בשארית כוחותיו ותאניו של הבלוגר

לא משנה מה ומתי, ברגע שמישהו בסביבה שומע שאני עוסק (בחיים האמיתיים שלי, כלומר מחוץ לבלוג) בתחום האינטרנט, מיד עולות שאלות כגון "תגיד, איזה אנטי וירוס / מחשב נייד / מסך / הארד דיסק / מנוי לאתר פורנו" לקנות? ולא משנה כמה אני אסביר שאני בכלל לא מהתחום של מיחשוב אישי, שגם אני פונה ל- Help Desk בעבודה כשה- Word שלי לא עובד על הנייד, עדיין יתנו לי את המבט הזה של "אה, אז לא בא לך לעזור לי, הא? מנייאק".

ובחזרה לחיים הלא אמיתיים שלי, תקופת החגים מהווה תקופה לא קלה למי שסביבתו יודעת שהוא עוסק באוכל – כולם מחפשים איזה מנה עיקרית מעניינת, קינוח מעניין, מנה ראשונה לא סטנדרטית, והכתובת הראשונה היא הבשלן / בשלנית התורנית.

אני מת על זה.

אני אוהב "לראיין" את מי שמבקש ממני בכדי להבין בדיוק מה אוהבים אצלו, מה לא, מה בא לו, כמה זמן יש לו להכין… ומאז שיש לי בלוג זה בכלל פשוט (לבשל פשוט), אני יכול להפנות למתכון הרלוונטי, והופ – זכיתי בעוד חבר מאושר.

ובכל מקרה יש לי סטוק של לא מעט מתכונים שמשמשים כבסיס איתן לכאלה שמחפשים "משהו אחר". לדוגמה, הכנאפה עם ריקוטה תוצרת בית וסירופ דבש-לימון יכולה להפוך בקלות לקינוח לראש השנה עם תוספת של תפוחים מיובשים, והמתכון למוס השוקולד הקליל יכול להתאים לכל חג ולכל אירוע, ומאחר ושוקולד הולך מעולה עם דבש, הרי שהחלפת חלק מהסוכר בדבש ואולי אפילו תוספת של קצת שקדים מסוכרים (מזכיר למישהו טובלרון?) יכול להפוך גם את הקינוח הסטנדרטי הזה למשהו שמתאים מאוד לסיום ארוחת ראש השנה הקרובה.

המתכון הנוכחי אמנם לא הוכן לטובת ארוחת ראש השנה, אבל עם שינויים קלילים מאוד יכול להוות את הקינוח הבא שלכם. עונת התאנים ממש ממש קרובה לסיומה, וזו ההזדמנות שלכם להכין משהו שונה וקליל שיקנה לכם כמה נקודות זכות במשפחה. המתכון הזה הומצא לארוחה אצל חברים כשהיה לי ממש מינימום זמן להכין משהו, ומאחר ובעל הבית אוהב תאנים (הפוסט הקודם-קודם היה על קינוח שמבוסס על תאנים טריות שהוכן לכבודו)

DSC09271

יאללה – לעבודה – תאנים טריות ממולאות בקרם גבינה וקראמבל של דבש ושקדים במרק דובדבנים, נענע ודבש. נשמע מסובך? להגיד את זה לוקח יותר זמן מלהכין את המנה הזו. טוב, אני מגזים קצת, אבל זה כמעט נכון. אמנם המרק מורכב משלושה חלקים שונים שצריך להכין אותם בנפרד – קראמבל, קרם גבינה ומרק דובדבנים, אבל כל אחד מהחלקים מוכן בצ'יק צ'ק ובמינימום הכנה, והמחמאות שתקצרו בסוף שוות את הטיפה'לה מאמץ הזה. באחריות. וכשתגידו לכולם שזה אפילו דל שומן, אפילו הדודה הפולניה שלכם שטוחנת בלי הכרה ומתלוננת על זה שהיא לא מצליחה להרזות תיתן לכן נשיקה רטובה משהו גועל נפש דה-לוקס.

להמשיך לקרוא בשארית כוחותיו ותאניו של הבלוגר

(כמעט)סוף עונת התאנים

יש לי יחס מאוד אמביוולנטי לתאנים – אני מת על תאנים יבשות (דבלים), בין אם "סתם ככה" כחטיף אנרגיה (אני משתמש בהן במהלך רכיבות אופניים, רגע לפני שאני מרגיש שאני מתעלף, בכדי להחזיר לעצמי קצת אנרגיה), ובין אם כחלק מתבשיל או קינוח (ראו ערך "אל תסתכלו בקנקן" – פוסט קינוח של דבלים ממולאות).

