אינסוף בייגלה כפול שתיים

הקדמה ארוכה מאוד לפוסט אורח

לפני כמה חודשים, בדרכי חזרה הביתה לצפון, עברתי ברחוב הרצל בתל אביב וראיתי מאפיית בייגלה (רומני, החום כהה, הקשה). מיד שיחת טלפון לזוגתי שתחייה – "להביא הביתה בייגלה?". "כן", הייתה התשובה, "אבל לא יותר משלושה-ארבעה". כשהגעתי הביתה עם שתי שקיות שבכל אחת 13 בייגלך ("נו, מה את רוצה, היה מבצע. אני אקפיא את רובם"), החלטתי שאני חייב למצוא מתכון בייתי מנצח לבייגלה כזה.

השקיות עם הבייגלך הקפואים נגמרו מהר מאוד, ואת מקומם תפסו לפחות 8 או 9 נגלות שנוצרו ממתכונים שונים. במהלך החיפושים (שלא ממש צלחו) אפילו פירסמתי את שוועתי למתכון מנצח של בייגלה. כמה חברים ששעו לזעקתי שלחו לי מיד כמה מתכונים (כולל טל מ-"מה יש לאכול?" ששלח אותי לחפש בגוגל את המתכון שלו… מתכון שכבר הכנתי בתחילת תהליך החיפוש), אבל אף אחד לא היה בדיוק מה שרציתי. רובם היו בסדר, שלושה מהם היו מצויינים, אבל אף אחד מהם עדיין לא היה מה שרציתי. מה שחיפשתי היו בייגלך עם ציפוי קשה, עם תוך לא רך מדי ולא מתוק מדי. לא מצאתי. כל המתכונים דומים בדרך ההכנה הכללית שלהם אבל שונים בשני פרמטרים בעיקר – יחס הקמח-נוזלים-שומן בבצק והרכב התמיסה שבה מבשלים את הבייגלך בישול מקדים לפני האפייה.

כשכמעט והרמתי ידיים נזכרתי באינפי. את הרומן שלי עם אינפי מהבלוג "מתקמחים, אפיה ובישול" התחלתי לפני די הרבה זמן, ממש עם הפוסטים הראשונים שלו. אינפי הוא אופה מקצועי ביום ובלוגר בלילה, ששומר על הזהות האמיתית שלו בקנאות (למרות שיש לי כמה חברים שטוענים שהוא מת להתגלות כי הוא כבר זרק להם רמז קטנטן כזה או אחר על זהותו, אבל עדיין לא זיהו אותו). החתימה שלו היא תמיד "נתקמח…" בסוף כל פוסט – יש בזה משהו מאוד אמיתי – מצד אחד זה מזכיר את "נתראה" או משהו דומה (ומי שכרגע עובר לו בראש "בניין התפעל עתיד" שילך ויעמוד בפינה עד סוף הפוסט או עד שיש ריח של בייגלה באוויר, מה שמגיע ראשון), ומצד שני זה הופך את העיסוק בקמח למשהו מאוד מרכזי. אופה מקצועי כבר אמרתי, לא? אז נראה שלא רק זה, אלא מישהו שהאהבה שלו לעיסוק שלו היא מאוד גדולה. אני חושב שהיה זה קונפוציוס שאמר "מצא לך עבודה שאתה אוהב, ולעולם לא תצטרך לעבוד יום אחד בחייך".

מי שזוכר את הפוסט "לחמניות עם חלב ודבש" שלי וגם של עוגיו.נט – "קולעות בול", וגם של טל מ-"מה יש לאכול?" – "לחמניות חלב ודבש בתרמומיקס" – כל הפוסטים האלה מבוססים על פוסט של אינפי ששבה את כולנו.

אחרי הפוסט על הלחמניות, אינפי ואני התכתבנו והבטחנו שחייבים לעשות "קרוס-פוסטינג", כלומר פוסט שהוא כותב אצלי בבלוג ואולי גם להיפך, פוסט שלי בבלוג שלו. הבטחנו הבטחנו, ושכחנו.

כשאתגר הבייגלה היה נראה כאילו הוא כמעט ובלתי פתיר עבורי, פניתי לאינפי. "בייגלה רומני? מה זה?" הוא שאל באימייל חוזר. אוי ואבוי, זהו, אכלתי אותה, נגמר, הכל אבוד, אם הוא לא יודע, אף אחד לא יודע. אחרי שעתיים עוד אימייל. "אה, לא ידעתי שככה קוראים לזה. אין בעיה, תן לי שבועיים וזה יהיה אצלך". עברו כך וכך ימים, בערך שבועיים באמת, והמתכון היה אצלי.

Joint

פוסט אורח – סליחה, מותר לעשן כאן?

שלום לכולם,

זה שוב הקפטן שלכם מדבר. וותיקי הקוראים כבר יודעים שכשאני מזכיר לכם שאני הקפטן, זה רק בכדי להעביר את ההגה למישהו אחר, להמם אתכם עם פוסט מעולה בסגנון כתיבה שונה, ומיד לחזור להיות כאן ה-"זכר אלפא" של הבלוג, בכל זאת אני קונטרול-פריק, לא?

הפעם אני מעביר את גלגל ההגה לביגל, שהיא אחת הכותבות המוכשרות ביותר שאני מכיר, כותבת בבלוג שנקרא "פירורים" יחד עם עוד שני כותבים (עודדי וסופי). כשביגל הזכירה אותי בפוסט האחרון בסדרת המרקים של הבלוג, אזרתי אומץ והצעתי לה שנכתוב בהצלבה – אני אצלה והיא אצלי – וכשנפגשנו בסדנת שמן הזית של יד-מרדכי כבר סגרנו את הפרטים הקטנים.

