עוד כמה שבועות

את השבוע האחרון ביליתי בבית אחרי התרסקות קטנה שהיא נחלתם של (כמעט) כל רוכבי אופני השטח. במהלך"חוצה גולן" – רכיבת אופניים שבה גומעים כמעט 120 ק"מבמהלך סופשבוע אחד, שניה של חוסר תשומת לב, או אולי הייתה זו משיכה מאוחרת מדי של הכידון בכדי להתחמק מקוליס (חריץ קרקע)- והדבר הבא שאני זוכר הוא מכה חזקה מאוד בראש, בלאק-אאוט של שנייה-שתיים, ומיד כמה רוכבים שנעצרו לידי לשאול אם צריך עזרה, עזרו להתיישב לאט, לעמוד לאט, לנקות את פצע השפשוף המכוער ביד ימין ואפילו אחד מהם, וטרינר במקצועו, תרם משחה אנטיביוטית לוודא שחיידקי רמת הגולן לא ימצאו להם דיור קבע אצלי ביד. לאחר כמה דקות של התאוששות, המשכתי לרכב עם כאב קל מאוד ביד וקצת בראש, כשאני כל הזמן בודק אם יש לי איזו בחילה או איזו סחרחורת קלה שיכולים להצביע על זעזוע מוח. כלום. הכל בסדר, היד קצת מציקה אבל לא נורא. כמעט כבר בסוף המסלול, בירידה מדהימה, מהירה ומעט טכנית (כלומר, שדורשת גם טכניקה ולא רק פידול מהיר) מאיזור מעלה גמלא מעל הכנרת עד לאיזור נחל הזאכי, היד כבר החלה להציק קצת יותר, והרשיתי לעצמי לרדת מהאופניים באיזורים שדרשו קצת יותר "עבודת ידיים" בכדי לא לגרום נזק. בסך הכל, אחרי הנפילה, רכבתי בערך 28 ק"מ עם כאב גבה גלי קל עד נסבל. כשהגעתי לפארק הירדן, נקודת הסיום, אחרי הרגשת הניצחון המדהימה של לעבור כ- 120 ק"מ עם המון עליות וירידות (מעולם לא רכבתי כל כך הרבה), ירדה כנראה רמת האדרנלין בדם לרמה הנורמלית שלה, והגוף שלי אותת לי בצורה ברורה שזהו, את היד הזאת אתה כבר לא מזיז. היום הסתיים בחדר המיון הנוראי עם רופאים נוראיים בבית חולים נוראי בחיפה, שבקושי הסתכלו עלי והיה נראה שאני מאוד מפריע להם בחדר שלהם, עם משככי כאבים, זריקת טטנוס ומתלה לצוואר. למזלי לא באמת קרה כלום כנראה חוץ מכאבים די חזקים (שלא ממש נותנים לי לישון) אבל נותנים לי לפחות להצליח לתפקד במשך היום, כך שבמהלך השבוע האחרון עבדתי מהבית בלי להשתגע מחוסר מעש.

כמעט שכחתי בגלל השבוע הנוראי הזה, ולא יודע אם אתם שמתם לב, אבל אוטוטו כבר שבועות. בתחום שאני נמצא בו, לכל מוצר ישנה רשימת תכונות ולעיתים הרשימה הזו לא מספיקה ללקוח מסויים. לפעמים מתחרה משכנע אותו שהוא "חייב" תכונה כזו או אחרת, לפעמים הוא קרא על זה באינטרנט, לפעמים זה משהו שהוא התרגל אליו ולפעמים כמובן זה משהו שהוא באמת צריך. ישנה מעין בדיחה על יצרן שהיה מבטיח שבדיוק מכינים את הפיצ'ר הזה בסגנון "הפיצ'ר הזה יהיה עוד כמה שבועות". אחרי חודשיים-שלושה-ארבעה שואל הלקוח איפה הפיצ'ר, ואז אומרים לו – "מה  ז'תומרת? אמרתי לך – עוד כמה שבועות. לא שבועות הזה, לא שבועות הבא, לא זה שאחריו, אלא זה שאחרי אחרי אחריו".

במשך כל שנות הבלוג הצלחתי מעט מאוד פעמים להוציא אוכל של חג מספיק זמן לפני החג עצמו, ואם אני לא טועה, כהכנה לחג השבועות הצלחתי להוציא פוסט רק פעמיים – עוגת גבינה עדינה ומדהימה ומעין כנאפה עם ריקוטה ודבש. בכל פעם אני מבטיח לעצמי, בדיוק כמו בדאחקה למעלה, "בשבועות הבא", ולא ממש עומד בזה. הפעם – אני מצליח להוציא פוסט, ולא רק מצליח, אלא מספיק זמן לפני כדי שתוכלו להתכונן נפשית וגופנית לחג שהמנהג בו הוא לאכול כמה שפחות בשר. זה אומר שיש לכם בערך שבוע לאכול מספיק בשר, כדוגמת זה או אחד מאלה.

