מאז שאני זוכר את עצמי מבשל ומארח, תמיד יש לי סלט קבוע שהוא ה-"הסלט הכי טוב בעולם", שאותו אני מכין לכל ארוחה. הסלט הזה משתנה פעם בכמה שנים, פעם הוא היה "סלט ריבה" (על שם ריבה, דודתה של זוגתי שתחייה), פעם סלט נבטים עם אגסים צרובים ורוטב דבש וגבינה כחולה, פעם סלט ירקות שורש, ועוד סלטים (כמו סלט "האיים הקריביים" שהוא שדרוג של סלט "הוואי" שהומצא על ידי אח שלי, ועוד יופיע כאן בבלוג מתישהו – הסלט כמובן).
בתקופה הקרובה הסלט הזה הולך לתפוס את רובריקת "הסלט הכי טוב בעולם" שלי. והוא באמת הכי טוב בעולם, לעולמי עולמיא ולתמיד, או עד אשר אני אטעם סלט יותר טוב ממנו, המוקדם מביניהם.
את הסלט הזה אכלתי במהלך סדנת "פירוק טלה" במקום שנקרא "חוות צוק – המעדניה". להבדיל מחלק מבלוגרי האוכל שעשו את הסדנה מתוקף היותם בלוגרים, הסדנה שאני חוויתי נערכה יחד עם שותף עסקי של החברה שאני עובד בה למי שלא מכיר, שיעמוד שתי דקות בפינה ויתבייש, ואח"כ יבוא וילמד שחוות צוק היא החווה של תומר צוק, שמייצר בחווה שלו חלק גדול ממה שהמעדניה מוכרת, ואת מה שהוא לא מייצר הוא מביא ממקורות טובים ואיכותיים מאוד, שאת חלקם (ובצדק כנראה) הוא לא מסגיר. את הערק המחתרתי (ככה קוראים) לא הוא לא מסגיר, ובצדק – מדובר אולי בערק הכי טעים ששתיתי בחיים שלי.
"סדנת פירוק טלה" הועברה גם לקבוצה של בלוגרים, אבל מאחר ואני סבלתי מעל צלחות של טאפאס בברצלונה בדיוק באותו זמן, לא יכולתי להשתתף. יש שמועות שהולך להיות עוד אירוע בלוגרים שבמרכזו טלייה (טלה נקבה) שמתחילה שלמה ומסתיימת בהמון מנות מיוחדות, ואני מקווה מאוד שאם יהיה כזה, אני אוזמן (ותהיו בטוחים שגם אכתוב).
אני אמנם משתדל, בזמנים ובמקומות שיש בהם כמויות של בשר, שלא לבזבז את זמני (והאמת, את המקום בקיבה) על סלטים, למעט "מה שחייבים" (על פי הדיאטה שאני חי לפיה, שהפכה כבר מזמן לדרך חיים), אבל הסלט הזה נראה כל כך מעניין, שהייתי חייב לטעום. ועוד פעם לטעום, ועוד פעם, ועוד. הסלט הזה הוא אולי אחד הסלטים הכי מתאימים לעונה – רימונים ודבש הולכים מעולה באיזור ראש-השנה, ושלא תחשבו כשנצא מהעונה הזו אני לא מתכוון להמשיך ולהכין אותו.
התמונה הבאה נגנבה מטמיר כהן מ-"שמנמנ.ים". שזה בדיוק הזמן לספר שמעבר להיותו בלוגר, טמיר הוא צלם בחסד, שמצלם גם אוכל וגם אנשים וגם את הנוף והסצנה מסביב, ומוציא תמונות מדהימות מתחת ידו.
כשהבלוגרים שהיו באירוע פירסמו את המתכון לסלט, שמחתי לאללה, והכנתי אותו לארוחת ראש השנה. מאז – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ועוד. ועוד פעם. ואפילו הצלחתי לתת לסלט הזה נופך טיפטיפה אישי עם שו"ש כמו פירות יבשים נוספים שביקרו בסלט והשמטה של הבצל מהמתכון המקורי.
יאללה – לעבודה – סלט פגז, מרשים מאוד, על בסיס חיטה, עם עושר של טעמים ומרקמים שנובעים מרימונים, פירות יבשים, עשבי תיבול טריים, דבש ולימון.