אז בלי שהות נוספת – קבלו אותה. ביגל, בפוסט מעושן לתפארה (רק תוודאו שאתם גם קוראים גם את הפוסט שלי אחרי זה – בפוסט הבא יש מבחן!):

שלום לכל קוראי "פשוט מבשל פשוט".

אני beagle מהבלוג "פירורים", ולכבוד הוא לי להתארח באכסניה מכובדת זו. מיד כשיובל הציע לי להחליף פוסטים קפצתי על כמוצאת שלל רב, ואח"כ התפדלאתי ועיכבתי אותו… לגמרי באשמתי. אז הנה אנחנו יוצאים לדרך, וברגעים אלו ממש תוכלו לקרוא ב"פירורים" פוסט אורח משובח של יובל, על סלט ירוק גברי. רוצו לקרוא!

כשאחי חזר מטוקיו, עם שלל מתנות (אני מפזרת רמזים עבים לפני הנסיעה), לי הביא משהו מיוחד. שורש ווסאבי. הוא יודע מה עושה אותי שמחה, האח שלי. נתתי מעשר לאחותי, כדי שתנסה לגדל בגינתה שורש ווסאבי לשימוש עתידי, ולגבי היתר – הוטל עלי לעשות בו ניסיונות קולינריים ולפרסם את התוצאות, אז הנה הניסיון הראשון לפניכם.

אז תכירו – זהו שורש ווסאבי:

clip_image002

הוא ירקרק, גבשושי וחריף מספיק לחרוך לכם את פנים הנחיריים, כמו כל חזרת פולנית טובה. את הווסאבי מגררים, בזהירות, ומשתדלים שלא יכנסו אדים לעיניים.

להמשיך לקרוא פוסט אורח – סליחה, מותר לעשן כאן?

פוסט אורח(ת) – עוגת תפוחי עץ נוסטלגית של מירב

לקוראי הבלוג שלום,

מדבר הקפטן שלכם. והיום – פוסט אורח של מירב מהבלוג CooknBake – בלוג משגע שעוסק, כמה מפתיע, באפייה ובישול. בזמן שאתם קוראים את הפוסט הזה שנכתב על ידי מירב, קוראי הבלוג ההמומים שלה קוראים פוסט, כמה מפתיע, שנכתב על ידי. אני ממליץ לכם, מיד אחרי שקראתם את הפוסט שלה אצלי (ולא דקה לפני), לבקר בבלוג שלה ולחרוש אותו לעומק.

זהו. מכאן אני שותק. הבמה של מירב.

הי

קוראים לי מירב וגם אני כמו יובל בעלת בלוג בישול ואפיה שנקרא CooknBake.

יובל ואני החלטנו לארח אחד את השנייה בבלוגים שלנו. אז ממש ברגעים אלה אתם יכולים לקרוא את הרשומה הטעימה שיובל פרסם אצלי בבלוג, וגם להישאר כאן וליהנות ממתכון לעוגה פשוטה וטעימה שאני תמיד נהנית להכין.

clip_image001

כולנו מכירים מאכלים שמעוררים אצלנו נוסטלגיה וזיכרונות מבית ההורים, הסבים והסבתות, הדודה הבשלנית או האימא/אבא של החבר/ה…. משום מה המאכלים האלה תמיד הכי טעימים, הכי פשוטים והכי מוצלחים.

אז העוגה הזו בשבילי היא נוסטלגיה וזיכרונות נעימים מתקופה אחרת לפני המון שנים. עוגה שאת המתכון שלה קיבלתי מבשלנית מדופלמת בשם סימה, אישה טובת לב, יפה ונעימה. כזו שכשפוגשים, החיוך לא יורד מהפנים. גם היא וגם אלישע בעלה היו זוג אהוב עלי מאד. אלישע היה אב בית במקום בו עבדתי אז, ושמורה לו ולסימה, פינה חמה בלבי.

אין לו זמן לדיבורים

מצרכים:
3 כוסות קמח תופח (או קמח רגיל עם שקית אבקת אפיה)
כוס וחצי סוכר (300 גר')
4 ביצים
1 כוס שמן
1 כוס מיץ תפוזים
2 שקיות סוכר וניל
כפית תמצית שקדים או כף ליקר אמרטו
קורט מלח
5-4 תפוחי עץ גראני סמית
¼ כוס סוכר
1 כף בהריון קינמון

אופן ההכנה:

את תפוחי העץ לקלף ולחתוך לפלחים.

לערבב בקערית ¼ כוס סוכר וקינמון, לפזר מעל התפוחים ולערבב. לסגור את הקופסא/קערה עם התפוחים ולהכניס למקרר לפחות לשעה ואפשר גם כל הלילה.

clip_image003

במיקסר להקציף 4 ביצים עם הסוכר בהדרגה. להוריד מהירות ולהוסיף לאט את השמן, מיץ התפוזים, הקמח ושאר המצרכים למעט התפוחים.

לשמן היטב תבנית בקוטר 26 או 28.

לסדר חצי מכמות התפוחים בתחתית התבנית, לשפוך חצי מכמות הבלילה ושוב לפזר תפוחים.

לשפוך את המחצית השנייה של הבלילה ומעל לפזר מעט ממי הסוכר והקינמון שנשארו בתחתית הקערה בה התפוחים הושרו.

clip_image004

לאפות בתנור שחומם מראש ל-180 מעלות כ-45 דק'.

העוגה מוכנה כשקיסם שננעץ במרכזה יוצא יבש עם מעט פירורים עליו.

תיהנו.

clip_image005

clip_image006

clip_image007

יובל תודה רבה על האירוח, שמחתי מאד לארח אותך אצלי בבלוג ולהתארח כאן בבלוג המצוין שלך.