פשוט לבשל פשוט

הפוסט הזה הוא כנראה אחד הפוסטים שממצים את הרעיון של הבלוג הזה – מדובר על מנה מעולה מן המעולות, באמת אחת מפסגות הקולינריה, ואני לא צוחק, והיפה ביותר – שכל עוד אתם מקפידים על איכות חומר הגלם (אפילו לא חומרי הגלם ברבים, אלא חומר הגלם ביחיד), וכמובן שזה תוך מינימום של שלבי הכנה ומינימום של עבודה בכלל. חלק מהאנשים שקוראים בלוגים או שומעים שפים מדברים על איכות חומר הגלם חושבים שזו פלצנות לשמה, אבל לא – אי אפשר להוציא מנה ברמה מצויינת מחומרי גלם שהם פחות ממצוינים. כשמכינים רוטב עגבניות מעגבניות טריות או לפחות מעגבניות משומרות של Mutti, בזיליקום טרי, מלח גס ופלפל שחור שנגרס עכשיו, אנחנו בנקודת פתיחה מצויינת. כשנקודת התחלה שלנו תהיה עם רסק עגבניות סטנדרטי ומשומר ואבקת מרק וזהו, נקודת הפתיחה שלנו היא כל כך נמוכה שגם אייל שני / יונתן רושפלד / רוז'ה וורז'ה לא ממש יכולים לעשות עם זה כלום. אני משתמש ברסק עגבניות ובאבקות מרק, אבל במתינות ותמיד כ-"סייד קיק" של הטעמים המרכזיים של המנה. אפשר להכין רוטב פטריות רק מאבקת רוטב פטריות של קנור ולקוות לטוב, אבל אם אתם חושבים שזה יהיה דומה לרוטב שמנת ופטריות שמבוסס על פטריות טריות ושמנת טרייה, תשכחו מזה.

אני מקדיש את הפוסט הזה למדהימה מכולן, זוגתי שתחייה שמוכנה לסבול אותי 24 שעות ביממה, גם בתקופות הטובות יותר וגם בפחות הטובות, גם בלחוצות פחות וגם באלה שאני מתקשר להזכיר לה שאני חי וכלום לא קרה לי. ועל שום מה ההקדשה? לפני בערך שבועיים הלכנו לאכול באחד ממקדשי הבשר שאני מאוד אוהב – מסעדת "לימוזין" שברמת-ישי. מאחר ושני הילדים הקרניבורים שלנו עברו לשלב שבו ארוחות ילדים כבר לא משביעות / מעניינות אותם, החלטנו לחלוק איתם, כל הורה בנפרד, את הסטייקים שלנו. לרוב זוגתי שתחייה מזמינה לעצמה את הסטייק שמבחינתי אפשר להוציא מחוץ לחוק בעוון שעמום וחוסר טעם כללי, הידוע בשמו "פילה", אך הפעם, עקב שיקולים של לחץ פיזי מתון מכיוון הילדים, "נשברה" והסכימה להזמין את הסטייק האהוב עלי ביותר, הוא הסינטה. אני אחסוך מכם את הסופרלטיבים שהיא נתנה על הנתח (וכנראה זו גם העובדה שמדובר על בשר של לימוזין), אבל נראה שפילה היא כבר לא תזמין.

האמת שהפוסט הזה תחילתו ביום העצמאות שבא עלינו לטובה – במהלכו גיליתי מאגר לא נדלה של לימונים על העץ של מורית ושי, ומאחר והיה לי קרייב מטורף להכין משהו בזמן שהיינו אצלם, ומאחר ומורית מרשה לי לעשות מה שאני רוצה במטבח שלה, הכנתי באותו אחה"צ, בזמן שכולם התחרדנו להם בשמש בכדי להוריד את כמויות הסלטים, הבשרים והקינוחים המצוינים שאכלנו (כולל שטרודל גבינה ודובדבנים דל-שומן), פאי לימון. To make a long story short, כשסימסתי למורית למחרת איך יצא הפאי (שדרש כמה שעות קירור במקרר ולכן לא נטעם באותו הערב), היא החזירה תשובה שאמרה שאם אני לא אבוא לטעום היא לא תספר לי.

