מבשלים ביחד

הצלצול מגיע באמצע המשפט,
המורה נדהמת – כולם בבת אחת
מוציאים סיגריות ורצים מהר
לפינה ההיא שם למטה בחצר
מעשנים ביחד,
מעשנים ביחד –
המורה תביני אין לך מה לומר,
אם לכם מותר אז בטח שגם לי מותר

מאז שטל מ-"מה יש לאכול" התחיל לארגן את מפגש הבלוגרים, נתפס לי השיר הזה בראש – כל פעם שדיברנו על זה, קראנו / שלחנו אימיילים (ואת זה, רבותיי, עשינו המון), השיר התנגן לי בראש. האמת שמהרגע הראשון (אני חושב שאני הייתי הראשון שטל דיבר איתו על הנושא, אבל אני לא בטוח) אהבתי את הרעיון – אני קורא בשקיקה כל פוסט שיוצא בבלוגים של האנשים המוכשרים שהמפגש הזה מתוכנן איתם, ונראה לי פשוט מדהים להיפגש איתם אישית ואשכרה לעשות אוכל ביחד. דרך אגב – למרות שאני קורא למפגש הזה "מפגש בלוגרים", הוא היה בעצם "מפגש בלוגריות ועוד טל ויובל" – הגברים, הפעם, היו ממש במיעוט.

הדרך למפגש הזה לא הייתה פשוטה. הכל התחיל באימייל קצר יחסית של טל מ-"מה יש לאכול" לענבל מ-"פיית העוגיות", נטלי מ- "עוגיו.נט – oogio.net", מירב מ- "CooknBake", ואריאלה (שסיכמנו כבר שאני קורא לה "אריאלה המלכה" בקיצור) מ- "בישול בקצב הסלסה", וליערה מ-"בישולוג" שהוליד התלהבות רבה על פני משהו כמו 468 מיילים, ואח"כ עוד 387 אימיילים שבהם אנחנו מנסים לקבוע תאריך, אחריהם עוד 494 אימיילים שבהם אנחנו גם מברכים את מירב מ- "CooknBake" על זה שהיא הולכת לעשות את "מלכת המדבר" וגם מנסים לקבוע תאריך נוסף. מבלי להלאות אתכם, אני רק אגיד שסדרת המיילים הלפני אחרונה שדיברה על שיחת הוועידה של כולם בכדי לקבוע מה כל אחד מבשל הייתה של 10-12 אימיילים. בקיצור, תרמנו בצורה משמעותית את חלקנו לעומס על שרתי הדואר בעולם.

שניה לפני שאני מתפרע כאן עם תמונות – חשוב לי לתת קרדיטים רלוונטיים – חלק (לדעתי רוב) התמונות כאן, גם אם כתוב עליהם "פשוט מבשל פשוט", צולמו לא על ידי אלא על ידי טל / מירב / נטלי / ענבל / אריאלה – אין לי מושג כבר מה של מי ומי של מה…

לבסוף, הצלחנו לסגור על תפריט, וככה הוא נראה בסופו של יום (הגיע הזמן שאני אוציא לכם קצת את העיניים, לא?):

IMG_6134 מרק בצל עם סיגרים ממולאים בגבינות ופקאנים
(אריאלה מ- "בישול בקצב הסלסה")

IMG_6128

לחם מחמצת ואגוזים
(נטלי מ- "oogio.net")

IMG_6149
דג מוסר על תרד ערבי, פול וזיתי קלמאטה
(טל מ-"מה יש לאכול")

IMG_6162

"דואט" של נתחי וואסיו במרינדת הדרים וגלילות שייטל במילוי גזרים צבעוניים ואספרגוס בר,
ברוטב יין, הדרים ואגסים
(אני הכנתי)

IMG_6153

ובתוספת תערובת אורז בחלב קוקוס עם פטריות מוקפצות, תרד ערבי ונבטי חמניה
(מירב מ- "CooknBake")

IMG_6178

בננה קדאיף על גנאש שוקולד
(נטלי מ-"oogio.net" וענבל מ- "פיית העוגיות")

SANY8793

פבלובה עם תותים בבלסמי על קרם מסקרפונה ולימון
(ענבל מ- "פיית העוגיות" ונטלי מ- "oogio.net")

