגנים. מוציאים את הקציצות השחומות כשהן מוכנות לקערה / צלחת.

מוסיפים לשמן את הבצל, מטגנים כשלוש דקות על אש בינונית עד שמתחיל להתרכך. מוסיפים את קרם הקוקוס, עשב הלימון והזנגוויל, מערבבים היטב ומביאים לרתיחה. מנמיכים את האש ומבשלים כ- 20 דקות.

מוסיפים את כדורי הבשר המטוגנים (ונוזלים שהם הפרישו) ואת מיץ הליים / לימון ומערבבים היטב. מורידים מהאש, מערבבים פנימה את הכוסברה ומגישים.

17 תגובות בנושא “התגעגעתי אז באתי, או אולי הלכתי”

    1. אהלן יואב,

      יש בלבול נפוץ בין התבלין קארי לבין התבשיל קארי. בקארי הודי יש לעיתים את התבלין, אבל לא תמיד. תבשיל קארי הוא לרוב תבשיל של פיסות בשר ברוטב סמיך יחסית.

      מתוך ויקיפדיה (https://he.wikipedia.org/wiki/%D7%A7%D7%90%D7%A8%D7%99_(%D7%AA%D7%91%D7%9C%D7%99%D7%9F):

      אבקת קארי הוא כינוי מערבי למספר נוסחאות לתערובות תבלינים המבוססת על מטבחי דרום אסיה. השימוש במונח "אבקת קארי" או "משחת קארי" אינו מתייחס לתבלין מסוים מן המטבח ההודי אלא מושפע מתערובות המסאלה ההודיות. לא ידוע מה מקור המילה בוודאות, אך משערים כי מקורה בעיוות המילה הטמילית "kari", שמשמעותה דומה ל"רוטב", אם כי קיימות גם השערות כי המקור למילה דווקא בפועל הצרפתי cuire (לבשל). מכיוון שסוג וכמות המרכיבים ב"קארי" שונה ממתכון למתכון, קיימים סוגי קארי חריפים יותר וחריפים פחות, אם כי כולם בעלי ריח חזק יחסית.

      אין לבלבל את אבקת הקארי עם מאכלי קארי, שהם כינוי מערבי לתבשילים הודיים, שחלקם אכן מוכנים עם תערובת בעלת מרכיבים הדומים לקארי; וכן לא עם עץ הקארי (ה-Murraya koenigii), שאת עליו לעתים מוסיפים לתערובת התבלינים.

      תבלין הקארי דומה במרכיביו ובריחו לתבלין החוואיג' התימני. מרכיבי התערובת יכולים להשתנות ממתכון למתכון. בכל התערובות ימצא כורכום, שגם נותן לתערובת את צבעה האופייני. בנוסף, במרבית התערובות ימצאו כוסברה טחונה, כמון, ופלפל שחור. מרכיבים אחרים עשויים להיות גרגרנית יוונית (חילבה), זנגביל טחון, אבקת שום, חלתית, שומר, קינמון, ציפורן, הל, זרעי או אבקת חרדל, אגוז מוסקט טחון ומייס, ופלפלים חריפים מסוגים שונים (צ'ילי, קאיין, פלפל ארוך).

      אני לא זוכר שראיתי קארי תאילנדי עם התבלין הזה, ד״א.

      יובל

    1. כן, אני כבר מת על הבשר של קוסטקו (כולל הבשר הטחון של הביזון שהוא מעולה!), ורק מחכה לסיבות להשתמש בו…

    1. סלב? לא סתם סלב – סלב שהוקדש לו פוסט – עד עכשיו יש איזה 5-6 פוסטים מוקדשים בסך הכל… לדעתי את יכולה לפרוש עכשיו בשיא בזמן שאני עף על עצמי… 😉

  1. אני לא מכיר אותך, אבל הבלוג שלך נשמע זורם.
    מעניין אם היה נחמד להיות איתך בזמן שאתה מבשל.
    האם היו סיפורים, בדיחות או שלא?
    אני אשמח להכיר אותך וגם את המשפחה, ומזמין אותך לביקור בצפון הארץ כשתגיע לביקור. מתי זה קורה? בחודשיים הקרובים?
    אני יוצא לאכול עם חברים מטבעון מחר בערב בבית לחם הגלילית. אני אציע להם לקיים ארוחה רב משפחתית, אם מתאים לכם. ?

    1. הרגת אותי גיורא!!! 🙂

      נראה לי שעוד לפני שתהיה ארוחה בצפון, תהיה ארוחה אצלנו בסאניווייל… בואו כבר!!!

  2. כשראיתי שיש פוסט חדש מהבלוג, ישר התיישבתי לקרוא, ובהחלט הייתי בשוק!
    הרבה הצלחה, מצפה לכם חוויה נהדרת, לא תתחרטו. כמו תמיד. נמתין בסבלנות צפולפוסטים יפים מלאי סיפורים ומטעמים.