תאנים טריות, אני חייב להגיד, למדתי להעריך רק בשנים האחרונות, והאמת שאפשר באמת לעשות איתן (עם אלה המתוקות והשוות, לא אלה בטעם נקה 7) קסמים.

באחת מרכיבות האופניים בשטח עם ש', התחוור לי שהוא מת על תאנים (כנראה אפילו יותר מכמה שהוא אוהב סברס), ועל תאנים טריות בעיקר. כשהוזמנו לש' ומ' לארוחת גבינות ויין ליום האהבה, ואני קיבלתי את התפקיד של האחראי על הקינוח (והאמת גם על מקלות הלחם), החלטתי שאני מפנק את ש' ומכין משהו עם תאנים.

מאחר והיה לי מעט מאוד זמן להכין את הקינוח, החלטתי ללכת על משהו קליל ופשוט – משהו שמצד אחד ייתן לטעם והמתיקות של התאנים את המקום הראוי להן, ומצד שני ייתן "קלאסה" והרגשה של קינוח של מיליון דולר.

DSC09012

אם נתעלם מהעובדה שבשלב האחרון קצת פישלתי ושכחתי את הקינוח דקה אחת יותר מדי בגריל, הרי שהתקבל באמת קינוח מתוק, עם טעמים מורגשים של התאנים הטריות מצד אחד, ומצד שני טעמים חזקים של דבש ורום שמשלימים את מתיקות התאנים.

יאללה, לעבודה – תאנים מקורמלות בזביונה עם רום, דבש וליקר תאנים.

להמשיך לקרוא (כמעט)סוף עונת התאנים

שניה לפני שנגמרים הפיצוחים

לרוב אני לא מצליח לתזמן את הפוסטים שלי מבחינת הרלוונטיות שלהם – אני לא מספיק להעלות פוסט על עוגת הגבינה שלי או על איזו פשטידה טובה לפני שבועות, וגם הפוסט לפסח יחכה כנראה לאיסור החמץ הבא. הפעם אני חורג ממנהגי ומפרסם פוסט יומיים אחרי שפרסמתי את הפוסט האחרון על עוגת הגבינה בכדי "לעמוד בזמנים" ולהצליח ולספק לכם נשנוש לגמר המונדיאל.

ביום רביעי האחרון הזמין אותי ש' לראות אצלו, יחד עם עוד כמה חברים, את המשחק בין ספרד לגרמניה. "מה אני צריך להביא?", שלחתי לו SMS. "לא נראה לי שצריך" – באה מיד התשובה. ברור. אני אגיע בידיים ריקות. בטח. בואו רק נגיד שבגלל הכנת מקלות הלחם שתיכף תלמדו להכין, איחרתי לש' ולא ראיתי את המחצית הראשונה.

למרות שאני לא מת על כדורגל, מאז הצבא אני רואה כמעט באדיקות את המונדיאל כל ארבע שנים. יש גם משהו מאוד כיפי בתערובת בירה-"תבעט יא דביל!"-פיצוחים-"גוווווווווווווווווווווווווווווול!", וכשזה מלווה לא רק בכדורגל מעולה אלא גם בחברה טובה, זה בכלל טוב. השנה ראיתי חלק מהמשחקים לבד (מה שלרוב אומר שלקראת סוף המשחק כבר נמנמתי והתעוררתי רק משאגות ה-"גווווווול!" של השדרנים), חלקם ראיתי עם הבן שלי, ואפילו את אחד מהם באחד הזמני איכות הכי טובים שלנו ביחד, יושבים בבר לא נורא רחוק מהבית, עם ערימה של שניצלונים, בירה בשבילי ומיץ בשבילו, רואים משחק, מקשקשים, מדברים על בנות ועל עוד דברים שפתאום נראים לו קצת שונה (הוא בן 10), ולי הוא פתאום נראה גדול מהר מדי. חלק אחר ראיתי עם ש', ד' ו-ג', או באותו הבר (רק בשעה הרבה יותר מאוחרת ועם הרבה יותר אוכל ועשן, ובירה) ואת המשחק האחרון של חצי הגמר, כמו שאמרתי, ראיתי בסלון של ש' על מסך ה- HD שלו (ד' טוען שהשחקנים רצים בטלוויזיה שלו הרבה יותר מהר, המלצנו לו שישדרג מ- 14 אינץ' למשהו קצת יותר גדול).

