מין סוג סיכום שנה שכזה וגם בלוגולדת

למרות שהספקתי, אם אני לא טועה, לעשות סיכום רק פעם אחת בחיי הבלוג הקצרים, הרי הבלוג נולד בדצמבר 2008, וכל סיכום הוא מין סוג של בלוגולדת. אתמול בבוקר ראיתי שנטלי מ-"עוגיו.נט" (שהיא אחת מבלוגריתו האפייה הטובות לדעתי, אם לא ה-) פרסמה היום פוסט מעניין מאוד של סיכום שנה, שמדבר בכלל על מה הקוראים שלה אהבו בבלוג השנה (כלומר, איזה פוסטים הם הפופלריים ביותר בבלוג). פתאום נראה לי מעניין מאוד קצת לחקור את העניין הזה. ישתבח שמו של Google-God לעד, ואפילו לא צריך לעשות יותר מדי עבודת מחקר הודות לגוגל אנליטיקס, שאליו אני פונה מדי פעם כשאני בדאון ובא לי לחייך. למה לחייך? האמת שכיף לראות כמה אנשים מתחברים כל יום לבלוג, והאמת שזה המספר הזה מפתיע אותי כל פעם מחדש. מה גם שהיום בבוקר טל מ-"מה יש לאכול?" לימד אותי איך רואים את המידע באונליין (כלומר כמה קוראים יש כרגע בבלוג), אז בכלל נראה לי שאני אחייך יותר ויותר בשנה הקרובה. אתם יודעים משהו, זו ההבטחה שלי לשנה החדשה (או באנגלית, שזה בכלל יפה, My New Year's Resolution) – אני אחייך יותר.

חשבתי שאת הפוסט הזה ייקח לי חצי שעה לכתוב, לא יותר. כולה רשימה של פוסטים, לא? אבל אז התחלתי לקרוא כל פוסט, ולהיזכר בסיפור מאחוריו, ובחלק מהמקרים להתעצב, שאולי הייתי יכול לכתוב יפה יותר, או לצלם טוב יותר, ובכלל להעביר ביקורת על עצמי (מין סוג של תחביב שכזה), ובפוסטים אחרים דווקא לחייך ולהיות מבסוט, ובכמה ממש להתרגש מהבחירה שלכם.

אז לפני הכל – שתהיה לכם שנה מצויינת. באמת. ליום ההולדת שלי שחל לפני שבועיים, קיבלתי ברכה שאומרת "שתשלים כמעט את כל החלומות שלך, אבל שיישאר לך משהו לחלום עליו לשנה הבאה" – כל כך נכון להגשים חלומות, אבל תמיד חשוב שיהיו לנו כאלה שעוד לא השלמנו, בין אם אלה חדשים או בין אם אלה ישנים ועדיין בלתי מושגים. אז בדיוק – שתשלימו כמעט את כל החלומות שלכם, אבל שיישאר לכם על מה לחלום לשנה הבאה ולאלה אחריה. המון בריאות, אושר ועושר – בדיוק בסדר הזה.

אבל לפני הסיכום – רציתי להגיד לכם תודה רבה. הבלוג הזה התחיל כמין סוג של קתרזיס לעצמי, ופתאום גיליתי שהשנה היו בבלוג מאות אלפים (!!!) של קוראים שונים. אתם מבינים? מאות אלפי אנשים שונים ביקרו בבלוג. גם אם יש טעות היסטרית בסטטיסטיקה והמאות אלפים האלה הם בפועל  "רק" 50,000 אנשים. אני לא מכיר 50,000 אנשים! ופתאום, הם (אתם!) מכירים אותי… מוזר. וקצת מרגש. תמשיכו. זה נעים ככה.

אז מה אתם אהבתם השנה?

במקום ה- 10: סלט אלוהי (בסגנון אדוני)

DSC02500

האמת שדי הפתיעה אותי שהפוסט הזה הגיע לעשרות הגדולים. שלא תבינו לא נכון, מדובר באמת באחד הסלטים הטעימים, אבל עדיין, לא משהו שנראה לי כזה מיוחד. אבל מה אני מתווכח בכלל? חצוף שכמוני.

הסלט הזה נולד במהלך ארוחה עסקית עם לקוח ב-"מזללה" של מאיר אדוני. הסלט הזה משלב כל מה שאני אוהב בסלט – ירקות פריכים, רוטב מעניין, קצת חמוץ, קצת מתוק, מעניין בפה.

במקום ה-9: תחייתו של החציל

[תחייתו+של+החציל2.jpg]

כיף גדול שהפוסט הזה נכנס לעשיריה הפותחת, פשוט בגלל שזה הפוסט הראשון שנכתב אי פעם בבלוג. אולי אחת המנות השחוקות ביותר במסעדות בישראל, המצע האולטימטיבי לכל מנה שאין על מה להניח אותה – חציל קלוי / שרוף / חרוך – איך שתרצו.

