סלט שאול

אתם בטח כבר זוכרים שאני תמיד מחפש סלטים חדשים לרענן את הארסנל. כשמגיעים החגים זה בכלל הופך להיות חשוב עוד יותר כי אז כבר חייבים לחדש, לא? בכל זאת, מצפים ממני וזה. טוב נו, זה לא באמת שמצפים ממני כמו שאני מצפה מעצמי לחדש… אז הנה סלט שיככב על שולחן החג שלי ואני מאוד ממליץ לכם שגם על שלכם. באמת מדובר על אחד הסלטים הטובים שעלו פה.

בכל מקרה, מאחר והבילוי האהוב על זוגתי שתחייה ועלי, וגם על שי ומורית הוא אכילה במסעדות, שי ואני עוקבים באדיקות אחרי הקופונים שמגיעים אלינו לתיבת הדואר. כמעט באופן טלפתי, שלחנו אחד לשני אימייל על הקופון של ארוחת הטעימות במסעדת "קימל" של שאול בן אדרת. כבר היינו שם פעם, אנחנו מתים על המקום ועל האוכל, וזו הייתה הזדמנות מצויינת לשוב ולהנות שם בלי להוציא סכומים גבוהים יותר מדי (לא שהמסעדה כל כך יקרה, אבל עדיין).

אחד הסלטים הראשונים שהופיעו היה סלט של סלק חי עם רוטב חמוץ-מתוק. גם מורית וגם אני איבדנו את הנשימה מהסלט הזה, הוא היה אחד הסלטים הטובים שאכלתי. לא היה קשה לנחש את המרכיבים בסלט, אבל תגידו שזה צירוף מקרים או לא, כמה ימים אחר כך, הופיע לו שאול בן-אדרת בערוץ האוכל ונתן את המתכון. הרשיתי לעצמי להלוות ממנו את הסלט הזה, וקצת לשנות אותו לטעמי האישי.

מדובר על סלט פשוט להכנה ומדהים בטעמים שלו – הפריכות של הסלק הטרי עם הטעמים החמוצים-מתוקים של הרוטב ועם הקרמיות של הגבינה המלוחה-מתוקה… אח…. אליפות. הסלט הזה הולך לככב אצלנו בערב החג. ואצלכם?

_____ 1 (2)

להמשיך לקרוא סלט שאול

אוכל של חורף חלק ד' – יוון זה כאן

אני בטוח שכבר אמרתי לכם כמה וכמה וכמה פעמים שאני לא מת על חורף. לא אוהב רטוב כל כך, לא ללכת בגשם ולהירטב, לא לנהוג בגשם, לא אוהב חורף.

מזלו הגדול של החורף שהוא מביא איתו אוכל של חורף, אוכל שהוא כנראה האהוב עלי ביותר – חמין, תבשילי בשר ארוכים, ריחות עמוקים (וגם ארוכים, כלומר כאלה שצריך להתמודד איתם לאורך זמן עד שהאוכל מוכן) ובכלל זכרונות של בית של אימא.

בשנה שעברה כתבתי סדרה של שלושה פוסטים בנושא אוכל חורף – חמין, נזיד בשר עם ירקות חורף, צ'ילי קון קרנה, מרק קרופניק ואפילו בולונז (שלא נחשב אוכל קלאסי של חורף אבל מאחר ומדובר בתבשיל ארוך של בשר אני ברשותכם אכלול אותו כאן). למרות שבפוסט השלישי (של מרק הקרופניק) כתבתי "חלק שלישי ואחרון", החלטתי להמשיך ולפנק גם השנה במתכוני חורף חדשים. רק שבת אחת של קצת גשם ותראו מה קורה לי – לפנק, לפנק, לפנק.

האמת שזה לא חוכמה – את השבוע לפני הכנת התבשיל ביליתי באימון בצאלים, שלמרות שהיה ממש כיפי (הוגדר פורמאלית כמילואים הכי מצחיקים שאי פעם הייתי בהם), לו רק בגלל החברים המדהימים שלי, היה די זוועה בנושא הקולינארי. אין מה לעשות, לא משנה כמה הפרטות ושינויים נעשה, אוכל צבאי תמיד יהיה שמן מדי, תפל מדי, ולא טעים מדי.

אז מה הפלא שבשבת הראשונה אחרי המילואים השתוקקתי למשהו שממש מריח ריח של בית? אז וָָוקשה – אוכל אמיתי של חורף, שאמנם לא ממש מגיע מהבית שלי עצמי אבל בכל בית יווני שמכבד את עצמו מכינים את התבשיל הזה, לזכר מלחמתנו הקשה ביוונים שדומה למלחמה עם עצמכם שלא לאכול לעצמכם את היד בזמן שהתבשיל הניחוחי הזה ממלא לכם את הבית, ולתפארת מדינת ישראל – סטיפאדו.

DSC02163

להמשיך לקרוא אוכל של חורף חלק ד' – יוון זה כאן