ובכל זאת, בכדי שיהיה לנו נחמד בערב החג, בין אם אתם מאלה שמקפידים על מאכלי גבינה בלבד ובין אם אתם מאלה שבכדי שיהיה נעים בבטן אחרי כמה שרימפסים ואיזה על-האש (בכל זאת, חג)  – הנה מעין שטרודל, ממולא בגבינה ודובדבנים, עם מעט סירופ דובדבנים למעלה, שיהיה נעים וחג שמח ויופי ואחלה, וכל זה בלי טירוף של קלוריות אלא משהו סביר לחלוטין. העוגה הזו הייתה דווקא הקינוח שלי לארוחת חג העצמאות האחרונה, אבל כמובן שאין חג שיותר מתאים לה מחג השבועות.

המתכון שפוי מבחינה קלוריות מאחר ואנחנו משתמשים בעלי פילו שהם דלי שומן לבצק, בגבינה רזה (טוב טעם או כנען שיש בהן בסך הכל 5% שומן) ובלא יותר מדי תוספות משמינות. אז אמנם יש בו מספיק סוכרים, אבל לרוב הבעיה הקשה ביותר בעוגות היא כמון השומן שיש בהן, וכאן יש כמות הגיונית לגמרי.

את המתכון בעצם מתחילים יום לפני – נוציא חבילת עלי פילו מהמקפיא למקרר ונניח לעלי הפילו להפשיר במשך 18-24 שעות במקרר. בצורה הזו הם יפשירו להם לאט ולא ב-"מכה". הפשרה מהירה מדי יכולה לגרום להם לאבד צורה, להתייבש מדי, להיות לחים מדי – כל דבר חוץ ממה שאנחנו רוצים, עלים עדינים ונפרדים ונעימים.

להכנת המילוי נשתמש בק"ג גבינה רזה וקשה יחסית, כגון טוב טעם, כנען או ריקוטה. הגבינות האלה, שרובן קרובות רחוקות של הריקוטה, הן בעצם חסכון גדול של יצרני הגבינות – כאשר מייצרים גבינה, נשארת כמות גדולה של "מי גבינה", מים שיש בהם כמות גדולה של חלבוני חלב אבל לא מספיק גדולה. בסוף תהליך ייצור הגבינות, שנייה לפני שזורקים את מי החלב, מערבבים אותם עם חומצה ו/או אנזימים שיודעים לקשור ביחד את החלבונים ולהוציא גבינה עדינה מאוד וטעימה, ומאחר ואין כבר במי הגבינה כמעט שומן, אז גם רזה מאוד. מי מכם שרוצה להכין ריקוטה בבית מוזמן להכנס למתכון של הכנאפה.

נניח את הגבינה בקערה יחד עם שלוש ביצים, כוס סוכר, כף תמצית וניל, קליפה מגוררת מלימון אחד ושלוש כפות גדושות קורנפלור.

נערבב היטב עד לקבלת תערובת מעט גושישית.

בינתיים נטחן במעבד מזון 100 גר' שקדים (לא חובה, אבל נחמד מאוד) לפירורים דקיקים (או שנקנה שקדים טחונים), נסנן צנצנת של דובדבנים מגולענים בסירופ (נשמור את הסירופ) ונכין לנו תרסיס שמן. אני משתמש בבקבוק תרסיס שמן שקניתי ב-"סו שף", שאפשר למלא אותו כל פעם מחדש – אני מציע לכם לקפוץ לחנות כלי הבית הקרובה לביתכם ולקנות כזה, זה גם יוצא הרבה יותר זול אחרי הבקבוק השלישי או הרביעי, זה גם מכיל בדיוק את השמן שאתם רוצים ושום דבר אחר חוץ משמן שאתם לא יודעים עליו. וכמובן, מאחר ומדובר בתרסיס, אנחנו יכולים לשלוט במדוייק על הכמות (שלא כמו בעבודה עם חמאה מומסת, איתה לרוב עובדים עם פילו, שם יש נטייה להשתמש בכמויות גדולות יותר מאחר ומורחים עם מברשת).

מוכנים? אחלה. נפתח את עלי הפילו, נוציא עלה אחד, נכסה על עלי הפילו עם מגבת בכדי שלא יתייבשו.

נרסס מעט שמן על העלה (כמה שפחות שמן אבל כמה שיותר מפוזר).

נפזר כפית גדושה של אבקת שקדים – אבקת השקדים תהווה שכבה מפרידה בין שכבות עלי הפילו, תוסיף טעם ומרקם קראנצ'י.

נחזור על הפעולה (עלה פילו, תרסיס שמן, אבקת שקדים), כך שתהיינה לנו ארבע שכבות.על השכבה העליונה נפזר כף של פירורי לחם, שתפקידם לחצוץ בין עלי הפילו לבין המילוי הגבינתי, לספוג את נוזלי הגבינה ולמנוע מהם להגיע לעלי הפילו ולהרטיב אותם.

על גבי הפירורים נניח כשליש מכמות הגבינה ונשטח בעזרת יד רטובה בטפיחות קלות.

