הצטרפות מקרים ופתיתים

פעם בחודש, נערכת אצלנו ביישוב (אנחנו עיר, אבל אני עדיין מרגיש טוב יותר לקרוא לנו יישוב) קבלת שבת קהילתית. קבלת השבת הזו היא חילונית לחלוטין למי שדואג שאני מתחזק, ולמרות שמקדשים על היין ומדליקים נרות ומברכים המוציא לחם מן הארץ, כל השאר הוא חילוני להפליא, עם המון ערכים ישראליים, ושירים מעולים שמזייפים ביחד, והרגשה קהילתית. ומי מכם שמחפש קצת ישראליות, וחברותא, ושיחות על הגננת ההיא והמורה ההוא ובכלל גאווה ישראלית, שמהר יחפש אצלו ביישוב, או בעיר, ואם אין כזה אז שיתחיל בעצמו כזה.

כל משפחה מביאה לקבלת השבת "סב"ת לשבת", כשראשי התיבות הם סלט בקבוק תבשיל. בכל פעם אני משתדל להביא תבשיל אחר, אבל מאחר ולזוגתי שתחיה יש פיקסציה על אחד הסלטים שאני מכין, בכל פעם אני מביא את אותו הסלט. הודעה קצרה לטל מ-"מה יש לאכול?" – תנחש על איזה סלט מדובר? רמז קטנטן אפשר למצוא בפוסט על סלט פתיתים עם עגבניות מיובשות וגבינת פטה. הפוסט הזה, דרך אגב, הוא זה שנתן את ההשראה (כמו חלק גדול ממה שטל כותב), לפוסט הזה.

טוב, לא רק הפוסט של טל. האמת היא שהכל התחיל מפוסט של טמיר מ-"שמנמנ.ים" על פתיתים אדומים פסטה סטייל. המיוחד בדרך ההכנה של טמיר היא הדרך שבה הוא מבשל את הפתיתים – במקום ללכת בדרך הישנה והטובה של לטגן בשמן ואז להוסיף מים לפתיתים, טמיר מבשל את הפתיתים שלו כמו פסטה – מטביע אותם בקלחת רותחת של מים רותחים, והרבה, וכשהם "אל-דנטה", מסנן אותם ומוסיף לרוטב. וכמי שמנסה להוריד את כמויות השמן אצלו באוכל מצד אחד ומת על פתיתים מצד שני, הטריק הזה מתאים לי.

את טמיר, עולם קטן, אני בכלל לא מכיר מ-"סצינת הבלוגרים", אני מכיר אותו מהתקופה בה עבדתי באחת מספקיות האינטרנט, וכמה מוזר היה לפגוש אותו בערב ההשקה של מבשלים 2010 ולהבין שהוא כבר הספיק לעבוד בינתיים בעוד ספק אינטרנט חדש יחסית, להקים אותו לחלוטין מאפס, ולחפש עכשיו את הדבר הבא. ומי שקרא את המאמר ב- YNET על איתן אורבך והשותפות שלו ב-"נאדין קאפקייקס היום, יגלה שטמיר הוא גם צלם בחסד.

בקיצור, הפתיתים של טמיר חיכו להם בסבלנות, וכשטל פרסם את הפוסט המטריף שלו – מיד הבנתי שני דברים – האחד, שאני הולך לגנוב מטל את הפטנט של העגבניות המיובשות והפתיתים, והשני הוא שאני הולך לשלב את זה עם דרך ההכנה של טמיר.

יאללה – לעבודה – רק לפני זה אני אספר לכם שפתיתים, כמו שאתם מכירים אותם, נחשבים בחלק מהעולם לפסגת הגורמה. בחו"ל, דרך אגב, אליה ייצאנו את הפתיתים הללו, קוראים להם "קוסקוס ישראלי" (Israeli Couscous), מה שרק מוכיח שאנחנו דווקא הטבענו את חותמנו על עולם הגורמה הישראלי. אז יאללה, תבשיל קוסקוס ישראלי עם עגבניות צלויות, בצלים מקורמלים, קישואים ופטריות או פתיתים עם עגבניות צלויות, בצלים מקורמלים, קישואים ופטריות, איך שבא לכם. החומציות העדינה של העגבניות והמתקתקות של הבצל המקורמל מתנגדים אחד לשני בצורה מצויינת, ועושים לנו מעניין בפה.