כמה סמסים מאוחר יותר וכמה משימות איכות שקיבלה על עצמה זוגתי, ואחרי רכיבת אופניים שדאגה לקלוריות העודפות של יום העצמאות, נחתנו אני ו- 2.5 ק"ג של סינטה אצל מורית במטבח.

אחרי שעה וחצי וקצת נזקים סביבתיים, יצירת האומנות הייתה מוכנה. קבלו כנראה את אחת המנות שבאמת הכי פשוט לבשל אותה, שמשתמשת בארבעה חומרי גלם בסיסיים שחייבים להיות המעולים מן המעולים (בשר מצויין, שמן זית טוב, שום טרי ופלפל שחור גרוס טרי), אבל היא כנראה גם אחת הטובות שתוכלו להוציא מתחת ידיכם בימי חייכם.

גבירותי ורבותי, אני גאה להציג בפניכם את המלך של המטבח – הרוסטביף.

eebcdc7e908f11e1b9f1123138140926_7

יאללה, לעבודה – אחד רוסטביף מנתח סינטה מצוין שמינימום טיפול עושה אותו רק יותר מצוין. מילה אחת על המילה "רוסט" לאוהבי השפה העברית – Roasted באנגלית הוא צלוי, אבל המנה הזו היא לא צלי, ולכן היא לא קיבלה מילה בעברית (וגם אם כן, מאוחר מדי, המילה רוסטביף כבר השתרשה בשפה ואינה ברת תחליף). תהליך ה- Roasting הוא לרוב צליה בחום גבוה יחסית, עם מעט מאוד נוזלים (לעיתים עושים מה שנקרא Basting במהלך הצלייה, כלומר שימוש בנוזלי הצלייה, בין אם על ידי יציקה על הבשר ובין אם על ידי מברשת מיוחדת, בכדי ללחלח את הבשר שוב במהלך הצלייה. צלי, כמו שאתם בטח יודעים, זה משהו שונה לגמרי – המון נוזלים, המון טעמים חיצוניים.

נתחיל בנתח יפה של סינטה (אפשר גם אנטריקוט, למרות שלטעמי סינטה נותן תוצאה טובה יותר בגלל שהוא אחד הנתחים עם הטעם הטוב ביותר שיש, גם בסטייקים וגם ברוסטביף). בקשו מהקצב שלכם גוש סינטה לרוסטביף (וודאו שמדובר על קצב שאתם סומכים עליו, דברו עם אשתו, תוודאו שהוא יצא מהבית במצב רוח טוב, אתם רוצים שהוא יהיה הכי נחמד שאפשר אליכם), ושישאיר את שכבת השומן שמגיעה על הנתח מחוברת ולא ינקה אותה. אני רוצה לספר לכם משהו על סינטה והשומן שלה (הסינטה, ללא השומן, נחשבת אחת הנתחים דלי-השומן בבקר) – גם אם אתם לא אוכלים שומן (כמוני), אפשר ממש לפני האכילה להסיר את שכבת השומן (שלהבדיל מהאנטריקוט, נמצאת בצורה אחידה בחלק העליון של הסינטה ולא משויישת בתוכו) ולא לאכול אותה. אם אתם ממש רוצים להיות יותר צדיקים מהאפיפיור, בקשו מהקצב שלכם להסיר את שכבת השומן כיחידה אחת, צלו את הרוסטביף עם השומן למעלה, ולפני האכילה הסירו אותו. בכל מקרה – שכבת השומן מהווה גם שכבת הגנה על הבשר וגם, כשהוא נמס ונוטף כלפי מטה, הוא נותן עוד חתימת טעם קטנטנה אך משמעותית.

