בערך צ'יקן סטרוגונוף

האבא הרוחני של המנה הזו, הביף סטרוגונוף (שבטוח יבקר כאן בבלוג מתישהו) הוא בעצם בקר מוקפץ ברוטב שמבוסס על בצלים, פטריות, ציר בקר ושמנת חמוצה (יש גרסאות שיש בהן מלא שמנת חמוצה, ויש כאלה שיש בהן רק "נגיעות"). סטרוגנוף הוא כנראה רוזן גדול ועשיר וחשוב, רוסי כמובן, ממשפחת סטרגונוף הגדולה והידועה. עכשיו רק נשאר לפצח את השאלה למי היא ידועה, והכל יהיה בסדר. אבל בכל זאת, במתכון לסטרוגונוף אנחנו עוסקים, ולא בהיסטוריה של האוליגרכיה הרוסית, אז נחזור לקולינריה.

מאחר ובערך בחצי השנה האחרונה אני שוב במסלול של דיאטה קצת יותר חריפה ומנסה להקפיד מאוד על אוכל דל שומן, חזה העוף מבלה אצלי די הרבה על השולחן. כמו שכבר אמרתי לא מזמן, אני מת על חזה עוף (למזלי), ומאחר והוא מקבל באהבה גדולה כל כך כל רוטב, אני מחפש כל הזמן רטבים חדשים לזווג לו.

באחת מארוחות הערב, כשאני חושב יחד עם הבן הגדול שלי מה להכין, נזכרתי בביף סטרוגונוף שלא הכנתי ואכלתי יותר מ- 10 שנים. אבל מאחר והמאזן הקלורי שלי לא יכול להרשות לעצמי ביף סטרוגונוף אמיתי, נאלצתי "להסתפק" בגרסה דיאטטית יותר, כזו שאני יכול להרשות לעצמי.

אבל רגע, עם כל הכבוד לגרסה דיאטטית, הרי בביף סטרוגונוף יש שמנת. בחלק מהגרסאות שמנות חמוצה, בחלק מהגרסאות שמנת מתוקה, בחלק מהגרסאות ערבוב שלהן – בכולן מדובר על רוטב קרמי, כזה שעוטף את הבשר, לפעמים רק עוטף אותו ולפעמים גם משאיר שלולית של רוטב בצלחת מסביב, כזה שאפשר וכדאי לטבול בו לחם. אז איך לעזאזל אני מתכוון להכין רוטב כזה ועדיין לקרוא לזה דיאטטי?

DSC04377

להמשיך לקרוא בערך צ'יקן סטרוגונוף

המון ארוחות ראש השנה

כל חג יש לי לא מעט חברים שמבקשים איזה טיפ קטן לאיזה צלי שיעדכן להם את ארוחת החג, אולי איזה סלט טעים, משהו מתוק (החל מ-"אני מארח 40 איש ובא לי להכין משהו חדש" וכלה ב-"הפילו עלי להכין קינוח").

השנה החלטתי להכין לכם עשרים ושבע (27) ארוחות ראש השנה שלמות. כן. עשרים ושבע. ומי יבוא לעזרי? פלאי המתימטיקה.

בקיצור – בפוסט הזה אין שום דבר חדש, רק המלצות על שלושה סלטים, שלוש מנות עיקריות, ושלוש תוספות. למי שזוכר קצת קומבינטוריקה, משלושה שילובים של שלושה צבעים שונים ניתן להגיע ל- 27 גוונים. 3x3x3=27. לא זוכרים קומבינטוריקה? לא נורא. תבחרו לכם סלט אחד או שניים, מנה עיקרית וקינוח אחד או שניים, ותהנו מהמחמאות.

ואם אתם רוצים גם תוספות ומנות ראשונות (האמת שאם הייתי נותן גם 3 תוספות ו- 3 מנות ראשונות היינו מגיעים ל-243 ארוחות, שזה כבר באמת יותר מדי! כמה אוכלים פה בבית הזה!), בפס השחור ממש מתחת לתמונה הכי עליונה בבלוג יש תפריט, תעברו עם הסמן של העכבר על "סוגי מנות" ותוכלו לבחור במנות ראשונות או בסלטים.

שנה טובה לכולכם, לילדים שלכם, להורים שלכם, לחברים שלכם, לשכנים, גם לאלה ששומעים מוזיקה בקולי קולות באחת בלילה וגם לאלה שהם הרבה יותר משכנים. בקיצור – שנה מעולה וטעימה.