ניקח חצי קופסה גדולה של עגבניות שרי (או קופסה קטנה שלמה), נחצה אותן ונערבב אותן בקערה עם שתי כפות שמן זית, מלח גס וכמות בריאה של עלי טימין טריים. ניתן לעגבניות לעמוד 10 דקות בכדי לתת למלח להתחיל "לעבוד" ולהוציא את הנוזלים מהעגבניות, תיכף נשתמש בנוזלים.

אחרי 10 דקות נפזר את העגבניות על תבנית שרופדה בנייר אפיה. חשוב לא לשפוך את העגבניות לתבנית אלא לחפון אותן (מילה מדהימה שכמותה, לרוב חופנים שדיים או ישבן, אבל הפעם – עגבניות) עם היד כך שהמיץ שלהן יישאר בקערה. ננסה שהעגבניות יכסו כחצי מהתבנית (אנחנו צריכים את החצי השני), ונוודא שהעגבניות מונחות כך שהקליפה שלהן פונה כלפי מטה.

DSC08284

נוסיף למיץ העגבניות שנשאר לנו בקערה עוד כף גדושה של סוכר חום וחצי כוס של חומץ בלסמי. נערבב היטב, ונוסיף לתערובת הזו חמישה בצלים סגולים שנחתכו לקוביות בגודל רבע עגבניית שרי, בערך. נערבב היטב, ונניח את הבצל (שוב, לחפון ולדמיין משהו אחר) על החצי השני של התבנית. נערבב שוב את הרוטב (בעזרת האצבעות הולך הכי טוב) וניצוק את הרוטב על הבצל. זה לא נורא אם חלק מהרוטב ייגע בעגבניות, אחרי שחפנתם אותן כבר לא אכפת להן.

נכניס את התבנית לתנור שחומם ל- 200 מעלות, עדיף (מאוד עדיף אפילו) במצב טורבו,  ונצלה את העגבניות כשעה. לאחר מכן, נפתח את דלת התנור מעט (אפשר להשתמש בידית של כף עץ או מגבת) בכדי לאפשר ללחות לצאת החוצה ונמשיך לצלות כ- 30 דקות. מאחר ועגבניות שונות ובצלים שונים מכילים כמויות שונות של סוכרים ונוזלים, חשוב לבדוק כל 10 דקות שיש עדיין נוזלים בתבנית ושום דבר לא נחרך.

כשפותחים את דלת התנור (כלומר, 30 דקות לפני סוף הצלייה), ממלאים סיר גדול בהמון מים, מוסיפים מלח בכמות יפה, ומרתיחים את המים (עדיף לכסות את הסיר). פורסים 8 קישואים קטנים ומוצקים לפרוסות דקות ומטגנים את הקישואים במחבת כבדה וחמה מאוד עם מעט שמן.

DSC08294

כשלרוב הקישואים יש כבר כתמים חומחומיים של חריכה עדינה, נוסיף חב' פטריות שמפיניון או פורטבלו שנפרסו דק, ועוד גמבה אחד שנפרסה לרצועות דקות.

DSC08297

כשהירקות מתרככים מעט, מכבים את האש ונותנים לירקות לנוח.

כשהמים רותחים, מוסיפים את הפתיתים ומערבבים מעט. מבשלים כ- 5-7 דקות, עד שהפתיתים טעימים ובעלי מרקם אל-דנטה. יש סיכוי (כמו שקרה אצלי) שהם צפו למעלה במהלך הבישול, זה בסדר וזה לא אומר ששמתם לא מספיק מים.

DSC08348

מוציאים את העגבניות הצלויות והבצלים המקורמלים.

DSC08310

מערבבים את העגבניות והבצל עם הקישואים והקישואים. טועמים ומתבלים במלח ובפלפל.