  3. "קצת" לגבי הבשר בקליפורניה או בארה"ב בכלל. הרב הגדול של הפרות כאן גדל בתנאים בלתי נסבלים, בצפיפות מזעזעת והגיינה אפסית, מה שמוביל לטיפולים אנטיביוטיים ואחרים. המזון שהן מקבלות הוא ירוד ביותר מבחינה תזונתית, והתוצאה היא קטסטרופלית לצרכן. אורגני לא ממש פותר את הבעיה. הפתרון היחיד הוא פרות מהמרעה, או מה שנקרא כאן "grass fed beef" ההבדל בטעם הוא משהו שלא ניתן לתאר בכתב. אתה צריך לנסות כדי להבין.
    גם נחשב להרבה יותר בריא. השומן שהן מייצרות גורם לנו פחות נזקים. יקר
    המקומות לקנות – Whole food Market" – בשר מעולה, אבל עולה את משקלו בזהב.
    Sprout – חנות מצוינת. עד עכשיו הביאו את הבשר מדרום הייבשת. לאחרונה ראיתי גם בשר מגידול מקומי. ובקפואים שלהם תמצא גם כבש ועגל טחון שקשה למצוא כאן.
    לגבי קוסקו – צריך לדעת מה לקנות שם. כעקרון חנות מעולה ומחירים מצויינים, אבל אין להם בשר מרעה והעוף האורגני (שוב אני מקפידה יותר על עוף שגדל בחופש מאשר על החותמת האורגנית) לאחרונה החליף מקור. היצרן שמשווק לאחרונה, אחד הגדולים בארה"ב, והגרוע בתחזוקת העופות שלהם (כולל סלמונלות). לא מוכנה לתת להם אגורה מכספי גם אם את האורגני הם מגדלים יותר טוב. FosterFarms. אז ה ל סקי לקנות שם את העוף.
    ואחרון חביב – Trader Joe's – חנות הבית שלי ליום-יום. אין להם מגוון בכל מוצר, אבל מה שיש תמיד באיכות מעולה. לאחרונה עברתי לקנות את העוף ה'חופשי' שם כי קוסקו הכזיב, ואין להם בקר מהמרעה, אבל לעומת זאת הקוטג' שלהם הוא הכי טוב שיש, ועכשיו כשהאיכות בבית (תנובה) כל כך ירדה, הקוטג' כאן לוקח בענק.
    שיהיה בהצלחה.
    אנחנו, אגב, בדרום (דיסנילנד), אבל יש הרבה מה לספר אם תזדקקו לעייצס.
    כאמור, בהצלחה.

  4. הי יובל,
    אני אמנם לא עוקבת מושבעת של הבלוג, אבל הוא היה שמור לי ברשימת בלוגי האוכל שביקרתי ואהבתי בעבר, ורצה הגורל ואחרי המון זמן במקרה נכנסתי ובדיוק ראיתי את הרשימה הזאת… למה הגורל? כי גם אני בוגרת סאניוויל הנפלאה 🙂
    אנקדוטלית אלו היו השנים שבהן נחשפתי לסצנת בלוגי האוכל וכך שמרתי על קשר קולינרי לארץ. אני חושבת שאלו גם היו השנים שהסצנה בכלל התחילה להתפתח, לא בטוח שאתה כבר היית שם, אני מדברת על 2007-2009…
    בכל אופן רציתי לאחל הרבה הצלחה – כמו שכתבת מדובר בחוויה משפחתית מאוד מפתחת, לילדים ולכולם, תיהנו מכל רגע!
    ודבר אחרון: אתה כותב שתישארו עד שיפסיק להיות כייף – אז רק שתדע שיש סיכוי טוב שזה לא יקרה… זה בסדר גמור בעיני, אנחנו כבר לא בענייני 'נפולת של נמושות' וכאלה, אבל אם אתם חושבים שאתם באמת רוצים לחזור מתישהו כדאי לכם לקבוע קריטריון יותר קשיח… אחד הדברים שאמרנו לעצמנו כמה חודשים אחרי שהגענו, זה שאנחנו לגמרי מבינים היום איך אנשים נוסעים רק לכמה שנים ו'נתקעים'. זה מאוד קל. אנחנו היינו על two ways relocation אז זה לא קרה לנו, אבל אחרת, מי יודע…
    אז תעשו חיים, אלו באמת יכולות להיות שנים נהדרות, ותמסרו ד"ש וגעגועים לסאניוויל

    1. היי אפרת,

      תודה רבה, מקווים שנהנה מכל רגע, גם מהחוויות וגם מהקשיים וההתגברות עליהם. אני התחלתי את הבלוג שלי ב- 2009, כך שלכי תדעי… אולי כבר הייתי 🙂

      לגבי החלק האחרון – אין לי שום בעיה עם זה. קשה להאשים אותי בחוסר פטריוטיזם, ואני מרגיש שתרמתי את חלקי מספיק… כך שגם אם ״ניתקע״ כאן, זה יהיה רק מסיבות טובות 🙂

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.