המסעדה שלא שמעה על יערות הגשם – אברקסס צפון

על מירב כבר סיפרתי לכם לפני לפני שנתיים. מירב ואני עבדנו ביחד די הרבה זמן, חלק מהזמן חלקנו את אותו משרד. עד היום, שש שנים אחרי שעזבתי את החברה שמירב עדיין עובדת בה (והתקדמה אחושלוקי שם), אנחנו נפגשים פעם בכמה זמן ומקשקשים על החיים שלנו, על העבודה, על הצרות ועל הצדדים הטובים של החיים שלנו.

לרוב אנחנו מקיימים את הפגישות שלנו באמצע היום, חוטפים ארוחת צהריים מהירה לרוב כשאני יוצא מפגישה באיזור המשרד שלה. בפעמיים האחרונות, בעיקר בגלל חוסר זמן באמצע היום (ואולי גם בגלל שהבנו שמאחר ואנחנו נפגשים פעם בחודש-חודשיים אי אפשר להתעדכן אחד מהשני ב- 45 דקות באמצע היום…), יצא לנו ללכת למסעדות "שוות".

בפעם האחרונה החלטנו שהולכים ל-"אברקסס צפון" של אייל שני ושחר סגל. רק אייל שני יכול לחשוב על מסעדה שקוראים לה אברקסס (איזו מילה מהמיתולוגיה היוונית) ולהוסיף לה את המילה צפון בכדי שזה יישמע משהו יותר "ארצי" ואמיתי. מתברר שהבר "אברקסס" בלילינבלום קיים כבר 15 שנה, ובכדי לבדל אותו, קרא לו אייל שני "אברקסס צפון", ועדיין אלוהים יודע למה לקרוא למסעדה בשם זהה לבר(ותודה לאריאלה כ. ע. ולאתי ל. שלימדו אותי משהו בהילכות ברים תל-אביבים). כאדם וכפרסונה, אני לא ממש סובל את אייל שני. יש שתי אופציות – האחת שהוא דפוק, ואז אין לי שום סיבה לסמפט אותו, והשניה היא שהוא עושה את עצמו, ואז אין לי שום סיבה לסמפט אותו.

נתחיל מהסוף? אחלה אוכל, אחלה אווירה, קצת פלצני, קצת מתחכם מדי ומנסה מדי, אבל אחלה אוכל ולא יקר כמו שהייתם מצפים ממסעדה שמגישה "פניני סלק" או "עלי מנגולד נמסים לתוך עצמם" (250 לשני אנשים, בלי יין ובלי שתייה). יש למסעדה בעיה רצינית של תיזמון המנות, אבל כשהמנות מגיעות הן כל כך טעימות, שאתם כבר שוכחים שחיכיתם להן קצת יותר זמן ממה שנראה לכם הגיוני.

החוויה באברקסס מתחילה כשמתקשרים להזמין מקום. במקום שאחת מהאחמ"שיות תקליט בקול צרוד סיגריות איזה תפריט, אייל שני הקליט תפריט שהטקסט שלו דומה ל-"אם תלחצו 1, תוכלו להזמין מקום במסעדה. אם תלחצו 2, תקבלו את רונית". הקשתי 2, השארתי פרטים וכתובת, אני מקווה שרונית כבר בדואר.

ברגע שמגיעים למסעדה מבינים שהמוטיב המרכזי כאן הוא "שונה". בכל זאת, מסעדה של אייל שני, ברור שלא יהיה כאן משהו סטנדרטי. עם כל חוסר הסימפטיה שלי לאיש (או לפחות למה שהוא משחק), אני מעריך אותו מאוד כאיש מקצוע. יש לאיש מה שקרוי "יד" – הוא יודע לחבר טעמים, ליצור מנות באמת מופלאות.

המוטיב השני השולט במסעדה הוא נייר. הם באמת לא שמעו על יערות הגשם שנגמרים לנו מתחת לידיים, כמות המופעים של נייר שם היא מדהימה – על השולחנות מפות נייר, חלק מהמנות מגיעות בתוך נייר. חאליק. קצת מופרע מדי. לדעתי לפחות.

ואז מגיע התפריט. בואו נדבר על תפריט היין קודם כל. יינות טובים. ייצוג כמעט הולם ליינות ישראליים. אבל התפריט הוא… באנגלית. שנינו קיבלנו תפריטים באנגלית, ויש לי הרשה שתרבות היין בארץ היא כזו שלא רק תיירים שותים שם יין. בקיצור, מתפריט היין עולה קצת ריח של פלצנות.

אבל אז מתחילים לקרוא את התפריט של האוכל. דף A4 שהודפס במדפסת צבעונית. נשבע לכם שהפעם האחרונה שקראתי משהו כזה הייתה לפני הבגרות בספרות. ביאליק זה היה אם אני לא טועה. משהו מתחום הפרוזה.