ואחרי ההסבר הארוך על למה צריך שכבת שומן על הסינטה – סליחה תקלה. נראה שמישהו כנראה לא הבין אותי בטלפון בקצבייה והכין לי נתח סינטה מדהים בטעמו אך כמעט ללא שומן, ומאחר וזוגתי שתחייה הייתה זו שאספה את הבשר ולא הכירה את חשיבות שכבת השומן, קיבלתי נתח יחסית ערום משומן, מה ששכנע אותי להכין את המנה בגריל ולא בתנור (מאחר ובגריל החום מגיע בעיקר מלמטה ואין מכת חום מלמעלה).

IMG-20120427-00148

לפני שנמשיך – כמה בשר צריך לכמה סועדים? החישוב שאני עושה הוא לרוב 100-150 גר' לילד (תלוי ברמת הקרניבוריות שלו) וכ- 250-300 גר' למבוגר (למעט, כמו שמספר סמיר מ-"אטליז סמיר" בטבעון, אם מדובר במבוגר בתחום הגילאים 16 עד 20, אז צריך 500 גר', שיגדל). הכי פשוט – הכפילו את מספר הסועדים (מבוגרים וילדים) ב- 200 גר' ותקבלו ממוצע לא רע. הארוחה המדוברת תוכננה ל- 8 סועדים, והוזמן נתח של כ- 2.5 ק"ג (אני ממליץ בכל מקרה לא להכין את המנה הזו מנתח קטן מ- 1.8 ק"ג מאחר ואחרת הוא יתייבש). כן, נשאר קצת, אבל קצת, והגדול שלי הולך ליהנות מהקצת הזה בימים הקרובים בסנדוויצ'ים לבית ספר עם פרוסות דקיקות של רוסטביף עם חרדל דיז'ון. גם לכם היו שולחים לבית הספר סנדוויצ'ים כאלה, לא? אה, גם לי לא. אבל לו כן, שייהנה, ויגדל.

נכין לנו שיני שום קלופות וחצויות לאורכן (4 שיניים, כלומר 8 חצאים לכל ק"ג) נבצע כרגע התעללות קלה בנתח שהמטרה שלה ממש ממש טובה – בעזרת סכין ממש חדה עם קצה משולש (כלומר, לא סכין סנטוקו שהחלק העליון שלה מעוגל) ובעזרת תנועות מהירות וחדורות אמונה נבצע חורים עמוקים (כ- 3-4 ס"מ) בבשר, כ- 4 חורים לרוחב הבשר. כמה חורים לאורך? בק"ג צריך לעשות בערך 8 חורים. את החורים הללו נמלא בחצאי שיני השום שחצינו – הרקמה הפתוחה של השום תעביר טעמים מדהימים במהלך הצלייה לבשר.

IMG-20120427-00153

אחלה, עברו כבר 5 דקות שלמות של עבודה, התעייפתם? אחלה, זה הזמן למסאג'. לא שלכם, צר לי, אלא של הנתח.

המתכון המקורי שלי עושה שימוש בחמאה – אבל מאחר והכנתי את הרוסטביף על גריל פתוח, אין משמעות לחמאה והשתמשתי לכן בשמן זית. אם אתם מכינים את המנה בתנור ובתבנית, תרגישו חופשי להכין 100 גר' חמאה לכל ק"ג בשר מחוץ למקרר עד שהיא ממש במרקם של חומוס או משהו כזה. במידה ואתם מכינים, כמוני הפעם, את הרוסטביף על גריל שאפשר לסגור אותו ושיש לו מד טמפרטורה או שיש לכם בעיה כלשהי עם כולסטרול או עם חלב-בשר או כל רגישות או מניעה, תשתמשו בשמן זית, זה יוצא מצויין. אם אתם משתמשים בחמאה – תמרחו אותה על החלק העליון של נתח הבשר בשכבה אחידה. אם אתם משתמשים בשמן זית, הפתעה – תמרחו אותה על נתח הבשר בשכבה אחידה. עם שמן זה קצת יותר טריקי, אני ממליץ לשפוך מעט שמן זית לכף היד ולעסות את הבשר בשמן. בכל מקרה, גם אם אתם משתמשים בחמאה, מירחו את החלק התחתון של הנתח במעט שמן זית.

