כל כלי-כלי, וגם – מרק חצילים שרופים

עמית אהרונסון מהבלוג "מדבר מהבטן" כתב בפוסט "גני ה(ת)ארוחה" שסיכם את תערוכת "מבשלים 2011" את הטקסט הבא:

דבר שהיה הכי בולט בעיני בתערוכה הוא שכמעט שום דבר בה לא הרגיש כאילו הוא מחדש לי (וליהונתן, שהתלווה אלי) משהו… אין בתערוכה הזו שום דבר שעדיין לא ראינו, פשוט כי התרגלנו לטוב – התרגלנו לראות בארץ הכל. עד לפני כמה שנים היו המון מוצרים שאי אפשר היה להשיג בישראל. קניית סכינים במאות ואלפי שקלים או מטבחים וציוד מטבח בעשרות אלפי שקלים הייתה משהו בלתי נתפס כמעט. היום, לעומת זאת, אפשר להשיג בארץ כל מה שרק תחשבו עליו בתחום הקולינריה – מתנורי עישון מקצועיים, עבור בחומרי גלם מיובאים ומשובחים מכל העולם, וכלה בתוצרת מקומית מצטיינת

יש משהו בדבריו של עמית, עשינו באמת התקדמות עצומה. איפה הימים שבה פסגת הגסטרונומיה הישראלית הייתה דוכן הפופקורן בטעמים במרכז רחוב דיזינגוף? אנחנו מזמן כבר לא שם – אנחנו יודעים כבר את טעמו של מייפל אמיתי ואורגני, משתמשים ברוטב דגים תאילנדי אמיתי ואפילו יודעים להבחין בין סתם "אצטו בלסאמיקו" אמיתי לבין משהו ש-"ישב ליד בלסאמי".

אבל יש לנו עוד הרבה להתקדם – בתחום חומרי הגלם, בעיקר הטריים, וגם בתחום "כלי העבודה" של המטבח עדיין יש לנו עדיין מה להתקדם. כשפנה אלי איש יחסי הציבור של "פור-שף" (4chef) ושאל אם יעניין אותי להשתתף באירוע לרגל השקת החנות החדשה שלהם בהוד-השרון, חשבתי כמה פעמים לפני שהחלטתי. כמו שאתם כבר יודעים אני בוחר בקפידה את אירועי הבלוגרים שאני משתתף בהם, ובתחילה זה היה נראה לי שיווקי מדי ובלי ערך, אבל אז נזכרתי בפוסט של עמית אהרונסון.

אלמלא כמה משוגעים לדבר שהשכילו להביא את המטבח העילי למטבח הביתי, לא משנה כמה מסעדני צמרת היו פותחים מסעדות על גבי ביסטרואים, לא משנה כמה שפים שיודעים ללהטט בין הסירים והמחבתות והפלנצ'ות היו, סצינת האוכל לא הייתה כיום כמו שהיא. נכון, יש גם המון אינטרס עסקי בפתיחת חנויות הציוד לחובבי הבישול, אבל יש שם גם לא מעט שיגעון. כשפנו אלי ממשרד יחסי הציבור של רשת "4chef" עם הזמנה להשתתף באירוע ההשקה של הסניף החדש שלהם בהוד-השרון, היה ברור לי שאני אשתתף ואעזור להפיץ את הבשורה. זו לא חוכמה לפתוח סניף בתל-אביב או בחיפה, אני שמח מאוד שלאט לאט מתחילים לראות חנויות שכאלה גם בפריפריה. לכו תדעו, יכול להיות שיום אחד תיפתח חנות כזו ביוקנעם.

טוב, אז חוץ מהמטרה הקדושה הזו של הפצת הבשורה, העובדה שהשף עומר מילר, שהוא אולי השף שאני הכי מעריך, מעביר סדנה באותו אירוע, "קצת" עזרה.

IMG_3250

להמשיך לקרוא כל כלי-כלי, וגם – מרק חצילים שרופים

האוסטרי הכי ישראלי שיש

מה יותר ישראלי מלכתוב על אוכל ישראלי לרגל יום עצמאותנו ה- 63? עם כל מה שנכתב על אוכל ישראלי, עם כל המאכלים שנבחרו להיות הכי ישראלים שיש ושהכי מייצגים אותנו (וששכנינו הכי רבים איתנו אם זה שלהם הוא שלנו) – חומוס, פלאפל, סלט ישראלי… בחייכם, כולנו יודעים שזה חארטה.