יובל

סלטים

האהוב עלי, עדיין, הוא הסלט הכי טוב בעולם, נכון לעכשיו. סלט חמוץ מתוק, עם נוכחות מורגשת מאוד של עשבי תיבול וחיטה שמשמשת פה כשחקן מרכזי מבחינת טעם ומרקם.

סלט סלק חי עם עשבי תיבול, אגוזים וגבינת רוקפור מקורמלת – הפריכות של סלט הסלק משגעת, והטריק (שהוא אומנם לא חובה) של גבינת הרוקפור המקורמלת הוא שיחוק אמיתי.

סלט עגבניות שרי, נבטים פיקנטיים, אננס וגבינה מעושנת – סלט מאוד לא שגרתי וחגיגי מאוד, עם רוטב רוקפור שעוטף את הכל ונותן עוד שכבת טעם מגניבה לחריף-חמוץ-מתוק-מעושן שכבר מגיע מהסלט עצמו.

מנות עיקריות

סינייה של דג היא מנה מעולה, עם טעמים שנראה כאילו אין קשר ביניהם (דג וטחינה? דג ומתוק? טוב, את השילוב האחרון הפולנים כבר גנבו לי, אבל גם אצלהם השילוב הזה לא ממש עובד טוב!) עד הביס הראשון. המתכון מבוסס על המנה שאני הכי אוהב ב- "חדר אוכל" של עומר מילר, והרשיתי לעצמי טיפונת להוסיף לה נגיעה אישית שלי.

ביף פילנוגטון הוא וואריאציה של השפית שירה רוטמן על "ביף ווליגנטון". מדובר על מנות אישיות של סטייקים שעטופים בכל מיני דברים טובים ובבצק פילו, ומה שמגניב הוא שאפשר להכין את הכל מראש ורק את שלב האפייה הסופי (15 דקות) להכין כשהאורחים כבר טוחנים תפוח בדבש. תוסיפו רוטב טוב, שמנת פטריות או אפילו צ'אטני מעניין, ואתם על הסוס.

ואי אפשר בלי צלי בקר קלאסי, נכון? אז הנה הגרסה הקלאסית שלי עם תוספת של דבש ובצלצלי פנינה שהוגדרה על ידי האחיינית שלי בתור "הבשר הכי טעים בעולם". לא תנסו?

קינוחים

תאנים טריות חמות ממולאות בקרם גבינה עם קראמבל, ואפילו מונחות על מרק דובדבנים קר. הנה הזדמנות לנצל את סוף עונת התאנים ולהכין קינוח מעולה ומרענן שאין מתאים ממנו לסיום של ארוחה כבדה.

ובלי מוס שוקולד אפשר? כנראה שלא. אז הנה המוס הכי פשוט בעולם. נשבע לכם, ואפילו, למי מכם שמקפיד, אפשר להכין אותו גם פרווה.

והאמת שאתם מרוויחים עכשיו שני מתכונים בפוסט אחד – מתכון אחד לשטרודל תפוחים שאם תוסיפו למילוי התפוחים רבע כוס דבש במקום רבע כוס סוכר אף אחד לא יתלונן, והשני הוא למלבי שמהווה אופציה שפויה למי שרוצה להגיש משהו מתוק, אבל נגמור לו כח להכין משהו שדורש קצת יותר מדי שלבים.