DSC08349

מערבבים בעדינות (אך בהחלטיות) בתנועות עטיפה גדולות.

DSC08350

בתיאבון!

אין לי זמן לסיפורים

פתיתים עם עגבניות צלויות, בצל מקורמל, קישואים ופטריות
חצי קופסה גדולה עגבניות שרי
5 בצלים סגולים בינוניים
כף גדושה סוכר חום
חצי כוס חומץ בלסמי
צרור טימין
מלח גס
2 כפות שמן זית
8 קישואים קטנים ומוצקים
חב' פטריות (יער או פורטבל)
גמבה אדומה

חב' פתיתים (עדיף קוסקוס ישראלי)

חוצים את העגבניות ומערבבים את חצאי העגבניות עם השמן, הטימין והמלח. מניחים לתערובת לעמוד בכדי להגיר נוזלים, כ- 10 דקות.

מסננים את העגבניות ומניחים אותן על תבנית מרופדת בנייר פרגמנט. מוסיפים לנוזלים בקערה סוכר חום וחומץ בלסמי ומערבבים היטב. חותכים את הבצל לחתיכות קטנות בגודל רבע עגבניית שרי ומערבבים עם הרוטב בקערה. מערבבים היטב את הבצל עם הרוטב ומניחים על התבנית.

צולים בתנור ב- 200 מעלות (עדיף טורבו) כשעה. לאחר שעה פותחים מעט את דלת התנור ומשאירים אותה מעט פתוחה (אפשר על ידי כף עץ או מגבת להשאיר את הדלת פתוחה). צולים כ- 30 דקות נוספות.

בינתיים, מרתיחים מים עם הרבה מלח בסיר גדול.

חותכים את הקישואים לפרוסות דקות, ומטגנים עד להתחלת חריכה בפרוסות. מוסיפים קופסת פטריות שמפיניון או פורטבלו פרוסות ופלפל אדום אחד שנפרס גם הוא לרצועות דקות.

מטגנים עד שהירקות מתרככים קצת, ומוסיפים את העגבניות את הבצל. טועמים ומתקנים טעמים עם מלח ופלפל.

כשהמים רותחים, מוסיפים את הפתיתים ומערבבים היטב. מבשלים כ- 5-7 דקות עד שמתרכך לדרגת "אל-דנטה". מסננים היטב ממים, ומוסיפים את הירקות. מערבבים בעדינות.

20 תגובות בנושא “הצטרפות מקרים ופתיתים”

  1. נראה מדהים , באמת טל ואתה לוקחים כאן את הפתיתים לאקסטרים, שזו תכונה של שפים גדולים : לקחת משהו הכי פשוט, לתת לו טוויסט, ולהשאיר את הטועם עם "וואו ! איך לא חשבו על זה קודם ?!".
    בעניין התיבול , מעבר לתיבול הירקות, בלי מלח\פלפל בפתיתים ?

    1. גיסנו, רק בשביל תגובות כאלה התחלתי עם הבלוג… תודה!

      אני לא רואה את עצמי כאיזה עילוי, אבל אני מסכים עם כל מילה שהגדולה היא לקחת את הדברים הפשוטים והטריוויאליים ולשפצר אותם למטבח גורמה. אפשר? עובדה.

      ולגבי התיבול – כנראה ששכחתי לכתוב על התיבול ב-"אין לי זמן לסיפורים", בפוסט עצמו דווקא כתבתי. יתוקן מיד, תודה.

  2. פוסט מעולה! תודה רבה
    הבעיה בלקרוא אותך באמצע יום עבודה, היא שעכשיו צריך להסביר למה אני צוחקת מול המחשב…. 🙂
    תודה

  3. יש שף אמריקאי מאד מפורסם בשם צ'ארלי טרוטר שהתחיל את דרכו בשיקאגו בתחילת שנות ה-90. כבר אז בתחילת שנות ה-90 אחת המנות שלו היתה מורכבת מ"ישראלי קוסקוס" המנה היתה מדהימה ביופי ומצוינת בטעם.