עכשיו נפזר על החלק העליון (היכן שמרחנו את החמאה / שמן זית) כמות היסטרית של פלפל שחור גרוס הכי גס שאפשר – פלפל שנגרס דק מדי (האמת, כמו שגרסתי במטבח של מורית) יהפוך את הנתח למעט חריף מדי, ואם יש ילדים, זה יכול קצת "להוציא את העוקץ" מההנאה שלהם.

בעזרת היד נטפח על הפלפל הגרוס כך שהוא יידבק לשומן.

IMG-20120427-00154

אם אתם רוצים, אפשר להניח גם כמה ענפים שטופים ומיובשים של רוזמרין על הנתח.

IMG-20120427-00155

עד לכאן אפשר להכין הכל מראש, אפילו 24 שעות לפני ההכנה. אם אתם מכינים מראש – זה הזמן לעטוף היטב את הנתח בניילון נצמד (או תבנית בו מונח הנתח) ונשנע אותו למקרר. חשוב להוציא את הנתח מהמקרר לפחות שעה לפני שאתם מתכוונים להכיר לו את התנור או הגריל, בכדי שהטמפרטורה שלו תעלה קצת. אחרת, בפוגשו את החום, הוא ייבהל נורא ויתכווץ, וכמו שאתם בטח זוכרים, בשר זה שריר, ושריר מכווץ זה כואב, וסטייק מכווץ זה לא טעים.

לפי סוג התנור / הגריל שלכם, כ-15 דקות עד חצי שעה לפני שאנחנו מתכוונים להכניס את הנתח, נחמם אותו לטמפרטורה הגבוהה ביותר האפשרית (ולפחות 230 מעלות). כשהתנור הגיע לטמפרטורה הזו, נכניס את הרוסטביף (בתנור, עם תבנית לקליטת הנוזלים, בגריל – ישר על הרשת) לכ- 20 דקות, בהן החלק החיצוני של הבשר ייסגר ויקבל מעטה פריך וטעים. זה הזמן לספר גם ששי ואני הפגנו כמות משמעותית של חוסר אחריות בחלק הזה של חימום התנור ולא ממש השגחנו, מה שגרם לתנור להגיע לטמפרטורה ששי אפילו לא ידע שהתנור יותר להגיע אליה, ואפילו גרם לנזק סביבתי… בכל מקרה, הנתח הונח לאחר כבוד על הגריל המלוהט וקיבל את מה שמגיע לו.

0c92c796908a11e1a92a1231381b6f02_7

לאחר כ- 20 דקות ננמיך את הטמפרטורה של התנור / הגריל לכ- 200 מעלות ונמשיך לצלות את הבשר כ- 10 דקות לכל ק"ג (כלומר, לנתח של 2 ק"ג – 20 דקות נוספות, ל- 4 ק"ג – 40 דקות וכן הלאה) – זאת עבור דרגת צלייה מדיום (שהיא לדעתי המושלמת לסינטה).

נוציא את הנתח ונניח אותו למנוחה כ- 10 דקות לפחות, ואם לא מתים אצלכם מרעב כמו שהיה במהלך הארוחה, תנו לו לנוח גם 20 דקות. במהלך הצלייה כל הנוזלים של הבשר רותחים וגועשים, ומתים לצאת החוצה, ולכן גם מתרכזים בחלק החיצוני של הבשר (יחסית)  – וברגע שתחתכו את הבשר כל הנוזלים ישפריצו החוצה, ויחד איתם גם העסיסיות והמרקם הרך של הבשר. לכן, כשנותנים לנתח בשר (גם לסטייק) לנוח קצת, הנוזלים נרגעים קצת, חוזרים לפיזור אחיד בנתח, ובא לציון גואל.