למרות שזה לא קשור לחלוטין לאוכל, זה הזמן לפרגן לגוף שאנחנו לא רגילים לפרגן לו – ערוץ 1 הרים הפקה מדהימה לדעתי, איכותית, עם אולפן שנראה אליפות. כולל מסך שאפשר לצייר עליו עם האצבע ושמהווה אטרקציה לכל אחד מהפרשנים – "אם הוא הולך לכאן" (מצייר חץ עם האצבע) "אז ההוא לא היה יכול להגיע לכאן" (כנ"ל) "וכל האזור הזה היה מוגן" (סימון של חצי מעגל) "והגול הזה כמובן שלא היה קורה" (נקודה עם האצבע על השער).מה אני אגיד לכם, הזכיר לי תרשימי קרב משיחות מורשת-קרב בצבא, רק היה צריך לסמן איפה החטיבה המשוריינת ואיפה אוגדת החי"ר הממוכנת. בקיצור, מגניב, לא מתאים לערוץ אחד שמצטייר לנו כמשהו שנתקע בימים של השחור-לבן והשעון מחוגים של "מבט לחדשות". ואתם יודעים משהו, פתאום התחלתי לראות תוכניות בערוץ אחד, לפני ואחרי הכדורגל ואפילו בלי קשר. "איכות זו לא מילה גסה". וואללה. אז כנראה שאני לא אהפוך להיות צופה קבוע של וויצטום או של שיעמומונים שיש שם, אבל יש שם כמה יהלומים.

ולענייננו, כבר הרבה זמן שאני מחפש סיבה להכין את מקלות הלחם של אורי שפט, ירום הודו, ממאפיית לחמים. אורי הוא אופה בחסד, שמוציא לדעתי את הלחמים הטובים ביותר בשכונה היום, לקח את הגנטיקה שלו ואת החלום שלו הכי רחוק שאפשר – אורי לקח את החלום שלו ולמד בדנמרק שם יש לו גם קרובי משפחה. מי שעדיין לא מבין מה הקשר – דנמרק (ולא תימן) נחשבת לאם כל האומות בכל הנוגע לבצקים. לפעמים נראה כי כל ההשפעה שלהם על העולם היא בעיקר במה שנהוג לכנות בבתי הקפה זוועתיים "עוגת בוקר" ובמקומות שקצת יותר מכבדים את עצמם "מאפה" ובכאלה שממש מכבדים את מה שהם עושים "דייניש קינמון / דייניש גבינה" וכד' (ובאנגלית Danish) – אבל "דייניש" זה רק ההתחלה. בדנמרק, כמו שרוב מדינות סקנדינביה יש המון סוגים של לחמים, שעושים שימוש בחומרים מעניינים כמו דגנים מאפיינים כמו שיפון, שיבולת שועל ועוד. את אורי הכרתי בסדנת לחם שהוא העביר בתערוכת מבשלים 2010, ואחרי שהייתי כבר מאוהב בלחמים והמאפים שלו, הפגישה איתו (וספר חתום שקניתי באותו מעמד) רק גרמו לי להעריך מאוד גם את האיש עצמו ולא רק את המאפים. אתם יודעים שיש לי רגישות לשפים ואנשי אוכל מובילים שלא חושבים שהשמש זורחת להם מהתחת בבוקר, ואורי הוא בדיוק כזה – איש פשוט, חביב, ידען, שיודע לעשות כיף לאנשים בפה ובלב ולא חושב שזה הופך אותו לאלוהים. אדם כלבבי.

DSC08939

ההזמנה לראות משחק כדורגל התאימה לי כמו כפפה ליד – המקלות הללו, שהם שונים לחלוטין ממקלות הבצק הפריכים שמכינים מבצק עלים או בצק פריך, "מעניינים את הפה" בזה שהם מאוד פיקנטיים, עם מרקם מעניין ולעיס (מה שאומר שאורך הזמן שמתעסקים איתם בפה הוא יותר ארוך מקרקר או מקל פריך) ועם טעם מגניב שנובע מהתערבבות של המון טעמים – הבצק (עם קמח השיפון), הזיתים, הגבינות… מעולה.

