פתיתאייה

איזה כיף לכתוב שוב. המון זמן לא כתבתי. כלומר, המון זמן לא כתבתי פוסט שעוסק במהות של הבלוג הזה – המון זמן לא כתבתי מתכון. כתבתי פוסט שממליץ על בלוגים אחרים, ויש גם ביקורת מסעדה בקנה, ואולי אפילו עוד אחת, אבל לא מעט זמן לא כתבתי פוסט על מתכון.

לפני שבועיים יצאתי עם הבן הגדול שלי לרכיבת אופניים בדרום הארץ. מאחר ואנחנו צפוניים, יצאנו מוקדם (מאוד, נורא, מדי) בבוקר, התחלנו לרכב מוקדם (מאוד) וסיימנו מוקדם (יחסית). בקיצור, ב- 5:30 יצאנו מהבית, וב- 13:30 כבר היינו בחזרה, כשבאמצע הספקנו לנסוע ארבע שעות באוטו ועוד שעתיים וחצי בערך באופניים.. זה הזמן לספר לכם שאם עוד לא ראיתם פריחת כלניות בדרום, זה הזמן לעזוב הכל, לרוץ לאוטו ולנסוע לדרום. טוב, לא בדיוק השניה, קודם תסיימו לקרוא, אח"כ תצאו.

20130209_092834

כשהגענו הביתה, מתים מרעב כמובן, התברר שזוגתי שתחיה צריכה לנסוע למרכז לבקר את אבא שלה (שזה הזמן לשלוח לו איחולי החלמה מהירה וקלה), ואני והילדים נשארים בבית לבדנו. רעבים. מסכנים. בודדים. עזובים.

טוב, לא באמת עזובים ובודדים. היה לנו בבית חזה עוף טרי שקניתי יום לפני (עתידות: מחר תצטרך להכין ארוחת צהריים), והשאלה הייתה מה עושים עכשיו, טעים ומהר.

במקרים כאלה אם יש משהו שאני באמת אוהב אלו תבשילים של "הכל בסיר אחד". פאייה. אני אכין פאייה. אמנם שרימפסים לא היו לי בבית, אבל היה ציר דגים טוב, וכבר התכוונתי להכין פאייה כמעט-קלאסית עם אורז והכל. ואז נזכרתי שראיתי באחד הבלוגים פאייה לא-קלאסית בכלל שמישהו הכין מפתיתים. לא זכרתי איפה ראיתי, אבל זכרתי שזה היה נראה מעולה. בסיכומו של דבר אמרתי לעצמי שבמקרה הכי גרוע הדלת תיפרץ על ידי השירות החשאי הספרדי, היחידה להגנת הפאייה, ואנחנו ניאלץ לאכול שניצלים מחוממים במקום.

20130209_151609

להמשיך לקרוא פתיתאייה