אם יש מאכל שהוא הכי ישראלי שיש, זה השניצל. לפני כמה ימים ישבתי לארוחת צהריים עם כמה חברים לעבודה ודיסקסנו את מה שהילדים שלנו אוכלים. אחת מהמשתתפות בשיחה דיברה על כך שהיא מקפידה על כך שהילדות שלה יאכלו בבית כמה שיותר אוכל בריא (כמעט כל מה שנכנס אצלה הביתה הוא אורגני), אחת דיברה על כך שהילדה אוכלת את כל מה שהם אוכלים, גם בריא, גם לא, גם ג'אנק, גם לא. אבל מי שהכי "תפס" לי את האוזן היה ט', שאמר לי שלרוב לא יוצא להם לבשל בבית, ושהם אוכלים יחסית הרבה בחוץ. מה ש-"תפס" לי את האוזן היה המשפט – "הדבר היחיד שאני מקפיד להכין בבית הוא שניצל. אני רוצה שלילד שלי תהיה את החוויה של 'שניצל של אבא'". וואלה. לא פלאפל של אבא, לא חומוס תוצרת בית, גם לא קינואה עם חמוציות אורגניות. שניצל.

אמנם השניצל הומצא כנראה במטבח האיטלקי, אבל הוא הפך להיות אחד מאושיות המטבח האוסטרי, שם מכינים אותו כמובן מבשר עגל (אסקלופים של שייטל עגל לרוב), עטוף בפירורי לחם ומטוגן בחמאה. ישנן גם גרסאות שמכינים אותן מפרה-בלגית-נמוכה-עם-זנב-מסולסל, אבל את הגרסה הקלאסית מכינים מבשר בקר.

גרסה מפורסמת לא פחות של השניצל אפשר למצוא בצרפת, שם מכינים גרסה דומה אך במקום להשתמש בנתח אחד של בשר, מכינים אותו משני נתחים דקיקים המודבקים כסנדוויץ' ובאמצע מילוי שמורכב מגבינה ונקניק חזיר כגון שינקן, פרושוטו, רו בייקון וכד'.

ואנחנו? חזה עוף, ביצה, פירורי לחם, ועיברתנו את זה למילה "כתיתה". תנסו להציע לילד שלכם לאכול "כתיתה", והוא בורח מהבית ומצטרף לכת טבעונית לפני שהוא מוכן לאכול את הדבר הזה.

לא כתיתה ולא נעליים – לנו יש שניצל. עם צ'יפס ועם תועפות קטשופ, או עם סלט ירקות ישראלי קצוץ בינוני בפיתה. שניצל. ומי שלא טעם טעמו של שניצל שנחטף מאחורי גבה של אמא, כשהן עדיין "תוססים" מלהט תועפות השמן (ולא יעזור שום נייר סופג), לא טעם טעמה של אהבת אם מימיו. ואם היא תפסה אותך, אז יש סיכוי שגם טעמת סטירה/כאפה/שמיר/זץ/לאפה (לפי העדה והשפה ורמת העצבים של האמא) מלאת אהבה גם היא.

כמו כל מאכל ביתי, גם כאן נכנס עניין ה-"אצלנו מכינים את זה ככה" – אסקלופים דקים של חזה עוף, אסקלופים עבים, נחתכים דקים, נחתכים עבים ונדפקים על ידי "פטיש שניצלים", עם סויה בביצה, עם חרדל בביצה, בלי ביצה, עם טבילה ראשונית של קמח, בלי קמח, עם חלב בביצה, בטיגון חצי-עמוק, בטיגון עמוק, לגמרי, מספר הגרסאות להכנת השניצל הביתי הישראלי קרוב כנראה למספר שמות המשפחה במדינה.

אליה וקוץ בה – למי שלא קרא את הבלוג מימיו הראשונים, זה הזמן להזכיר שאני, בעוונותיי, מנסה לבשל עם כמה שפחות שומן. ומה לעשות, הדבר האחרון שאפשר להגיד על שניצל זה שהוא מופחת שומן. אז לאחר מחקר לא קצר של שיטות להכנת

DSC01387

לאכול ציורים בשקוף

כשזוגתי שתחייה, מ' וש' היינו בדרך למסעדת "שקוף", ש' חיפש המלצות גולשים באינטרנט על המסעדה והקריא לנו אותן בקול. מאחר ואני כבר קראתי חלק מההמלצות, לא הייתי מופתע. מה אגיד לכם, יש לא מעט אנשים שלא אהבו את המסעדה, ומי שאהב, השתגע עליה. מי שלא אהב, שנא אותה לחלוטין. התחלנו להריץ באוטו בדיחות שווארמה, כלומר בדיחות על כך שמקסימום, אם נצא רעבים, תמיד אפשר לקפוץ לשווארמה החדשה של בינו בכדי לדפוק איזו מנה של שווארמה טורקית טובה.