לצערי לי יכולתי לעמוד בכל הדרישות שמכתיב המתכון המקורי, אז שיניתי אותו כך שיתאים בצורה מלאה למה שהיה לי נגיש בבית.

להמשיך לקרוא שניה לפני שנגמרים הפיצוחים

על עוגת שמרים-גבינה ושלוות נפש

אחד הבלוגים על אוכל שאני הכי אוהב לקרוא נקרא "ביסים". ביסים נכתב על ידי הילה, ישראלית שחיה עם משפחתה בארה"ב, וכותבת משם בעברית על האוכל שהיא מבשלת ואופה בארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות. הילה גורמת לי לקנא לפעמים, לא רק בגלל הכתיבה והצילומים המהממים שלה, אלא גם בגלל הנגישות שלה למוצרים שאנחנו יכולים רק לחלום עליהם. לדוגמה, היה לה פוסט, על בשר בבירה אם אני לא טועה, שבו היא ציינה ברשימת המרכיבים "ציר בקר (ברור שקנוי!)". תנסו לקנות ציר בקר בישראל… רק תנסו.

הילה גם נוטה לפרסם מתכונים באמת מצוינים, כאלה שברור לי כבר במהלך הקריאה הראשונה של המתכון שבמוקדם או במאוחר אני אכין אותם. המתכון לעוגת שמרים במילוי גבינה, היה אחד מהם. מהרגע שקראתי אותו הייתה לי הרגשה של חוסר שקט והיה ברור שהיא תופיע במטבח (ובתנור) שלי.

אחרי הפעם הראשונה, בה הכנתי את העוגה בדיוק לפי ההוראות של הילה, עוד פעם התחלתי להסתובב בחוסר שקט מאחר וההיטמעות של הגבינה בבצק נראתה לי מאוד מיוחדת ונורא רציתי ללכת עם זה "עד הסוף", כלומר להוסיף את הגבינה לבצק עצמו כחלק אינטגרלי ולא כמילוי. הייתי צריך לשנות את המתכון עוד פעמיים בכדי להגיע לתוצאה הסופית שהייתי מרוצה ממנה. התוצאה הסופית מאוד שונה מהמתכון המקורי של הילה, וברור ששתי הגרסאות השונות של העוגה (המקורית של הילה וזו החדשה) תופענה אצלי במטבח לחילופין.

עוגות שמרים הן, לפחות אצלי, אחד הפינוקים הגדולים ביותר שיש. אין כמו הריח שמדיף הבית כשאופים עוגת שמרים, ואין כמו ארוחת בוקר רגועה ונעימה עם זוגתי שתחיה יחד עם "קפה ומאפה". הבעיה, כמובן, שבצק שמרים לרוב מכיל תועפות של חמאה שכדי לעדן את הבצק.

המיוחד במתכון של הילה שהוא מכיל מעט מאוד שומן, אם בכלל. העוגה היא פשוטה יחסית, גם להכנה וגם מבחינת הרעיון – בצק שמרים עדין שעוטף מלית גבינה, שבמהלך האפייה מתחברת ונטמעת בבצק עצמו ומעדנת אותו. ההבדל המשמעותי בין הבצקים – הבצק של הילה מזכיר בצק של חלה מתוקה ועדינה, כאשר הבצק שלי נימוח, רך ומתערבב אפילו יותר מהבצק של הילה עם המילוי. אם אתם לא מאלה שאוהבים עוגות שמרים רכות, כאלה שגורמות לכם לעצור רגע את הלעיסה ו-"רגע, העוגה הזו אפויה?", תחשבו שוב לפני שאתם מכינים אותה…

יאללה – אחד פינוק אמיתי שכל אחד יכול להרשות לעצמו, גם אלה ששומרים על הפיגורה. איך אומרת ענת הראל מהפרסומת של פיטנס – "גוף חטוב זה לא רק ספורט". בטח, נבלה, תראי איך את נראית, "זה לא רק ספורט". אז מה זה בדיוק זה שעוד לפני שאת מצחצחת שיניים את מרביצה 15 ק"מ ריצה ו- 3,000 כפיפות בטן? זה לא ספורט? והשמונה שעות ספינינג שאת עושה ביום? זה סתם, נכון? כלבה.

DSC08865

להמשיך לקרוא על עוגת שמרים-גבינה ושלוות נפש