IMG-20120427-00159

נעביר את הנתח לקרש חיתוך ונפרוס אותו הכי דק שאפשר, אבל לא דק מדי. אני אסתכן בלהשמע פלצן מדי, אבל הרגע הזה של החיתוך של הבשר הוא אלוהי אבל קצת גם מפחיד – ומה אם הבשר התייבש יותר מדי? מה אם הוא עדיין לא מוכן בפנים? בסוף, הבשר מוכן תמיד בדיוק כמו שצריך, וכולם מקבלים את מה שהם רוצים – בשר טעים שזה מדהים, ואתם מקבלים כלום הכנה (ת'אמת, הקריאה של הפוסט הזה אורכת הרבה, אבל הרבה יותר מההכנה עצמה). ובואו אני אספר לכם סוד קטן – במידה והנתח עדיין לא מוכן מספיק בפנים, פשוט מכניסים אותו בחזרה לתנור / לגריל לעוד 10-15 דקות בטמפרטורה הגבוהה ביותר (אל תשכחו שהוא כבר הוריד קצת טמפרטורה), מוציאים, נותנים לו לנוח קצת, וזהו.

b4c36ec0908f11e1ab011231381052c0_7

שימו לב שהרוסטביף גם משרת את צרכיהם של מי שלא אוהב בשר וורוד בכלל – בקצוות של הנתח יש נתחים מוכנים יותר, עד כדי וול-דאן, ובמרכז – גן עדן של טעמים.

IMG-20120427-00160

זה הזמן לשדך למנה יין טוב, ליד קצת תפוחי אדמה, או אורז, או כל מה שבא לכם, ואולי גם כרובית צלויה בסגנון אייל שני הבלתי נלאה – מניחים כרוביות בסיר עם מים ומלח גס, ומביאים לרתיחה.

IMG-20120427-00151

אחרי חמש דקות של רתיחה, מוציאים את הכרובית, מניחים בתבנית, מורחים במעט שמן זית ומפזרים מעט מלח גס, ומניחים ליד הרוסטביף מתחילת התהליך (כלומר, גם כשאנחנו סוגרים אותו בטמפרטורה גבוהה).

אם אתם משתמשים בגריל, אני מציע להתחיל כשהכרובית מונחת על החלק התחתון שלה:

db472f14908a11e19dc71231380fe523_7

ולהמשיך (אחרי שהורדתם את הטמפרטורה) כשהיא מונחת "על הראש":

a0372ee2908a11e180c9123138016265_7

ובסוף – בדיוק כמו שאייל שני כותב על הכרובית הזו בתפריט של אברקסס צפון – היא נמסה אל תוך עליה:

IMG-20120427-00161

ולחשוב שהכל התחיל בכלל בגלל פאי הלימון:

אין לי זמן לסיפורים

רוסטביף
נתח סינטה לרוסטביף במשקל של 1.8 – 4 ק"ג
4 שיני שום קלופות וחצויות לכל ק"ג בשר
100 גר' חמאה לכל ק"ג בשר / שמן זית
פלפל גרוס גס
אופציה – כמה ענפי רוזמרין

דוקרים את הבשר בעזרת סכין חדה כך ומכינים חורים לחצאי שיני השום (כ- 8 חורים לכל ק"ג).  מחדירים את שיני השום, מורחים את החמאה / השמן ומפזרים את הפלפל השחור הגרוס מעל.  טופחים מעט על הפלפל בכדי שיידבק לשומן. במידה ומכינים את המנה בתנור, מכניסים את הבשר לתבנית.

מניחים את ענפי הרוזמרין על הבשר.

אפשר בשלב זה לעטוף את הבשר ולהכניס אותו למקרר – חשוב להוציא אותו לפחות שעה לפני שמתכוונים להכניס אותו לתנור.

מחממים את התנור / גריל שאפשר לסגור אותו ושיש שליטה על הטמפרטורה שלו לטמפרטורה הגבוהה ביותר שלו. "סוגרים" את הבשר במשך כ- 20 דקות. מנמיכים את החום ל- 200 מעלות וממשיכים לצלות כ- 10 דקות נוספות לכל ק"ג.

מוציאים את הבשר ונותנים לו לנוח בין 10 ל- 20 דקות. פורסים לפרוסות דקות.

28 תגובות בנושא “פשוט לבשל פשוט”

  1. יובל,

    אתה כותב כמו משורר, אני יכולה לראות את מה שכתבת מומחז ומוצג על הבמה איתך ועוד עם שחקן משובח לצידך, צפויה לך הצלחה כבירה.

