בריאות מזוקקת

אזהרת מסע לפני שמתחילים – הפוסט הזה הוא לא לאיסטניסטים. אם אתם נגעלים מבשר, משומן… יכול להיות שהפוסט הזה לא בשבילכם ותאלצו לחכות לפוסט הבא…

אתם כבר יודעים שאני עמוק בתוך תזונת הפליאו, ובתזונה הזו מנסים להמעיט כמה שיותר משימוש בשמנים שמבוססים על זרעים (סויה, חמניות, וכד'). אמנם שמנים מפירות כגון זית, אבוקדו וקוקוס מותרים, אבל לא תמיד הם מתאימים לטיגון – שמן זית לא מתאים לטיגון עמוק או ארוך, שמן קוקוס מוסיף טעם קוקוסי שלא כולם אוהבים… אתגרי. אז במה מטגנים? אם נחזור רגע ל-"שטעייטל" בפולין או ברוסיה, נגלה ששם טיגנו בשומן מן החי. כחלק מהתפיסה שאומרת "לא זורקים כלום", השתמשו בשאריות השומן של החיה (במזרח אירופה נהוג להשתמש בעיקר בשומן חזיר, שהיהודים החליפו בשומן אווז ועוף). השומן מזוקק ומומס ואח"כ משתמשים בו בדיוק כמו בשמן. שומן מן החי מתחמצן בטמפרטורה גבוהה יותר משומנים מן הצומח (שומן מחומצן הוא בעצם רעיל לגוף שלנו), תהליך ההכנה שלו פשוט וטבעי, והוא אינו מכיל אומגה 6 שנחשבת אחת הרעות החולות של התזונה המערבית (זרעים ואגוזים מכילים המון אומגה 6). מעבר לכך, אני מניח שכבר קראתם את כל המאמרים האחרונים שמצאו שכל מה שהפחידו אותנו לגבי שומן מן החי פשוט לא נכון, ומה שבאמת משמין והורג אותנו הוא השילוב בין פחמימות ומזון מעובד.

היום אנחנו כבר יודעים ששומן מן החי ומזון מן החי בכלל הוא המזון שאנחנו בנויים עבורו ביותר. היום אנחנו כבר יודעים שאין קשר בין הכולסטרול במזון שאנחנו אוכלים ורמת הכולסטרול שלנו בדם (שנקבעת על ידי בעיקר הגנטיקה שלנו וגם על ידי אורח החיים שלנו). היום אנחנו גם יודעים שאין באמת קשר בין כולסטרול גבוה (למעט רמות קיצוניות) לבין תמותה ומחלות. בקיצור – השומן מן החי שחונכנו לפחד ממנו, הוא דווקא מה שמזין אותנו הכי טוב

בכל מקרה, הכנת שומן מזוקק פשוטה מאוד, ואפשר להכין מכמות גדולה יחסית של שומן בסיר גדול של שומן מזוקק, לשמור אותו בצנצנת אטומה, ולהשתמש בשומן הזה לאורך זמן.

האתגר היחיד הוא  להיות בקשרים טובים עם הקצב שלכם, כנראה לא הקצב בסופר אלא קצב-קצב, באטליז אמיתי – מאחר והקצב בסופר מקבל בשר ארוז ומקוצב, ואנחנו דווקא מחפשים קצב שמקבל מה שנקרא "רבע פרה" ומקצב אותה לנתחים לבד (וגם מנ'ה מהשומן). בקשו מהקצב שלכם שישמור לכם שאריות שומן מפירוקים שהוא עושה, עד היום לא שילמתי אפילו פעם אחת על שומן, לא בארץ ולא בארה"ב . כל חיה מתאימה – שומן בקר הוא הנפוץ והקל ביותר להשגה, יש לו מעט טעם ייחודי לבקר אבל כמעט ולא מורגש. שומן כבש מגיע עם טעם וריח שלא כולם אוהבים וגם אם אוהבים, לפעמים משתלט קצת יותר מדי. שומן חזיר, האמת, הוא השומן שהכי נוח לעבוד איתו, הוא חסר טעם לחלוטין (משתמשים בשומן חזיר מזוקק, או lard בלא מעט מאפים מתוקים), רך מאוד ועדין. אבל עדיין, גם אם אתם שומרים על כשרות או שפשוט יש לכם גישה רק לשומן בקר – אל תהססו , תכינו פעם אחת שומן מזוקק ותראו כמה נוח לעבוד איתו. שומן מזוקק מבקר, ד"א, נקרא באנגלית Tallow, וכזה שמזוקק משומן חזיר נקרא Lard.