דווקא המנה הזו היא עם ה-"טוויסט" שלי – מה שהופך אותה למנה בפני עצמה שאני מכין בכל פעם שעושים על האש אבל לאו דווקא רק בעל האש. במקום להכין סלט של חציל שמעורב עם הטחינה, אני "קורע" את בטן החציל לחצי, יוצק טחינה גולמית, ומוסיף סלטון קטן של עגבניות טריות, כוסברה או פטרוזיליה, המון שום ולפעמים גם פלפל ירוק חריף. מלח, וזהו.

במקום ה- 8: גולאש הונגרי עם הקדשה

גם כאן גאווה גדולה והתרגשות אישית גדולה. ההקדשה בפוסט הזה היא לאבא שלי זכרונו לברכה, וריגש אותי מאוד לחזור ולקרוא את פתיחת הפוסט. ובמין סגירת מעגל שכזה, בפוסט הזה אני מתאר את רכישת מחבת ה- Woll הראשונה שלי, ובשבוע שעבר "נאלצתי" לחדש את מחבתות ה- Woll שלי, והמחבת האהובה שלי עברה לידיה הבטוחות של הקוראת מ'. אז אם את קוראת, הקוראת מ', עכשיו עוד יותר הנטל על כתפייך גדול וכבד.

במקום ה- 7: קסמים במטבח

DSC03506

אחד הפוסטים והמאכלים האהובים עלי ביותר – מה יותר טוב מעוף בגריל ותפוחי אדמה קריספיים לידו? מהות הבלוג – פשוט, טעים בטירוף, ודל-שומן. ומה שממש כיף, זה שלמרות שהוא מבוסס על מתכון עתיר שומן (בעיקר החלק של תפוחי האדמה הקריספיים), הפוסט הזה (כמו פוסט אחר שתיכף תפגשו) מאפשר לכם לאכול ולהנות בלי נקיפות מצפון.

במקום ה- 6: קובה סלק

DSC02780

אה-הא! ואתם אמרתם שבגלל שאני אשכנזי אז אני חייב להכין אוכל אפור! אז אונהלכם ואונהלכם – אוכל אדום! של עירקים! טעים! והכי כיף, עם טיפונת של בלגן ומאמץ. כן – קובה סלק עם מעט מאמץ. לא, לא השתגעתי, אבל טריק שסיפר לי עליו ש', שהוא בעצם טריק של חיים כהן, הופך את הכנת הקובה הזה לפשוט וקל להכנה כל כך שפשוט תתביישו שאתם לא מכינים את זה כל שבוע.

במקום ה- 5: כרובית כמו-טוגנת

DSC03163

אחת המנות האהובות עלי – שמחזירה אותי ישר לילדות. אני כבר אומר לכם – הכרובית בפוסט מדהימה, אבל הכרובית של אמא שלי יותר. אין כמו טעם של כרובית מטוגנת שגונבים מאחורי הגב של אמא בזמן שהיא מטגנת את הנגלה הבאה.

ובכל זאת, הגרסה שלי היא אמנם ממש לא מטוגנת, אבל מדהימה בטעמה. אמנם צריך טיפה להקפיד כאן קצת, ואולי יש כאן טיפונת יותר שלבים מכרגיל, אבל עדיין. מדובר על מנה שאנשים בדיאטה מייחלים אליה וחולמים עליה, והנה כאן בגרסה כמעט בלי טיפונת שומן. כן. אין כאן שומן. וכן, היא יוצאת קריספית שזה טירוף. טירוף. אתם עוד כאן?

במקום ה- 4: מרק שעושה רוח (שעועית ועגבניות טריות)

DSC02223

אני לא מכיר מישהו שלא אוהב שעועית. גם מישהו שלא אוהב מרקים אני לא מכיר. אני מכיר אנשים שלא אוהבים עגבניות, אבל זה כרגיל בגרסתן הטרייה. מרק שעועית ועגבניות מחזיר הרבה מאיתנו לנקודות שונות אצלהם בהיסטוריה – חלק מוחזרים ישר לילדות, אולי בכלל לאורז ולשעועית במיץ עגבניות שהאמא הייתה מכינה לשישי בצהריים (ולפי שרי אנסקי, זה בכדי שהילדים והבעלים לא יגמרו להם את האוכל לארוחת שישי), חלק חוזרים בכלל לצבא, וחלק לתקופת האוניברסיטה בה מרק שעועית ברוטב עגבניות היה קופסת שימורים של שעועית שדוללה במים וחוממה בסיר.

אם לא שמתם לב – חורף בחוץ, והמרק הזה הוא בדיוק מה שאתם צריכים.