אני מת על מסעדות כאלה. מסעדות שאין לגביהן קונצנזוס ושהביקורות האובייקטיביות עליהן מתחלקות כמעט שווה ושווה בין שני הקיצונים, אין סיכוי שהן לא מעניינות. כשקוראים את הביקורות לעומק, מבינים כמה שהמסעדה מיועדת לקהל יעד מאוד ברור ומאוד מסוים – המסעדה מיועדת לסוג האנשים שאוהבים לא רק לאכול אלא אוהבים גם את ההתנסות החדשה באוכל חדש, אוהבים את האוכל עצמו ולאו דווקא את תחושת המלאות (שלא לומר "להתפוצץ") אחרי מנה של סטייק מעולה במשקל כבד. המסעדה לא מיועדת לאלה שמגיעים למסעדה בשביל לאכול ותו לא. אחד הבלוגרים האהובים עלי, עמית אהרנסון, כתב בבלוג שלו "מדבר מהבטן" את הדברים הכל-כך מדוייקים הבאים:

שקוף תהיה כנראה מסוג המסעדות שאכילה בהן משולה לביקור במוזיאון לאמנות מודרנית או בפסטיבל עכו לתיאטרון אחר – חוויה כלל חושית, מאתגרת, שממש לא מתאימה לכולם. האוכל כאן עלול להתגלות  כמורכב, עדין ו"קטן" מדי עבור רוב האכלנים הישראלים, שרוצים, בסופו של דבר, מה שנקרא "מזון" (ושיפנקו אותם בעוד איזה ראשונה וקינוח). מחמאות והתפעלות יהיו בטוח, לצד טוקבקים נוסח "ישבתי שם שלוש שעות ויצאתי רעב", או "נתנו לי גלידה מארטישוק פחחח" יגיעו מן הסתם (וכמובן קושיית המחץ הקבועה של המטקבקים "אתם יודעים כמה מנות פלאפל אפשר לקנות בכסף הזה?").

(עמית אהרנסון, "מדבר מהבטן")

ארוחה בשקוף היא לא באמת ארוחה. ארוחה בשקוף היא חוויה של כל אחד מהחושים שלכם. יש (כנראה רבים) שיגידו שזה פלצני ויומרני ויקר וסתם, ויש כאלה, בעיקר אלה שיסכימו להוציא 200-300 יורו על ארוחת ערב במסעדת שני כוכבי מישלן, שיסכימו איתי לגבי הייחוד החוויתי של המקום הזה.

האוכל בשקוף הוא הכי מסובך שאפשר. שום דבר במסעדה הוא לא בדיוק מה שנראה לכם, וכשכבר נראה לכם שהבנתם על מה מדובר ומה יש לכם בצלחת, מגיע הביס הבא ומטלטל אתכם למקום אחר לגמרי. לגמרי.

אה, כן. אצל בינו לא ביקרנו הפעם. יצאנו שבעים לחלוטין.שבעים ומבסוטים עם חיוך של תינוק שהמתסטל מיניקה טובה של חלב אם חם ומתוק.

כמובן שהלכנו על "ארוחת הטעימות" במסעדה – כשמגיעים למסעדה עם יומרות כל כך גבוהות (במובן החיובי ביותר), הדרך הטובה ביותר לעמוד על קנקנו של השף היא לטעום את התפריט שהוא מחליט שיגרום לנו לחשוב שהוא מלך מלכי המלכים. ד"א, אפשר ללכת על ארוחת הטעימות רק כאשר כל יושבי השולחן הולכים עליה, ולא היה קשה לשכנע את יושבי השולחן ללכת עליה.

מנת הפתיחה נראית ככה:

IMG-20110326-00086

להמשיך לקרוא לאכול ציורים בשקוף

סלט שעושה עניין

לפעמים נראה שלא משנה כמה נחשוב ונשקיע בארוחת הסדר או בכל ארוחה אחרת, תמיד תהיה איזו "שכבה" (כלומר, "שכבת" המנות הראשונות, הסלטים, העיקריות, הקינוחים…) שתיראה לנו לא מספיק מושקעת או טובה. לי אישית לרוב יש בעיה קלה עם הסלטים והקינוחים בארוחות גדולות, תמיד נראה לי שחסר לי משהו או שאין מספיק "גיוון" או "עניין".

