על הבלוג, וקצת עלי

אני יובל, נשוי למלי ואב לשני ילדים מקסימים. אני אוהב לבשל מאז שאני זוכר את עצמי – הייתי מכין לי כילד חביתות נסיוניות לארוחת ערב. חלק גדול מהן נזרק לפח (תזכרו, חביתה עם סוכר וקינמון זה לא משהו). כשגדלתי ובגרתי, המשכתי להכין אוכל ועוגות לארוחות משפחתיות ולחברים. וכל הזמן הזה – התרחקתי כמו מאש ממנות מסובכות שדורשות שלוש-עשרה שעות הכנה מראש ושישים ושמונה שלבים מסובכים. הרציונל מאוד ברור – כשיושבים לאכול כדאי שיהיה כח לאכול, ואם האוכל מסובך מדי וההכנה ארוכה מדי, לא נשאר כח. אז אני פשוט… מבשל פשוט.

יש אנשים שאוכלים בשביל לחיות. בשביל האנשים האלה אין הבדל בין סטייק עין מהמקפיא לבין סטייק סינטה מיושן או נתח קצבים שנצרב בצורה מדוייקת על הגריל. אני לא כזה. אני חי בשביל לאכול, או יותר נכון – חי בשביל האוכל. מסביב לכל מנה יש סיפור, יש ידע, יש המון חוץ מהמנה עצמה. לכן, הבלוג הוא לא בלוג רגיל של מתכונים מצולמים וזהו. כל מתכון שמופיע בבלוג הוא כזה שניסיתי בעצמי, וגם אם גנבתי אותו ממישהו (ואני עושה את זה הרבה, וזה בסדר גמור), אני אנסה אותו וכמובן אפרסם את המתכון כמו שאני הכנתי אותו ולאו דווקא בצורה המקורית שלו – אחרת תוכלו לקרוא אותו במקום אחר, לא?

דבר נוסף שאני מנסה להביא בכל פוסט הוא החלק התאורטי מאחורי האוכל – מעולם לא למדתי בישול בצורה מסודרת, אבל אני אוהב ללמוד את הכימיה מאחורי מה שאני עושה (ובבישול יש המון כימיה) – למה מיישנים בשר (לשיפור המרקם והרכות)? מה קורה לבשר בתהליך היישון (הוא בעצם נרקב בצורה מבוקרת), למה סוגרים בשר, מה זה סוכר אינוורטי? למה ריבה נשמרת כל כך הרבה זמן? מעניין אתכם? אני משתדל, כמו שאמרתי, להסביר את ה-"מאיפה צומחות הרגליים" כמו שאימא שלי אומרת, של כל מתכון.

אז אחרי האודות, כמה תודות – דבר ראשון, תודה לטל מ-"מה יש לאכול?" – טל היווה ועדיין מהווה את ההשראה לכתיבה שלי, ובזכותו בעצם התחלתי את הבלוג. תודה נוספת לניר בקאי מ-"White Rabbit" – כשבניתי את ביתו החדש של הבלוג, ניר, שהוא מעצב גרפי בהכשרתו (ואפילו מרצה מבוקש מאוד בתחום) אבל הוא בעצם אומן בחסד עליון, זרק לי כמה טיפים מדהימים שבלעדיהם לדעתי הבלוג היה נראה כמו "עוד בלוג". אם נוסיף לזה שניר גם ישב איתי ועזר לי לסגור את הפינות האחרונות, מי צריך יותר כשיש כאלה חברים (ועוד מוכשרים כל כך?).

ולמי עוד – לאריאלה המלכה מ-"בישול בקצב הסלסה", לנטלי מ-"עוגיו.נט", למירב מ- "CooknBake", ליערה מ-"בישולוג" ולהילה מ-"ביסים". למה מגיע לכל אלה תודה? ככה. פשוט ככה – אלה הבלוגים שאני כל כך נהנה לקרוא אותם, וגאה כל כך שהם חלק מעדכוני המייל שלי. איך אני יודע שהם טובים? פשוט מאוד, גנבתי מכל בלוג מתכון לפחות פעם אחת…

יאללה, שנתחיל לבשל? אבל לא משהו מסובך. בואו פשוט נבשל פשוט.