ובלי להרגיש, הגענו לשלושת הגדולים:

במקום ה- 3: מרק בצל צרפתי

DSC02006לא צריך להסביר כאן כלום, לדעתי. מרק בצל, אולי אחת הקלאסיקות של המטבח הצרפתי, אולי אחת הקלאסיקות של עולם המרקים. והכי מגניב – שמדובר במרק מדהים, עם טוויסט שלי שהופך אותו למעניין כל כך עד כדי שבאחת הפעמים שהכנתי אותו בלי אותו טוויסט, שתחייה טענה שעשיתי משהו שונה וזה פשוט לא זה וזה לא טעים לה. לקח המון זמן עד שנזכרנו מה חסר, הוספנו, ובא לבצלון גואל.

את המרק הזה הכינה עבורי ועבור עוד כמה חברים טובים הקוראת מ' שאוזכרה במקום ה- 8, ומתברר שהוא יוצא טעים גם כשאחרים מכינים אותו, אפילו טעים מאוד, אז אין לכם סיבה שלא להכין אותו. כמו במקום הרביעי, אני מזכיר לכם – חורף בחוץ, נצלו אותו בתבונה – ובהכנת המרק הזה יש המון המון המון תבונה. בחורף ובקיץ.

במקום ה- 2: הסלט הכי טוב בעולם (סלט חיטה ורימונים ברוטב דבש-לימון):

המתכון לסלט הזה בכלל לא שלי. הוא בכלל של תומר צוק (אח של), אבל כל כך אהבתי אותו שמיד ניכסתי אותו לעצמי והתחלתי להכין אותו לכל אירוע אפשרי.

הסלט הזה באמת מדהים – יש בו משחק של מרקמים – הרכות הנגיסה של החיטה, הדביקות של הפירות, גרעיני הרימון. יש בו גם משחק טעמים של דבש ולימון והמתיקות של הפירות היבשים והחמצמצות של גרגרי הרימון. כיף גדול

(טוב,פה צריך להיות מה שנקרא Drum Roll באנגלית, אבל אין, אז נכריז על המקום הראשון בלי, טוף?)

ו ב מ ק ו ם ה- 1: הקלות הבלתי נסבלת של המוס:

DSC02443

הפוסט הזה קיבל את אותו מספר כניסות כמו שקיבל הדף הראשי של הבלוג. האמת שבהתחלה קצת התעצבנתי. בחייכם. הבלוג הזה עוסק בדל שומן ובדיאטות, ודווקא מצאתם את הפוסט על המתכון עם כמעט הכי הרבה שומן בבלוג? לא יפה.

ואז חשבתי. בעצם, המוס הזה הוא הרע במיעוטו, ולמי שעושה דיאטה או מנסה להקפיד על אוכל דל שומן, המוס הזה יכול להיות פשוט הצלה.

מתי בפעם האחרונה פגשתם קינוח שמצד אחד מכיל רק 5 רכיבים ומצד שני מרגיש כמו קינוח של מיליון דולר במסעדת צמרת? עכשיו פגשתם.

אז שוב – שתהיה לכם שנה מצויינת, שנה שתגשימו בה את רוב החלומות שלכם, המון בריאות, אושר ועושר.

נתראה בשנה הבאה! מה ה- Your New Year's Resolution שלכם?

14 תגובות בנושא “מין סוג סיכום שנה שכזה וגם בלוגולדת”

  1. אז קודם כל מזל טוב. פעמיים – פעם אחת לשנה החדשה ופעם אחת לבלוגולדת, שזה המאורע החשוב מבין השניים לדעתי. כתבת מקסים כהרגלך, וכמו תמיד אני אוהבת לקרוא אותך, את עושר השפה שלך והמתכונים הנהדרים. תודה על האזכור ועל המחמאה – עשית לי להסמיק 🙂

    שתהיה שנה מעולה לפחות כמו הקודמת!
    נטלי

  2. אם תמשיך כך אני רואה את האתר הזה נמשך לפחות עד 2050
    כל הכבוד ישר כח וכמובן תודה

  3. ברכות יובל יקירי! בלוגולדת ושנה חדשה זה יופי של התחלה מבטיחה.
    שתמשיך, ותכתוב, ותבשל ותיצור ותמיד תמיד תהייה כאן!

    בהצלחה ושנה נפלאה 🙂

  4. הי יובל, מזל טוב ושנה מעולה! אומנם הכרתי את הבלוג שלך רק לאחרונה, אני מאוד שמחה שהוא התווסף לרשימת המועדפים שלי 🙂 אני אחת מתוך מאות אלפי הקוראים שלך. נעים מאוד!

    1. היי אולגה,

      את לא אחת מתוך מאות אלפים! את מיוחדת! We are all individuals!!! 🙂

      שנה טובה,

      יובל

  5. יובל היקר ברכות!
    האתר שלך טעים לעיניים ולחיך. לפעמים אני מקרבת את האף למסך ומדמיינת את
    הניחוחות… תתפלא, לעתים הריח מצליח לעבור…
    שתהיה לך שנה מצוינת:)
    ורד

להגיב על מישל מידן ינקו לבטל

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.