IMG-20110622-00005

הזמנו שתי ראשונות, ואולי אלה היו שני חמשירים? בחרנו לדאוג לכרובית התינוקת, וקצת ריחמנו על דלעות הערמונים שננטשו בתנור האבן.

הכרובית מגיעה כשהיא עטופה ב (הפתעה!!!) נייר. ראש כרובית קטן, חרוך בחלק העליון שלו ועם כמה עלים חרוכים (שאפילו הם היו טעימים). אחרי שהגיש לנו אותם לשולחן, המלצר הוסיף גם חופן של מלח גס. על מה? על השולחן. טוב, לא ישר על השולחן, אלא על מפת הנייר שהונחה על השולחן. מזל שיש מפת נייר.

IMG-20110622-00009

המתנו די הרבה זמן למנה הראשונה הנוספת, הדלעות, מה שרק בישר את תחילתה של בעיית תיזמון מנות רצינית שיש למטבח של אברקסס.

אבל כשהגיעו הדלעות, כמו שכתבתי כבר למעלה, שכחנו לגמרי שחיכינו להן הרבה. החלק החיצוני של הדלעות חרוך, הדלעות מוגשות כשהן חצויות (עם הגרעינים עדיין בפנים) עם כף של קרם פרש, וזהו. מעדן. לדלעת באמת מרקם וטעם של ערמונים, לא צריך להוסיף להן כלום, למרות שמדי כמה ביסים הרעננות של הקרם פרש מאוד מוסיפה.

IMG-20110622-00010

לחובבי הז'אנר, החלק החיצוני של הדלעת ממש שרוף, מה שאומר שבין הבשר הרך לבין הקליפה השרופה יש שכבת דלעת חצי חרוכה, מתוקה ומקורמלת ומאוד טעימה. כמו שאמרתי, לחובבי הז'אנר.

למרות שהזמנו שתי מנות עיקריות הוספתי לנו עוד מנה קטנה של "חצי פיתה כבדים של תרנגולת בבצל ירוק". קצת מוזר לאכול מנה בפיתה במסעדה שכזו, אבל מה אגיד לכם, היה לי ברור שמדובר לא בסתם חצי מנה בפיתה, אלא משהו אחר. לגמרי אחר.

IMG-20110622-00015

חצי פיתה מהסוג ה-"אסלי" (בשרני, רך ומאוד טעים), כמה כבדים צלויים על האש, טחינה ירוקה, פלפל חריף קצוץ, ובצל ירוק שגם הוא נצלה, לדעתי על פלנצ'ה ולא על האש. האמת, מנה מהמרכיבים האלה אפשר למצוא בלא מעט שיפודיות. אבל, מה אפשר להגיד – המנה הזו כל כך טובה, הכבדים עשויים לכדי שלמות, הפלפל החריף בכמות הנכונה, הטחינה טעימה וסמיכה בדיוק כמו שצריך והבצל הירוק נותן תוספת של טעם שגורמת ללשון לרקוד.

בינתיים הגיע גם סיר אמייל של פעם, חרוכה כולה עם "נתחים משרשורי סינטה מוסלקים בפרפום ירקות שורש". אני לא יודע מה זה "שרשור סינטה", ולמרות שהמלצר הסביר לנו שמדובר בקצה של הסינטה והיה נראה רציני לחלוטין, נראה לי שאייל שני פשוט מהציא את המילה הזו לטובת התפריט. מתברר שיש דבר כזה באמת – זו החגורה שמחברת בין הסינטה לפילה (ושוב, תודות לאריאלה כ.ע. שלימדה אותי מה היא אוהבת להכניס לפה של אנשים שהיא אוהבת באירועים. יש לה קיטרינג, תירגעו). מנה טעימה, מזכירה קצת בשר של חמין, וירקות השורש היו מעולים.

IMG-20110622-00013

למרות שמירב אמרה שהמנה טעימה (ושהיא לא מתה על קדירות), לדעתי המנה הייתה ממש מעולה (אני מת על קדירות), עד שמצאנו בה שערה. המלצרית שנראתה ממש נרעשת התנצלה והציעה להחליף כמובן למשהו אחר – בחרנו במוסקה בפיתה (אחרי ההצלחה של הכבדים בפיתה היה נראה לי נכון ללכת על הקו הזה – חצילים נמסים לתוך ראגו טלה בפרפום עגבניות נשמע משהו משהו, לא?).

בינתיים הגיעה המנה העיקרית השניה שלנו – שווארמה טלה על טחינה סמיכה עם בצל חרוך. טוב, לא ממש שווארמה, פרוסות בשר טלה (לדעתי של אוכף טלה, אבל טלה הוא לא ההתמחות שלי) מעולות, בהירות וטעימות, על טחינה מעולה – סמיכה בדיוק במידה, טעימה, מעולה. בטחינה נחו גם שתי עגבניות תמר חרוכות שהיו מעולות, וקצת פלפלים חריפים שהעלו את המנה הזו עוד רמה למעלה.