כמו שאתם רואים, היה באמת סבל גדול. האמת זה בכלל לא פשוט – לראות איך כל האוכל המדהים הזה קורם עור וגידים מול העיניים שלנו, לטעום פה ושם, וכל זה במטבח הלא כל כך גדול של נטלי (שלעולם לא תארח יותר במטבח שלה אף אחד, בגלל הטראומה, וגם בגלל העשן, אבל על זה עוד בהמשך). אני רק אגיד לכם שמהרגע שהיום התחיל, בשעה 9:00, עד שהארוחה הוגשה בערך בשעה 16:00, לא אכלנו כמעט כלום, למעט טעימות פה ושם.

ברגע האחרון (בבוקר המפגש בסביבות 5:00 בבוקר) שלחה יערה אימייל שמודיע שהיא לא תוכל להגיע מאחר והיא לא מרגישה טוב, אבל חוץ מזה הכל הלך חלק – נפגשנו ב- 9:00 בשוק האיכרים בנמל תל אביב. מה אני אגיד לכם – שוק מדהים, יפה מאוד, די בסדר, האמת ששוק כזה מחורבן לא ראיתי כבר הרבה שנים, אבל אני לא אוהב להיות שלילי בתחילת משפט. אני מאוד אוהב שווקים, ובשנים שהתגוררתי בתל אביב ובחיפה (שהן "ערי שוק" ידועות) ביליתי לא מעט בשווקים שלהם. מה שמתנהל בימי שישי בנמל הוא, איך לומר, מעין סוג של אחיזת עיניים לתל-אביבים. הרבה אורגני, דברים מיוחדים "ככה ככה" (הדבר היחיד שהיה באמת מיוחד היה גזרים צבעוניים), אבל כל השאר – סטנדרטי למדי. וכמובן, כמו כל דבר בתל-אביב, יקר עד כדי כאב. אני מזכיר, ששוק איכרים אמור להוזיל עלויות כי ה-"איכר" מגיע למכור ישירות את מרכולתו בלי פערי תיווך של מובילים, חברות הפצה, קירור, שימור, תפעול, שפעול, בלבול וזלזול. אז כנראה שבגלל שזה תל אביב, המחירים נשארו גבוהים מאוד, וחבל.

בשוק אני עשיתי קצת השלמות למנות שלי, שהתחילו לקרום עור וגידים יום אחד לפני. יאללה לעבודה – שתי מנות בשריות מאוד – האחת סוג של נתח קצבים שנקרא וואסיו, שההכנה שלו מסובכת כמו לקרוא עיתון, והשניה גלילות של שייטל עם גזרים צבעוניים ברוטב יין והדרים.

ההכנה הייתה לא פשוטה בכלל, היינו 6 אנשים במטבח לא גדול בכלל, כל אחד עם מנה לא פשוטה שדרשה לא מעט ריכוז (ומאחר ואף אחד מאיתנו לא ממש מנוסה בעבודה במטבח מקצועי אז זה לא ממש פשוט להיות מרוכז כשמסביב מכינים כל כך הרבה דברם טעימים ומעניינים), עם טעימות ו-"גניבות" (טל היה קרוב מאוד להוריד לאריאלה את האצבעות כי היא גנבה לו זיתי קלמטה אחרי שהוא גילען אותם), והיו כמה פעמים שהסתכלתי מסביב וראיתי פשוט חבורה של אנשים שאני מאוד אוהב גם את האישיות שלהם וגם את מה שהם מוציאים מתחת הידיים שלהם.

לאחר מסע רכישות קצר ב-"לימוזין" שכלל אסקלופים של שייטל (ראמפ) ונתח גדול ומרשים של וואסיו, טחנתי במג'ימיקס שלושה תפוזים שטופים ולימון גדול אחד מהגינה (שלמים, לא קלופים – קליפות, מיץ, גרעינים – הכל), יחד עם שתי כוסות מים ועוד שתי כפות שמן. הוואסיו הוא סוג של נתח קצבים – ובאנגלית Flank. מדובר על "לב" הנתח שנקרא "פלדה" (נתח שלרוב מוצא את עצמו כמועמד לטחינה), שלמרות שהוא לא נראה "משהו" (הוא מכוסה בשכבה דקה של שומן ורקמות עצב), מדובר באחד הנתחים הטובים ביותר שאכלתי – הוא נקי משומן בפנים, מה שהופך אותו לדל שומן לחלוטין, והוא אחד הנתחים הטובים ביותר לאכילה כשהוא מוכן כמעט לגמרי או מדיום-וול. הנתח הזה הוא לא ממש נתח ידוע, ורק אם יש לכם יחסים טובים עם הקצב שלכם, תרשו לעצמכם לפנק את עצמכם ולהזמין את הנתח הזה בפעם הבאה אתם עושים "על-האש".