לפני כשבוע ביקרנו (אני, זוגתי והילדים) יחד עם ש' וילדיו שננטשו לאנחות על ידי מ' זוגתו שנסעה לה לטיול טיפוס סלעים (כן! יש דבר כזה!) בקלימנוס אשר ביוון (כן! יש מקום כזה!), במסעדה שנקראת "סינטה בר" בחיפה (כן! יש עיר כזו!). ברשות מרנן ורבותי אני לא אכתוב על המקום כי הוא באמת לא ראוי להתייחסות. מכל המנות שהיו במסעדה, היחידה שהייתה ממש טעימה נקראה על ידי המלצר – "פלטה ים-תיכונית" (למישהו זה מזכיר "פלטת מטוגנים", המוכרת יותר בשמה "פלטת צרבת"?), שבעצם הייתה סלט "הכל-בו" עם עגבניות, ארטישוק, זיתים, בצל, ביצים רכות-קשות (a-la minute)גבינת פטה… בקיצור, סלט טעים, לא מסובך במיוחד אבל גם לא פשוט בטעמים שלו.

הסלט הבא יכול לספק "עניין רב" לשכבת הסלטים והמנות הראשונות בארוחה שלכם – הוא חגיגי, מלא טעמים מיוחדים שלא טועמים הרבה, צבעוני, יש בו רוטב "שבור" ולא אחיד, ואפילו אפשר להגיש אותו כשהוא לא מעורבב בכדי להגדיל את העניין.

מה שמגניב בסלט הזה הוא שלא מערבבים אותו (מנסיון, לא כדאי, זה נראה רע(, אלא מכינים אותו בשכבות וכל אחד "נכנס מלמטה" ולוקח לו הכל מהכל מלמטה עד למעלה. ואם תוודאו שהשכבה העליונה מכסה על הכל, יש לכם מה שקונדסון נהג לקרוא לו "הפתעעעה"… אם דרך אגב אתם מתכוונים להגיש את הסלט הזה בסדר הפסח (ממליץ בחום!), אני מציע לכם לוותר על הביצה מאחר ומאיזו שהיא סיבה היא הופכת הסלט הזה לפושטי מדי.

DSC01325

באחד הערבים השבוע החלטתי להכין סלט מושקע לארוחת הערב, והפור נפל על גרסה משלי לסלט הזה. מיד נשלח הבן הגדול שלי להביא כמה מוצרי בסיס מהסופר, והופ – אנחנו בדרך הנכונה.

נפצח בקלייה-חריכה-צלייה של חצי קופסה של עגבניות שרי אדומות. נחצה כ- 300 גר' עגבניות שרי ונניח בתבנית. נוסיף כף שמן זית ועלים משניים-שלושה גבעולים של טימין (קורנית).. נערבב היטב ובזוק מעט מלח גס מעל.

DSC01306

נכניס לתנור ונפעיל אותו על גריל בטמפרטורה מקסימלית. בזמן שהעגבניות נצלות להן, נתפנה לשאר הסלט.

נכניס לסיר 4 ביצים ונוסיף כ- 4 לבבות קפואים של ארטישוק (עדיף כמה שיותר קטנים). נכסה במים, נרתיח, ונכבה את האש. כמות אנרגיית החום שנצברת במים שרותחים מספקת בכדי לבשל את הביצה לשלמות. נניח כ- 15 דקות בצד.

בינתיים, נפרוס שלושה-ארבעה בצלצלי שאלוט (או בצל סגול אחד שלם) לפרוסות דקות-דקות.

DSC01312

מניחים בקערת הסלט ומוסיפים כחצי קופסת עגבניות שרי שנחצו (כ- 300 גר'). מסננים את לבבות הארטישוק מהמים ופורסים לרצועות דקות יחסית (כחצי ס"מ כל אחת). באובדן ריכוז של רגע שכחתי להקפיץ את רצועות לבבות הארטישוק במעט שמן זית במחבת חמה, אני ממליץ לכם שלא לוותר על השלב הזה ולחרוך מעט את לבבות הארטישוק.

מניחים את לבבות הארטישוק על גבי העגבניות. ננקה מגרעינים ועורקים שני פלפלים חריפים קטנים ונקצוץ אותם דק.

