פעם בשנה חייבים לאכול או להכין עוגת פרג

לפני שאתם ממשיכים לקרוא – הודעה קצרה – בפוסט היום יש מהפיכה. פשוטו כמשמעו. אל תגידו אח"כ "לא ידעתי", אל תגידו "אף אחד לא עדכן אותי" – יש מהפיכה. נקודה. לא פחות. היום הוא היום שבו החיים שלכם נחלקים לשניים – לפני הפוסט הזה, ואחריו. לא פחות ולא יותר. המלצה אישית שלי, וכמובן שאני לא משוחד ולא אינטרסנט– תמשיכו לקרוא.

 
במקום העבודה שלי יש מסורת לקיים ארוחת / מסיבת חג כאשר כל אחד מביא משהו על פי רשימה. מי שאוהב לבשל או שמצליח לסנג'ר את בת זוגתו, מביא את הפריט כשהוא תוצרת בית. מי שלא, מביא קנוי (ברוב המקרים הארוחה מתקיימת אחה"צ, ובשעות הצהריים הסופר מתחת למקום העבודה שלי מלא בקולגות שהולכים להשלים את חובתם למשרד). מאחר ואני אוהב לבשל, והאמת גם קצת אוהב להשוויץ ב-"מעשה ידי להתפאר", אני לרוב מכין לבד.

הפעם נפל עלי הפור (ברוח החג) להכין עוגה. איזה כיף. עוגה, לפורים. אוי ואבוי. עוגת פרג. פרג. אני שונא פרג בעוגות ובמתוק בכלל. אפשר אולי להביא קופסת חומוס מהסופר ולסגור עניין? אולי קרטון של בורקסים? משהו? לא. עוגה. תכין ותשתוק. ושיהיה טעים, כן?בסדר. אני אכין. קיבינימט. פרג. ברוך בורא אוזני המן עם מילוי אגוזים/שוקולד/ריבת חלב/כל-דבר-חוץ-מפרג. מעבר לזה שאני שונא פרג, אני גם שונא את ה-"אפטר-אפקט" של פרג – חריצי השיניים שלך מלאים ב-"מביכונים".

 

DSC02385

להמשיך לקרוא פעם בשנה חייבים לאכול או להכין עוגת פרג