    1. וואלה. שיכנעת אותי לנסות את המתכון אחרי כזה מאמר ארוך וקורע.
      צחקתי. ממש קורע ומרתק, ובאמת המאמר יותר ארוך מההכנה…

        1. יצא טעים. לא כמו בתמונה שצרפת. יכול ליהיות שהבשר שלי נשאר יותר מידי זמן בתנור וקצת התייבש

  2. קשה, קשה, לפתוח עם זה את הבוקר…
    נראה מצויין.
    מניחה שבהמשך יהיה פוסט על פאי הלימון(?????)

    1. הממממ…. עוד לא החלטתי – כמו שאת בטח יודעת אני מנסה לשמור על דלות קלוריות ובעיקר דלות שומן, ובעוגה הזו (בעיקר בבצק) יש תועפות של שומן… אני צריך לחשוב איך אני מוריד את השומן ואולי אז.

      או… שאולי אחשוב איך אני משתמש במילוי הלימוני לקינוח אחר.

      נראה.

  3. ובכן,
    פעם היינו אחמ"ים- קראת לנו באותיות הראשונות של שמותינו. כעת, אחרי שהמטבח שלי שלך… עברנו לשמות פרטיים- אין דיסטאנס? הא?!

    אחלה פוסט, נהניתי לקרוא… פעם הבאה שאכין את הרוסטביף אעשה אותו כפי שאתה הכנת ואז יהיה טעים יותר. או שפשוט תבשל פשוט אצלי במטבח…

    שלך,
    מ' =)

    1. מ' – את עדיין אח"מית אצלי, את יודעת את זה…

      אני אשמח שוב לבוא ולהכין את הרוסטביף, הפעם אני מקווה שיהיה קצת פחות נזק…

  4. בא לי לאכול את התמונות מהאתר נראה פשוט נדהים
    אבל 4 קילו בשר לשני אנשים בבית זה יותר מדי
    טוב יאללה אני רץ להכין סנדוויץ חחחחחחחחחחח

    1. יוסי, לא חייבים להכין ארבעה ק"ג – אני לרוב מכין מ- 2 ק"ג ולא פחות, אבל תנסה להכין את זה מק"ג – ק"ג וחצי, מה שיישאר תוכל לאכול למחרת בסנדוויץ'…

  5. לטעמי לשיטל (או רמפ) יש טעם יותר עשיר
    אבל אין ויכוך סינטה זה ה! לרוסט –
    רעיון מענין לנסות את כל זה על הגריל, שווה בדיקה תודה

    1. אני מת על שייטל כסטייק, אבל במקומות מאוד מסויימים. אני מניח גם שהראמפ של הפרות הישראליות הרבה יותר קשה מאלה של האמריקאיות (שם כרגיל אני אוכל ראמפ) ולכן אני "מתפשר" על סינטה

  6. יובל יובל. מה עשית לי באמצע היום??!!
    פוסט נהדר.
    בטוח שהטעם, לא פחות.

    בשמחות.

  7. איזה תענוג לקרוא את מה שאתה כותב .פשוט מענג . הרבה יותר שירה וצירופי מילים .ת ע נ ו ג

    בא לי לצלול ישר לצלחת שלך

    תמשיך להנעים לנו רגעים ,שעות ,ימים…

  8. יותר מאוחר מאשר לעולם לא. רק היום – לצערי – נכנסתי בצורה מסודרת לאתר. אכן, מקסים, מלבב, תיאבון יש ברוך השם, והמתכונים, עד כמה שהספקתי – מעוררים השראה ורצון לרוץ לקנות מצרכים. אבל – בקשר למתכונים עתירי קלוריות, מסכימה שיש לנהוג זהירות. אבל למען אנשים בוגרים (כמוני) מודעים למחיר (כמוני) ומשתדלים להתאפק ולשמור (כמעט כמוני) אבל למען הצדק והאחרים שעדיין יכולים, מציעה בכל זאת לפרסם אותם (כמו במקרה פאי לימון, ובני ואני משוגעים על מתכונים חמוצים) נחליט מתי להכין אותם, כמובן במשורה. אז – אנא. תודה ולהתראות בהתכתבות הבאה וכמובן שבת שלום!

