אם כל חטאת, אבל גם כשרה לפסח. אמן.

בשבועיים האחרונים פנו אלי שתי חברות טובות על מנת שאעזור להן עם תפריטים – האחת לארוחת הסדר שמארחת אצלה עדי, שהיא אחת הנשים היפות בתבל וגם במקרה אשתו של אחד החברים שלי מהמילואים והשנייה חברה של שתחיה ושלי שהתכוונה לארח אצלה ארוחת יומולדת והיא רצתה "לחדש קצת את התפריט".

האמת שזה כיף גדול מצד אחד לתכנן תפריט יחד עם מישהו, כי צריך להביא המון פרמטרים שלרוב אני לא מתייחס אליהם כי אני מכין תפריט לעצמי – כמה בא לבנאדם לעמוד ולבשל? כמה אנשים, מה הם אוהבים, מה הם לא אוהבים? מיכל לדוגמה נדרשת להקפיד על כשרות ואני, חרמנא ליצלן, אמנם מקפיד שהכשרות, אפעס, תישאר בחוץ. בקיצור – אתגר לא קטן, אם מביאים בחשבון גם את העובדה שאני את המתכונים שלי מכיר ומכיר גם ביכולות שלי ובמגבלות שלי (כן! יש כאלה! נשמע מוזר, גם לי נשמע די מוזר, אבל אפילו לי יש חסרונות). מצד שני זו גם אחריות לא קטנה. אם זה לא יצליח, אני הסתבכתי – בעלה של עדי הוא הרב-סמל בפלוגה שלי, אם הרוסטביף לא מצליח אני ישן בתוך קומבינזון במילואים הבאים, ולא בשק-שינה. מצד שני, אם משהו לא מצליח בארוחת יום ההולדת של החברה השנייה, שהיא גם עורכת-משנה (אם אני לא טועה בהגדרת התפקיד) במקומון כאן באזור, הרי שבגיליון הבא יש תמונת פפראצי מפוברקת לחלוטין שלי אונס חתול, או גרוע מכך, ישן במהלך אימון בצאלים בתוך קומבינזון.

בסביבות פורים קיבל נציב תלונות קוראי-הבלוג תלונות מסוג "איך לא נתת מתכון לאוזני המן?", "כל הבלוגים נתנו אוזני המן, מה איתך?". העובדה שאני שונא פרג מצד אחד (זוכרים?) והעובדה שאני מנסה לבשל דל שומן (ולאפות דל שומן זה בעייתי עד בלתי חוקי בעליל) לא עולות בקנה אחד עם התלונות האלה, אז לאחר ישיבות אין ספור ודיונים ארוכים אל תוך הלילה שנערכו בתקופת פורים, החלטנו ארבעתנו (הוא, אני סמי וסחבק) לתת את המענה הטוב ביותר לנושא, והתעלמנו.

השבוע כבר לא יכולתי להתעלם. פנו אלי כמה וכמה קוראי בלוג, מי באימייל ומי בצ'ט ומי בטלפון, ודרשו שאתן דעתי לנושא הבעייתי יותר בסדר הפסח. גם משפחות שלא אוכלות קינוח בארוחות המשפחתיות שלהן לעולם, נכנסות לוויברציות כשמגיע פסח – ופתאום גם אלה שאוכלים מקסימום סלט פירות מקופסת שימורים בארוחת יום ההולדת הכי חגיגית רוצים קינוח שמורכב מעוגה בשלוש שכבות ומוס בשמונה שכבות, ושיהיה כשר. נכון, טחנו לפני רגע כבשה בלגית נמוכה ברוטב שמנת, אבל הקינוח – חייב להיות כשר למהדרין.

לפני שאני נותן לכם מתכון לקינוח כשר למהדרין בהשגחת הרבנות, או לפחות בהשגחתי, בקשה אחת לי לקהל הקדוש הקורא פוסט זה – לכו תבדקו במגרות ותוודאו שהמנוי שלכם לשח"ל בתוקף. אם לא, שמעתי שגם נטל"י עושים אחלה מבצעים. ולדיאטנית שלי – אם מערכת היחסים בינינו חשובה לך, אל תקראי את הפוסט הזה, זה מנוגד לכל מה שחינכת אותי בשלושת השנים האחרונות, אבל מה אני אעשה, הקוראים לחצו, ונשברתי.