DSC04914

את הוואסיו הכנתי להשריה על ידי שחרצתי את הכיסוי השומני לאורך הנתח מספר פעמים – בכדי למנוע ממנו להתעקל ולהתעקם בצליה. החריצים האלה כמובן גם עוזרים לטעמים לחדור פנימה. הנתחים הונחו כלאחר כבוד במרינדה הזו ואופסנו במקרר למשך 12 שעות (אפשר יותר, אבל לדעתי לא ממש צריך). אמנם יש לי וויכוח עם אחד הקצבים בלימוזין אם צריך או לא צריך להשרות את הוואסיו, אבל זה לא ממש משנה – המנה יצאה מי-עו-לה, עם המרינדה, בגלל או שלא. למרינדה הזו שני ייעודים – האחד הוא להכניס טעמים פנימה אל תוך הבשר – הטעמי ההדר בפרי והשמנים האתריים שבקליפת התפוז והלימון הולכים מעולה עם בשר. מצד שני, החומציות של הלימון והתפוזים מרככות את הבשר וממש "מבשלות" אותו (ולראיה, השייטל ייצא בצבע של בשר "מדיום" לאחר השהייה במרינדה). אפשר דרך אגב להוסיף בשמחה איזה 4-5 שיני שום יחד עם ההדרים לתוספת טעם. המרינדה לא ממש נראית מעוררת תאבון, בטח כש-"צפות" בה חתיכות בשר, אבל תאמינו לי – הטעם שהיא נותנת הוא פשוט מטרף.

DSC04920

האמת שהכנת הוואסיו היא קצרה ופשוטה – שוטפים את מרינדת ההדרים מהבשר, מייבשים היטב וצולים את הנתח בשלמותו על פלנצ'ה רותחת או על גריל פחמים במשך 20 דקות, כשכל 3-5 דקות הופכים את הנתח. מורידים מהאש ונותנים לנתח "לנוח" כ- 10 דקות לפני שפורסים את הנתח לפרוסות דקות. הסיבה שאנחנו נותנים לנתח לנוח היא שבמהלך הצלייה, הנוזלים שבתוך הנתח מבעבעים ומנסים לפרוץ החוצה, כלומר הם מתרכזים במעטפת החיצונית של הבשר. אם נחתוך את הבשר כשהנוזלים מרוכזים במעטפת החיצונית, הם "ישפריצו" החוצה במהלך החיתוך והבשר יהיה קשה וסיבי. המנוחה תאפשר לנוזלים להתפזר בצורה אחידה בבשר ויגרמו לבשר להיות עסיסי וחמאתי.

DSC04986

לטובת המילוי של האסקלופים של השייטל, הקפצתי כמה גזרים צבעוניים – 2 סגולים, 2 צהובים ו- 2 "פושטים" כתומים שנחתכו לז'וליינים (מקלות) עבים. האמת שגזרים צבעוניים הם מאוד כיפיים לעבודה, אבל בסיכומו של דבר במתכון הזה אפשר לעבוד עם גזרים רגילים ולא יהיה הבדל משמעותי – הגזרים מקבלים את צבע הרוטב ובכל מקרה הופכים להיות סגולים, כך שזה לא ממש רלוונטיים. אחרי שתי דקות על אש גבוהה עם מעט שמן הוספתי למחבת חבילה של אספרגוס בר שקיבלתי מטל מ- "מה יש לאכול". אפשר לקנות את הירק הזה בדיוק בתקופה הזו בשווקים, בעיקר הערביים. אם אין – לא נורא, אפשר להחליף באספרגוס רגיל או אפילו בז'וליינים עבים של זוקיני, קישואים או אפילו פלפל ירוק. גם צרור גדול של תרד ואפילו צרור עלי מנגולד. יעבדו כאן מעולה. אם אתם בוחרים במנגולד, הפרידו כל עלה לחלק הדק, הכהה ולחלק הלבן הקשה, קצצו את העלים לרצועות וחתכו את החלק הקשה לז'וליינים, בדיוק כמו הגזר.