    1. אהלן אליאב,

      אני מעריך שאפשר להשתמש בפתיתים מקמח מלא, אבל מאחר ואף פעם לא ניסיתי, אני לא יכול להגיד את זה "באחריות".

      יובל

  4. אני גרה באיטליה כבר כמה חודשים, וכבר התחלתי להתגעגע לאוכל ישראלי ופשוט… מעולם לא בישלתי, ורק פה אני מוצאת את עצמי מבשלת אוכל מהבית..
    אז חיפשתי מתכונים פשוטים כדי לשמח את ליבי, ומצאתי את הבלוג המקסים שלך.
    אני מאוד נהנת ממנו, והאוכל יוצא מעולה!

    תודה 🙂

    וסב"ת שלום!

    1. יעל,

      דבר ראשון – אני שמח שאת נהנית מהבלוג, ואם יש לך הצלחות (וגם כשלונות) עם האוכל מכאן – אנא עדכני…

      כמה מהתמונות בבלוג שלך (שהוא בלוג מעולה, קראתי את כולו!) נראות לי מוכרות, בעיקר בגלל שהייתי במילנו לפני פחות מחודש… בפעם הבאה – קפה עלייך 🙂

      יובל

  5. יובל ידידי, תודה רבה על הפרגון הרב
    מתנצל שהייתי בתקופה כזו מלאת טרדות ורק עכשיו הגעתי
    פוסט למופת, אני אוהב את הסיפורים שאתה מוסיף שנותנים לעניין צביון אישי
    ועוד יותר אוהב את הסבלנות לבשל דברים עם שלבים רבים ועוד לפרט ולצלם
    בגל זה גם חיפשתי זמן לקרוא את זה בסבלנות ולהתמקד בכל מילה ותמונה
    גם התמונות יצאו מעולה וזה בהחלט נראה כמו משהו שבא לי להכין

    אגב תיקון קטן, כתוב "עגבניות שמפיניון", התכוונת לפטריות כמובן

    שוב תודה על הפרגון
    טמיר

    1. תשמע, מה אני אגיד לך, היה שווה לחכות אחרי תגובה כזו (ואחרי היח"צ בפצ'הבוק ;-)).

      לגבי עגבניות השמפיניון, קצת התלבטתי אם להסביר לך שזה סוג חדשני של עגבניות עם רגל, או לתקן ולהגיד לך שאני לא יודע על מה אתה מדבר. החלטתי ללכת על האופציה השניה, אין לי מושג על איזה טעות אתה מדבר, אין עגבניות שמפיניון בכל הפוסט 😉

      יובל

  6. הכל נשמע טוב עד שהגעת לקישואים, אני צריכה רעיון אחרחוץ מקישואים, אני פשוט לא סובלת קישואים…..

    1. אהלן ענבר,

      במקום קישואים אפשר להקפיץ טבעות של כרישה, קוביות קטנות של דלעת, פרחי ברוקולי שחלטת במים + מלח או אפילו רצועות דקות של כרוב

  7. יובל היי. לא מזמן מצאתי את הבלוג שלך. והיום דבר ראשון שבא לי לבשל משהו אני פונה לבלוג שלך וכולנו נהנים מאוד מהתוצאה ואני מהעשייה הפשוטה וכתיבתך. רציתי לשתף אותך בשמחתנו. אז תודה רבה ותמשיך לבשל ולשתף. ונוסף לכל זה אתה בן אדם מדהים, מפרגן מקסים מצחיק וכל זה מהבלוג. יישר כוח. וזכית באהבתנו. ורדית

    1. אהלן ורדית,

      אין לך מושג כמה כיף זה לקבל תגובה כזו – תודה רבה! שמח שאת אוהבת את הכתיבה ואת המתכונים ואת הבלוג כולו – זה נותן המון מוטיבציה להמשיך…

      יובל
      נ.ב. אם עוד לא נרשמת – בצד שמאל אפשר להרשם לקבלת עדכונים על פוסטים בבלוג (כך שכל פעם שיש פוסט חדש תקבלי עליו אימייל)

להגיב על יובל לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.