ד"א, אם אינכם מקפידים על כשרות, בקשו מהקצב שלכם את השומן שעוטף את האיברים הפנימיים, ובעיקר את הכליות. השומן הזה נקרא "חלב" ואינו כשר, אבל רך מאוד, עדין וחסר טעם (תכונה טובה מאוד לשומן, מאחר ואפשר לטגן בו הכל).

להמשיך לקרוא בריאות מזוקקת

הפתרון האביבי לקורונה

אתם יודעים משהו, זכיתי. באמת. אני מרגיש שבאמת זכיתי להיות חלק בכל כך הרבה מעגלים חברתיים שהקורונה הוציאה מהם רק את הטוב. בראש ובראשונה – הקהילה הקרובה כאן בסיליקון וואלי, שממש כמעט עם פרוץ הסגר בקליפורניה פתחה ערוץ מקומי בפייסבוק שמשדרים בו 4-5 תכניות ביום. ואני לא מדבר על תכניות סתם – תכניות ברמה – ראיונות עם אנשים מכאן ומישראל שהייתם מתים לראות ראיונות איתם – שני חבר׳ה מדהימים שגרים כאן (יסמין לוקץ׳ ואודי ענתבי) באיזור כבר ראיינו את יאיר ניצני ואדיר מילר ובשבוע הבא אמורים לראיין את ירמי קפלן, יש כאן תכנית בסגנון ״מסיבת גן״ שבה מרואיינים כמה ילדים, בדיוק כמו בתכנית של ירון לונדון (בניצוחה של עירית שמר-בורנשטיין) – אם הייתם אומרים לי שהייתי צופה בתכנית ״מסיבת גן״ הייתי צוחק עליכם, אבל אני נשבע שאני צופה אדוק. רמת ההשקעה וההפקה היא פשוט מדהימה. וכשאני חושב כמה קל זה עושה להורים שיכולים לקבל כמה דקות של שקט מהילדים שיכולים לראות תכנית ״טלוויזיה״ איכותית, או סתם לעזוב רגע את נטפליקס ולראות תכנית ״לייט נייט״ על דברים שמעניינים ישראלים או לפתוח את הבוקר עם ״קפה עם איריס ואינגה״ (שהן בין מקימות הערוץ) – נשבע לכם, זה מעולה.

אני, כמה לא מפתיע, מנחה בערוץ תחרות בישול בסגנון ״מאסטר שף״ בה מתחרים בשלנים חובבים מקומיים האחד מול השני… כיף גדול!!!

במקביל, בקבוצת בשלנים ישראלים בארה״ב התחילו להעלות הדרכות בלייב של חברי קבוצה שמלמדים מתכונים, טכניקות ובכלל דברים מגניבים, והשבוע העברתי הדרכה בקבוצה על עולם הבישול בסו-וויד – שעה של בסיס ותיאוריה וגם קצת הדגמות…

אבל אם נחזור רגע למעגל החברתי הקרוב – עוד דוגמה לכמה שזכיתי – אתמול פרסמתי את הפוסט הבא בקבוצת בשלנים כאן בסיליקון וואלי. לא עברו 12 שעות, עברו 11, ופוסט תשובה ממורן המלכה (שכל הקשר בינינו היה עד עכשיו בתגובות לפוסטים בקבוצה):