זה הזמן לספר על טריק קטן בנוגע לאספרגוס – כידוע, האספרגוס מתחלק כמו כל דבר בצבא לשלושה חלקים – התפרחת, החלק הטעים של הגבעול, והחלק של הגבעול שמגיע במרקם של נסורת. ובכדי לעשות לנו את החיים מעניינים עוד יותר, שני החלקים של הגבעול נראים בדיוק אותו הדבר ואין דרך לראות מה ההבדל בין החלק הטעים למגעיל של הגבעול. אז איך מבדילים? הנחת  נבחר גבעול אחד  ונחזיק אותו בשתי הקצוות שלו, ו-"נעגל" אותו לצורת האות U עד שיישבר – הנקודה בו נשבר האספרגוס היא הנקודה בה החלק הסיבי הופך לנעים בפה. עכשיו יש לכם שתי אפשרויות – לחזור על התהליך עם כל אחד ואחד מהגבעולים שיש לכם בצרור, או להבין שבצרור אספרגוס (בר או רגיל) יש אספרגוסים מאותו "בציר". לכן, ניקח את האספרגוס ששברנו ונשתמש בו כ-"מדיד" על מנת לחתוך את שאר האספרגוסים לאותו אורך.

השמועה מספרת, או יותר נכון טל מספר, שעדיף להקפיץ אספרגוס בשמן זית מאשר לבשל אותו במים – כך הטעמים שלו נשמרים ולא "בורחים" אל המים. אז את האספרגוסים / הקישואים / הזוקיני או כל דבר ירוק שבחרנו נוסיף לגזרים ונמשיך להקפיץ עד שהירוקים שלנו מתרככים מעט.

מבשלים ביחד 2009

מצננים מעט את הגזרים, ובזמן שהם מתקררים להם מוציאים את האסקלופים של השייטל מהמרינדה ומורידים בעזרת האצבעות כמה שיותר מרינדה – מקסימום שיישאר קצת כאן קצת שם, אבל ממש לא שכבות רציניות / איים של מרינדה. אפשר להיעזר עם נייר סופג אם צריך. זה הזמן גם לשים לב לצבע המדהים של האסקלופ – הוא נראה מבושל כמעט לחלוטין! מנפלאות החומצה (של ההדרים, כמובן).

לוקחים אסקלופ אחד ומניחים אותו כשהוא פתוח. בהנחה שהאסקלופ שלכם נראה דומה מעט למלבן, מניחים מספר ז'וליינים של ירקות באחת מהקצוות הצרים של האסקלופ:

IMG_6100

מגלגלים בצורה הדוקה לכיוון הצד הצר השני:

IMG_6101IMG_6098

מניחים את הרולדה על ה-"תפר" בכדי שלא תיפתח:IMG_6099

כשכל הרולדות מוכנות, סוגרים אותן על פלנצ'ה או על מחבת לוהטת. במפגש הבלוגרים הבאתי איתי את הפלנצ'ה החדשה שקיבלתי מהאחים שלי ליום ההולדת (זוכרים?), ולמרות שהתקשרתי יום קודם לוודא עם נטלי שיש לה מספיק אוורור במטבח (ויש גם מאוורר, מה שלא מנע מנטלי ומענבל להעיף אותו לקיבינמט במהלך הבישולים, ואחר כך גם לבקש מהזוג של נטלי לתלות אותו בחזרה), עדיין קיבלנו "מנה" מספקת של עשן במטבח (שאמנם התפזר שתי דקות אחרי שסיימנו על הפלנצ'ה, אבל במהלך השימוש – ירחם השם). תרגישו חופשי להשתמש במחבת כבדה שחיממתם המון, ושימנתם טיפטיפה. במקרה אתמול הכנתי את המנה שוב (בצורה מעט שונה) ללא הפלנצ'ה, והדבר היחיד שיש להקפיד עליו הוא לא להכניס יותר מ- 3-4 גלילות למחבת באותו הזמן – מאחר ומחבתות לרוב עדינות יותר מפלנצ'ה (גם המחבתות של Woll), ירידת החום שנוצרת מהכנסה של יותר מדי גלילות גורמת לכך שהמחבת מפסיקה להיות מלוהטת ובמקום לצרוב את הבשר היא מחממת אותו וגורמת ליציאת נוזלים החוצה – כך שהבשר לא נצרב אלא מתבשל בנוזל, וזה לא מה שאנחנו רוצים שיקרה. ד"א – בפלנצ'ה, להבדיל, אגירת והעברת החום הן כל כך טובות עד שאפשר גם לצרוב 10 גלילות יחד בלי השפעה על הטמפרטורה, אבל העשן…. העשן…