IMG-20110622-00016

בינתיים הגיעה הפיתה עם המוסקה – מנה טעימה. בשר טחון של טלה בפיתה עם אותה טחינה סמיכה מהשווארמה, קצת פלפלים חריפים וקצת עגבניות. החצילים כנראה שבאמת נמסו לתוך הראגו, כי להרגיש אותם לא הרגשתי. מנה טעימה, חרפרפה קצת, שנותנת "קיק" בפה. לא מדהימה, לא עומדת בקו אחד עם שאר המנות, אבל טעימה.

IMG-20110622-00019

בינתיים השולחן לידנו קיבל סיר מתכת אובאלי שבוערת בו אש. אחלה פרזנטציה! בפנים, אם שמעתי את המלצרית טוב, היה דג, ובאוויר התפזר ריח שהזכיר תבלינים – לי הוא הזכיר רוזמרין, למירב הוא הזכיר תערובת תבלינים מרוקאית (אני לא זוכר כרגע את שמה).

בהמלצת המלצרית לקחנו "מוס שוקולד בקונוס נייר" – היא הבטיחה שמדובר בקינוח הכי טעים של המסעדה, ממש לא מוס שוקולד סטנדרטי של מסעדות.

IMG-20110622-00021

דרך הגשה מעניינת, הקונוס נייר הזה, כאילו הפיתות לא היו עטופות בנייר, וכאילו הכרובית לא הייתה עטופה בנייר, וכאילו המפה לא עשויה בנייר, גם את הקינוח אני צריך לאכול בנייר?

IMG-20110622-00022

מה אגיד לכם? מוס שוקולד סטנדרטי של מסעדות. טעים. עם שתי כפיות עץ חד פעמיות (פחות עץ נוסף ביערות הגשם), אבל ארוז בקונוס נייר שהופך את האכילה לבעייתית משהו.

הדבר שהכי עיצבן אותי זה שאפילו לא הציעו לפצות אותנו על השערה שנמצא בעומק קדירת שרשורי הסינטה שלנו, אבל מאחר וכבר שמעתי לא מעט על רמת השרות הירודה שלהם, וויתרתי מראש.

בקיצור – אחלה אוכל, שירות קצת פחות, מנות לא מסונכרנות, אבל משהו יש בה במסעדה הזו – ואין ספק שהמשהו הזה זו הגאונות של אייל שני.

5 תגובות בנושא “המסעדה שלא שמעה על יערות הגשם – אברקסס צפון”

  1. אני את אייל שני דווקא אוהבת .
    אוהבת כאדם ואוהבת כטבח.
    טעמתי את שני הסוגים ושוב את שניהם אני אוהבת.
    אני חושבת שהוא גאון, אני חושבת שהוא מתאים במטורפות שלו למטורפות שלי.
    אייל הוא האדם היחידי על הסט של מאסטר שף שיש לו לב וכישרון שמעבר למעבר. כולם שם כישרוניים ולכולם יש לב, אבל לאייל יש את שניהם בטונות. ואני אומרת לך את זה כי חוויתי אותו בפיור שלו. אייל הוא אדם כלבבי ואני יודעת שאם תשב איתו באחד על אחד אתה תגיע לאותן מסקנות שלי. בסופו של דבר אתה ואני מגיעים לאותן מסקנות.
    אני לא באה לסנגר על אייל, אני פשוט באמת ובתמים חושבת שהוא וואן אוף א קיינד.
    גם אני לא רואה את העונה השנייה של מאסטר שף , גם את הראשונה לא ראיתי. אם העונה הראשונה הייתה הכל, אבל שום דבר שקשור לאוכל, אז העונה השנייה היא שום דבר משום דבר. ראיתי פרק אחד מהאודישנים ודאטס איט.
    אבל שוב- אייל יודע לבשל ואייל יודע לככב. את זה אף אחד לא יוכל לקחת ממנו.
    בדיוק כמוך….

  2. מסכימה על הכל. כרגיל כתוב יפה, מליצי ואמיתי.
    לגבי חוות דעת על מר שני- אוותר מחוסר ראיות
    =) מורית

  3. מאחר והכל נראה שרוף בתנור (גם לי יוצא לשכוח איזו כרובית מתחת לגריל פה ושם), ואחרי שקראתי לפני כמה שנים את המתכון של אייל שני על "איך עושים חביתה" (והשתכנעתי שאין לו מושג) – הבנתי שאין מה ללכת למסעדה של הפלצן הזה. גאון? נו, שויין!

השאר תגובה