מה שהוביל לזר הריחני הזה אצלי במטבח – מבחינתי, זו הסנונית האמיתית שמבשרת את בוא האביב – פקעות צעירות של שום ששולפים אותן מהאדמה עוד לפני ששיני השום מתבגרות והקליפה סביבה מתקשה, עם טעם מטורף של שום ורעננות ״ירוקה״ מדהימה:

צרור שום ירוק. ברקע – ירקות שכמעט נס ליחם והוחמצו ברגע האחרון

מפה, לשם, בערך ק״ג וחצי נטו של שום צעיר נכנסו להתססה (החמצה) – חלק בדיוק כמו ירקות מוחמצים, וחלק, במרענן הרשמי של החורף – ממרח שום ירוק.

מלאאאאא ממרח שום ירוק ושום ירוק מוחמץ

את השום הירוק הזה לא תצליחו למצוא בסופר, אני אפילו זוכר פעם וויכוח עם מנהל מח׳ ירקות בסופר ליד הבית שהתווכח איתי ש-״אין דבר כזה שום ירוק, אתה מתכוון לעירית שומית״ – אבל בדיוק עכשיו יש כל כך הרבה חברות שרק מחכות שתזמינו מהן תוצרת הביתה (כמו ״עלה הביתה״) – וזה הזמן להזמי כמות סיטונאית של שום ירוק ולשמר לכם טעמים של אביב בצנצנות. אני לא באמת יודע אם זה מונע או מרפא מקורונה – אבל לפחות תסתפקו בזה שערפדים לא ייכנסו אליכם הביתה.

להמשיך לקרוא הפתרון האביבי לקורונה

חומוס (ל)ישראלי(ם שמתגעגעים)

לפני מספר שבועות התפרסמה בקבוצת פייסבוק של ישראלים ברילוקיישן שאלה לגבי האוכל בישראל – האם רק אנחנו מתגעגעים אליו בכזו ערגה או שהוא באמת כזה טעים. עשרות אורחים מחו״ל שאירחתי בארץ בזמן שגרתי בישראל, וכאלה שאני עדיין מארח במהלך ביקורים בארץ ואפילו כאלה שאני ממליץ להם על מקומות ללכת לאכול בהם לפני ביקור – כולם מוכיחים את העובדה שבאמת, באמת כשזה נוגע לאוכל (ולא רק), יש לנו ארץ נהדרת.

לא מעט אמריקאיים שעובדים איתי שואלים אותי תמיד מה סוד החומוס שאכלו בישראל ולמה כאן כשהם מכינים חומוס זה יוצא להם הרבה פחות טוב. השאלה הראשונה שלי, שלרוב נענית בתשובה חיובית, היא משהו כמו ״נכון שהכנת מחומוס מקופסה? עם טחינה אורגנית מלאה שקנית בהול-פודס?״. לרוב אני מצ׳פר אותם בשקית גרגרי חומוס ובקופסה קטנה של חומוס ״אל ארז״ שאני קונה אצלנו במכולת, יחד עם הוראות הכנה. עד עכשיו לא היו תלונות…

במקביל, בקבוצת וואטסאפ שאני חבר בה, של המנטורים שמתנדבים בארגון IAC בתכנית ״איתנים״ (תכנית יזמות לנוער) שבה אני מתנדב, הצליחה מנהלת התכניות בארגון להביא כמות יפה של אוהבי אוכל ובישול, ואנחנו בעיקר מעצבנים האחד את השני עם תמונות של אוכל שאנחנו נורא רוצים, אבל אנחנו רחוקים אחד מהשני – אחד גר באריזונה, האחד קולורדו, אחת בניו יורק, אחת בניו ג׳רזי ואחד, עורך דין חתיך מניו יורק, שולח לנו תמונות של אוכל מישראל (בעיקר של הטירוף שהולך ב- ״פיטמאסטר״, מסעדת בשרים מעושנים שפתחו חברים שלי בפתח תקווה. כן, פתח תקווה – יש מקום כזה, ואחרי שתצליחו להזמין מקום לפיטמאסטר, תוכלו לראות את זה במו עיניכם).