IMG_6106

IMG_6107

IMG_6108 שימו לב לסימני הצריבה המדהימים שמקבלות הגלילות

אחרי שצרבנו את הגלילות מכל הצדדים נניח אותן בתבנית ונתפנה להכנת הרוטב.

DSC04951

בהנחה שצרבתם את הגלילות במחבת, ובמידה שיש כבר מעט שומן במחבת (אם לא, הוסיפו מעט שמן זית), טגנו במחבת שני ראשי סלרי שקולפו ונוקו היטב, ונחתכו לקוביות גדולות. באותה צורה נקו וחתכו שני שורשי פטרוזיליה ועוד שני גזרים.

IMG_6090

כשהשורשים מתחילים להתרכך, הוסיפו כחצי בקבוק יין אדום ואיכותי למחבת. בואו נסגור רגע את נושא הבישול ביין, מאחר ועדיין יש אנשים שלא מבינים למה "יין לבישול" ו- "גאטו נגרו" ב- 10 שקלים בקו קופות ("מעוניין לשמוע על מבצעים?") זה לא אותו הדבר. כשאתם מבשלים ביין, חשוב שתבינו שהיין מהווה את התבלין העיקרי בתבשיל והטעם שלו הוא המורגש ביותר, כך שחשוב שתשתמשו ביין שטעים לכם לשתות, ולא בסתם משהו בצבע אדום שמגיע בבקבוק כהה. מי שמתפלצן ומבשל ביינות במחיר 150 ש"ח לבקבוק, מגיע לו, וכך גם למי שמבשל בבקבוקי "כרמל הוק". האמת, חברים, נמצאת באמצע. אני בחרתי בבקבוק שיראז טוב הפעם – יין מענבי שיראז הוא מעט כבד אבל לא יותר מדי, לרוב עם טעמים מאוד מתובלנים ומאוד עשירים, אבל אתם יכולים להשתמש במרלו, קברנה סוביניון – שוב, מה שאתם אוהבים ונהנים לשתות.

DSC04942

וודאו שאתם מגרדים את תחתית המחבת כשהיין מתבשל לו – כל שאריות הצריבה של האסקלופים והשורשים יהפכו לחלק מהרוטב. כשהיין מתחיל לרתוח, נוסיף לו 1/2 כוס מיץ תפוזים ועוד שניים שלושה סרטים של קליפת תפוז (כתום בלבד, ללא החלק הלבן, המר) שקילפנו עם קולפן מאחד התפוזים שסחטנו. נוסיף גם שתי כפות גדושות של ריבה טובה – במקרה שלי השתמשתי בפלופ קטן – יום לפני מפגש הבישולים הכנתי מרקחת אגסים (מרקחת היא ריבה שעשויה לא רק מחתיכות פרי אלא גם מרסק פרי), ששכחתי יותר מדי זמן על האש כך שהיא התקרמלה קצת (חלק מהסוכר הפך לקרמל), אבל עדיין לא איבדה לחלוטין את טעמי האגסים.

מלח גס, פלפל גרוס, וזהו. טועמים ומתקנים תיבול.

נמשיך לבשל את הרוטב עד שהוא מתחיל להסמיך ולקבל מרקם מעט סירופי. ניצוק את הרוטב על הגלילות.DSC04955

נכסה את התבנית בנייר כסף ונאפסן לכ- 20 דקות בתנור שחומם מראש ל- 180 מעלות. אפשר, מומלץ אבל לא חובה להפוך את הגלילות לאחר 10 דקות בתוך הרוטב.