עוד כמה שבועות

את השבוע האחרון ביליתי בבית אחרי התרסקות קטנה שהיא נחלתם של (כמעט) כל רוכבי אופני השטח. במהלך"חוצה גולן" – רכיבת אופניים שבה גומעים כמעט 120 ק"מבמהלך סופשבוע אחד, שניה של חוסר תשומת לב, או אולי הייתה זו משיכה מאוחרת מדי של הכידון בכדי להתחמק מקוליס (חריץ קרקע)- והדבר הבא שאני זוכר הוא מכה חזקה מאוד בראש, בלאק-אאוט של שנייה-שתיים, ומיד כמה רוכבים שנעצרו לידי לשאול אם צריך עזרה, עזרו להתיישב לאט, לעמוד לאט, לנקות את פצע השפשוף המכוער ביד ימין ואפילו אחד מהם, וטרינר במקצועו, תרם משחה אנטיביוטית לוודא שחיידקי רמת הגולן לא ימצאו להם דיור קבע אצלי ביד. לאחר כמה דקות של התאוששות, המשכתי לרכב עם כאב קל מאוד ביד וקצת בראש, כשאני כל הזמן בודק אם יש לי איזו בחילה או איזו סחרחורת קלה שיכולים להצביע על זעזוע מוח. כלום. הכל בסדר, היד קצת מציקה אבל לא נורא. כמעט כבר בסוף המסלול, בירידה מדהימה, מהירה ומעט טכנית (כלומר, שדורשת גם טכניקה ולא רק פידול מהיר) מאיזור מעלה גמלא מעל הכנרת עד לאיזור נחל הזאכי, היד כבר החלה להציק קצת יותר, והרשיתי לעצמי לרדת מהאופניים באיזורים שדרשו קצת יותר "עבודת ידיים" בכדי לא לגרום נזק. בסך הכל, אחרי הנפילה, רכבתי בערך 28 ק"מ עם כאב גבה גלי קל עד נסבל. כשהגעתי לפארק הירדן, נקודת הסיום, אחרי הרגשת הניצחון המדהימה של לעבור כ- 120 ק"מ עם המון עליות וירידות (מעולם לא רכבתי כל כך הרבה), ירדה כנראה רמת האדרנלין בדם לרמה הנורמלית שלה, והגוף שלי אותת לי בצורה ברורה שזהו, את היד הזאת אתה כבר לא מזיז. היום הסתיים בחדר המיון הנוראי עם רופאים נוראיים בבית חולים נוראי בחיפה, שבקושי הסתכלו עלי והיה נראה שאני מאוד מפריע להם בחדר שלהם, עם משככי כאבים, זריקת טטנוס ומתלה לצוואר. למזלי לא באמת קרה כלום כנראה חוץ מכאבים די חזקים (שלא ממש נותנים לי לישון) אבל נותנים לי לפחות להצליח לתפקד במשך היום, כך שבמהלך השבוע האחרון עבדתי מהבית בלי להשתגע מחוסר מעש.

כמעט שכחתי בגלל השבוע הנוראי הזה, ולא יודע אם אתם שמתם לב, אבל אוטוטו כבר שבועות. בתחום שאני נמצא בו, לכל מוצר ישנה רשימת תכונות ולעיתים הרשימה הזו לא מספיקה ללקוח מסויים. לפעמים מתחרה משכנע אותו שהוא "חייב" תכונה כזו או אחרת, לפעמים הוא קרא על זה באינטרנט, לפעמים זה משהו שהוא התרגל אליו ולפעמים כמובן זה משהו שהוא באמת צריך. ישנה מעין בדיחה על יצרן שהיה מבטיח שבדיוק מכינים את הפיצ'ר הזה בסגנון "הפיצ'ר הזה יהיה עוד כמה שבועות". אחרי חודשיים-שלושה-ארבעה שואל הלקוח איפה הפיצ'ר, ואז אומרים לו – "מה  ז'תומרת? אמרתי לך – עוד כמה שבועות. לא שבועות הזה, לא שבועות הבא, לא זה שאחריו, אלא זה שאחרי אחרי אחריו".

במשך כל שנות הבלוג הצלחתי מעט מאוד פעמים להוציא אוכל של חג מספיק זמן לפני החג עצמו, ואם אני לא טועה, כהכנה לחג השבועות הצלחתי להוציא פוסט רק פעמיים – עוגת גבינה עדינה ומדהימה ומעין כנאפה עם ריקוטה ודבש. בכל פעם אני מבטיח לעצמי, בדיוק כמו בדאחקה למעלה, "בשבועות הבא", ולא ממש עומד בזה. הפעם – אני מצליח להוציא פוסט, ולא רק מצליח, אלא מספיק זמן לפני כדי שתוכלו להתכונן נפשית וגופנית לחג שהמנהג בו הוא לאכול כמה שפחות בשר. זה אומר שיש לכם בערך שבוע לאכול מספיק בשר, כדוגמת זה או אחד מאלה.

ובכל זאת, בכדי שיהיה לנו נחמד בערב החג, בין אם אתם מאלה שמקפידים על מאכלי גבינה בלבד ובין אם אתם מאלה שבכדי שיהיה נעים בבטן אחרי כמה שרימפסים ואיזה על-האש (בכל זאת, חג)  – הנה מעין שטרודל, ממולא בגבינה ודובדבנים, עם מעט סירופ דובדבנים למעלה, שיהיה נעים וחג שמח ויופי ואחלה, וכל זה בלי טירוף של קלוריות אלא משהו סביר לחלוטין. העוגה הזו הייתה דווקא הקינוח שלי לארוחת חג העצמאות האחרונה, אבל כמובן שאין חג שיותר מתאים לה מחג השבועות.