עד עכשיו אני מקווה שהעגבניות נחרכו להם קצת. נוציא את התבנית מהתנור ונוציא בעזרת כף מסננת את העגבניות (לא להיפטר מהרוטב שהצטבר למטה, תיכף נשתמש בו).

DSC01318

לרוטב שהצטבר בתבנית נוסיף מיץ מחצי לימון וחצי כפית חרדל דיז'ון. בעזרת מזלג נטרוף את הרוטב מעט, רק עד שנקבל מעין ויניגרט "שבור" (ויניגרט שאינו אחיד לגמרי). אני מאוד אוהב להשתמש בויניגרט שבור לסלטים שיש בהם הרבה מרכיבים, מאחר והוא מצפה בצורה לא אחידה את המרכיבים, וממש מקבלים לפעמים כל אחד מהמרכיבים בטעם טיפה שונה – בביס אחד טועמים ארטישוק עם גוש קטנטן של חרדל, בביס אחר טעם של שמן זית ועגבניות. ויניגרט שבור פשוט הופך את הסלט למעניין יותר.

טועמים את הרוטב ומתקנים טעמים. יוצקים את הרוטב מעל הירקות. אפשר בשלב זה לפזר מעט זיתים שגולענו מעל הירקות.

קוצצים כשליש צרור פטרוזיליה וכרבע צרור כוסברה גס יחסית ומניחים בקערית בצד. מניחים על קרש החיתוך כ- 100 גר' גבינת פטה ומפוררים אותה בעזרת מזלג. קולפים את הביצים ומפוררים אותן בעזרת מזלג. מפזרים את הגבינה והביצים מעל רכיבי הסלט ומעל הכל את עשבי התיבול הקצוצים.

DSC01325

אפשר לערבב את הכל, אבל לא חייבים. אם החלטתם להשתמש בביצה – אנא אל תערבבו, או שתקבלו סלט שטעמו מצוין אך המראה שלו, איך לומר… לא משהו. החלמון נמרח לרוב ומצפה את הסלט בצורה שאינה ממש מעוררת תיאבון.

יאללה, שיהיה חג שמח, וכמו שאמר לי מישהו היום (לא יודע אם בטעות או בכוונה) – "חג שמח וכשר למי שצם". אולי הוא התכוון למצות?

אין לי זמן לסיפורים

סלט עגבניות שרי רגילות וצלויות, לבבות ארטישוק ופטה
כ- 600 גר' עגבניות שרי אדומות
3-4 בצלי שאלוט / בצל סגול אחד
3 ענפי טימין
4-5 לבבות ארטישוק קפואים
100 גר' פטה
שליש צרור פטרוזיליה
רבע צרור כוסברה

אופציה – 4 ביצים
אופציה – שני פלפלים חריפים קטנים

מיץ מחצי לימון
חצי כפית חרדל ד'יזון חלק

חוצים את עגבניות השרי. מחצית מהעגבניות מניחים בתבנית, מוסיפים את עלי הטימין, מוסיפים כף שמן ומפזרים מעט מלח גס מעל. מניחים בתנור ומפעילים בטמפרטורה הגבוהה היותר במצב "גריל" עד שקליפתן החיצונית מעט נחרכת.

בינתיים, מניחים את הביצים יחד עם לבבות הארטישוק בסיר ומכסים במים. מביאים לרתיחה, מסירים מהאש ומניחים כ- 15 דקות.

פורסים את הבצל דק, מניחים בקערה ומכסים בעגבניות השרי. מסננים ופורסים את לבבות הארטישוק ומקפיצים במחבת חמה עם מעט שמן זית, עד שהארטישוקים מקבלים מעט סימני חריכה/הזהבה.

מניחים את הארטישוקים על העגבניות. אפשר לקצוץ שני פלפלים חריפים קטנים שנוקו מעורקים וגרעינים ולפזר מעל.

בעזרת כף מסננת מסננים את העגבניות החרוכות מהרוטב שהצטבר ומניחים אותן מעל הארטישוקים. מוסיפים לרוטב מיץ לימון וחרדל ומערבבים מעט בעזרת מזלג לקבלת רוטב לא אחיד. יוצקים את הרוטב על הירקות.

קוצצים את עשבי התיבול, מפוררים את הגבינה ומפזרים על הסלט. אם בוחרים לשלב ביצים בסלט, מפוררים אותן ומפזרים יחד עם הגבינה.