שאני אזכיר לכם איך זה נראה כשזה "מצולחת"? אל תשכחו לפזר ממש מעט מלח גס, אם יש לחם מלח ים עדיף, על פרוסות הוואסיו – דבר ראשון הן לא מומלחות אז צריך מלח, ומצד שני זה נותן "לוק" מאוד מהוקצע.

SANY8790

אז אי אפשר לסכם בלי להגיד תודה רבה דבר ראשון לנטלי, שאירחה אותנו אצלה בבית וסבלה את כל המניירות של כולם ואת הלכלוך והעשן (של הפלנצ'ה ועוד) ואת הבלאגן בסוף, ולכל שאר השותפים שלי למפגש – לטל מ-"מה יש לאכול", ענבל מ-"פיית העוגיות", נטלי מ- "עוגיו.נט – oogio.net", מירב מ- "CooknBake", ואריאלה ("המלכה") מ- "בישול בקצב הסלסה". אני מתגאה להיות חלק מקבוצה כזו של אנשים ובשלנים, גם אם זה היה למשך 6,384 אימיילים ויום אחד, עדיין.

ועכשיו מה? עכשיו רק נותר להתחיל לתכנן את המפגש הבא…

אין לי זמן לסיפורים

גלילות שייטל ממולאות ברוטב יין ותפוזים

לגלילות ולמילוי:
1.5 ק"ג שייטל טרי ומיושן, פרוס לאסקלופים דקים
2 תפוזים
לימון אחד
מעט שמן זית
6 גזרים (צבעוניים או רגילים)
צרור אספרגוס / אספרגוס בר / 2 קישואים / 2 זוקיני / צרור תרד / צרור עלי מנגולד

לרוטב:
ראשי סלרי
2 שורשי פטרוזיליה
2 גזרים
1/2 בקבוק יין אדום
1/2 כוס מיץ תפוזים טרי + שני סרטי קליפת תפוז (החלק הכתום בלבד)

מכינים את המרינדה – טוחנים במעבד מזון 2 תפוזים ולימון יחד עם שתי כוסות מים ומעט שמן זית, עד לקבלת עיסה אחידה. מכניסים את הבשר למרינדה, מעסים אותו עם המרינדה ומוודאים שהבשר מכוסה כולו במרינדה. שומרים במקרר לפחות 12 שעות.

חותכים את הגזרים ואת הקישואים / הזוקיני לז'וליינים עבים. מקפיצים את גזרים כשתי דקות במעט שמן זית ומוסיפים את הירוקים לשתי דקות נוספות. מצננים את הירקות.

מוציאים את פרוסות השייטל מהמרינדה, ומנקים אותן בעזרת האצבעות משאריות המרינדה עד כמה שניתן. פורסים כל פרוסה על קרש / משטח עבודה, מניחים מעט מהירקות בקצה אחד של האסקלופ, ומגלגלים בצורה הדוקה. לאחר שכל הגלילות מוכנות, צורבים אותן על פלנצ'ה או על מחבת חמה מאוד (במקרה של מחבת, כמה גלילות בכל פעם) ומוציאים לתבנית שתכיל את כל הגלילות בנוחות.

יוצקים למחבת את היין ומגרדים את שאריות הטיגון בעזרת כף עץ. מוסיפים את מיץ התפוזים ומביאים לרתיחה עדינה. חותכים את שורש הסלרי, הפטרוזיליה והגזרים לקוביות גדולות, ומוסיפים לרוטב. מבשלים על אש נמוכה עד שהרוטב הופך להיות סמיך, מעט מזכיר סירופ.

יוצקים את הרוטב על הגלילות, מכסים בנייר כסף ואופים בחום 180 מעלות כ- 20 דקות. מומלץ להפוך את הגלילות ברוטב באמצע הבישול.

16 תגובות בנושא “מבשלים ביחד”

  1. כמה טעים שזה היה!!!!
    הבשרים שהבאת לא רק היו טעימים אלא גם הריחו נפלא בזכות המרינדה הגאונית הזו שלך.

    יובלי – כייף היה להפגש וכייף היה לבשל ביחד.

    מרימה כוסית (על הבוקר?) לפעם הבאה!!

  2. די די, המטבח שלי פתוח תמיד למפגשים שכאלה. קטן עלינו 🙂
    ובאמת – היה מפגש נהדר, עם אוכל טוב וחברה מעולה. שמחתי להכיר אותך!