IMG-20120426-00145

הסלט הכי טוב בעולם, נכון להיום

מאז שאני זוכר את עצמי מבשל ומארח, תמיד יש לי סלט קבוע שהוא ה-"הסלט הכי טוב בעולם", שאותו אני מכין לכל ארוחה. הסלט הזה משתנה פעם בכמה שנים, פעם הוא היה "סלט ריבה" (על שם ריבה, דודתה של זוגתי שתחייה), פעם סלט נבטים עם אגסים צרובים ורוטב דבש וגבינה כחולה, פעם סלט ירקות שורש, ועוד סלטים (כמו סלט "האיים הקריביים" שהוא שדרוג של סלט "הוואי" שהומצא על ידי אח שלי, ועוד יופיע כאן בבלוג מתישהו – הסלט כמובן).

בתקופה הקרובה הסלט הזה הולך לתפוס את רובריקת "הסלט הכי טוב בעולם" שלי. והוא באמת הכי טוב בעולם, לעולמי עולמיא ולתמיד, או עד אשר אני אטעם סלט יותר טוב ממנו, המוקדם מביניהם.

את הסלט הזה אכלתי במהלך סדנת "פירוק טלה" במקום שנקרא "חוות צוק – המעדניה". להבדיל מחלק מבלוגרי האוכל שעשו את הסדנה מתוקף היותם בלוגרים, הסדנה שאני חוויתי נערכה יחד עם שותף עסקי של החברה שאני עובד בה  למי שלא מכיר, שיעמוד שתי דקות בפינה ויתבייש, ואח"כ יבוא וילמד שחוות צוק היא החווה של תומר צוק, שמייצר בחווה שלו חלק גדול ממה שהמעדניה מוכרת, ואת מה שהוא לא מייצר הוא מביא ממקורות טובים ואיכותיים מאוד, שאת חלקם (ובצדק כנראה) הוא לא מסגיר. את הערק המחתרתי (ככה קוראים) לא הוא לא מסגיר, ובצדק – מדובר אולי בערק הכי טעים ששתיתי בחיים שלי.

"סדנת פירוק טלה" הועברה גם לקבוצה של בלוגרים, אבל מאחר ואני סבלתי מעל צלחות של טאפאס בברצלונה בדיוק באותו זמן, לא יכולתי להשתתף. יש שמועות שהולך להיות עוד אירוע בלוגרים שבמרכזו טלייה (טלה נקבה) שמתחילה שלמה ומסתיימת בהמון מנות מיוחדות, ואני מקווה מאוד שאם יהיה כזה, אני אוזמן (ותהיו בטוחים שגם אכתוב).

אני אמנם משתדל, בזמנים ובמקומות שיש בהם כמויות של בשר, שלא לבזבז את זמני (והאמת, את המקום בקיבה) על סלטים, למעט "מה שחייבים" (על פי הדיאטה שאני חי לפיה, שהפכה כבר מזמן לדרך חיים), אבל הסלט הזה נראה כל כך מעניין, שהייתי חייב לטעום. ועוד פעם לטעום, ועוד פעם, ועוד. הסלט הזה הוא אולי אחד הסלטים הכי מתאימים לעונה – רימונים ודבש הולכים מעולה באיזור ראש-השנה, ושלא תחשבו כשנצא מהעונה הזו אני לא מתכוון להמשיך ולהכין אותו.

התמונה הבאה נגנבה מטמיר כהן מ-"שמנמנ.ים". שזה בדיוק הזמן לספר שמעבר להיותו בלוגר, טמיר הוא צלם בחסד, שמצלם גם אוכל וגם אנשים וגם את הנוף והסצנה מסביב, ומוציא תמונות מדהימות מתחת ידו.


כשהבלוגרים שהיו באירוע פירסמו את המתכון לסלט, שמחתי לאללה, והכנתי אותו לארוחת ראש השנה. מאז – עוד פעם ועוד פעם ועוד פעם. ועוד. ועוד פעם. ואפילו הצלחתי לתת לסלט הזה נופך טיפטיפה אישי עם שו"ש כמו פירות יבשים נוספים שביקרו בסלט והשמטה של הבצל מהמתכון המקורי.

יאללה – לעבודה – סלט פגז, מרשים מאוד, על בסיס חיטה, עם עושר של טעמים ומרקמים שנובעים מרימונים, פירות יבשים, עשבי תיבול טריים, דבש ולימון.

להמשיך לקרוא הסלט הכי טוב בעולם, נכון להיום