יאללה – לעבודה – עוגת שוקולד דקדנטית לחלוטין ופשוטה להכנה שזה כמעט לא חוקי כמו שהעוגה עצמה לא חוקית, שמה שמדהים הוא שאין בה טיפה אחת של קמח, ושהיא בעצם מין סוג של "גם וגם" – גם עוגת שוקולד וגם עוגת מוס שוקולד, והכול בכרטיס אחד.

DSC06348

להמשיך לקרוא אם כל חטאת, אבל גם כשרה לפסח. אמן.

אושר זה ממכר

הימים האחרונים התאפיינו בהרבה אושר בחיים שלי – אושר בפה, אושר בלב, אושר של עשייה… מה צריך יותר?

אושר קטן של עשייה קשור לבלוג עצמו – אני בעיצומו של מעבר דירה לבלוג – אוטוטו בית חדש, סביבה חדשה, ואפילו דומיין חדש ומגניב (אלוהים יודע איך הוא היה פנוי). אוטוטו חברים, קצת סבלנות, ובשאיפה עוד לפני שהבלוג יחגוג שנה (ב- 20 לדצמבר, יומיים אחרי היומהולדת שלי), הבלוג החדש יהיה באוויר. עדכונים בהמשך.

ולגבי האושר בפה – מה יותר טוב מממתקים בכדי לגרום לנו אושר? אין כמו נחמה ואושר שמבוסס על סוכר לבן. איום ונורא, חלק יאמרו, אבל אני אומר – אל תפריעו לי ללקק. מי שזוכר, בפוסט הקודם ("עננים בפיתה") סיפרתי על כך שקניתי מדחום בישול בחנות של "דנה" ברמת ישי. השתמשתי בו כבר להכנת הקרמבו, אבל מאחר וקניתי גם סילפאט (משטח סיליקון לאפיה ועבודה) – אם יש כלי עבודה, כדאי מאוד למצוא מה לעשות איתו, לא? כן. הרבה זמן אני רוצה להכין מרשמלו, והנה ההזדמנות.

אזהרה – אנחנו מכינים היום סם ממכר. אפשר לנסות לתאר את זה יפה, אבל אתם יודעים שאני מאמין בלדבר ישר וגלוי. המתכון אינו מיועד לאנשים בעל נטיות התמכרות, משתי סיבות – א', הוא ממכר. ב' – אי אפשר לאכול מרשמלו מסחרי יותר אחרי שאוכלים את המרשמלו הזה, מה שאומר שתהיה לכם התמכרות שתדרוש מכם הרבה עבודה. גם מרשמלו צלוי מהמרשמלו הזה הוא לא משהו שאתם מכירים. בכלל לא. אלוהים, זה לא דומה אפילו.

המשכתם לקרוא? על אחריותכם. הבלוג, כותבו, בני ביתו ו/או מכריו ו/או בני משפחתו ו/או שכניו ו/או שונאיו אינם אחראים בהווה, בעתיד ו/או בעבר על כל נזק שייגרם לכם כתוצאה מהתמכרות, אשפוז (בין אם בכפייה ובין אם ברצון וששון), ובעיקר לא אם תתחילו לטחון מרשמלו כאילו אין מחר ותעלו איזה 632 ק"ג. זבש"כם.

המרשמלו הוא בכלל צמח. בעברית נקרא "חוטמית", שם לא מגרה בכלל, ותודה לאל שלא מכריחים אותנו להשתמש בשם הזה. בעבר, היו מפיקים מיץ משורש המרשמלו, מערבבים אותו עם סירופ סוכר ותוספים נוספים ומכינים את ממתק המרשמלו. מאחר ושורש המרשמלו יקר יחסית, והפקת המיץ גם היא לא משהו קל וזול, משתמשים בג'לטין כתחליף למיץ שורש המרשמלו.

יאללה, לעבודה. מכינים סמים. המתכון, דרך אגב, נגנב מהבלוג "מה יש לאכול", ומאחר וגם הוא גנב אותו מבלוג אחר, "גיק במטבח", אז הגונב מגנב פטור, לא?

בקערת המיקסר שלנו נניח תוכנן של שתי שקיות ג'לטין (28 גר' סה"כ), נוסיף חצי כוס מים ונערבב היטב. נניח לכ- 30 דקות, בהן יספוג הג'לטין את המים.

DSC04539

להמשיך לקרוא אושר זה ממכר