    1. אהלן נילי,

      אני מסכים – מדי פעם אני מרשה לעצמי "להשתולל" ולפרסם מתכונים שלא עומדים בקריטריון של רזון ורוזי… מבטיח לפרסם את המתכון!

      יובל

      1. יופי יובל, ספידי גונזלס. רואה ומגיב. אנשים כלבבי. בדיוק אני מחפשת מתכון טוב לבצק שמרים, וגם לשלב בו את מעט הגבינות (מסוגים שונים: צהובות ולבנות קשות). שכחתי איך קוראים לעוגה הזו, כדורים-כדורים, בד"כ הכנתי אותה מתוקה, כאשר כל כדור טובלים בחמאה מומסת, תערובת של קנמוןּ+סוכר ומדביקה לשאר הכדורים. קראתי מה שכתבתי וזה נשמע מצחיק, אבל זו הדרך היחידה להסביר את עצמי. באמת., רק אם יש משהו בשליפה. אנחנו חברים חדשים, ואני כבר מציקה לך. מתנצלת ומברכת בשבת שלום.

        1. נילי, אני בטוח שאין לך בכלל מושג מה עשית לי עכשיו – החזרת אותי לילדות, אמא שלי הייתה מכינה את העוגה הזו כשאבא שלי (ממוצא הונגרי) היה ממש מתנהג יפה כמו ילד טוב. אין לי לצערי את המתכון של אמא שלי, אבל מצאתי לך ב- YNET מתכון של עופר ורדי שהוא הונגרולוג רציני מאוד. העוגה שאת מחפשת היא השנייה, קוראים לה "ארניי גאלושקה" (אצלנו בבית רק גאלושקה).

          http://www.ynet.co.il/articles/0,7340,L-3326825,00.html

          אני לא מכיר את הוורסיה של ורדי עם רוטב היין ורוטב הווניל – אצלנו היו מכינים את הבצק, טובלים כדורים בחמאה ואח"כ בסוכר+קנמון+אגוזי מלך טחונים כמעט דק.

          יש גם בשמרית:
          http://www.shimrit.co.il/?CategoryID=77&ArticleID=335

          אין לי מושג איך אני עובר עכשיו את הלילה עם המחשבות על הגאלושקה…

          יובל.

          נ.ב. לא בדיוק הבנתי איך גבינות צהובות וקשות מתחברות עם הארניי גאלושקה…

          1. הי יובל, אתה ממש ספידי. לא גונזלס. נשאיר אותו לרודריגו. הוא במקרה גם שכן שלי וגם בחור מקסים. כן. לא פחות. ובקשר לגאלושקה. שמחה ש"זרקתי" אותך לילדות. לא שמחה שאינך ישן בלילות. כאשר ענית לי, אני כבר ישנתי. אבל קמתי מוקדם ומצאתי את תשובתך. מקסים. הענין עם הגבינות: חלק מחברותי לעבודה לא אוהבות עוגות מתוקות. אני מנסה לעשות קומבינציה של בצקים (שאני מאד אוהבת) ובין המליחות (שהן מאד אוהבות). רציתי לשלב שמרים ולא סתם מאפינס, שהם פחות מענינים. איזה כיף לי שמצאתי אותך. תהיה בריא ושמור על עצמך. בלי קשר לזה שבטח אזדקק לך בעתיד. תודה תודה ושבוע טוב!

    1. כיף לשמוע!!! יאללה יניבסקי, לשלב הבא… בשבוע הבא בקליפורניה הבנויה – לחמעג׳ון מבצק שמרים שאתה מכין בעצמך…

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *

אתר זה עושה שימוש באקיזמט למניעת הודעות זבל. לחצו כאן כדי ללמוד איך נתוני התגובה שלכם מעובדים.