על החלק של המילוי הקרוב אלינו נערוך שורה מופתית של דובדבנים. זה הזמן לתת לחיצה קטנה על כל דובדבן בכדי לוודא שאין בהם גרעינים.

נגלגל את המילוי בצורה מהודקת יחסית גלגול אחד, ונקפל את הקצוות הארוכים פנימה בכדי שהמילוי לא ייזל בזמן האפייה.

נמשיך לגלגל עד שנשאר מעט מאוד מילוי גלוי ונסדר שורה נוספת של דובדבנים.

נמשיך לגלגל ונניח את השטרודל המגולגל על תבנית עם נייר פרגמנט כשה-"תפר" של השטרודל כלפי מטה. ריסוס מהיר של שמן מלמעלה והופ – לשטרודל הבא.

נחמם את התנור ל- 200 מעלות.

נטרוף ביצה יחד עם כף מים, ונבריש את הגלילות עם הביצה. כשהתנור חם, נכניס את הגלילות ונאפה כ- 15-20 דקות עד שהגלילות זהובות.

בזמן שהגלילות נאפות להן, נכין את סירופ הדובדבנים. נביא לרתיחה בסיר את הסירופ  שבו היו הדובדבנים יחד עם שלוש כפות סוכר, כפית תמצית וניל וכף מיץ לימון. בזמן שהסירופ מתחמם, נערבב היטב בכוס שלוש כפות מים עם כפית קורנפלור. כשהסירופ רותח, ננמיך את האש ונוסיף את תערובת המים והקורנפלור. נערבב היטב במשך דקה עד שהסירופ מסמיך מעט. נסיר מהאש, נמתין בערך 20 דקות שיתקרר קצת, ונעביר לצנצנת.

כשהגלילות מזהיבות, נוציא אותן מהתנור וניתן להן להצטנן ממש טיפה לפני שמגישים. את השטרודל כדאי לפרוס עם סכין משוננת (של לחם) בכדי שלא תימעך ותיצ'קמק לכם. מניחים בצלחת, יוצקים כף של סירופ פושר, ונהנים. כשאני הגשתי את השטרודל (אצל חברים ביום העצמאות) ניצלתי את העובדה שחברה אחרת הכינה שטרוייזל (פירורי בצק פריך) ולא השתמשה בהכל ופיזרתי קצת, אבל זה סתם שחיתות…

אם תעטפו אותו היטב בנייר כסף ועליו ניילון נצמד, השטרודל נשמר שבוע במקרר או אפילו הרבה יותר במקפיא. לחימום מחדש – שלא תעזו להשתמש במיקרו – אלא אם בא לכם לאכול ספוג בטעם גבינה מתוקה. לחימום השטרודל עטפו אותו בנייר כסף וחממו ב- 180 מעלות כ- 15 דקות.

אין לי זמן לסיפורים

שטרודל גבינה ודובדבנים בסירופ דובדבנים
לשטרודל:
חב' עלי פילו
100 גר' שקדים טחונים במעבד מזון (או שקדים טחונים קנויים)
4 כפות גדושות של פירורי לחם
תרסיס שמן
למילוי:
ק"ג גבינה לבנה לאפייה 5% – ריקוטה / טוב-טעם / כנען / טבורוג
כוס סוכר
3 ביצים
קליפה מגוררת מלימון שלם
כף תמצית וניל
שלוש כפות קורנפלור
לסירופ:
צנצנת של דובדבנים מגולענים בסירופ
שלוש כפות סוכר

מערבבים את חומרי המילוי בקערה. פורסים עלה פילו על משטח העבודה, מרססים במעט שמן, מפזרים כפית גדושה של אבקת שקדים וחוזרים על הפעולה (עלה פילו, שמן, שקדים) עד לשכבה הרביעית. על העלה הרביעי מפזרים כף גדושה של פירורי לחם במקום שקדים.

מפזרים כשליש מהמילוי על פירורי הלחם עם יד רטובה. טופחים על המילוי עד שנוצרת שכבה אחידה שמכסה כ- 2/3 מהעלה. מניחים שורה של דובדבנים בחלק הקרוב אליכם, מגלגלים גלגול אחד ומקפלים את העלה לאורך כך שימנע מהמילוי "לברוח" במהלך האפייה. מגלגלים כמעט עד סוף המילוי. מניחים שורה נוספת של דובדבנים ומגלגלים עד הסוף. מניחים את השטרודל בתבנית מרופדת בנייר אפיה כשה-"תפר" כלפי מטה.

מורחים בביצה טרופה עם כף מים ואופים בתנור שחומם מראש ל- 200 מעלות כ- 15-20 דקות, עד שמזהיב.

בזמן שהשטרודל נאפה מכינים את הסירופ – מרתיחים את הסירופ שבו היו הדובדבנים יחד עם שלוש כפות סוכר, כפית תמצית וניל וכף מיץ לימון. בינתיים מערבבים היטב בכוס שלוש כפות של מים יחד עם כפית של קורנפלור ומוסיפים את התערובת לסירופ הרותח תוך כדי ערבוב. מערבבים על אש נמוכה עוד כדקה, עד שמסמיך.