    נטלי

  3. היי יובל,

    האוכל נראה נפלא !!!

    אני חייב לנסות להכין את המנה, זה פשוט נראה מעדן 🙂

    בפעם הבאה גם אני מצטרף (עוד חודשיים סוף סוף בארץ) אז תתכננו עלי 😉

    שבוע טעים ותודה על הפוסט הנהדר,

    אמיר

  4. אתם יוצרים לי פה קשיים על הבוקר… יש לי עוד שעתיים מבחן, אני חולה, ועכשיו גם צריך לקרוא את כל החומר מחדש. בהחלט היה מפגש מעולה ופעם הבאה, אני רוצה לראות אותך מכין את אותה המנה, במטבח הבייתי שלך, כזמן שזוגתך שתחייה, בבית… ויש את אותו הבלגאן

  5. מירב – זה בסדר לשתות בשעה הזו, איפה שהוא בעולם כבר 17:00…

    טל – תרגיש טוב ובהצלחה!!!

    נטלי – אני בטוח שאת תדברי אחרת אם אני אגיד שאני מגיע עם הפלנצ'ה…

  6. הצילו! זה לא טוב לי לראות את כל התמונות האלה מחדש 🙂
    לא מספיק שהמנה שלך היתה מעלפת,
    אתה תופס אותי בדיוק כשאני מתה ברעב לפני הפסקת הצהריים שלי.
    נהניתי מאוד לחוות שוב את המפגש דרך התמונות הנפלאות שלך
    והיה לי נעים וטעים להכיר ולראות אותך בפעולה קולינרית- אין ספק שאתה בשלן מוכשר להפליא
    מחכה בציפיה לשיתופי הפעולה הבאים!
    ענבל

  7. איזה כיף לקרוא את הרשומה הזאת שלך (אחרי הרשומה של ארי, AKA המלכה)
    נשמע שלא היה רק חבר'ה מדהימה אלא אוכל משובח וטעים
    המתכון נשמע מדהים וטעים ברמות חדשות לי
    גם אני כמו אריה אמיר מפנטזת על להגיע לארץ ולבשל איתכם – זה נשמעת חוויה אמיתית
    (הלוואי שהיה שם מישהו לצלם בזמן אמת לyoutube – בקיצור – תודה על השיתוף ועל המתכונים המדהימים!!

    שאפו לכולם.

  8. אני רוצה שתגיד לי אם אתה יודע עד כמה אני אוהבת אותך !
    לא, לא ללחוש, כי אני לא שומעת בשעות כאלו של הלילה, אז תרים את הקול ותגיד לי כמה אני אוהבת אותך !
    אז זהו, שאת ה"כמה" שאמרת תכפיל במיליון וזה בול כמה שאני אוהבת אותך.
    סתם שתדע….

    נקרעתי מצחוק על כריתת האצבעות של טל, איך שכחתי את זה… כפרה על טל ילדים יפים שלי.
    איזה פוסט נפלא, כהרגלך, אמן המילים שממיס את לבי.

    אז אתה יודע עכשיו כמה שאני אוהבת אותך ?
    יופי !!
    חיבוקים ונשיקות למלי, אהובת לבי . אני מחכה לכם …..

  9. יובל- שומעים את הפירורים עד כאן!
    המנות שלך נראות יפהפיות ומגרות.. בתור אחת שאוהבת בשר, אבל עוד יותר אוהבת שמישהו אחר מכין אותו (…) לא הייתי מתנגדת להכיר את הנתח הזה מקרוב (עד לרגע זה לא שמעתי את שמו) עם המרינדה הארומטית ובוודאי שלא לטעום מהגלילות ברוטב היין הקרמלי..
    מחכה למפגש הבא- ומבטיחה לא להחמיץ!

  10. …, אתה יודע שאני אוהב אותך. אני עוקב אחריך כבר זמן רב, מאז ששי סיפר לי על הבלוג. שאפו, דברים מאוד יפים, אני שמח לדעת ש… הוא תחביב משני. לגבי המנה הספציפית הזו (ואני מודה שלגבי אחוז קטן מהפוסטים) – לאן נעלם הפשוט ???

    🙂
    ניר.

השאר תגובה