אחד החברים הוא חומוסאי וותיק שאישתו, לא עלינו, מוציאה מהתנור שלה מאפים שגרמו לי כבר פעמיים להחליף מסך באייפון מהריור. ממש כמו ״גברת קרש ומר מערוך״, או ״הוא גיטרה והיא כינור״ – היא אופה פיתות והוא מכין חומוס. ולא רק שהוא מכין חומוס, אז הוא גם שולח לקבוצה תמונות.

אז לא רק שנמאס לי מלאכול סרטים מהתמונות של החומוס שלו, החלטתי לעשות מה שבפוקר נקרא ״אני רואה את החומוס והפיתות שלך ומעלה בחצילים מטוגנים וביצה קשה״.

ובכן, גבירותי ורבותי, סביח, לא אצל עובד בגבעתיים, אלא בק״ק סאניווייל אשר בקליפורניה, אבל בסגנון ״מפורק״ (או deconstructed באנגלית) – במקום להכניס את הכל לתוך הפיתה, החלקים מונחים על הצלחת האישית וכל אחד יכול לבחור אם הוא רוצה להשתמש בפיתה או במזלג לאכול מה.

להמשיך לקרוא חומוס (ל)ישראלי(ם שמתגעגעים)

"קנטטה לשווארמה"

היום קמתי ב- 5:15.

אני אמנם טיפוס של בוקר, אבל אני גם אוהב לישון. כל סיבה לצאת מהמיטה לפני 7:00 או 6:30 נתפסת אצלי כעונש. עשיתי משהו ממש רע, בגילגול הזה או לפניו, והנה העונש שלי מגיע. אבל היום אירחנו חברים לארוחת צהריים וכחלק מהארוחה עישנתי כמה נתחים שדורשים עישון ארוך יחסית (6 שעות), אז חשבון פשוט – צריך להתחיל לעשן בסביבות 6:00-6:30 כדי שהנתחים יהיו מוכנים בזמן.

אחת המנות שהגשתי היום בכלל התחילה את ההכנה שלה אתמול. המנה הזו בכלל הייתה אמורה להיות משהו שונה לגמרי – רציתי למלא שוק טלה שלמה בבשר טחון. ובגלל פוסט של אחד האנשים שאני הכי אוהב לקרוא את הפוסטים שלו בפייסבוק – דן הולנדר, המנה הזו השתנתה לגמרי. דן פרסם פוסט בקבוצה שאני חבר בה – ״סודות המעשנה והסו-וויד״, על רולדה שהוא הכין – פרוסות דקיקות של פיקאנייה (שפיץ׳ צ׳אך) שעוטפות בשר מתובל. התשוקה שבה דן מדבר על אוכל ועל בשר שובה אותי כל פעם מחדש, וגם הפעם, שבתה אותי לגמרי בכדי שאשנה את המנה שתכננתי להכין. אז במקום ״סתם״ שוק טלה ממולאת בבשר, החלטתי לפרוס את השוק לפרוסות דקות, להניח אותן כמו רעפים כך שאצור יריעה של בשר, שאותה אמלא בבשר ואגלגל.

בסיכומו של דבר שילוב הטעמים של טלה ובשר טחון הזכיר לי את ה-״דונר״ (Doner Kebab) הטורקי – השווארמה הטורקית שעשוייה מפרוסות של בשר וביניהן בשר טחון. אז החלטתי לקחת את כל המנה לכיוון של שווארמה – מצד אחד הרולדה עם תיבול מזרחי ומעט תבלין שווארמה, אליה גם שידכתי נתחי פרגיות שתובלו בתבלין שווארמה.

אם היינו בשנות השמונים, הדבר הזה היה נקרא ״דואט״, עם טחיגורט ועמבגורט
להמשיך לקרוא "קנטטה לשווארמה"